(Minghui.org)

אני תלמידת דאפא מטאנג-שאן שבפרובינציית ה-ביי. אני בת 51 השנה וקיבלתי את הדאפא בספטמבר 1996. ב- 2001 נכלאתי באגף המשטרה ובמרכז המעצר למשך 54 ימים כיוון שנוכחתי בקבוצת תרגול בפארק. ב- 2002 אולצתי להשתתף בכיתה לשטיפת מוח למשך שלושה חודשים כיוון שסירבתי לוותר על הפאלון גונג. לאחר ששוחררתי פעמיים ממאסרים בלתי חוקיים יכולתי לחזור אל השטף האדיר של תיקון הפא, בחסות ההגנה החומלת של המורה.

ביולי האחרון הלכתי, יחד עם שני מתרגלים עמיתים, לאגפי משטרה ולחברות עורכי דין להבהיר את האמת. ב- 10 בספטמבר, אני וחמישה מתרגלים נוספים הלכנו לכיכר טיאן-אן-מן על מנת לשלוח מחשבות נכונות ולמלא היטב את תפקידם של תלמידי הדאפא.

1. כניסה לטיפוח תחת הדרכתו ורמזיו של המורה

ב- 1989 סבלתי ממחלת דם חמורה, שהיתה חשוכת מרפא לדברי הרופאים. כשהרופא אמר לי שאין תקווה, עזבתי את בית החולים בסיוע בעלי. שקלתי לבלות את שארית חיי במחיצת נזירה זקנה שחיה ב'הר ביג'יאה' שבעיר הולו-דאו. אולם, בהתחשב בבעלי, שדאג לי מאוד ובבני, שהיה עדיין כה צעיר, לא יכולתי להחליט החלטה שכזו. במצב חסר תקווה שכזה, התחלתי ללמוד צ'יגונג מסויים. אולם, המחלה שלי המשיכה להחמיר אף לאחר שתרגלתי את הצ'יגונג הזה במשך שלושה חודשים ולכן החלטתי ללמוד את הפאלון גונג. מספטמבר עד אוקטובר 1996 למדתי במשך חודש אחד, אולם עדיין היתה לי גישה של אדם רגיל ומעולם לא קמתי בבקרים כדי לעשות את התרגילים. כאשר שאל אותי אחד המתרגלים מדוע אני לא רוצה לתרגל, עניתי כי אני לא יכולה לקום בבוקר מכיוון שאני חלשה מאוד פיזית. מתרגלים עמיתים אמרו לי כי הם עומדים לצפות בוידיאו של 'ועידת שיתוף ההתנסויות של טיפוח הפאלון גונג בעיר ג'ינ-שו' והלכתי לצפות בזה. למחרת הלכתי אל אתר התרגול ב- 5 בבוקר. בשל מחלתי, הפנים, כפות הידיים והרגליים שלי היו סגולות בזמנו. לאחר ששיניתי את התפישה שלי, התחלתי להאמין באלוהויות באמת ובתמים והמחלה שלי נעלמה תוך 20 ימים. לאחר מכן, הבנתי שהמורה האדיר והרחום שלנו הציל אותי ועזר לי לעלות על דרך הטיפוח.

2. קבוצת תרגול בציבור, להרתיע את הרוע, להעיר את היצורים החיים

באביב 2001, בשיא הרדיפה של הפאלון גונג, החלטנו לבצע את התרגילים בפארק על מנת לאמת את נפלאות הדאפא, דנתי בכך עם בעלי. הוא התנגד לכך מאוד ונעל את הדלת ואת האופניים במנעולים גדולים, אולם אני יצאתי בכל זאת והגעתי אל הפארק בזמן. כאשר עשינו את התרגילים, צעקה עלינו אישה שטיילה עם כלב, ואיימה שהיא עומדת לדווח עלינו למשטרה. התעלמנו ממנה והמשכנו לעשות את התרגילים. לאחר זמן מה אכן הגיע שוטר. הוא שבר את הטייפ שלנו בכעס והזהיר אותנו שלא נברח. לאחר מכן הוא הזעיק ניידות משטרה. תוך חצי שעה, יותר ויותר אנשים הקיפו אותנו על מנת לצפות במתרחש, ואנשים רבים שאלו שאלות אודות הפאלון גונג. מתרגל נוסף ואני ענינו על השאלות שלהם ברוגע, ללא כל פחד. יותר מ- 300 אנשים האזינו לנו ואז הגיעו ניידות המשטרה. נלקחנו כל התשעה לתחנת המשטרה שם, הם השתמשו בשיטות שונות על מנת לתחקר אותי. סירבתי לשתף אתם פעולה, ואז הם ניסו לשקר (לי) ולומר לי שבעלי פוטר מעבודתו כיוון שלא עשה כמיטב יכולתו לעצור בעדי. מישהו שאל אותי לגבי מספר הטלפון של בני אולם סירבתי לענות. באותו הלילה נשלחתי למרכז מעצר.

