(Minghui.org)

בחלק מהשנים שעברו, תחת הדרכתו של המורה, הדאפא נתן לי חוכמה ללא הפסקה. בשנה האחרונה, ראיתי באינטרנט תערוכת אומנות שנעשתה ע"י מתרגלים ממעבר לים. עבודתם נגעה בי עמוקות בכך שהם השתמשו בכישרון המיוחד שלהם כדי לשבח את המורה ואת הדאפא. גם אני רוצה ליצור עבודה כדי לשבח את המורה ואת הדאפא. העבודה שלי תיקרא "החסד האינסופי של המורה".

כאשר NTDTV רק החלה לשדר לסין, מתרגל עמית ביקש ממני להתקין מערכת ממסר. אחרי שקיבלתי את הנתונים מהלוויין, בקשתי מהמורה שיעזור לי. לאחר מכן עשיתי מדידות לפי המפרט הטכני. בנוסף היה לי בטחון שנבע מקריאה חוזרת של הוראות ההתקנה. אך העבודה המעשית היתה עניין אחר. עבדתי במשך יום שלם ללא הצלחה. בעלה של מתרגלת עמיתה החל להטיל ספק באם אנו יכולים באמת לקבל את אותות השידורים.

אחר הצהריים ביום המחרת, המשכתי לכוונן את המכשירים. כמו ביום שעבר, מסך הטלוויזיה לא הראה תמונות עד הערב. רק לפני השקיעה, שמתי את ידי על צלחת הלווין והסתכלתי בשמים לכיוון המזרחי מערבי היכן שהלווין היה ממוקם ואמרתי בשקט "המורה, תלמידך מבקש את עזרתך!"

כמה שניות לאחר מכן, שמעתי את בעלה של המתרגלת העמיתה צועק לפתע, "כן! הנה התמונה מופיעה! זה חייב להיות NTDTV !" בכיתי.

1. מטירון למומחה בתחזוקת מכונת שיכפול, סריקה והדפסה

בינואר 2000 נעצרתי בביתי ונשלחתי למרכז מעצר. חקירה משטרתית מסיבית לא יכלה לשנות את אמונתי. הרבה פעמים הם ניסו לכפות עלי לוותר על פאלון גונג, אבל נכשלו כל פעם. פעם שוטר נואש צעק "אתה חייב להבטיח לא לתרגל יותר, אחרת תשלח למחנה לעבודה בכפיה ולא תוכל יותר לראות את אשתך ואת ילדיך". אמרתי לו ברוגע "הדבר היחיד שאני יכול להבטיח הוא שלא משנה היכן אני אהיה אני אהיה תלמיד דאפא נאמן וצלול!" אחרי השיחה הזו, האווירה מסביבי השתנתה. לאחר מכן שוחררתי.

מאז, לא חזרתי לביתי שוב. נשארתי בקשר עם מתרגלים עמיתים והתחלנו לעבוד על שליחת חומרי הבהרת אמת. כל יום לוח הזמנים שלי היה עמוס. במשך הרבה זמן יכולתי לקרוא בספרי הדאפא רק בצידי הכביש, או סמוך לגדת הנהר, בגלל שהייתי צריך לחכות לחומרים במיקום הקרוב לאתר האספקה. הייתי צריך להתאים את זמן הלימוד שלי. מעולם לא דילגתי על לימוד הפא.

בשל הצורך בעבודות דאפא, אתרי הפקת חומרי הבהרת האמת היו צריכים ארגון אישי. מתרגלים עמיתים שאלו אותי אם אני יכול להיות אחראי לתחזוקת מכונת שיכפול\סריקה\הדפסה. אמרתי "כן". זוהי הדרישה של הדאפא. בנוסף, קיוויתי לעשות משהו כזה.

