התנסות מוועידת פאלון דאפא הרביעית לשיתוף התנסויות בישראל

מאסטר יקר ומופלא, מטפחים ואורחים יקרים,

מאסטר, בחמלתך המופלאה עזרת לי להבין שרק מחשבות נכונות מתוך אמונה חזקה יגרמו לריפוי מהיר.

בשעת לילה מאוחרת, בעודי פוסעת לעבר מיטתי ומתארגנת לשנת הלילה, החלקתי על כרית שהייתה מונחת לרגלי מיטתי, אותה כרית עליה אני יושבת מדי יום לשלוח מחשבות נכונות ומתרגלת את התרגיל החמישי. רגלי החליקו קדימה וגופי על כל משקלו נפל על הזרוע של ידי השמאלית. מייד התיישבתי. בן זוגי התעורר בשמעו את  הרעש הגדול שהנפילה גרמה ושאל מה קרה, אמרתי שום דבר, הכל בסדר. עם ליבו הרך הוא ביקש שנלך לבית חולים רק לראות מה קרה. ברגע הראשון אמרתי שאין צורך, שאני מרגישה בסדר. ניסיתי ללכת לישון אך הרגשתי שעוברים זרמים גדולים מאוד בגופי וכאבים חזקים וזה לא משהו רגיל, הסכמתי לבקשתו והלכנו. בבית החולים, לאחר צילום, התברר לנו שהעצם הגדולה של הזרוע נשברה, ויש תזוזה רצינית של העצם. הרופא בחדר המיון ממליץ על ניתוח. הסברתי לרופא שאני מתרגלת פאלון דאפא ואני נחושה להירפא ללא ניתוח. בהתייעצות עם רופאה מומחית נוספת הם ביקשו שאגיע לביקורת בעוד שבוע. בטופס השחרור של בית החולים נכתב "החולה סירבה לניתוח". במצב זה לא מגבסים את היד אלא קושרים אותה עם מתלה שיקבע אותה וימנע תנועות מיותרות. חזרנו הביתה. השעה הייתה חמש בבוקר והלכנו לישון כאשר אני מכוונת את השעון לשליחת המחשבות ומתכוונת ללכת לעבודה. לרגע לא עלה על דעתי שלא אוכל לנסוע לעבודה. אך בקומי התעלפתי, ואז הבנתי שאינני יכולה לנהוג לעבודה. הודעתי שאעבוד מהבית. התחלתי להבין שזה כלל לא מצב פשוט, מאחר וכל תזוזה יש כאבים מאוד חזקים (אינני נעזרת במשככי כאבים). לא יכולתי לישון בתנוחת שכיבה אלא רק להיות בתנוחת ישיבה מאחר וזה גרם לכאבים מאוד חזקים. לא יכולתי לקום לבד מהכיסא או מהמיטה כך שבן זוגי היה צמוד שבוע ימים להעניק את עזרתו הרבה בכל רגע שאצטרך לנוע ממקום למקום, ובנותיי גם הן העניקו מטוב ליבן ועזרתן הרבה. בשעות הערב הכאבים היו מתגברים מאוד ולא יכולתי להירדם כל הלילה, הצלחתי קצת ללמוד בשעות אלו שלחתי מחשבות והסתובבתי הרבה. מאחר ובשעות היום עבדתי הייתי מנמנמת כשעה בשעות הצהריים בתנוחת ישיבה. תשעת הימים הראשונים עברו כמעט ללא קשר עם מתרגלים. המחשבות שעברו היו לחפש את הסיבה מדוע ומה השיעור. ההבנה הראשונה הייתה שאינני נותנת מקום ראשון לפא אלא קודם כל לעבודה. אף על פי שתרגלתי מדי יום ולמדתי ושלחתי מחשבות ועשיתי הבהרת אמת, לא עשיתי זאת בנחישות ונתתי לעבודתי את המקום הראשון. הייתי עסוקה בין 10 ל- 14 שעות ביממה בעבודה, ולפעמים יותר, והיו לי הרבה החסרות בשלושת הדברים החשובים שהמאסטר ביקש מאתנו לעשות.

