(Minghui.org)

האנושות יכולה להבדל בדרכים רבות מיצורים חיים אחרים, אבל התכונה המבדילה את האנושות יותר מכל מיצורים אחרים על פני כדור הארץ היא אמונה רוחנית. אולי היכולת לקבל ולחיות על פי עקרונות של אמונה רוחנית יוצרים את הבסיס להגדרה של להיות אנושי. המונח "אמונה רוחנית" הוא עתיק. מאז זמנים עתיקים סיפרו שוב ושוב בתרבות מזרחית ומערבית סיפורים הקשורים לאמונה רוחנית. בסין של היום, חקלאי בשם ג'או דחואה מראה את משמעות אמונה רוחנית בחייו.

מר ג'או דחואה ושתי בנותיו

 

1. ג'או דחואה מגלה את דרכו הרוחנית

מר ג'או דחואה נולד ב-1965 למשפחה של חקלאים בכפר שינפה, בעיירת שינשין,  בעיר שואנגצ'נג, במחוז האילונג-ג'יאנג, בסין. הוריו של ג'או היו חקלאים הגונים שחיו בעוני זמן רב. כבן בכור, ג'או החל לעבוד בגיל 7. כמו רוב הילדים באזורים הכפריים בסין, הוא נהיה חקלאי אחרי שסיים חטיבת ביניים. תנאי העוני בגיל רך גרמו לו להתבגר מהר. הוא נודע כחמום מוח ועקשן, שהסתמך העיקר על חוזקו הפיסי כדי להתפרנס.

ב-1987, ג'או התחתן עם גברת ליו פנגג'יה מהכפר הסמוך. גברת ליו הייתה מבוגרת בשנה מג'או. היא הייתה מאוד יפה, אבל גם היא הייתה חמומת מוח. בזמנים קשים, כמעט לא היה רגע של שקט כי כולם היו לחוצים וממהרים להתווכח. בנוסף לזאת, ליו וחמותה לא הסתדרו.

התאריך 17 לינואר הוא בעל משמעות רבה לג'או דחואה. ביום הזה סגנון החיים שלו השתנה בפתאומיות. באותה תקופה שיטת טיפוח תרגול ללא תשלום הפכה למאוד פופולארית בסין. זה היה פאלון גונג. כשאשתו, ליו ראתה שינויים גדולים באנשים שתרגלו פאלון גונג כמו: שינוי במצב הרוח, הפסקת עישון ושתייה, היא עודדה את ג'או שילך ללמוד. "אתה מעשן קופסת סיגריות ביום," היא אמרה. "אתה ממשיך ואומר שאתה הולך להפסיק, אבל אף פעם לא היית מסוגל. למה שלא תלמד פאלון גונג ותראה מה זה יכול לעשות בשבילך?" ב-17 לינואר 1999 ג'או החל לטפח בפאלון גונג. ברגע שהבין כמה בעל ערך רב הוא פאלון גונג, הוא החליט שמצא את אמונתו הרוחנית. מאותו רגע סגנון חייו הישן נעלם.

גברת ליו פנגג'יה(אשתו של ג'או דחואה) מתה כתוצאה מהרדיפה

 

פאלון גונג זה לא רק תרגול פיזי. מלבד תרגול חמשת התרגילים, מתרגלי פאלון גונג מנסים להתאים לעקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. זהו תרגול עתיק שנחשף לציבור בסין אחרי שהמק"ס (המפלגה קומוניסטית סינית) אסרה לתרגל טיפוח בודהיסטי וטאואיסטי במשך ארבעה עשורים שמבוסס על תרבות סינית בת 5000 שנה. תשע הרצאות הפא של מייסד הפאלון גונג מר לי הונג ג'י השפיעו רבות על מר ג'או. הוא הרגיש כאילו ראה את האור בקצה המנהרה. "איזו הרצאת פא נפלאה! זה לא צ'יגונג רגיל. אני בהחלט הולך ללמוד פאלון גונג!" השינוי הראשון שאנשים ראו הוא שמר ג'או הפסיק לעשן. זה לקח לו רק שלושה ימים להפסיק לעשן, אחרי שהיה מכור במשך שנים רבות. בנוסף הוא נהנה לקרוא ספרי פאלון גונג, הוא התמתן ונעשה מנומס. הוא אמר: "פאלון גונג מלמד אנשים להתאים לאמת-חמלה–סובלנות." "אני יודע איך להיעשות אדם טוב יותר." הוא ידע שמצא את דרכו הרוחנית. הוא נולד מחדש ביום שהוא החל לתרגל פאלון גונג. מיד אחרי שהתחיל לתרגל פאלון גונג גם אמו ואשתו החלו לתרגל. משפחתו נעשתה שלווה וחביבה כלפי עצמה וסביבתה. הם כבר לא רבו כל הזמן.