אתרי הפקת החומרים הם במקומות נסתרים. לשם הביטחון, אנו מגבילים את הכניסה לאתרים. הרגשתי שם בודד, אבל ידעתי שאני צריך לעשות עבודה טובה. בהדרגה התרגלתי לזה. המכונות התקלקלו בתדירות קבועה, והייתי די עייף בניסיון לתקן את הבעיות.

לשם בטיחות אתרי ההפקה, שמרנו את המבצע בסוד מהשכנים. כל פעם שהוצאנו מכונה שיצאה מכלל פעולה, היינו צריכים ללכת למרחקים גדולים יותר כדי להבטיח את בטחוננו. לפעמים ידעתי בברור שבחנות התיקונים מרמים אותנו, אבל לא יכולתי לעשות דבר, בגלל שלא ידעתי כלום על המכונה. ידעתי שהרווחנו כל אגורה בעבודה קשה, אבל בשל בורותי היינו חייבים לבזבז כסף וזמן על התיקונים. זה גרם להרבה הפרעות. באותו זמן, אתרי הפקת החומרים שלנו היו נדירים.

מאוחר יותר, כאשר המכונה התקלקלה, ניסיתי לתקן אותה בעצמי. כאשר נאלצתי לשלוח את המכונה לחנות, המשכתי לשאול שאלות כדי שאוכל ללמוד. פעם, רכשתי לשימוש מכונת "ריקו 2100". מאחר ולא היה לי כל ניסיון, קניתי אותה בהתבסס על מחירה נמוך. באופן תמידי, למכונה היו בעיות כמעט כל יום. למתרגלים עמיתים באתר ההפקה היה קשה עם זה. בראותי את המצב, הרגשתי רע מאוד. בשקט בקשתי מהמורה עזרה.

כדי לפתור את הבעיה, התחלתי את המשימה הבלתי אפשרית לטפל במכונה. יום עבר, יומיים עברו. לאט, פרקתי את המכונה. במהרה, החדר היה מלא בחלקים. מיקדתי את תשומת ליבי במכונה. לא משנה כמה עסוק הייתי, הייתי מוודא שאשקיע מספיק זמן בלימוד הפא. עמוק אל תוך הלילה כאשר כולם היו ישנים, הייתי מסיים את הקריאה בספרי הדאפא ואז הייתי מחדש את עבודות התיקון. ביום השלישי התחלתי להרכיב מחדש את המכונה. בקשתי מהמורה בעדינות עזרה בזמן שעשיתי את עבודת ההרכבה. אחרי חצי יום, השלמתי את העבודה. אחרי שחיברתי אותה, הכול היה נורמאלי.

מאז ואילך המורה נתן לי חוכמה חדשה. בלילה אחד בלבד תיקנתי את כל הבעיות במכונה. בזמן קצר מאוד, הפכתי למומחה למכונות שיכפול\סריקה\הדפסה והלכתי לתקן מכונות מכל מיני סוגים. בהדרגה הפכתי מרוכז במשימה הבאה הזו: תחזוקת מכונות. בזו אחר זו בעיות במכונות היו מתוקנות, ואתרי הפקת החומרים חזרו לפעולה. ידעתי שזו היתה החמלה הגדולה של המורה שעשתה את כל זה אפשרי.

לאחר מכן בקשו ממני עזרה גם אתרי הפקת חומרים מחוץ לעיר. כדי לחסוך זמן, תמיד נסעתי באופנוע. לפעמים, מרחק הנסיעה הגיע ל- 300 ק"מ. פעם נסעתי לאתר בהר המרוחק 60 ק"מ. כאשר קיבלתי את שיחת הטלפון היה כמעט חושך. במטרה לעזור לחדש את פעילותו של אתר הפקת החומרים בהקדם האפשרי, נסעתי מיד. למרות מזג האוויר החורפי החמור, הגעתי לאתר ותיקנתי המכונה באותו לילה. עזבתי את האתר בשעה 5:00 בבוקר המחרת כדי לטפל באתר הפקת החומרים המקומי שלנו. בדרך חזרה, נתקלתי בסופת שלג, הטמפרטורה היתה C º10- עד C º20- והרוח החזקה גרמה לתחושה קרה יותר. מזג האוויר הקפוא גרם לזרועותיי ולרגליי להיות רדומים. קראתי למאסטר לעזרה ודקלמתי את השיר של המורה