בני משפחתי ביקשו שאלך לקבל חוות דעת מרופאים מומחים. בביקורת הבאה בבית החולים נכחו שלושה רופאים מומחים ששלושתם חיוו את דעתם שרצוי מאוד לנתח, והם צריכים להביא אותי לריפוי רק לכדי תנועות בסיסיות ולא יותר מזה. למשמע משפטים אלה הייתי נחושה עוד יותר ללכת בדרכי, אך עדיין עלו מדי פעם ספקות ולחצים מהמשפחה, שכמובן הבנתי שאלו רק מבחני שין-שינג.

לאחר שיחה עם אחת המטפחות החלטתי ביום התשיעי להתחיל לתרגל. התרגול היה קשה מאוד, לא הייתי מסוגלת להזיז את ידי השמאלית, כך שתרגלתי רק עם ידי הימנית את כל התרגילים. מדי יום חל שיפור קל. בתרגיל מספר שתיים תנוחה ראשונה, החזקתי יד אחת למעלה והיד השנייה הייתה למטה אך כאילו נשאתי 10 טון בידיי, לא וויתרתי, הייתי נחושה להמשיך ולסיים את כל התרגילים מתחילתם ועד סופם, ובעיקר לאחר שקראתי את ההתנסות הבאה (הסיפור נכתב על פי זכרוני):

מתרגלת סינית כבת 61 גרה בכפר מאוד מרוחק מהעיר. כאשר הייתה בדרכה לפעילות כלשהי, החליקה על השלג והתעלפה. כאשר התעוררה אחרי מספר דקות מצאה עצמה רכונה על כף ידה ומספר עצמות בכף ידה יצאו ממקומן ונשברו. מייד בהבחינה במצב אמרה לעצמה "אני מתרגלת פאלון דאפא וזה לא מצב נכון עבורי", מייד החזירה עם ידה השנייה את העצמות למקומן ובעוד עוברות מחשבות אלו בראשה מופיעים מספר פאלונים ומטפלים בכף ידה, כך שתוך דקות ידה נרפאה. כאשר ניסתה לקום ממקומה, חשה שהאגן שלה שבור והיא אינה יכולה לקום. תוך מאמצים עילאיים, תוך המחשבה שהיא תלמידת דאפא, התרוממה ממקומה והחלה ללכת חזרה לביתה, מדובר על מספר קילומטרים. כאשר חזרה לביתה המשיכה לתרגל ותוך 13 יום הבריאה לגמרי – כל משפחתה הצטרפה ל"פאלון דאפא" בעקבות ריפוייה.

התנסות זו עזרה לי מאוד להיות במחשבה נכונה ולהמשיך ללמוד ולתרגל בנחישות. כאשר התחלתי לשוחח עם מתרגלים ונשלחו אלי התנסויות ומאמרים בנושא, וכאשר הגעתי למפגש של ה- 20 ביולי חל מהפך גדול במחשבותיי ובעקבותיו ריפוי מהיר. הבנתי על פי דברי המורה, מ"ג'ואן פאלון" הרצאה שביעית:

"....בסין העתיקה כמעט לכל הרופאים הסינים היו יכולות על טבעיות, לכל המדענים בתחום הרפואה כמו סון סי מיאו, הואה טואו, לי שי-ג'ן וביאן צ'וא היו יכולות על טבעיות וזה מתועד בטקסטים של הרפואה. אבל בדרך כלל הדברים התמציתיים האלה היום מקבלים ביקורת. מה שהרפואה הסינית ירשה זה רק המרשמים או הניסיונות. הרפואה הסינית של סין העתיקה הייתה מאוד מתקדמת והדרגה הייתה הרבה מעבר לרפואה של היום. יש אנשים שחושבים שהרפואה המודרנית כל כך מתקדמת, עד שבעזרת סורקי ה- סי.טי. אפשר לראות את פנים גוף האדם ולעשות אולטרא סאונד, צילומים וצילומי רנטגן. למרות שהציוד המודרני מתקדם, לדעתי הוא עדיין נחות בדרגתו מהרפואה של סין העתיקה."

