(Minghui.org)

יום אחד, קראתי באחת מהרצאותיו של המורה:

"מאז נפגשתי אתכם לאחרונה, היו לנו אנשים רבים יותר שנכנסו לטאו וקיבלו את הפא. אני מאמין כי, העובדה שהפא הזה יכול להתפתח מהר כל כך ולהתפשט בשיעור גדול כל כך היא בזכות כוחו של הדאפא" (פאלון בודהא פא: הרצאות בארצות הברית 23 במרץ 1997 - תרגום לא רשמי).

כשקראתי את הפיסקה הזו, לפתע הוסר ממחשבתי ריסון מסוים.

לפני שהחלה הרדיפה המרושעת, הפאלון גונג התפשט במהירות מפה לאוזן ומלב אל לב ונראה כאילו התפשט בדרכם של אנשים רגילים. כולנו הרגשנו שהפא הוא נפלא ורצינו להעביר אותו לאנשים רבים ככל שניתן ולאפשר להם להפיק ממנו תועלת. על פני השטח נראה כי כל זה נבע מהיכולות האישיות של המתרגלים אולם, היום הבנתי לפתע שלמעשה, היתה זו תופעה קוסמית שרק התאמנו עצמנו אליה ומה שבאמת פעל היה כוח הדאפא.

מדוע אנשים רבים כל כך באו ללמוד את הפא ? זאת כיוון שהדאפא הוא נפלא, טהור ונכון. היה זה הפא שהביא את האנשים אל הפא, ולא אנחנו המתרגלים. באשליה של החברה הרגילה, הרגשנו שכל זה נבע מהמאמצים שלנו, בדומה למקרה בו מישהו חושב שהעין השמימית שלו נפתחה בזכות היכולת שלו והוא מרגיש שהטיפוח שלו מתנהל היטב: "אני מטפח טוב כל כך. אני טוב יותר מכל האחרים. ראו ! העין השמימית שלי נפתחה." למעשה, אף אם העין הייתה פתוחה, לא היית מסוגל לראות דבר אם המורה לא היה משנה עבורך את העין השמימית. "העין השמימית שלי פתוחה, הגונג שלי גדל והרמה שלי עולה". כל זאת בזכות המורה שעושה זאת עבורנו. אף על פי שהמורה אמר:

"רמת הגונג גבוהה כרמת השין-שינג" (ג'ואן פאלון).

לא היינו מסוגלים לפתח ולו מעט גונג בעצמנו אם המורה לא היה משנה אותו עבורנו.

"הטיפוח תלוי במאמצים של כל אחד בזמן שהשינוי של הגונג נעשה על-ידי המאסטר." (ג'ואן פאלון)

ברגע בו הבנתי זאת, נזכרתי במה שאמר המורה ב'הרצאה בועידת הפא באוסטרליה'.

"לעתים, כשאתה עושה דברים עבור הדאפא, ההחזקה להגן ולשמור על התפקיד שלך עצמך עולה גם היא".

להגן ולשמור על איזה תפקיד שלנו עצמנו ? אין זה התפקיד שלנו. מה שפועל זה הפא ! גם אל לנו לחשוב שאנחנו יוצאים מן הכלל או מוכשרים מאוד. עלינו להתרכז בהיטמעות בפא. ברגע שאנחנו מעריכים את עצמנו יתר על המידה אנחנו חסרי יכולת, לא מתאימים יותר לפא ומופרדים ממנו, ושדים ינצלו את הפרצות שלנו. עם החזקה כזו, מישהו עלול לחשוב שההבנה שלו גבוהה יותר מזו של האחרים ושהוא יכול להנחות אותם. למרות שדבריו נשמעים צנועים, במחשבתו הוא עדיין שם עצמו מעל האחרים. לפעמים, מתרגלים עלולים להודות בכנות מזויפת ובצורה שטחית בהחסרות שלהם אולם, למעשה המטרה האמיתית שלהם היא לשכנע אחרים ולשנות אותם. מדוע ישנם כאלה שתמיד רוצים "לשחק את התפקיד הראשי"? שיש להם תמיד נטייה תת הכרתית ל"מנהיגות" כשהם מנסים לפתור בעיות ? מה היינו משיגים אלמלא המורה ? עלינו להניח להחזקה האנוכית של ההתפארות. האחרים לא השתנו בזכותנו אלא כיוון שצייתנו לפא והוא זה ששינה את האנשים. מה שבאמת מציל את האנשים הן לא ההחזקות האנושיות שלנו אלא הפא.

