Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

עדות לגבי העינויים שעברה ג'וּ שיו במחנה לעבודה בכפייה לנשים

נוב' 15, 2006 |   מתרגלת פאלון דאפא מצ'אנג-צ'ון

(Minghui.org)

כאשר הייתי מרותקת במחנה לעבודה בכפייה לנשים היי-זווי-זי, בצ'אנג-צ'ון, פרובינציית ג'י-לין, ראיתי במו עיניי את הרדיפה האלימה והלא-אנושית לחלוטין של מתרגלת הפאלון דאפא ג'וּ שיו.

ג'וּ שיו היא מהעיר יאן-ג'י. היא נעצרה שלא כחוק ונכלאה אצל הצוות הרביעי של מחנה העבודה. בגלל שסירבה למלא אחר פקודות הסוהרים, הכו אותה וצעקו עליה לעיתים קרובות. גם כמה מהאסירות הפליליות הכו אותה לפי פקודת הסוהרים, ורופאי המחנה "האכילו" אותה בכפייה. לעיתים היו חבורות כהות על פניה. לפעמים, כאשר חזרה ממרפאת מחנה העבודה, פניה היו מכוסות דם, ומאפה יצא צינור שהוחדר לתוך גופה דרך האף. כאשר מתרגלים אחרים הלכו אל השומרים כדי לעצור את האלימות הזו, הסוהר הראשי פחד שדברים יצאו משליטה, ונתן פקודה שג'וּ תילקח אל משרדו. אולם מה שחיכה לה היו יותר מכות ושוקים חשמליים.

לאחר כמה חודשים, למרות שהסוהרים השתמשו בכל השיטות לענות אותה, הם לא הצליחו "לשנות" את ג'וּ שיו. הסוהרים בשיתוף עם רופאי מחנה העבודה שלחו את ג'וּ ל"בית החולים המרכזי לביטחון הציבור" ל"טיפול" יסודי יותר, או במילים אחרות, ליישם את המשך הרדיפה.

שלושה חודשים לאחר מכן, כאשר חיכיתי בתור לארוחה, ראיתי אישה מבוגרת שצלבו את זרועותיה ושגבה היה כפוף ומקומר (כגיבנת, המת'). הסוהרים מהצוות הרביעי ושני אנשים אחרים בבגדים אדומים צעקו "לכי קדימה, לכי אחורה" והמשיכו לענות אותה. אדם בלבוש אדום המשיך ודחף אותה בזמן שהסוהר הראשי צעק. תהיתי מי זו כאשר הסוהר צעק בקול רם, "ג'וּ שיו!" זו הייתה ג'וּ שיו! הייתי גם המומה וכעוסה. כאשר ג'וּ הגיעה לראשונה למקום הזה, היא נראתה רק בסביבות גיל ה-30. עכשיו הסוהרים המרושעים עינו אותה למצב זה. מאוחר יותר שמעתי שג'וּ כבר סבלה מהתמוטטות נפשית. הדברים שאמרה כבר לא היו הגיוניים, אך היא עדיין אמרה לנו כל יום, "פאלון דאפא נפלא!" אחרי שאמרה זאת, היו מכים אותה או מהממים אותה עם אלת חשמל.

יום אחד בינואר 2003, לאחר הארוחה חזרנו בטור. כאשר הגענו אל סדנת העבודה, הסתכלתי מהחלון החוצה והייתי המומה. לקח לי זמן להיות מסוגלת לצעוק "בואו מהר, תסתכלו." ראינו שהסוהר מהצוות הרביעי הוביל שני בריונים, שגררו את ג'וּ על הקרקע עם חבל קשור לכל אחד מקרסוליה. גבה וראשה היו על הקרקע. בגדיה נקרעו ונפתחו. הם גררו אותה במורד המדרגות, מה שהשאיר שובל של דם על הדרך מכוסת השלג. כעסנו והיינו מרותקים לחלון. צעקנו, "הפסיקו! אינכם שונים מהנאצים. אתם יותר אכזריים מהנאצים!" הסוהר והבריונים הפסיקו ועמדו שם זמן מה ולא אמרו דבר. אז הם הרימו אותה, והחזיקו אותה בזרועותיה, ולקחו אותה למשרד של מחנה העבודה. הסוהרים האחרים צעקו עלינו ואמרו, "מי אתן?"

כאשר סיימנו לעבוד באותו יום, עברה כבר השעה 21:00. ראינו דם על המדרגות מהמדרגה הראשונה עד לרביעית, היכן שצוות מספר ארבע ממוקם. בגלל שהיה חשוך בחוץ, לא יכולנו לראות אם יש דם בחוץ.

עברו כבר למעלה משלוש שנים, לא שמעתי דבר מג'וּ שיו מאז. אינני יודעת היכן היא, או האם שוחררה ממחנות העבודה.