פסקה נוספת שעזרה לי מאוד מתוך "ג'ואן פאלון":

"אחרי שהטיאן מו נפתחת, אפשר לראות מצד אחד בו זמנית ארבעה צדדים של גוף האדם. אפשר לראות מלפנים את הצד האחורי, השמאלי והימני. אפשר לראות פרוסה אחרי פרוסה וגם לראות מעבר לממד הזה את הגורם המהותי של המחלה. האם האמצעים של היום יכולים לעשות את זה? הם רחוקים מזה. זה ייקח עוד אלף שנה!......"

הבנתי מתוך פסקאות אלו שהרפואה של היום לא יכולה ואינה משתווה לחלוטין לפאלון דאפא, ואני מתרגלת פאלון דאפא ולכן הכל יסתדר. ותשובה לשאלה מתוך "לימוד הפא בלוס אנג'לס 2006":

תלמיד: כשכמה תלמידי דאפא נרדפו בחומרה על ידי אנשים רשעים או רוחות מרושעות מממדים אחרים, הם הלכו לבית חולים והשתמשו באמצעים רגילים כדי לטפל בזה, או שקיבלו זריקות או לקחו תרופות כדי להקל על הסבל שלהם. האם זה גורם נזק רב לגופו של מטפח? האם הם יכולים עדיין לטפח? האם מישהו יכול להשתמש באמצעים רגילים לפני שהוא משתחרר מהרדיפה שהרוע מפעיל על הגוף שלו?

המאסטר: מה שחשוב למטפחים זה מחשבות נכונות. כשיש לך מחשבות נכונות חזקות, אתה יכול לעמוד בפני כל דבר ולעשות כל דבר. זה משום שאתה מטפח: מישהו שהוא על נתיב אלוהי ושאינו נשלט על ידי הגורמים של אנשים רגילים או על ידי עקרונות של רמות נמוכות. (מחיאות כפיים)

אמרתי לכם קודם לכן שהסרתי את השם של כל תלמיד דאפא מרשימת הגיהינום. כל אדם רגיל רשום ברשומה הזאת. הורדתי את השמות של תלמידי הדאפא מהרשומה של הגיהינום. הסרתי את השמות שלהם מהגיהינום. אז השמות שלכם לא שם. במילים אחרות, אתם בשום אופן לא ישויות של שלושת העולמות, ואתם כבר לא אנשים רגילים. לכן כשהמחשבות הנכונות שלכם חזקות אתם יכולים לפתור כל בעיה. הקארמה של המחלות שמופיעה בגוף שלך מתבטאת כמבחן. כמובן שזה נראה כמו קארמה של מחלות, כיוון שזה בוודאי לא ייראה כמו אלוהות שנעשית חולה. אז אתה צריך לטפל בזה עם מחשבות נכונות. אתה מטפח, אז זה בוודאות לא מחלה. אבל זה לא ייראה פשוט כל כך. האם אתם יודעים מה הכוחות הישנים חושבים? הם חושבים: "לא ייאמן, אתה, המאסטר שלהם, הסברת את הפא על קארמת המחלות בצורה כל כך מפורשת". כן, זה נכון שבימים ההם כאשר היו מולי מתרגלים שהיה להם קשה לעבור מבחנים של קארמת מחלה, הסברתי את הדברים האלו באופן ברור מאוד, והמתרגלים שנמצאים כאן היום יודעים את זה. אבל לא משנה כמה בבירור עקרונות הפא מוסברים, זה לא יהפוך את הטיפוח לפחות קשה, ו[הדרישות] עלולות להיעשות אפילו מחמירות יותר. לדוגמה, אחד הביטויים של זה הוא שאין זה מספיק טוב אם מישהו מגיע רק להבין משהו: הוא חייב להיות ישר גם במחשבה וגם בפעולה. אם המחשבות הנכונות של מישהו אינן חזקות במהלך הטיפוח שלו, הוא לא יוכל לעבור היטב את המבחנים שלו והם ייגררו. כמו כן, כשהוא לא מצליח להשיג מחשבות נכונות חזקות, הביטחון שלו ייחלש. האם מספר אנשים לא איבדו את הביטחון ואפילו הגיעו ל"הבנות" מעוותות כתוצאה מכך? לפעמים כל מה שאתם חושבים עליו הוא שאתם רוצים שהמאסטר יסביר את הפא בצורה מפורשת אפילו יותר, אבל זה אינו תחליף לטיפוח אם למתרגל עדיין חסרה אמונה יציבה בעקרונות הפא. כמובן, מצד שני, תלמידי דאפא שיש להם מחשבות נכונות חזקות ושהאמונה שלהם נעשית רק יותר יציבה לאחר שהם תופסים את עקרונות הפא, יוכלו לצלוח כל מבחן.

