גיהנום

בזמן שאני שולחת מחשבות נכונות אני רואה לעתים קרובות מדבר, בו הולכים אנשים עייפים, תשושים ומכופפים. רבים מהם לובשים גלימות עם ברדס (קפוצ'ון). אנשים חסרי תקווה הולכים על אבק. כאשר אני אומרת את המילה "מיה" (להשמיד, לנקות) הם קופצים מתוך פחד, מתכופפים עוד יותר אל האדמה ומסתכלים בפחד על השמים. זוהי הדרך לגיהנום...

בשני צדי הדרך יושבות אלוהויות גדולות, ביניהן כאלה שנראות כמו ספינקסים. גם בשמיים יש התרחשויות: מנצנצים ברקים, עפים יצורים חיים שדומים לסוסים לבנים עם כנפיים, ויש גם חלק אחד בשמיים שהוא זוהר ומבריק.

אני רואה גם את היקום החדש. זהו כדור גדול, תלוי בשמיים וזוהר בעדינות.

אנשים ניגשים להר ובו מדרגות המובילות טה, ויורדים בהם. אני אף פעם לא ירדתי מעבר למספר מדרגות, אבל פעם אחת נגשתי לראות. המדרגות נגמרו ונפתח היה תהום וחושך. אנשים מתעופפים מעל התהום בצרחות נוראיות. אני יודעת את המחשבות שלהם, זוהי אימה ובהלה. הם פתאום זיהו איפה הם נמצאים, והבינו שכל דבר שלא האמינו בו – קיים, ואין דרך חזרה. מחשבות אלו כל כך קשות, שאני מצליחה להחזיק מעמד רק במשך מספר דקות. כאשר יצאתי מהמדיטציה, התמונות שראיתי נשארו מול העיניים שלי, ובאוזניים נשמעה זעקת אימה.

היקום הישן

בזמן הפצת הפא אני רואה לעתים קרובות (במימד אחר) אדם נכה ועני שזוחל אל השולחן שלנו, העמוס חומר להבהרת האמת על פאלון דאפא, ומושיט ידו אל השולחן. התחלתי לספר לו על הפא, אך לא ראיתי שחל שינוי. אז שאלתי אותו מאיפה הוא בא והוא לקח אותי למקום המגורים שלו, שנמצא מתחת לאדמה. (בזמן שאני שולחת מחשבות נכונות אני רואה שנשאר מעט מאד מהרוע, אך הוא עדיין קיים ומתחבא במאורות שלו ולפעמים יוצא מתוכן. במאורה כזאת גר נכה זה). זה דומה למערה גדולה מתחת לאדמה, יש שם הרבה אנשים, הם נראים עניים, מלוכלכים ונכים. התחלתי לספר להם על הפא. הם קמו התחילו להתרוצץ ולצאת לאט מהמערה. היו כאלה שבאור היום התבהרו, אושר הופיע על פניהם, הם נראו כאנשים שהחלימו ממחלה ארוכה. היו גם כאלה שלא השתנו, והיו גם כאלה שהתפרקו מהאור ולא נשאר מהם שום דבר.

לוטוסים

כשאני שולחת מחשבות נכונות, אני רואה (במימד אחר) רשת גדולה, ועליה תלויות רוחות רקובות. אני שוטפת אותם באמצעות גשם, והרשת נשטפת רק קצת. אני מחזקת את הגשם, הדבר לא עוזר הרבה. אני שוטפת עם זרם חזק של מים, נהיה קצת יותר טוב, אך עוד הרבה רוחות רקובות נשארו. אני שולחת פאלון, ומכה חזקה שלו מפילה את הרשת כולה, עם כל הרוחות הרקובות, לתוך הגיהנום. זה נופל אל תוך סיר ענק עם שמן רותח, אך הרשת גדולה מדי, היא לא יכולה מיד לשקוע בתוך השמן, ופינה שלה עוד הרבה זמן בולטת מעל הסיר.

הפאלון ממשיך הלאה עם מהירות אדירה, תוך כדי ניקוי של כל דבר בדרכו. והנה אני רואה שדה מלא בלוטוסים... ראיתי את כוחו העצום, אדיר, ללא גבולות של הפאלון, מה יהיה עם הלוטוסים? אני מאטה את תנועת הפאלון, אך הוא בכל זאת ממשיך לנוע במהירות גבוהה מאד. הוא עף מעל השדה הפורח, עצרתי את נשימתי ...  מה יהיה עם הפרחים? אני מסתכלת... הפרחים התחילו לנצנץ מבפנים והשדה נראה עוד יותר יפה.

על המחלות

מאד כאבה לי הברך. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות לעתים קרובות, ובהדרגתיות הכאבים התחילו פחות להטריד, אבל לא נעלמו לגמרי. במימדים אחרים ראיתי שבאותו מקום זורם נהר, ולאורך האפיק שלו יושבים אנשים ושולחים מחשבות נכונות ובדרך שמובילה אל הנהר כל הזמן מגיעים אנשים. ישנה רחבה גדולה ליד הנהר, בה נמצאים הרבה אנשים לרגל חגיגה. האנשים מדברים ביניהם, מחייכים, שולחים מחשבות נכונות, עושים תרגילים. על הרחבה גדל פרח לוטוס גדול ויפה וגובהו יותר מגובהו של  אדם.

כאשר הברך כאבה פחות, הפסקתי לשלוח מחשבות נכונות המכוונות ישירות לניקוי הברך, חשבתי שיעבור מעצמו, אך הכאבים לא פסקו. אני מסתכלת (במימדים אחרים) במקום, בו היה פרח לוטוס, ישנה ביצה רקובה וממנה קפצה צפרדע. אין שם אנשים בכלל. זוהי התמונה. מניסיוני הזה אני מבינה שאם מתחילים דבר יש לסיים אותו עד הסוף ואז בשדה המימדי שלי לא יהיו ביצה עם צפרדעים, אלא לוטוסים פורחים.

זה רק מה שאני יכולה לראות ברמה מוגבלת שלי. אבקש להעיר בחמלה על הטעויות.