כמטפחים, עלינו להשתחרר מכל ההחזקות האנושיות. עלינו להשתחרר לחלוטין מההחזקה העיקשת הזו ל'עליונות', שקיימת אצל כולם, במידה מסוימת, ובעיקר אצל מתרגלים שבולטים בתחומים מסוימים בקרב האנשים הרגילים. לא משנה כמה טוב אתה מסתיר זאת על פני השטח, אתה יכול לרמות את האחרים אולם, אתה לא יכול לרמות את עצמך כל שכן את המורה.

בכל פעם שמתעוררת בעיה כלשהי ואני מסתכל פנימה, אני מגלה פעמים רבות שעל פני השטח עזרתי לאחרים, אולם למעשה אני מעלה את הרמה שלי באמת רק כשאני ממש מסתכל פנימה כדי לאתר בעיות. לפתע הבנתי שהכל מתוכנן בצורה כזאת כדי שאפטר מההחזקות שלי. למעשה היו אלה האחרים שעזרו לי !

בכל פעם שאני נתקל בבעיות, אם אני יכול להתבונן בלבי פנימה ולהשתחרר מה"עצמי" שלי, אני יכול ללמוד לחשוב מנקודת מבטם של האחרים, להבין את הלבבות האנושיים של מתרגלים עמיתים ולהיות סובלני כלפי ההחזקות שלהם. אני סבור שזה יפה מאוד שאני מנסה להבין אחרים ולעשות למענם דברים בכל לבי. אולם, למעשה כל מה שאני עושה למען האחרים אני עושה למעני.

כשלמדתי את עקרונות הפאלון גונג, קראתי את הפיסקאות הבאות:

"מובן שיש אנשים שכשייסדו את הדתות לראשונה המטרה שלהם לא הייתה להפוך לשדים שהורסים את הדתות האמיתיות. הם הפכו לקאי-גונג והגיעו להארה ברמות שונות. הם ראו כמה עקרונות, אבל היו רחוקים מהישויות המוארות שיכולות להציל אנשים. הם היו ברמות נמוכות מאוד וגילו כמה עקרונות. הם קלטו שיש דברים בין אנשים רגילים שהם מוטעים והם גם אמרו לאנשים איך לעשות מעשים טובים. בהתחלה הם לא היו נגד דתות אחרות. אנשים סגדו להם בסוף בהאמינם שמה שהם אומרים הגיוני. אחרי זה אנשים האמינו בהם עוד ועוד. כתוצאה מכך אנשים סגדו להם במקום לדתות." (ג'ואן פאלון)

"גם אם הן לא פוגעות באנשים הן עדיין דתות רעות, בגלל שהן מפריעות לאמונות של האנשים בדתות אמיתיות." (ג'ואן פאלון)

לפתע חשבתי לעצמי, האם אין זה דומה למקרה בו ההשפעות המפריעות של ההחזקה של כמה מתרגלים עמיתים ל'עצמי' שלהם משפיעה על מתרגלים אחרים, שלא מבינים את עקרונות הפאלון גונג באופן מעמיק? שני המקרים נבדלים רק בחומרתם". אז חשבתי על סוגיה שקשורה למתרגל עמית אבל מיד הבנתי שאני טועה. מדוע אני תמיד משתמש בפא כדי לשפוט את האחרים ולא את עצמי? מדוע כשהמורה מדגיש בפניי עקרון של הפא, אני תמיד חושב שזו, בעצם, בעיה של אנשים אחרים? זה קרה פעמים רבות, ורק לאחר שמעדתי הבנתי שזו למעשה הבעיה שלי וכי עלי להתעורר.

כל דבר מסביבי הוא כמו מראה ויכול להצביע על ההחזקות שלי. הפסקתי להתבונן באחרים והתחלתי לחפש את ההחזקות בתוך המחשבות שלי עצמי. אולם, מה שעשיתי, עשיתי עם "אני" במחשבה, והדגשתי את ה"אני" ולמעשה, מבלי משים אימתי את עצמי. המורה הוא זה שהעניק לנו את כל היכולות שלנו והוא לא העניק לנו אותן כדי להתפאר אלא כדי שנאמת את הפא באופן בלתי אנוכי. למעשה, כשהאחרים שיבחו אותי, כששאלו אותי לדעתי וכשביקשו ממני לקבל החלטות בעניינים מסוימים, הרגשתי בבירור את מנטליות ה'סגידה' או ה'תלותיות' וה'רדיפה' שלהם. באותו הזמן, הבחנתי גם בהחזקה שלי 'לרצות להיות מורה של מישהו אחר' כדי להנחות אותם ובהחזקה שלי להיות מעל לאחרים. ההחזקה הזו מתגלית באופן ברור יותר, אך באופן אחר, במיוחד כשאני כותב את ההתנסות שלי.