אימו של מר ג'או דחואה, וונג יינג מתה כתוצאה מהרדיפה

 

2. מר ג'או פורש שלט שעשוי מוילון בכיכר טיאננמן

ב-20 ביולי 1999, המק"ס אסרה את תרגול הפאלון גונג. המשטרה הסינית והצבא הסיני החבושים בקסדות פלדה וחמושים במכונות ירייה החלו להסתובב ברחובות סין ולעצור אנשים שהמשיכו לתרגל פאלון גונג. מר ג'או הלך למעלה מ-70 ק"מ למשרדי הממשל לשאול על מדיניות המק"ס כלפי פאלון גונג. המשטרה לקחה אותו חזרה לעיר שואנג-צ'נג אחרי שהכתה ובעטה בו באכזריות. לאחר מכן  המשטרה פשטה על ביתו והחרימה את כל ספרי פאלון גונג. מר ג'או שלעיתים נדירות בכה, אפילו במשך שנים ארוכות של סבל עקב עוני, בכה שני ימים ולילות בגלל חוסר הצדק שנעשה לפאלון גונג. הוא פשוט לא יכול היה להבין זאת. "למה המק"ס חייבת לאסור פאלון גונג? למה? פאלון גונג לא לימדה את המתרגלים לעשות דברים רעים. למה המק"ס עוצרת ומכה מתרגלים ללא פרובוקציה מצד המתרגלים? למה?למה?" בגלל שהמשטרה באזורים כפריים יותר אכזרית ואלימה, מר ג'או חשב ללכת לבייג'ינג ולעתור לפקידים יותר גבוהים בבייג'ינג. באותו הזמן, הוא חשב שפקידים יותר גבוהים של המק"ס יקשיבו להגיון. הוא המשיך לחשוב על הליכה לבייג'ינג, כל יום שנשאר בבית גרם לו להרגיש אשמה, מצוקה איומה ועצב.

ב-1999, מר ג'או לא היה יכול ללכת לבייג'ינג בגלל שלא היה יכול להרשות לעצמו. בשנת 2000 מרת ג'או אמרה למר ג'או:" אחרי שנמכור את יבול התירס בסתיו, יהיה לנו כסף ללכת לבייג'ינג יחד". אחרי שזרע את שדות התירס באביב 2000, חיכה ג'או בלהיטות שהתירס יגדל. לבסוף התירס היה מוכן לקציר. הוא אסף את התירס ונמצאו קונים. מר ג'או לא יכול היה לחכות עוד, למרות שרק בעוד מספר ימים היה צריך לקבל תשלום בשביל התירס. הוא לווה 400 יואן ממשפחה טובת לב ועזב לבייג'ינג. שבעה מתרגלים מאותו הכפר הצטרפו אליו. גם אמו הצטרפה. וונג ינג, חקלאית מבוגרת שגדלה כל חייה בכפר חקלאי הייתה בין אלו שנסעו לבייג'ינג. היא לא ידעה קרוא וכתוב ואפילו לא ידעה לכתוב את שמה. היא אף פעם לא נסעה אפילו לעיר שואנג-צ'נג, במרחק 30 ק"מ מהכפר שלה. היא לא דמיינה שהיא יכולה לדבר עם ראש הכפר, אבל כעת היה לה האומץ לנסוע מעל 1300 ק"מ לבייג'ינג ולדבר למען פאלון גונג. זו הייתה גם הפעם הראשונה של מרת ג'או, שתי בנותיה ושלושה חקלאים אחרים מאותו הכפר לנסוע הרחק מהבית.