"המואר הגדול אינו פוחד מסבל\רצונו מחושל מוצק כיהלום" ("מחשבות נכונות ופעולות נכונות")

מיד זרם של אנרגיה חמה מילא את כל גופי. לא יכולתי לעצור את דמעותיי. נסעתי במהירות של 50 קמ"ש בדרך הררית קופצנית ורטובה. במקום אחד שהצטבר בו שלג עבה איבדתי שליטה על האופנוע והושלכתי על הקרקע. ממש לפני שנפלתי על הקרקע, קראתי למאסטר לעזרה. בדרך פלא, גם לאופנוע שלי וגם לי לא נגרם נזק.

בתהליך של תחזוקת מכונת השכפול, העברתי את הידע שלי באופן תמידי למתרגלים עמיתים. כישורי גם הפכו טובים יותר ויותר. לפעמים, אפילו טכנאי תיקון מקצועיים מסוכנויות שונות קראו לי כדי שאתן עצות לאיתור תקלות שונות. הדאפא תרם לי חוכמה באופן רציף. אני מאמת את הפא "ומבהיר את העובדות" בדרכי.

2. סוחרים הבינו את האמת על דאפא

משום שיותר ויותר מתרגלים עמיתים עזבו את ביתם כדי להימנע מהרדיפה, המתרגלים באתרי הפקת החומרים התחלפו בעקביות. הפסקתי לעשות את עבודת ההדפסה. בנוסף לתחזוקה, התחלתי עבודה חדשה ברכישת אספקה והובלת חומרי הבהרת אמת. במטרה להפחית את התנועה אל ומאתרי הפקת החומרים, נשארתי במחסן כמה זמן שיכולתי. אפילו ישנתי במחסן. כאשר מזג האוויר היה חמים, הייתי ישן על קרטון. כדי לחסוך זמן וצרות, שתיתי מים מהברז.

במהלך עבודתי, לעיתים נתקלתי באנשים שחיכו להצלה. כאשר בצעתי רכישה בפעם הראשונה, בדרך כלל הייתי משלם כסף והייתי עוזב מיד בשל סיבות בטיחותיות. פעם הלכתי לקנות מכונת שיכפול\סריקה\הדפסה. אחרי שביררתי כמה הצעות מחיר בחרתי סוחר שנתן מחיר הגיוני. אחרי שאמרנו שלום זה לזה, הגענו באופן טבעי לנושא של הפאלון גונג. כאשר אמרתי לו ברוגע את האמת על הדאפא, הוא היה מאוד מופתע. לא היה לו מושג על האמת. מאז, הוא סיפק לנו הרבה עזרה. [הערת העורך בגרסה הסינית: למען הבטיחות, כאשר מבצעים רכישת ציוד לאתרי הפקת החומרים, זה אינו נכון להבהיר את האמת באופן ישיר על הדאפא. כמובן, יש כמה מקרים מיוחדים. אבל אנו חייבים לשים לב לביטחון. אנא אל תלכו באופן עיוור אחרי הדוגמא של מתרגל זה.]

בגלל שהפכתי יותר ויותר מוכר אצל הסוחר, הפכתי חסר אכפתיות במידת מה ולעיתים רחוקות פתחתי את החבילה כדי לבדוק את התוכן. פעם כשקניתי מכונה לא טרחתי לברר מהי הסחורה. שילמתי את הכסף ולקחתי את הקופסה. באתר החומרה כאשר פתחתי את הקופסה, הייתי המום: רולר ששווה 7,000 יואן היה חסר. הרגשתי כל כך מבויש עד שלא חשבתי בצלילות כל הלילה.

