(Minghui.org)

כשקראתי התנסויות רבות לשיתוף באתר מינג-הוי השבועי, המתארות כיצד לסלק את ההחזקות הבסיסיות, ידעתי שעלי לחשוב על ההחזקות הבסיסיות שלי.

תמיד חשבתי שאין לי שום החזקות בסיסיות, אפילו כשקראתי עליהן במאמרי התנסויות לשיתוף של מתרגלים, או במאמרים של המורה. התחלתי לתרגל פאלון דאפא רק בגלל שחשבתי שדאפא הוא טוב ולא בגלל שהיו לי כוונות אחרות כמו ריפוי מחלות. התחלתי את הדרך לטיפוח-תרגול בדצמבר 1998, ושבעה חודשים אחר כך, ב-20 ליולי, החלה הרדיפה.

הלכתי לממשל הפרובינציאלי שלנו ביחד עם מתרגלים מקומיים אחדים ב-20 ליולי כדי לעתור למען הדאפא. אחרי זה נראה היה שהתעמולה מלאת הרוע החשיכה את השמים ואת הארץ. הייתי חסר אונים לזמן מה, אבל אחרי שחשבתי על כך במחשבה רגועה, האמנתי שאין שום דבר רע בתרגול דאפא והקדשתי את עצמי בנחישות לטיפוח, מבלי לשים לב להפרעות. התחלתי להכין חומר להבהרת האמת ביחד עם מתרגלים מקומיים ואז יצאתי לחלק את החומר בחוץ. הלכתי לכיכר טיאן-אן-מן כדי להציג שלט ולומר לאנשים: "פאלון דאפא הוא טוב". נעצרתי במרכז כליאה ארבע פעמים. החל מ-2001, הפכתי חסר בית במשך יותר משנה, וזאת כדי להתחמק מרדיפה נוספת. במשך הזמן הזה עשיתי כל מה שתלמיד דאפא צריך לעשות.

בהתחלה, במשך כל אותן שנים של טיפוח-תרגול בתקופת תיקון הפא, המשכתי הלאה, תוך פריצה דרך העיכובים, כשאני מסתמך על ההתלהבות, ולא שמתי לב כל כך ללימוד הפא. אם נפלתי הייתי עומד מיד על הרגלים וממשיך במה שהייתי אמור לעשות. בהדרגה הבנתי את החשיבות של לימוד הפא. הפכתי יותר ויותר הגיוני, והבנתי, שהתבססה על הפא, הפכה יותר ויותר בהירה. בתקופה ההיא לא היו לי בכלל ספקות לגבי אמונתי בפאלון דאפא. חשבתי שאני עושה הכול על פי מה שהמורה מלמד וחשבתי שאין לי החזקות בסיסיות. אפילו לא הרהרתי על כך.

אולם, המאמרים לשיתוף התנסויות של מתרגלים אחרים הזכירו לי את הבעיה, והתחלתי לחשוב עליה בשקט. הופתעתי כשבאמת חשבתי על כך. הבנתי שלא הכרתי את הבעיה הבסיסית שלי, שהייתה קיימת עוד בתחילת דרכי בתרגול. לדוגמא: כשהייתי בחטיבת הביניים, נדמה היה לי שצריך להיות הרבה צ'י שחור בגופו של אדם. חשבתי שאם החומר השחור יוסר, בני אדם יוכלו להפוך חכמים ויפים. כשלמדתי את ג'ואן פאלון בפעם הראשונה, קראתי:

"שורש מחלתכם כבר סולק ומה שנשאר הוא רק מעט הצ'י השחור שיצא בעצמו ויגרום לכם למעט קושי ולמעט סבל." (הרצאה שנייה, "ג'ואן פאלון")

הייתי מאד מופתע, וחשבתי שחלום הילדות הפך למציאות. הייתי מאד שמח וחשבתי שהספר הזה די טוב, והוא אינו ספר רגיל.

שוחחתי על כך עם מתרגלים אחרים יותר מפעם אחת במשך התרגול שלי, רומז שיש לי קשר גורלי עם פאלון דאפא והאיכות המולדת שלי די טובה. הייתה לי הרגשה טובה ביחס לכך. נוכחתי לדעת שנקודת המוצא של ההרגשה הטובה לגבי עצמי, היו תפיסות אנושיות. למעשה, רציתי להפוך חכם ויפה באמצעות השימוש בדאפא. חשבתי בעיוורון שאני מתרגל היטב, ולא הכרתי את התפיסות האנושיות החבויות שלי.