לבייג'ינג יש חשיבות מיוחדת לעם הסיני. מעל 800 שנה, בייג'ינג הייתה העיר הקיסרית של שושלות ג'ין, יואן, מינג וצ'ינג. זה מדהים שחקלאים אלה, ששייכים למעמד התחתון בחברה הסינית, היה האומץ לנסוע ל"עיר הקיסרית". מלבד כוח האמונה בפאלון גונג, מה היה יכול לתת לחקלאים הצנועים את הכוח והאומץ לכך?

בכדי לחסוך כמה שאפשר, הם החליטו לקחת את הרכבת האיטית לבייג'ינג. בכדי לחסוך עוד כסף, הם קנו כרטיסים לקרונות עם מושבי עץ. הם לא קנו אוכל למשך הנסיעה בת שני הימים והלילה. הם הביאו קופסה עם עוגיות, אבל כולם התעקשו לתת לאחרים את העוגיות. הלבבות של כולם היו כבדים מדאגה. במשך הנסיעה, מרת ג'או הסתכלה על בעלה בפחד כאילו היא לא תראה אותו שוב. היא שמעה ששוטרים עוצרים בניגוד לחוק מתרגלי פאלון גונג רבים. מר ג'או אמר לה לפני היציאה:"אני עלול למות בבייג'ינג. את חייבת להיערך לגרוע ביותר!" אחרי שירדו מהרכבת, הם קנו שתי קערות עם אטריות, אבל מרת ג'או לא אכלה את שלה.

ב-31 בדצמבר 2000, ב-21:00 שלוש שעות אחרי שהגיעו לבייג'ינג, הם הגיעו לכיכר טיאננמן. הם הרגישו כאילו אלוהויות שומרות עליהם. מר ג'או הכין שלט אדום והחזיק אותו עם מרת ג'או. הוא עשה את השלט מהוילון בביתו. הוא כתב שבעה תווים סינים בצבע זהב:"פאלון דאפא היא הדרך הנכונה." חודשים רבים חשב מר ג'או לצעוק מלים אלו. ביחד מר ומרת ג'או צעקו:"פאלון דאפא הוא טוב! פאלון דאפא הוא טוב!" כמעט מיד מכונית משטרתית הופיעה. קבוצה של שוטרים אכזריים תפסו את החקלאים התמימים וזרקה אותם לרכב, דוחפים מכים ובועטים בהם. השוטרים צעקו עליהם בזמן שדחפו אותם לבית ריק. במרתף קטן של 70 מ"ר, המשטרה עצרה 80-90 אנשים מחלקים שונים בסין. יכלו לשמוע מבטא ממחוזות צפוניים ודרומיים. מר ג'או שאל אנשים למה הם נעצרו וגילה שכולם הם מתרגלי פאלון גונג. מר ג'או מצא בין המתרגלים העצורים מתאם (סייע) שנתן לו מכתב עתירה למען פאלון גונג, וביקש ממנו לתת את המכתב לרשויות. ביום למחרת המשטרה לקחה את מר ג'או למקום אחר. זה היה הרחק מהמרתף. "אני לא יודע לאן הם לקחו אותי," שיחזר. "זה לקח שלוש שעות נסיעה להגיע לשם." גם מקום זה היה מלא מתרגלי פאלון גונג. המשטרה ביקשה מכולם שם וטביעת אצבע. מר ג'או סרב. הוא אמר:" לא עברתי על שום חוק. לא הייתם צריכים לעצור אותי. אני רוצה ללכת הביתה." הוא סרב לתת לשוטרים את שמו ואת טביעות אצבעותיו. לאחר מכן, חמישה שוטרים הפילו אותו לקרקע ובעטו חזק בפניו, בראשו, מותניו, בטנו, ורגליו. השוטרים בעטו בו ללא הרף. הם גם קרעו את כובעו החדש. אחרי שהרביצו ובעטו בו באכזריות במשך 30 דקות, הוא עדיין סרב לתת את טביעות אצבעותיו. לכן כמה שוטרים לחצו על גופו וראשו של מר ג'או וכמה אחרים פתחו בכוח את כף ידו הימנית ולקחו את טביעת האצבעות בכוח.