לעומת זאת, כשמישהו שהוא מתרגל חדש או שהוא בעצמו מבין שהוא לא היה מספיק נחוש, נעשה חולה והולך לבית חולים, אז ניחא – [אני מניח] שפשוט נתייחס לזה כחלק מתהליך הטיפוח שלו. בהמשך, אחרי שהוא יטפח טוב יותר, הוא יבין בהדרגה מה עליו לעשות. טיפוח אכן כרוך בתהליך, ואחרי הכול אנחנו צריכים לתת לאנשים הזדמנויות. כמובן, אין צורך לדבר כאן על אלו שהם נחושים. לגבי אלו שאינם בטוחים בלבם: אם אתה הולך [לבית חולים] המאסטר לא יכול לומר שום דבר. אם אדם הלך כל צעד וצעד בטיפוח שלו היטב, אז כולם יתפעלו ממנו. אלוהויות יתפעלו ממנו, וגם למאסטר תהיה הערכה רבה אליו. אם תלמיד צועד צעדים ענקיים בלי לעצור הישר עד לשלמות (כולם צוחקים), ולא נופל אפילו פעם אחת (כולם צוחקים), אז אומר לכם, אז אולי הוא אלוהות (כולם צוחקים). או שאולי המאסטר לא תכנן היטב את הדברים עבורו והמבחנים שלו היו קטנים מדי, כי הוא יכול לעבור את כולם. אז בדרך כלל, כל עוד האדם משפר את עצמו, ניתן לעבור את המבחנים שנקבעו; אם אינך משפר את עצמך, אתה לא יכול לעבור אותם. כך זה ביסודו של דבר. אם מישהו עושה טעות, זה יכול להיחשב רק כמצב במהלך תהליך הטיפוח, ואי אפשר לומר שהאדם כבר אינו מספיק טוב וגם לא ניתן לומר שהוא תמיד יהיה במצב הזה. זה רק מצב אחד בתהליך. אם למישהו לפעמים באמת אין מחשבות נכונות חזקות מספיק, והוא באמת לא יכול לשאת יותר משהו, מה עליו לעשות? אז לֵך (כולם צוחקים). כן, (המורה צוחק) לֵך, אם כן, לבית חולים.