דוגמא אחרת: כשהבהרתי את האמת, הייתי תמיד מספר שפאלון דאפא הוא מאד טוב וזה שינה אותי לאדם מלא חמלה, עם ראש פתוח ומלומד. לבסוף, הייתי אומר, שתמיד רציתי להיות אדם כזה. נקודת מוצא זאת שוב הייתה הבעת דעה אנושית. למעשה תמיד רציתי בתוך תוכי, להשיג מטרות אנושיות באמצעות התרגול בדאפא.

כשהייתי מבהיר את האמת, הייתי תמיד אומר: "פאלון דאפא הוא טוב. הוא עוזר לי להתמודד עם רווח אישי ותהילה בקלות. המשפחה שלי הפכה הרמונית ואני הפכתי בריא פיסית ונפשית. אני אופטימי ורגוע במחשבותיי. כל זה מביא לאושר גדול שאין לו תחליף בכסף או בפרסום". סיפרתי לאנשים שזה בא כתוצאה מהתרגול שלי בדאפא. זה נכון שרציתי לאמת את הפא, אך בתוך תוכי מה שבאמת רדפתי אחריו, ניתן לקרוא לו אושר אנושי ואיך לחיות היטב ללא צרות. אך זו אינה מטרת התרגול.

כעת, אני מבין בבהירות באמצעות לימוד הפא, שהיעד האולטימטיבי של טיפוח-תרגול הוא להגיע לשלמות ולהשלים את הטיפוח. זוהי הסיבה מדוע אנחנו סובלים בחברה האנושית ותחת הרדיפה. עלינו לסלק את כל התפיסות האנושיות וההחזקות. במקום זה, רציתי להשיג משהו טוב בחברה האנושית דרך טיפוח-תרגול.

זו הייתה ההחזקה הבסיסית שלי. מצד אחד רציתי לקבל את פא הבודהא, אבל מצד שני, לא שחררתי את התפיסות האנושיות שלי. איך זה יכול לעבוד? בטיפוח-תרגול צריך לשחרר את המושגים האנושיים. איך אוכל לקבל את פא הבודהא ולא לשחרר אותן? כמה מטונפת המחשבה להשיג מטרה אנושית דרך השימוש בדאפא? התביישתי בעצמי.

בנוסף, גיליתי גם את ההחזקה שלי לפרסום. שורש ההחזקה היה ברצון שלי להצליח בצורה בולטת בחברה האנושית. עדיין יש לי את המושג של השתוקקות למכונית, בית וחיים נוחים. כך שבראשית הרדיפה הייתה לי הרגשת נחיתות חוסר נוחות כשפגשתי קולגות קודמים וחברים ללימודים, כיוון שאיבדתי את מקום העבודה הטוב שלי ואת העתיד המזהיר שלי כביכול. עד לאחרונה, עדיין היו לי תפיסות כאלה. מתרגל אחד אמר לי: "לנו המתרגלים יש את החיים המעולים ביותר ביקום. אנחנו בני המזל הטוב ביותר. אף אדם רגיל אינו בר מזל כמונו. אם כן מדוע יש לך הרגשת נחיתות?"

נכון, זוהי האמת. כמתרגלים אין עלינו להיות קשורים לרווח או הפסד אישי. אין לנו לרדוף אחר נוחות בחברה האנושית. יכולים להיות לנו קשיים כספיים וחוסר במעמד חברתי. עלולים לצחוק עלינו ולא להבין אותנו. אך כשאנו הופכים מסורים לטיפוח-תרגול ומשחררים את כל הרדיפות האנושיות, אנחנו יכולים להאמין בבטחה בדאפא ולהתקדם ברמת הטיפוח. אז, נוכל להיות מוארים לטוהר ולגדולה של הדאפא שאין שני לה. אני גיליתי את ההחזקות הבסיסיות האלה אבל יותר חשוב מכך, הוא לעשות את שלושת הדברים היטב, לשחרר את ההחזקות האלה בטיפוח-תרגול יציב, שיעמוד באמת בקריטריונים של תיקון הפא.

בבקשה תקנו אותי אם משהו אינו הולם.