לאחר שהשוטרים גררו את מר ג'או לרכב מלא מתרגלי פאלון גונג ולקחה אותם לכלא, המשטרה המשיכה לשאול לשמו של מר ג'או, אך הוא עדיין סרב. אז השוטרים קשרו אותו באזיקים לגדר ממתכת באמצע החדר והיכו על ידיו במקל באורך שלושה מטר. שוטר נמוך עם מבטא של בייג'ינג הדליק סגריה וכיבה אותה על האמה של מר ג'או. ארבע שנים אחרי, עדיין רואים כוויות מסיגריות על ידיו של מר ג'או, כמו צמידים מקועקעים. שוטר גבוה וחסון השתגע מזעם בגלל שמר ג'או לא מסר את שמו על אף העינויים. הוא שפך מים רותחים על מכנסיו של מר ג'או. אחר כך, עם עזרה מחבריו, הוא הפשיט את מר ג'או וקשר אותו בחוץ. המשטרה עזבה אותו בחוץ בחורף בצפון סין בטמפרטורה של מתחת לאפס מעבר ל-10 שעות. אפילו באמצע יולי מר ג'או רעד כשהוא נזכר בהרגשת הקור המקפיא. אחרי שהכניסו אותו פנימה מעינוי של 10 שעות בקור שמתחת לאפס הוא עדיין סרב לתת את שמו. שוטר אחד איים:"אם הוא עדיין לא מוסר את שמו, נשטוף את גופו במים קרים ונחשמל אותו באלה חשמלית!" מתרגלת פאלון גונג עם מבטא דרומי לא יכלה לראות את מר ג'או עוד מעונה אז היא אמרה לשוטרים:" אם תסכימו להפסיק לענות אותו אני אתן לכם את שמי." אחרי שנתנה את שמה, המשטרה גיחכה והמשיכה להכות את מר ג'או.

זה בדרך כלל קשה לאנשים טובים לתאר את האכזריות והמרמה של אנשים מושחתים אלו.

3. למרות העינויים הקשים במתקן שטיפת המוח, ג'או דחואה אמר:"אני אמשיך לתרגל פאלון גונג!"

גם מר ג'או נפל לתכסיסי המשטרה.

שוטר ערמומי התחנן למר ג'או:"אם לא תתן לנו את שמך, יהיו לנו בעיות עם הבוס". מר ג'או סרב להיכנע לטרור והעינויים של המשטרה, בגלל שהוא מתאים את עצמו לאמת-חמלה-סובלנות, אך הוא התרכך כששמע את השוטר מתחנן. אז הוא נתן לשוטר את שמו וכתובתו. יומיים אחרי המשטרה מהעיר שואנג-צ'נג  ומשרד ה-610 באו לקחת אותו למרכז מעצר #2 בעיר שואנג-צ'נג. מר ג'או דחואה ומשפחתו שהו בנפרד בראש השנה של שנת 2001 במרכז המעצר הזה.

רק חודשיים וחצי אחרי, מר ג'או ראה את אימו, אשתו, ומתרגלים אחרים שנסעו עימו, במתקן שטיפת מוח בעיירת שינשין. מרכז שטיפת המוח היה מתקן חדש שנוסד מה-20 יולי 1999 למטרה שמתרגלים "ישונו" וישמיצו את פאלון גונג וכדי לסחוט מהם כספים. "משרד 610" הוא האחראי לבניה ולפיקוח על מרכזי שטיפת מוח בכל סין. אחרי פרידה ארוכה, למר ומרת ג'או הייתה שיחה קצרה. מרת ג'או שאלה:"האם אתה חושב שאתה יכול להחזיק מעמד?" מר ג'או ענה:"אל תדאגי."