ככה זה בעיקרון. אבל איך ישות שמימית יכולה שאנשים רגילים יטפלו בה? ואיך יכולים אנשים רגילים לרפא מחלה של ישות שמימית? (מחיאות כפיים) (המורה צוחק) אלו עקרונות פא. אבל לעתים קרובות המצב הוא שנראה שבאמת אין לך מחשבות נכונות חזקות כל כך. כשאתה לא יכול להתנהל היטב, אז לֵך. אם המחשבה שלך אינה יציבה, זה אומר שאתה קודם כל לא עומד בסטנדרט, והארכת התהליך לא תוביל לשום שינוי. ואם מישהו מחזיק מעמד כדי להציל את כבודו העצמי, זה להוסיף החזקות על גבי החזקות. במקרים כאלו יש רק שתי אפשרויות בחירה: או שתלך לבית החולים וכך תוותר על לנסות להתגבר על המבחן, או שתניח לגמרי את הכול, תנהג כמו תלמיד דאפא ישר ואצילי שאין לו תרעומת או החזקות, ותניח למאסטר לתכנן אם אתה נשאר או עוזב. כשתוכל לעשות זאת, אתה אלוהות."

יותר מכל, במפגש של ה-20 ביולי חוויתי שגופי בריא ואין לי כלום, ואם המאסטר מתקן את הפא מה זה בשבילו לתקן שבר כזה. מאותו רגע לא היה לי ספק שאחזור לתפקוד מלא ואוכל לתרגל ולעשות הכל וזו רק ההבנה שעל ידי "מחשבות נכונות" ואמונה חזקה שהפאלון דאפא זו הדרך הגדולה. תוך שבועיים נוספים חזרתי לתפקוד מלא, המהירות שהגוף נרפא הייתה מדהימה, מדי יום בזמן התרגול הרגשתי התקדמות מהירה שאינה רגילה, ואני מצליחה להתקדם ולהירפא בקצב שלא יאומן. (הרופאים אמרו שהריפוי ייקח מספר חודשים ויהיו כאבים חזקים וכו'...)

ואז בעצם הבנתי שעד אז כנראה לא הייתה לי אמונה מספיק חזקה במורה ובפאלון דאפא ורק המבחן הזה בעצם גרם לי להיות יותר נחושה, ועם הבנה שהעבודה היא חלק שמאפשר לי מבחנים לא קטנים וזה חשוב לצורך פרנסה בלבד, והפא הוא לפני הכל, ואני רוצה לחיות על פי ג'ן שן רן (אמת, חמלה, סובלנות).

"במהלך מצוקה גדולה, עליך להיות יציב את הרצון לחתור קדימה בלב שלם לא ניתן לשנות" מתוך הונג יין II -  "יציבות" (תרגום זמני, לא רשמי)

כל מה שתיארתי כאן היה ההבנה ותהליך הריפוי אך מדוע כל זה קרה היה לי חשוב להבין.

בעבודתי הנני עוסקת במכירות ושיווק, דבר שמעמיד אותי במבחני שינג שין מאוד גדולים. אני עומדת כל הזמן במבחן התוצאה, גם ביחס למכירות שלי עצמי - מדי שבוע וגם ביחס לעובדים אחרים, דבר שגורם לתחרות המובילה לקנאה או לחילופין להתפארות וקורת רוח המתחלפים לפעמים מדי דקות אחד עם השני. תוך התבוננות בכל מבחני השין- שינג האלו נכנסת החמלה, ועמה הוויתור. מתוך "יסודות להתקדמות במרץ 1" במאמר "מצבים" המורה אומר:

"אדם רשע נוצר מקנאה. בגלל אנוכיות וכעס הוא מתלונן שדברים אינם הוגנים כלפיו. אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר, לאדם מואר אין כלל החזקות. הוא מתבונן באנשי העולם, המובכים על ידי האשליה."