ביום המחרת, הבנתי שהייתי מחובר מדי לעצמי. להרגיש צער לא יכול לעזור כלל, הייתי חייב להירגע. המשכתי לבקש מהמאסטר עזרה. אחרי שקראתי את הפא בבוקר, נרגעתי וידעתי מה לעשות. ביום השלישי, הלכתי לסוחר. אמרתי לו כמה הדאפא הוא נפלא, כמה המורה שלנו נפלא. הסברתי לו מה קרה לסחורה וכמה קשה לנו להשיג כסף. יכולתי לראות שהוא הקשיב. לא היתה לי החזקה לתוצאה. קראתי למורה לעזרה כדי לתת לו ולעובדים שלו להבין את האמת. הוא אמר לי שהוא ישתדל וייתן לי תשובה ביום הבא.

למחרת במהלך ארוחת הצהריים קבלתי שיחה מהסוחר שאמר לי לאסוף את הרולר בעוד יומיים. ידעתי שהמורה עזר לי שוב. מאוחר יותר הסוחר אמר לי שהיצרן שאל אותו אם פתחנו את האריזה כדי לבדוק את זה בחנות. הוא אמר שלא. היצרן שאל אותו איך הוא יכול להוכיח שהקונה אינו משקר במטרה להשיג חלקים נוספים. הסוחר אמר, "אני מבטיח את זה יחד עם המוניטין שלי. אם יש רק אדם אחד בכל העולם שהיה אומר את האמת, זה הוא". אחרי שהסוחר אמר לי את זה, בכיתי. לא היו לי מילים לשבח את הרחמים העצומים של המורה.

לא משנה איזו עבודת דאפא אני עושה, לאמת את הדאפא ולהציל אנשים הם תמיד בעדיפות ראשונה אצלי. דרך הבהרת האמת שלנו אנשים זוכים להכיר את הדאפא ואת מתרגלי הדאפא. הם גם מראים את הטוב שבהם. כל פעם שאנו קונים אספקה, בעל החנות יודע שמתרגלי הדאפא הם חסכנים ושאנחנו לא רוצים לאכול ארוחה במסעדה. הוא קונה לחם ופשוט מגיש אותו במנות ומתעקש שאני אקבל אותן. הוא תמיד שאל אותי מה הוא יכול לעשות בשבילנו. אמרתי לו נרגשות שאני מקווה שהוא יכול לספר את האמת על פאלון גונג לקרובי המשפחה שלו, לחברים ולאנשים אחרים. כמה פעמים כאשר הוא ראה כמה עסוק הייתי, הוא הציע לי את מכוניתו כדי להעביר אספקה ולחסוך זמן ואנרגיה. תמיד אמרתי. "לא, תודה". אחרי הרבה זמן שעשינו עסקים, הוא יודע יותר על הדאפא ועל תלמידי הדאפא.

פעם, אתר חומרה היה צריך אספקה דחופה, אבל לא היה להם הרבה כסף. הלכתי לסוחר ואמרתי לו שהאדם שאחראי אצלנו על הכסף לא היה שם, אבל אנו צריכים לקבל 20,000 יואן מהבנק. בקשתי ממנו עזרה. הוא מיד ביקש מרואה החשבון שלו להוציא 20,000 יואן מהבנק. לאחר מכן הוא שאל אותי אם זה מספיק. אמרתי לו שאני אחזיר לו את הכסף בהקדם האפשרי. הוא אמר שהוא בוטח לחלוטין במתרגלי הדאפא. דרך הפעילות היומיומית של המתרגלים, אנשים לומדים על הפלא של דאפא והגדולה של המאסטר שלנו.