קשיים דמוניים מיד קרו. צוות "משרד ה-610" ניסה לכפות עליהם לראות סרטים ולקרא עיתונים שמשמיצים את הפאלון גונג. מר ג'או אמר להם:"אנחנו מסרבים לקרוא או לראות את חומרים אלה. הם מכילים רק שקרים." מר ג'אנג יונלונג ומר באי צ'ונוו ממשרד ה-610 וגם מר וונג צ'ויג'ו, ראש עיירת שינשין, מיד תפסו את מר ג'או ולחצו את ידיו על התנור והיכו מאות פעמים על גב כף ידו עם חגורת עור.

ישנה אמרה סינית:" עשרת אצבעותיו של הבנאדם מחוברות לליבו." זה אומר שעשר האצבעות מאוד רגישות לכאב. בסוף החבטות, ידיו של מר ג'או כל כך התנפחו שהם נראו כמו לחמניות ענק. אולם מר ג'או עדיין סרב לקרוא או לראות חומרים שמשמיצים את פאלון גונג. הם חתכו פלפלים חריפים ושפשפו אותם על עיניו של מר ג'או. השריפה הקשה מזרעי הפלפל גרמה לכאב עז ולשטף של דמעות. שוטר בשם באי יוצ'יאו היה כל כך מרוצה אחרי שהרביץ למר ג'או מספר פעמים עם אלה, שהוא הדליק נר, קרע את חולצת מר ג'או ושרף אותו. כששמע את רעש הבשר שנחרך, המשיך לשרוף את בשרו. זה לא היה מספיק להנאה הסדיסטית של באי, אז הוא שרט את העור השרוף עם ציפורניו ואז שפשף את הפלפלים החריפים על החלקים החשופים.

במשך הלילה, צוות משרד ה-610 עינה מתרגלי פאלון גונג אחד אחרי השני. בזמן שהיכו כל מתרגל, הם צעקו:"האם אתה עדיין רוצה לתרגל פאלון גונג?" אלו שאמרו כן קיבלו מכות נמרצות. הם בכוונה השאירו את מר ג'או אחרון במרתון העינויים. מר ג'או חשק את שיניו בחזקה וניסה לא להתמוטט מייאוש כששמע מתרגלים אחרים צורחים מכאב, וכששמע שחלקם נכנעים לעינויים ובוכים מבושה. אחרי שגמרו עם כולם, ראש משרד ה-610, ג'אנג יונלונג, הביא את באי צ'ונוו, באי יוצ'יאו, יו ג'נבו, גו וואידונג וונג צ'ויג'ו לחדר המעצר של מר ג'או. הם הפשיטו אותו וזרקו אותו על רצפת הבטון הקרה כשהוא קשור באזיקים. ג'אנג יונלונג הצביע על מר ג'או ואמר:"במצבך, אתה לא תחזיק מעמד אפילו 5 דקות! קדימה!" כל אחד מששת האנשים לקח כלי נשק אחר. כמה התחילו להצליף במר ג'או עם חגורות עור עבות, וכמה התחילו להרביץ עם מיכלי פלסטיק ממולאים בחול. ביחד הם הצליפו בו לפחות 300 פעם בדקה. עם כל דקה נוספת שחלפה, הם הוסיפו 300 סימנים סגולים מדממים על גופו של מר ג'או. במשך אורגיית העינויים הסדיסטית, החיות האלה צעקו:"האם אתה עדיין רוצה להמשיך לתרגל פאלון גונג?" "אני רוצה!" "האם אתה עדיין רוצה לתרגל פאלון גונג?" "אני רוצה!!" אחרי 20 דקות,כול הגוף של מר ג'או היה מכוסה פצעים קשים. ששת הרודפים נטפו זיעה והיו חייבים לעצור לנשום ולעשן סיגריות. אחד מהם אמר:"תשפוך מים קרים עליו." אחרי שאחד מהם שפך דלי מים גדול עליו, הם התחילו סיבוב שני של עינויים. ג'אנג יולונג אמר:"אין עוד צורך לשאול בנאדם עקשן כמוהו. פשוט תמשיכו להרביץ ולהצליף בו!" אחרי שעינו אותו במשך זמן מה, הם שאלו שוב:"האם אתה עדיין רוצה לתרגל פאלון גונג?" "אני רוצה!". סבב העינויים הזה הוסיף פציעות חדשות לגוף של מר ג'או שכבר היה פצוע קשה. אחרי ששמו לב שמר ג'או היה על סף מוות, ג'אנג יונלונג אמר:"זה נראה כאילו הוא לא נושם. תקימו ותעירו אותו."