הסביבה היתה קשה מאוד במרכז המעצר אולם לא הרגשתי שאני סובלת. אם הייתי נמצאת. "אשמה" הייתי מאבדת את 1000 היואן של הפנסיה החודשית שלי. קבוצת התרגול השקטה שלנו בציבור דורגה כמקרה החשוב ביותר בפרובינציית הא-ביי. על פי חוקי מרכז המעצר, ניתן ללכת הביתה ברגע שחותמים על כתב-וויתור guarantee statement וכמה אנשים אכן חתמו על הצהרה זו. על מנת לעשות את המחשבות הנכונות שלנו איתנות יותר, התחלנו לדקלם את המאמרים של המורה, והחלטנו לשלוח מחשבות נכונות ב- 6 בבוקר. שבעה פושעים מיהרו אלינו על מנת לעצור בעדנו לשלוח מחשבות נכונות, והם דיווחו על מעשינו לרשויות. אולם, המחשבות הנכונות שלנו הרתיעו את הרוע והם לא נקטו בכל פעולה נגדנו. בפעם אחרת, שוטר ניסה לאלץ אותנו לשנן בעל פה את חוקי מרכז המעצר, אולם אנו, כקבוצה, סירבנו לעשות זאת וניצחנו.

יום אחד אמר לי מנהל מרכז המעצר, שאנג שין, לארוז וללכת הביתה. באותו זמן, סבלתי מסימפטומים רבים של מחלה. היסטוריית המחלות שלי יכלה למלא 2 עמודים. כל גופי היה נפוח בצורה חמורה. לא פחדתי, כיוון שידעתי שזו לא באמת מחלה. כאשר שאנג שין דיבר אלי, כל מי שהיה בחדר האזין לנו בשקט. אמרתי "אם אתה מבקש ממני (למעשה) לכתוב כתב-וויתור, אני לא אלך הביתה בשום אופן". וכך, ללא שום עיכוב, שבתי חזרה הביתה בחסות הגנתו החומלת של המורה. תוך מספר ימים גופי החלים לחלוטין, מה שאימת פעם נוספת את כוחו של הדאפא.

3. אני דוברת אמת כיוון שאני מטפחת "אמת-חמלה-סובלנות"

ב- 2002, בשיא הרדיפה אחר הפאלון גונג, למדתי את הפא, עשיתי את התרגילים ואימתי את הפא. מעולם לא איבדתי קשר עם מתרגלים אחרים. שוטרים באו תמיד להטריד אותי. יום אחד שאלה אותי שוטרת אם אני עדיין מתרגלת ועניתי לה "כן". לאחר מכן היא שאלה אותי מדוע אני, כקצינה וכחברת ה'מפלגה', מאמינה בפאלון גונג. הסברתי כי תרגול הפאלון גונג ריפא את המחלות שלי. לאחר מכן נלקחתי למרכז לשטיפת מוח.

במרכז לשטיפת מוח, לא פחדנו מהרוע. דקלמנו את הפא, עשינו יחד את התרגילים והבהרנו את האמת לשוטרים ולשומרים שהיו בתפקיד. היו 5~6 מדריכים במרכז לשטיפת מוח. אחד מהם היה חסיד קפדן מנאמניו של ג'יאנג בעוד האחרים רק קראו באותו זמן את חומר הקריאה של שטיפת המוח, ולאחר מכן הפסיקו וניהלו עמנו דיון. ניצלנו את ההזדמנות הזאת על מנת להבהיר להם את האמת, וביקשנו מהם לזכור כי פאלון דאפא הוא טוב. משתם הזמן חזרנו אל אולם השינה.

אף על פי שהסביבה היתה קשה, שמרנו על הלך מחשבה חיובי בעודנו לומדים כל יום את הפא ועושים את התרגילים. שלושה חודשים חלפו מבלי משים. יום אחד, הרופא במרכז המעצר ביקש ממני לעבור בדיקה גופנית בבית החולים. אמרתי לו שאינני רוצה ללכת שכן אין לי את הכסף הדרוש לבדיקה. לאחר שהוא אמר כי מישהו ישלם עבור זה, הלכתי להיבדק. בעודי ממתינה בבית החולים, נזכרתי בדבריו של מתרגל עמית ולכן, שלחתי מחשבות נכונות וביקשתי עזרה מהמורה, בתקווה כי תוצאות הבדיקה תהיינה רעות וכך ישחררו אותי. ידעתי כי המרכז לשטיפת מוח אינו מקום לטיפוח, וכי אני צריכה לצאת ולאמת את הדאפא. שוחררתי שלושה ימים לאחר מכן, יוצאת שוב מהכלא בחסות ההגנה החומלת של המורה.

