(Minghui.org)

הייתי בר מזל דיי להיות נוכח בהרצאות של המורה בצ'נג-דו שבפרובינציית סיצ'ואן במאי 1994. כאשר אני חושב על כך כעת, זו היתה התקופה היקרה ביותר והמאושרת ביותר בחיי. ברצוני לכתוב את ההתנסות שלי ולחלוק אותה אתכם.

המורה היה לבוש בצורה מסודרת ופשוטה, והוא נראה נדיב וחומל מאוד. נכחתי בעבר בהרצאות של מאסטרים רבים של צ'יגונג אולם, מעולם לא שמעתי אותם מלמדים כלל פא (דרך, חוק – המת') כלשהו. הם רק שלחו "גונג", גרמו לך לקבל כמה מן המסרים שלהם וחלקם לימדו תנועות מעטות של תרגילי צ'יגונג. אחרים ציירו דבר מה על פיסת נייר ואמרו לך לשמור את זה. המורה היה שונה לגמרי מכל אותם מאסטרים של צ'יגונג. הוא לימד את השיעור ללא כל ספר או הערות לגבי ההרצאה. בכל הרצאה ראיתי אותו פשוט מוציא פיסת נייר קטנה מכיס המעיל, ולאחר מכן החל בהרצאה. היו 800 אנשים בכיתה, ובכל זאת, אף אחד לא פטפט. היה שקט מאוד באולם ההרצאה. המורה השתמש גם בהומור בעת שלימד את החוק. לפעמים הדברים שלו הצחיקו את כולם. אינני יודע מדוע, בעודי מאזין למורה חשתי מידת מה של נחמה. היתה זו חוויה יפה ומענגת. גם כשאני נזכר בכך כעת, אני עדיין חש את אותה ההרגשה.

נכחתי בשיעור מתוך כוונה להירפא. אולם, לאחר מספר הרצאות השתנתה השקפת החיים שלי והידע שלי לגבי מוסריות. הבנתי אמיתות רבות וידעתי כיצד להתמודד עם עצמי, כיצד להיות אדם טוב, ואף כיצד להיות אדם טוב יותר ויותר. לאחר מכן, כמובן שרציתי להיעשות מטפח אמיתי, ואז נרפאו כל מחלותי.

סבלתי ממחלות שונות מאז 1970. ניסיתי כל בית חולים גדול בצ'נג-דו ובזבזתי כסף רב, ללא כל תוצאה. לעיתים, הרגשתי כל כך רע עד שלא רציתי לחיות. ב- 1994, כשהמורה ערך שיעור בצ'נג-דו, חבר שלי ביקש ממני להשתתף בשיעור. סירבתי מיד כיוון שהחלטתי שלא לתרגל יותר צ'יגונג. חברי דחק בי לבדוק זאת בכל זאת. לבסוף הלכתי לשיעור כיוון שלא מצאתי כל תירוץ אמיתי שלא ללכת. אולם, ברגע שראיתי את התמונה של המורה על כריכת הספר הפאלון גונג הסיני לא יכולתי שלא לומר "כן, אני רוצה ללמוד את זה. הוא בודהא אמיתי".

הרגשתי כי המורה היה נפלא כל כך שכן הוא ידע על כל מה שהיה במחשבותינו. יום אחד אחרי השיעור, מישהו בא לבקש מהמורה שיטפל במחלה שלו. המורה אמר

"אינני מטפל במחלות. אתה יכול ללכת לבית החולים על מנת לקבל טיפול".

האיש הזה אמר "המשפחה שלי קראה לי שאגיע מבייג'ינג ואמרה לי לבוא ולאתר אותך. הם אומרים כי אתה יכול לטפל בכל מחלה וכי חולים נרפאים מיד". התערבתי ואמרתי לו "אל תדבר על ריפוי מחלות". אז המורה אמר

"ישנם אנשים שלא מדברים על רצונם להירפא, אולם הם עדיין חושבים על כך".

נדהמתי. כיצד יכול היה המורה לי לדעת מה אני חושב ?

יום אחר אחרי השיעור אמרתי לכמה אנשים "זהו צ'יגונג של אסכולת הבודהא. יום אחד אני אקח אתכם למקדש על מנת להמיר אותך לבודהיזם". הם הסכימו ללכת למקדש. ביום למחרת, המורה אמר בהרצאה שלו:

"יש בודהיסטים חילונים שברגע שהם שומעים שאנחנו מתרגלים צ'יגונג של אסכולת הבודהא, הם לוקחים את המתרגלים שלנו למקדשים כדי להמיר את דתם". (ג'ואן פאלון)

המורה אמר לנו את העיקרון של "ללא דרך שניה". אז הבנתי כי מה שאמרתי היה מוטעה. כולנו הרגשנו כי המורה מדהים. הוא ידע על כל מה שאנו חושבים !

אישה אחת שנכחה איתי בשיעור עמדה לרשום מספר הערות בספר פאלון גונג. לפני שכתבה משהו, המורה אמר:

" הם לוקחים את הספר הזה שלי וסתם מסמנים בו."  (ג'ואן פאלון).

האישה זועזעה כל כך עד שלא יכלה להחזיק בעט שלה. היא אמרה "המורה הזה הוא כה מדהים".

המורה אף ידע מה אמרנו בבית. כאשר החבר שלי בא לשכנע אותי להשתתף בשיעור, ואני בסופו של דבר הלכתי לכיתה, שמעתי את המורה אומר כי מספר אנשים בכיתה נגררו לשיעור. הרגשתי שהוא כנראה מדבר עלי. למרות זאת, המורה עדיין דאג לי.

בשיעור, המורה אמר לנו לפרוש את ידינו, גברים את היד השמאלית ונשים את היד הימנית. הוא אמר לנו ליישר את (כפות) הידיים ולהרגיש את כף היד. חשתי מיד שמשהו מסתובב על כף היד שלי. כאשר המורה דיבר על התקנת 'גלגלי חוק' הרגשתי משהו שמסתובב לי בבטן. מאז, שחררתי את כל המושגים שלי. אנחנו לא יכולים לשפוט את המורה לי עם המושגים האלה שלנו. המורה לי הוא לא אדם רגיל. הוא כה מעמיק, כה נכון וכה רחום.

ברצוני לחלוק את הכבוד הגדול ביותר למורה האדיר שלנו. ברצוני לצעוד היטב בדרך שתכנן לי המורה, להשלים את כל החסרים שיתכן והבאתי לדאפא, ולעשות את השימוש הטוב ביותר בזמני על מנת להשלים את המשימה שלנו. המורה, סמוך עלינו !