כמה ימים אחרי כן הם המציאו עינוי מנטלי זדוני. השוטרים האלה ניסו לגרום למר ג'או לדרוך על התמונה של המורה. הם קשרו אותו באזיקים לדרגש של המיטה עם רגליו שכמעט לא נוגעות הרצפה. לאחר, הם ניסו להכניס ספרי פאלון גונג בין רגליו לרצפה. כל עוד רגליו נגעו ברצפה, לא הייתה לו ברירה אלא לדרוך על הספרים. מר ג'או קלט אותם, אז הוא ניסה בכל כוחו לשים את רגליו ברצפה כדי שהמשטרה לא תוכל להכניס ספרים מתחת לרגליו. כאשר הם ראו שמזימתם כשלה, ג'אנג יונלונג המציא עינוי חדש. הוא אמר לשוטר לקשור את מפרקי הידיים שלו עם חוט ניילון דק. הוא אמר למר ג'או:"בדרך כלל זה לוקח 30 דקות עד שמאבדים תחושה בידיים." הם לא שיחררו אותו עד 40 דקות אחרי, אבל מר ג'או עדיין היה יכול להשתמש בידיו. העינוי המרושע שוב נכשל. הם המשיכו להמציא עינויים חדשים, אבל הם לא הצליחו לגרום למר ג'או לחזור בו מאמונתו בכתב או בעל פה. כל פעם ששאלו אותו:"האם אתה עדיין רוצה לתרגל פאלון גונג?" הם קיבלו אותה תשובה:"אני רוצה!".

4. בתוך מרכז המעצר

אחרי שמר ג'או שרד את העינויים הוא הועבר למחנה עבודה #2 בעיר שואנג-צ'נג. מר ג'או נכלא במחנה זה פעמיים בעבר למשך שמונה חודשים. הוא היה עד בתקופות אלה לטבע האמיתי השחור של מערכת המשפט הסינית. צוות הסוהרים והכלואים רדפו ועינו אותו. הם עינו אותו בגלל שלא רצה לקלל את פאלון גונג, סרב לעשן ובגלל שתרגל את התרגילים של פאלון גונג. הם עינו אותו להנאתם. למעשה הם לא היו צריכים תירוץ כלשהו בשביל לענות אותו. לפעמים הם היו מנצלים את טוב ליבו כדי למלא אחר רצונותיהם. למשל הם היו מאיימים להכות אסירים אחרים אם היה מסרב למלא אחר רצונותיהם.

הרבה מתרגלים מתו במחנה עבודה #2 בעיר שואנג-צ'נג. מר ג'ו ג'יצ'נג (מפקד לשעבר של הכוחות המזוינים בעיר חנג'יאדיאן) מת מ"האכלה" בכפייה של מי מלח מרוכזים שגרמו לו התייבשות. מר וו באוואנג מהעיירה צ'ינג-לינג (שותפו לתא של מר ג'או) מת כתוצאה מ"האכלה" בכפייה של צואה. חברי הצוות המשמעתי שכוללים את לי חואיישין, חואנג יאנצ'ון, מישהו בשם דו, וגם אסירים שכוללים את מר ג'או דצ'ואן ומישהו בשם גואן, השתתפו ברדיפה נגד מר ג'או. בגלל שמר ג'או סרב לקלל את המורה, ג'או דצ'ואן הכה את מר ג'או מאחורי אוזן ימין, כתוצאה מכך הייתה בליטה קשה בגודל של לחמנייה שדיממה והעלתה מוגלה. כשנזכר בשמונת החודשים האיומים במעצר, ציטט מר ג'או אימרה סינית:"כל יום הורגש כאילו היה שנה". למרות הסביבה האכזרית והלא אנושית, הוא המשיך לתרגל פאלון גונג ודיקלם מאמרים של המורה. במהלך המעצר הלא חוקי הזה, אחד האסירים שאיננו מתרגל החל לתרגל פאלון גונג.