3. 20 הדקות הארוכות ביותר

בנוסף לתיקון מכונות שכפול הייתי גם אחראי על הובלת חומרי דאפא. פעם כאשר מתרגל עמית ואנוכי נהגנו במכונית כדי להוביל חומרים לאתר אחר, הבחנו במכונית משטרה שחורה שעוקבת אחרינו. כשעשיתי פניית פרסה, המכונית השחורה עשתה אותו דבר ועקבה צמוד אחרינו. התנועה ברחוב היתה עמוסה. נהגתי מהר, הם היו קרוב מאחורינו. כאשר היינו קרובים לברוח, הפך להיות פקק של כלי רכב בכביש. חשתי שהשדה של הרוע מתקרב אלינו. המתרגל השני צלצל למתרגלים עמיתים. הודענו לכולם לעצור את עבודתם ולהתחיל לשלוח מחשבות נכונות כדי לתמוך בנו.

נהגתי אל תוך כפר, המכונית גם עקבה אחרינו לשם. מאחר ולא הכרתי את האזור, נהגתי אל כביש ללא מוצא. החזקתי חזק בהגה, ונעשיתי לחוץ. אמרתי לעצמי שאני חייב לא להיכנס ללחץ. סמכתי על המורה לחלוטין ולא קיבלתי את הסידור של הכוחות הישנים. שנינו עודדנו את הנחישות זה של זה בשליחת מחשבות נכונות, ובאופן חוזר בקשנו את עזרת המורה. נסוגותי לאחור ונכנסתי לכביש אחר. המשטרה מצאה אותנו שוב והתקרבה אלינו. לפתע, מכונית המשטרה השחורה נתקעה בבוץ ונסענו הרחק בביטחון. פרק הזמן של 20 הדקות הורגש ככל כך ארוך. מאוחר יותר כאשר נזכרתי בתקרית לא יכולתי לעצור את דמעותיי. הכרת התודה שלי למורה היא מעבר למה שניתן לבטא.

4. שוב הפכתי מטירון מוחלט לפורץ חסימות אינטרנט

כשתיקון הפא מתקדם, לפרוץ דרך חסימות האינטרנט הפך לגורם חשוב להבטיח שאתרי הפקת החומרים שלנו יצוצו בכל מקום. להרבה מתרגלים היה קושי בללמוד איך להשתמש במחשב. במשך הרבה זמן קיוויתי ללמוד את המחשב. למעשה הכרתי כמה מתרגלים שהיו טובים במחשבים, אבל בכל פעם שהעליתי את הנושא, לא היתה עקביות. סירבתי לוותר. בשקט הסתכלתי על עצמי ושאלתי "האם אני מאמת את הפא או מאמת את עצמי? זה כדי להציל אנשים, לא רק כדי ללמוד כמה מיומנויות אנושיות. אני חייב לטהר את ליבי". בקשתי מהמורה שייתן לי סיכוי. ברגע שלמדתי, לימדתי הרבה מתרגלים אחרים לשבור את המחסום.

כמה ימים אחר כך, הלכתי לעוד מקום כדי לתקן מכונת שכפול. היה גשום. המתרגל העמית התעקש שאשאר לכמה ימים למען בטיחותי. הסכמתי ונשארתי באתר הפקת החומרים הזה שהיה בו מחשב. כמה ימים לאחר מכן לימד אותי מתרגל עמית תוך שעתיים איך להשתמש במחשב. זו היתה הפעם הראשונה שלמדתי על מחשב. לא היה לי מושג על CPU, כונן קשיח, זיכרון, כונן C ו-D . גם לא ידעתי להבחין בין "המחשב שלי" ו"המסמכים שלי".

אחרי שהמתרגל העמית עזב, ניסיתי להתחבר לאינטרנט צעד אחר צעד כשאני עוקב אחר ההוראות. אבל לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי להתחבר לאינטרנט. הפכתי לחסר סבלנות ומאוכזב. גיליתי שההחזקה שלי למוניטין היתה חזקה. לא הייתי רגוע במצבים לחוצים ושכחתי את הנאמנות שבי. זה לא היה טוב. החלטתי לשבת וללמוד את הפא. בהדרגה הפכתי שוב רגוע. ביום למחרת, צלצלתי למתרגל העמית וסיפרתי לו על הבעיה. כמה ימים לאחר מכן הוא בא ובילה שעה אחת אתי. לא החזקתי אותו יותר מזה, כי הוא היה מאוד עסוק.

