בשני בתי ספר יסודיים בארץ נערך בשבוע שעבר שבוע בריאות, ומתרגלי פאלון דאפא הוזמנו להעביר סדנאות תרגול, ולהסביר את סוד הבריאות של מטפחי השיטה.

באחד מבתי הספר, ב"חלון" בין השיעורים, שתי המתרגלות תרגלו בחצר. תוך שניות התגודדו סביבן המוני בנים ובנות, כשכולם מבקשים ללמוד את התרגול. המתרגלות עצרו את התרגול ולימדו את הילדים, אף שכיתותיהם תוכננו לקבל סדנה מאוחר יותר.

חוויה אישית של המתרגלת ד': "באחת הסדנאות מספר ילדים הפריעו את הסדר ולא איפשרו לאחרים להיכנס לשקט. אמרתי לתלמידים שמי שרוצה לעשות מדיטציה בשקט יוכל לבוא בהפסקות הגדולות. בהפסקה של עשר החלה נהירה של תלמידים. כ-22 תלמידים הגיעו מאותה הכיתה ללמוד את התרגול והמדיטציה בשקט. בהפסקה של שתים-עשרה הגיעו גם תלמידים מכיתות אחרות ששמעו על כך. מצאנו עצמנו עובדות "שעות נוספות" עם ילדים שבחרו מיוזמתם לוותר על ההפסקה שלהם כדי לתרגל. החדר היה מלא."

מרכזת שבוע הבריאות התפעלה מהתוצאות: "אתן ממש קוסמות.... הילדים יוצאים מהסדנה שלכם עם עיניים קורנות. הם מגיעים לכיתה רגועים. הם אומרים שהיה נפלא."

המתרגלת ת' היתה בבי"ס יסודי אחר: "כתבנו על הלוח "ג'ן-שן-רן" בסינית ו"אמת, חמלה, סובלנות" בעברית. שאלנו את הילדים מה זה אומר להם, והם ענו מאד יפה. הם גם ממש התעניינו, ושאלו הרבה שאלות לגבי הרדיפה נגד מתרגלי השיטה בסין, ואם היא נמשכת עד היום. למרות שהיו ילדים שהפריעו, השדה החיובי גדל והמצב השתפר. הילדים שכן רצו לתרגל ביקשו מאתנו שלא נלך בשעה אחת כמתוכנן, ונשארנו איתם עד רבע לשתיים.

היתה כיתה אחת שהרעישה מאד, ולכן בשלב מסוים עצמתי עיניים ונכנסתי לשקט. הילדים התחילו לחקות אותי ולשבת בשקט, וכך הם נרגעו. הילדים גם אהבו את המוסיקה, וכשהפסקנו אותה הם ביקשו לשמוע עוד, והשמענו להם אותה ברקע.

החוויה האישית שלי: כשיצאתי משם הרגשתי שיותר משבאתי לתת להם, הם נתנו לי. כולי הייתי עטופה באנרגיה. גם איפשרתי להם את ההזדמנות להכיר אמת, חמלה וסובלנות, ואלו שבאמת הקשיבו ותרגלו ממש הבינו. דיברנו איתם "בגובה העיניים". נתנו פרח לוטוס מנייר לכל מורה כדי להשאיר להם מזכרת." גם בבית ספר זה גרמו התגובות החיוביות להזמנת מתרגלים לימי פעילות נוספים.