ב'ביאור הפא בפגישה עם תלמידים מאסיה פסיפיק' המורה לימד אותנו:

"אימות הפא זה טיפוח, ומה שאתם מסלקים בתהליך הטיפוח הוא בדיוק ההחזקה לעצמי"

ההבנה שלי היא שבתהליך הטיפוח האישי, בעודנו מאמתים את הדאפא, אנחנו חייבים לסלק את ההחזקה לעצמי. כשמאמתים את הדאפא, עלינו להשתחרר מהרעיון של "מה אני רוצה לעשות …"

התנהלות אישית היא רק התנהגות אישית ואין לכפות אותה על אחרים או לאפשר שתפריע לאחרים. על כל אחד מאתנו להתחשב באחרים ואין עלינו להפריע לדרך הטיפוח של האחרים, כפי שתוכננה על ידי המורה. יתרה מכך, על כל אחד לקחת בחשבון את המצב כולו ואת הדאפא. אין זה דבר רע לרצות להקים את המוסריות האדירה שלנו. המורה אמר:

"ומאין מגיעה המוסריות האדירה שלך? האם איננה מגיעה מוויתור על העצמי ומהיותך חסר אנוכיות בסביבה המפרכת הזו, והיותך אחראי באופן שלם כלפי הפא כתלמיד דאפא?"("ביאור הפא בפגישה עם תלמידים מאסיה פסיפיק")

המורה רוצה שנקים את המוסריות האדירה של הפאלון דאפא ולא את המוסריות האישית שלנו. אנחנו כולנו חלקיקים של הדאפא ועלינו לאמת את הדאפא ולא את עצמנו.

המורה ציין שהכוחות החיצוניים לעולם לא יוכלו לגזול את הפא. מי שעלול לערער את הפא הם התלמידים עצמם. כמתרגלים המטפחים בפאלון דאפא, אף אחד מאתנו לא רוצה להזיק לדאפא ולערער אותו אולם, כשאנו מונעים על ידי ההחזקות שלנו, אנחנו אכן עלולים להזיק לפא ולהפריע במודע לתיקון הפא. זאת בדומה למצב בו הכוחות הישנים מזיקים לדאפא כשהם אומרים "אנחנו עוזרים לך". מתרגלים עם גישה נמרצת לאימות העצמי יערערו את הפא ויפריעו לתיקון הפא הכולל ולטיפוח הפא.

איש אינו אחראי על הפאלון דאפא.

"המתאמים שבין תלמידי הדאפא הם למעשה רק מתאמים, נקודות קשר, ואנשים המעבירים מידע." ("ביאור הפא בפגישה עם תלמידים מאסיה פסיפיק").

על כל אחד לשפוט בהתבסס על הפא, בכל מצב. אף אחד לא יכול להיות אחראי עליך ואתה לא יכול להיות אחראי על אחרים. המתאמים הם גם כן אנשים שמטפחים. כיצד מתרגל יכול שלא ללמוד מהפא אך יכול ללמוד מאדם אחר ולסמוך עליו ? כשהמורה דיבר על 'טיפוח הפוך' בג'ואן פאלון הוא אמר:

"היום יש אנשים רבים כאלה עם טיפוח הפוך שנפלו. רק מעטים עדיין נשארו. מדוע? היא לא ידעה שזה ניתן לה כדי לטפח ולתרגל, היא חשבה בטעות שזה כדי שתרוויח כסף ותזכה בתהילה בין האנשים הרגילים, ותיעשה מאסטר של צ'יגונג."  (ג'ואן פאלון)

אני יכול לשמש כמתאם וכנקודת קשר במהלך הטיפוח בתיקון הפא הנוכחי, כיוון שהמורה תכנן עבורי את הרצון לעשות זאת. תכנון זה נועד לכך שאוכל לתרום יותר למתרגלים עמיתים ולא כדי שאהיה אחראי עליהם. גם אם ישנן ברשותי יכולות מסוימות, המאפשרות לי לפעול עבור הדאפא, הן הוענקו לי על ידי המורה כדי שאתרום לתיקון הפא ולא כדי שאתפאר בהן וארדוף אחר תהילה. כל היכולות הוענקו על ידי המורה, אך אני התייחסתי אליהן כאל היכולות שלי וחשבתי שאני מיוחד. נכשלתי ופיתחתי החזקה לכך שאני נמצא מעל מתרגלים עמיתים במקום לראות את עצמי כחלק מהם.

הדברים האמורים הינן ההבנות האישיות שלי.