הוא פתר את הבעיה בשבילי. אך מה עם העתיד? האם אני תמיד יכול להסתמך על אחרים כאשר יש לי בעיות? למה אינני יכול ללמוד על מחשבים ולעזור לעוד מתרגלים? האם לא פתרתי את כל הבעיות כשזה נגע למכונות שכפול? ומדוע לא בקשתי מיד מהמורה במצבים קשים שיעזור לי? חיזקתי את המחשבות הנכונות שלי. ידעתי שאוכל לעשות זאת. המורה העניק לתלמידיו חוכמה שיכולה לעשות הכל. כך התחלתי לקחת יוזמה ללמוד מחשבים. בשעות היום עשיתי עבודות דאפא אחרות כמו בעבר. בערב אחרי שלמדתי את הפא, התרכזתי במחשב. לעיתים למדתי עד 3 או 4 בבוקר, לפעמים גם עד הזריחה. ידעתי שלא משנה כמה אני עסוק, אסור לי להתפשר על לימוד הפא. במטרה להבטיח שיהיה לי מספיק זמן כדי ללמוד את הפא, השקעתי חלק מזמן השינה כדי ללמוד את המחשב.

לאחר מכן פגשתי מתרגל ממחוץ לעיר שהיה מומחה במחשבים. הוא נתן לי המון עזרה. כישורי התחילו להשתפר במהירות. תוך פחות מחודש, יכולתי להתקין מחשבים וגם חלק מהתוכנות, יכולתי גם לטפל בבעיות פשוטות. כל פעם שהיתי הולך לקנות אספקה, הייתי מבקר בחנויות מחשבים כדי ללמוד איך לפתור את הבעיות האחרונות שלי.

מאחר ולמדתי קשה, תוך שלושה חודשים די התמצאתי בהתקנת מחשב ופעולתו. התחלתי ללמד מתרגלים אחרים על מחשב ואיך לאתר כמה בעיות של מחשבים. לימוד מחשבים שונה מלימוד מכונות צילום. נדרש ידע רחב יותר. אני יודע שזה לא היה קל. לא רציתי שמתרגלים עמיתים יחזרו על הטעויות שלי, אז חלקתי עם מתרגלים עמיתים את כל מה שידעתי. בהדרגה, פגשתי הרבה יותר מתרגלים מחוץ לעיר, והלכתי לעוד מקומות כדי ללמד שימוש במחשב. המורה ארגן הרבה הזדמנויות בשבילי. כל עוד יש צורך כלשהו בשביל תיקון הפא, לא אהסס לעזור לעוד מתרגלים.

כתוצאה ממאמצי הלמידה שלי, הרבה מתרגלים למדו איך לתפעל מחשבים באופן עצמאי. כאשר קראתי מאמרים באתר מינגהוי (אתר המתרגלים בסינית – המת'), לעיתים הייתי כה נרגש עד שבכיתי. המאמרים הללו מצילים יותר אנשים. אני גאה להיות תלמיד של המורה שלנו. אני יודע בבירור שכישורי הם לא שלי בלבד. המורה והדאפא נתנו לי אותם. בלי המורה והפא, לא הייתי יכול להשיג דבר.

החסד של המורה הוא מעבר לכל ביטוי. אני רק יכול להשתפר יותר בטיפוח שלי. חלקתי את התנסותי עם עוד הרבה מתרגלים עמיתים. עשיתי את הטוב ביותר ללמד את המתרגלים העמיתים כל מה שלמדתי בטיפוח ובאימות הפא, וללמוד מהם. אני עושה מאמץ באופן פעיל כדי ליצור סביבה חדשה. כל עוד יש לנו את המחשבה הטהורה של הצלת אנשים, המורה יעניק לנו הכול.