(Minghui.org)
עורכת הדין ני יולאן |
כותרת מכתבה של ני יולאן: "מרחק פסיעה מן המוות: תודתי למתרגלי הפאלון גונג"
כבר שנתיים שאני רחוקה ממתרגלי הפאלון גונג מאז הופרדתי מהם. אני מתגעגעת לעתים קרובות אל האנשים טובי הלב האלה. הם היו אלה שעזרו לי לזכות בחיים חדשים. הם דאגו לי יום ולילה כשסבלתי מהתעללות מצד המשטרה. הם מסוגלים תמיד ליצור חום ואהבה בין האנשים בזכות טוב הלב, היושר והמוסריות שלהם. אף בניתי עמם יחסי ידידות עמוקים בזמן היכרותי איתם.
ה- 27 באפריל 2002 היה יום שחור עבורי. חוסר המזל הגדול ביותר בחיי החל באותו היום. ב- 11:45 בצהרים צילמתי תמונות בזירת האירוע בו אילצו אנשים לעקור ממקומם במחוז שיצ'נג שבביג'ינג, סיטיאאו מספר 55. בעודי מכניסה את המצלמה לתיק, לפתע פתאום מיהרו לעברי איש ואישה כמוכי שגעון. מבלי לומר מילה הם בעטו בי באכזריות ונפלתי האדמה. כתוצאה מהבעיטות נגרם לי נקע חמור בקרסול. הם לקחו לי את המצלמה, ששווייה 600 דולרים אמריקניים, ושמו אותה בתיק שלהם.
בינתיים, מנהל תחנת משטרת שין-ג'יאקו, שיאַ ליגו, רץ לעברי עם כמה שוטרים. לא רק שהוא לא חקר לגבי השוד, אלא אף עצר אותי ולקח אותי אל תחנת המשטרה. לאחר מכן, גיליתי כי שני השודדים היו מזכיר המפלגה הקומוניסטית, שאנג יולאן, וחברת צוות בשם מאו ג'יאֵ מהמשרד 'למיקום מחדש' של הממשלה במחוז שיצ'נג שבבייג'ינג.
בתחנת המשטרה, עודד מנהל התחנה שִׁיאַ את סגן המנהל, שאו שיג'ין, ושוטרים אחרים לדחוף אותי לרצפה. הם היכו אותי כך שסבלתי מפגיעות בכל חלקי גופי. על מנת לחפות על מעשיהם המרושעים, הם לקחו אותי משם בחצות ה- 28 באפריל והסתירו אותי בתא המעצר שבתחנת המשטרה שיצ'נג . מאותו רגע חיי השתנו לעד.
אולם, בליבי ידעתי כי אהיה בטוחה יותר בתא המעצר מאשר בחברת השוטרים כיוון שמתרגלי פאלון גונג היו כלואים שם. הם נחטפו מכל חלקי הארץ. הם היו קבוצת אנשים שתרגלו טיפוח הן של הגוף והן של הנפש על מנת לשפר את עצמם. הם האמינו ב'אמת-חמלה-וסובלנות'. הם היו מנומסים ועדינים. בשל אמונתם הם סבלו, לעתים קרובות, התעללות ועינויים פיזיים ופסיכולוגיים.
לעתים קרובות ראיתי את השוטרים מכים אותם. השוטרים אף הסיתו פושעים להכות אותם. הם היכו ללא רחמים. מתרגלי הפאלון גונג מחו, לעתים קרובות, על מעצרם הבלתי חוקי בשביתות רעב. כדי להגן על קרוביהם וחבריהם לא חשפו המתרגלים את כתובתם ואת שמותיהם האמיתיים והם נקראו בכינויים.
חייתי עם מתרגלי פאלון גונג במשך שנה. הייתי פצועה קשה באותה תקופה, והם טיפלו בי במשמרות יום ולילה. לילות רבים חיי היו בסכנה. היו אלה מתרגלי הפאלון גונג שביקשו בדחיפות את רופאי הכלא כדי לטפל בי. הם נתנו לי בזהירות מים ותרופות.
אנשים הגונים אלה המתרגלים פאלון גונג לא נכבשו על ידי הרוע, אלא הרעיפו עלי אהבה ודאגה. ישנו טוב לב בעולם הזה, אולם ללא מתרגלי הפאלון גונג האלה, האדיבים וההגונים, לא היה עולה בידי לעולם למצוא עוד טוב לב בעולם הזה. בחברה הזו אנו זקוקים לחמלה, ליושר ולמוסריות של מתרגלי הפאלון גונג. לאחר ששוחררתי, ניסיתי רבות לאתר את המתרגלים האלה שעזרו לי לעבור את הקשיים האלה, אולם לא מצאתי אותם.
כשאני יוצאת לטייל עם הקביים שלי, אנשים רבים שמבחינים בי שואלים אותי "כיצד נפגעת?" אני אומרת להם "אני נכה בגלל שיא ליגו, מנהל תחנת משטרת שין-ג'יאקו, שעודד שוטרים להכות אותי ולענות אותי." הם שואלים אותי "איך שרדת את המתקפה האכזרית הזו?" לכבוד הוא לי לספר להם כי: "כל זאת בזכות טוב ליבם של מתרגלי הפאלון גונג. לולא דאגו לי יום ולילה, לא הייתי מסוגלת אף לטייל עם הקביים האלה." ההתנסות שלי היא אומללה. אני אשאר נכה לכל חיי בגלל העינויים מהם סבלתי. אולם, בניתי חברות אמיתית עם מתרגלי פאלון גונג רבים. לא אשכח לעולם את נדיבות ליבו של הפאלון גונג וטוב הלב שהופגן כלפי. אני מודה בכל לבי למר לי הונג ג'י, שלימד רבים כל כך להיות מתרגלי פאלון גונג טובים ויוצאים מן הכלל.
ני יולאן,