חודש לאחר מכן קיבלתי עותק של ההרצאה של המורה "לימוד הפא בוושינגטון די.סי. ועידת הפא". בכדי להעביר את ההרצאה החדשה של המורה אל המתרגלים העצורים במרכז לשטיפת מוח, טיפסתי לגג הבניין וסיכנתי את חיי. היה חוק בכיתה לשטיפת מוח: שוטר רשאי לירות באלה המעבירים דברים מעבר לקיר, כפי שעשיתי אני. אולם, דבר אינו יכול לעצור את המחשבה הנכונה של תלמיד הדאפא ואת הפעולות הנכונות שלו. חמש שנות רדיפה לא הניעו את הלב היציב של הטיפוח ואת האמונה האיתנה בדאפא של תלמידי הדאפא.

4. הבהרת האמת והצלת יצורים חיים

אחד משלושת הדברים שהמורה הורה לנו לעשות הוא להבהיר את האמת. ניצלתי את כל ההזדמנויות להבהיר את האמת לאנשים ולבקש מהם לזכור כי פאלון דאפא הוא טוב. פרט לכך, אני חושבת שהכרחי להבהיר את האמת לחברות עורכי דין ולאגפי משטרה. לכן הלכנו שני מתרגלים ואני לבקר בחברת עורכי דין.

בתחילה סיפרתי לעורך דין כי נקנסתי ב- 9000 יואן במהלך שני המעצרים שלי, והתייעצתי עמו לגבי האופן בו אוכל לקבל את כספי בחזרה. שני המתרגלים האחרים סיפרו גם הם לעורכי הדין כי נקנסו בגין הגשת עתירה בבייג'ינג. כדי להשיג את המטרה ולהבהיר את האמת, כאשר אחד מאתנו דיבר, השניים האחרים שלחו מחשבות נכונות. עורכי הדין קיבלו אותנו בחום ואמרו לנו כי אין זה חוקי שהמשטרה קנסה אותנו ושאנו יכולים לתבוע אותם. אף נאמר לנו לאיזה אגף לפנות ולאילו שאלות עלינו להקדיש תשומת לב יתרה. התעודדנו מכך, עזבנו את חברת עורכי הדין והלכנו אל אגף המשטרה.

לא הכנו דבר מראש, ופנינו ישירות אל מחלקת הביטחון הלאומי. מנהל המחלקה הצטיין בווכחנות. הוא גם קרא את "שבועון מינג-הואי' והכיר חלק מהוראת הפאלון דאפא. היה לו מזג רע מאוד ולא היתה לו סובלנות לתלמידי דאפא. אחד מאיתנו דיבר אתו בעוד השניים האחרים שולחים מחשבות נכונות. הוא אמר "אני לא אתערב בחופש האמונה שלכם, אולם זה שאתם מפיצים ומעבירים עלונים מפריע לסדר הציבורי ". עניתי לו "זוהי תוצאה של פעולותיה המרושעות של המק"ס. הם לא מאפשרים לנו להתבטא. אם היה ניתן לדון בנושא זה באופן הוגן בפומבי, האם עדיין היינו נאלצים להפיץ ולשלוח עלונים?" הוא שאל אותי אם חילקתי אי פעם עלונים, והשבתי לו "כן, אפילו מול הדלת שלך". הוא הביט בי בכעס, אולם שדה המחשבות הנכונות שלנו ריסן אותו כך שהוא לא יכול היה לחשוף את מזגו.

השיחה שלנו התנהלה בדיוק לפי מה שאמר המורה ב'הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי' 2003

"למעשה בהרבה דברים, אם אתה מספר ומדבר עם לב שקט ובגישה שליווה ומתייחס לדברים באופן רציונאלי, תגלה שהחוכמה שלך תזרום החוצה כמו מי מעין ובנוסף, כל משפט יהיה לעצם העניין וכל משפט יגיד את האמת"

דברינו ריגשו מאוד את מנהל המחלקה כיוון שלא החשבנו אותו לאדם שלא ניתן להצלה. הוא שאל (אותנו) אם דיווחנו עליו לאתר המינג-הואי Minghui Net. אמרנו לו שלא. כשדיברנו על הרדיפה של חבורתו של ג'יאנג את הפאלון גונג, הוא התרגז ואיים לעצור אותנו. לא פחדנו והמשכנו לספר לו ברוגע את האמת. הבהרנו את האמת למעלה משעה והלכנו הביתה בשלום. כשאני מסתכלת אחורנית על מסע הטיפוח שלי, אני מבינה בצורה מעמיקה את החשיבות של לימוד הפא. אני מבינה שמה שלא נעשה, עלינו להציב את לימוד הפא בעדיפות העליונה כיוון שאנו זקוקים להדרכה מהפא בכל מה שאנו עושים. אף על פי שיש לי עוד חוסרים רבים, בסערה זו בת חמש השנים, שיניתי בהדרגה את התפישות האנושיות שלי ונפטרתי מהחזקות רבות בחסות ההגנה החומלת של המורה. זהו שיתוף ההתנסות שלי בטיפוח. אני מקווה שבאמצעות שיתוף ההתנסות הכתובה הזו, אני אתמיד יותר ואתקן את פעולותיי, אמצא את החוסרים שלי ואבצע היטב את שלושת הדברים שהמורה ביקש מאתנו לעשות.