בראשון במרץ 2002, מר ג'או הלך לקהילת בונגלו להבהיר את האמת על פאלון גונג. פחות מ-30 דקות אחרי שחזר לביתו, ארבעה שוטרים באו לעצור אותו. ראש הכפר שינפה הלשין עליו שניסה להבהיר את האמת לאנשים. הם דחפו והרביצו לו, אך מר ג'או סירב להיכנס לרכב המשטרתי. משפחתו עזרה לו להתנגד למעצר הלא חוקי. לבסוף השוטרים הפילו אותו לקרקע והיכו אותו עם לבנים לפני שקשרו אותו באזיקים ולקחו אותו. מפקד המשטרה עשה חיפוש על גופו וגנב ממנו 300 יואן לפני שהעביר אותו למרכז המעצר בעיר שואנג-צ'נג. מר ג'או דרש ממפקד המשטרה להחזיר את ה-300 יואן שגנב ממנו, אבל מפקד המשטרה שיקר ואמר:"יד של שוטר אחד נשרטה. אתה חייב לפצות אותו על הפציעה. אני אשאיר לך 50 יואן שתשלם להשכלת ילדיך". חודשיים לאחר מכן המשטרה בקשה ממר ג'או שיחתום על מסמך שהוא נשפט לשנתיים במחנה עבודה בכפייה וואנג'יה. מר ג'או סרב לחתום וכך גם מתרגלים אחרים. המשטרה אמרה:"אפילו אם תסרבו לחתום נשלח אתכם בכל זאת למחנה עבודה בכפייה וואנג'יה."

הם נדרשו לעבור בדיקה גופנית כשהועברו למחנה עבודה בכפייה וואנג'יה. בגלל שבזמן המעצר מר ג'או חלה במחלת עור, סירבו לקבל אותו במחנה עבודה בכפייה וואנג'יה. אחרי שחזר משם לתחנת המשטרה, מר ג'או סבל כאב נוראי. הכאב היה כל כך עז שהוא לא היה יכול לשבת. ב-10 ביולי 2002 מר ג'או שוחרר.

5. רדיפת הפאלון גונג על ידי המשטר בסין השמידה את משפחתו של מר ג'או

למר ג'או דחואה היו כ-12,000 מ"ר של שדה אורז. ב-2001 ראש העיר שינפה החרים יותר מחצי השדה והשאיר לו רק אדמה של כ-4,500 מ"ר. ראש העיר השכיר את השטח המוחרם ב- 4,000 יואן בשביל לשלם את הכנסות שמשרד ה-610 דרש, בתירוץ כי מר ג'או נסע לבייג'ינג לעתור למען פאלון גונג. אחרי שהפסידו חצי מאדמתם מצבה של משפחתו היה בכי רע.

מרת ג'או (ליו פנג'יה) מתה בגיל 38. בסוף שנת 2000, מר ומרת ג'או לקחו את שתי בנותיהם לבייג'ינג לעתור למען פאלון גונג. אחרי שנעצרו בניגוד לחוק בבייג'ינג, מר ג'אנג יונלונג, האחראי על משרד ה-     610 במשטרת שואנג-צ'נג ומר האן שינגו מהכפר שינפה החזירו אותם. הם שלחו את הבנות של מר ומרת ג'או לבית קרובי משפחה, ואז עצרו את מרת ג'או שלא כחוק במרכז המעצר #2 בעיר שואנג-צ'נג. אחרי חודש מעצר לא חוקי המשטרה שלחה את מרת ג'או ל-50 ימים של שטיפת מוח, שנעשה על ידי המשטרה המקומית. משרד ה-610 עינה את מרת ג'או בזמן המעצר הלא חוקי. מר ג'אנג יונלונג ושבעה אחרים הרביצו למרת ג'או פעמים רבות. הם גם הכריחו אותה לדרוך על תמונת המורה ולקלל אותו, אבל מרת ג'או סירבה לפקודתם.