במצב של קנאה ותחרותיות אני מרגישה מוגבלת, ואינני יכולה להגיע להבנה ברמות גבוהות, אך כאשר אני במצב של חמלה אין לי בעיה להתגבר גם על הכל. מתוך "יסודות להתקדמות במרץ" במאמר "ללא החסרה בטבע הבודהא" המורה אומר:

"אני רוצה גם להגיד לכם שהטבע שלכם בעבר נבנה למעשה על בסיס אגואיזם ואנוכיות. מעתה ואילך עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתשיגו את ההארה האמיתית של "חוסר האנוכיות והאלטרואיזם, אחרים קודם, ואני – אחר-כך". לכן מעתה ואילך, לא משנה מה תעשה או תגיד, עליך להתחשב באחרים ואפילו בדורות הבאים! עליכם להתחשב ביציבות הנצחית של הדאפא!"

ואז בהתבוננות יותר לעומק אני מגלה את ההחזקה הבסיסית יותר, לב הפחד – הפחד מפני כך שאהיה מחוסרת עבודה וללא פרנסה, מה שגרם לי לעבוד כל כך הרבה שעות כדי להוכיח את עצמי, ולהראות כמה אני בסדר וכמה אני עובדת טובה ומסורה על חשבון לימוד הפא, כדי שבעצם לא יפטרו אותי. והבנה זו התגלתה בכל עוצמתה כאשר שברתי את ידי. מתוך "ג'ואן פאלון", הרצאה שביעית:

"....כי מטפחים נוהגים לפי מסלול הטבע. מה ששייך לך לא תאבד וגם לא תוכל להשיג את מה שלא שייך לך דרך מאבק. מובן שזה לא מוחלט. אם זה היה כל-כך מוחלט לא היה קיים העניין של עשיית מעשה רע. זאת אומרת שיכולים להיות גורמים לא יציבים. אבל כמתרגל אתה מוגן בעקרון על-ידי הפא-שן של המורה. אחרים לא יכולים לקחת ממך את מה ששייך לך גם אם הם רוצים. לכן אנחנו מאמינים בהליכה לפי מסלול הטבע. ..."

הבנתי שאני צריכה לעשות את עבודתי נאמנה, ואם יהיו לי יותר לקוחות או פחות - לא זה מה שיקבע את מקומי, ולכן מה שבאמת יקבע זה לב טהור ונקי שעל פיו אפעל, מחשבות ופעולות נכונות ולימוד הפא, ורק כך אוכל להתמוסס בתוך הפא, לראות את כל ההחזקות ולהשתחרר מהן – אלו הן לא סתם סיסמאות, הצלחתי בזכות כל אלו להשתחרר מאותה החזקה של פחד, שפשוט אינה קיימת יותר.

אני חוזרת הרבה לקרוא וללמוד את "ברכת המורה לחג אמצע הסתיו" ספטמבר 2005:

"לכל תלמידי הדאפא ברחבי העולם ותלמידי הדאפא בסין, חג אמצע-סתיו שמח!

נחישות שלא מתמוססת (בסגנון שירי של שושלת סונג)

עובר את הזמן והמרחב, תיקון הפא דוהר קדימה, האתגר עצום, הנחישות לא מתערערת הרוע משתולל, לא תועים בדרך לסלק את הרוע, זה כמו להסיר אבק

תלמידים, לכו באופן ישר את דרך הדאפא הזוהר יאיר את העולם האנושי, יוצאים משלושת העולמות תלמידי הפא מתקדמים במרץ עם נחישות שלא מתמוססת הסבל של אינספור השנים הוא למען הפעם האחת הזו"

ומעל כולם תודה לך, מאסטר מופלא ורחום, שכל יום מחדש אתה נותן לי מבחנים שעולים בדרגתם על המבחנים שקדמו להם, וכל יום מחדש דואג שאבין דברים חדשים כדי שאוכל להציל יצורים חיים כמה שיותר.

שיר קטן:

עיניכם הן להראות לי את מה שאיני רואה אוזניכם הן להאזין למה שאיני מסוגלת לשמוע פיכם הוא כדי לומר לי את שלא שמעתי ולבכם הוא כדי לחמול על זה שאני "עדיין" יצור אנושי