לבסוף מרת ג'או נכנעה לטרור וכתבה מסמך בניגוד לרצונה לא לתרגל פאלון גונג. אבל רק אחרי שסחטו ממנה 4000 יואן הם שחררו אותה. מרת ג'או שרדה את העינויים אבל אחרי ששוחררה הייתה לה בעיה ללמוד את ספרי פאלון גונג, לתרגל את התרגילים או אפילו להיות עצמה בגלל שהיא עברה טראומה חמורה בעינויים פיזיים ונפשיים.

ב-12 באוגוסט 2001 מרת ג'או הלכה למכור ירקות כרגיל, בשביל לשלם שכר לימוד של בנותיה. בדרך לשוק, היא נדרסה ומתה מפציעה חמורה. כשנפטרה, בנותיה, בנות 10 ו-3, היו שבורות. למר ג'או דחואה נשבר הלב כשראה את בנותיו בוכות על אימן, שלא יכלה להיות שם בשבילן.

אמו של מר ג'או, וונג יינג, הייתה בת 60 במותה. לפני שטיפחה ותרגלה פאלון גונג, היא סבלה מדלקת בקנה ושלבים סופיים של צניחת קיבה, שהרופאים אמרו שאי אפשר לטפל בזה. אחרי שתרגלה פאלון גונג, מחלותיה נעלמו והיא הבריאה. בסוף שנת 2000 היא הלכה לבייג'ינג עם בנה, החותנת שלה ושתי נכדותיה כדי להבהיר את האמת על פאלון גונג, אבל המשטרה עצרה בצורה בלתי חוקית את כל המשפחה. יומיים לאחר מכן משטרת שואנגצ'נג לקחה אותם בחזרה לעיר שואנג-צ'נג וכלאה אותם בצורה בלתי חוקית במרכז המעצר #2 בעיר שואנג-צ'נג, שם נרדפה בצורה חמורה. לאחר מכן היא הועברה למרכז שטיפת מוח, שם עונתה ולא שוחררה עד שהרודפים אספו כופר בסך 4,000 יואן. במהלך המעצר הלא חוקי, בריאותה של וונג יינג ניזוקה קשות. היא נפטרה ב-5 בינואר 2005.

רדיפת המפלגה הקומוניסטית הסינית השמידה את המשפחה של מר ג'או דחואה. השנה מר ג'או בן 40. לאנשים הסינים גיל 40 ידוע כגיל של ביטחון או גיל ללא ספקות. זה אומר שבהגיעו לגיל  40 בן אדם מקבל הבנה ברורה יותר של החיים. מה מר ג'או חושב על חייו בגיל 40 אחרי שכמעט נשלל ממנו הכל וכל מי שהכיר או מכיר נתון לפציעה חמורה פיזית ונפשית:

"האם אתה עדיין מתרגל פאלון גונג, מר ג'או?"

"בוודאי"

"האם אתה שונא את האנשים שהרביצו לך וראש עיירת שינפה?"

"אני לא שונא אותם. אני מרחם עליהם בשביל כל הפשעים שהם ביצעו, בגלל שהם לא יודעים את האמת על פאלון גונג. זה כל כך חבל."

"האם אתה מאושר?"

אחרי שהייה שלא אמר דבר לזמן ארוך, מר ג'או אמר:"כל סין סובלת מהרדיפה המאסיבית נגד פאלון גונג. אני איבדתי את אמי ואשתי, ובנותיי איבדו את אמם וסבתם. בנותיי ואני איבדנו את המשפחה הקרובה ביותר. המשפחה שלנו לא יכולה להיות שלמה יותר. בנסיבות אלו זה בלתי אפשרי בשבילי להיות מאושר. אולם משפחתי היא רק אחת ממיליוני משפחות שבורות על ידי הזוועות של ג'יאנג זמין והמפלגה הקומוניסטית הסינית."

"אבל אני בר מזל שמצאתי את האמת של היקום אמת-חמלה-סובלנות," מר ג'או הוסיף:"מצאתי את מה שחיפשתי כל חיי. מצאתי את אמונתי האמיתית. זה עושה אותי מאוד מאושר."