(Minghui.org)

עמיתי המטפחים שמכירים אותי אומרים שהם יכולים להרגיש שאני מאמינה בדאפא כמו סלע מוצק. כל אותם מטפחים שלא גילו מספיק נחישות בטיפוח שלהם הופכים להיות יותר החלטיים ונמרצים בטיפוח לאחר שהם משוחחים אתי. בכל אופן, לאחרונה אני חשה שהנחישות שלי מתערערת, מהוססת. מדי פעם, מופיעה המחשבה "האם אני מטפחת ברצינות לקראת הסוף? האם באמת המורה ייקח אותי חזרה למקום שממנו באתי?" עם מחשבה זאת, אני מרגישה כמו עץ גדול עם שורשים תלושים ללא אחיזה. הייתי מודאגת ברצינות, אבל לא יכולתי להבין מדוע הופיעה המחשבה הזאת. אני רק המשכתי לומר לעצמי להישאר יציבה מבלי להיות מושפעת מהמחשבה הזו.

יום אחד מחשבה דומה הופיעה שוב "מדוע עלי להאמין במורה?"

בזמן שתהיתי למה הופיעה מחשבה מפוקפקת זו התחלתי למנות סיבות לאמונה שלי במורה: סרטן פי הטבעת המשתק שהיה לי נעלם לאחר שהתחלתי לטפח בדאפא. השין שינג שלי השתפר בהרבה גם כן ואני לא מוטרדת יותר מדברים שונים. מה שהמורה אמר בספריו הכול מתגלה אצלי. לכן אני מאמינה במורה.

כאשר הבהרתי את האמת, לעתים קרובות אמרתי אותם הדברים, "מה שהמורה אמר בספריו הכול מתגלה אצלי. לכן אני מאמינה במורה ולא אוותר על הטיפוח ולא חשוב עד כמה המק"ס רודפת את הפאלון גונג". למרות זאת, לפתע אני מרגישה לא בנוח. האם באמת אני מאמינה במורה מהסיבות האלה? לא.

אז מדוע אני מאמינה במורה? פתאום התעוררה בראשי מחשבה צלולה מאוד, "אני מפחדת מהרס מוחלט של גוף ונפש". כן, כבר מתחילת הטיפוח שלי גרמתי לחסימת ריפוי המחלה, מנעתי מעצמי הישג אישי בחברה, למרות ההגנה של המורה מכל סכנה. במקום זה, פחדתי מסילוק (אובדן) מוחלט עקב הקארמה העצומה שיצרתי במהלך גלגול הנשמות.

פחדתי שלא אצליח לסבול את הכאב במהלך הסילוק. במהלך הטיפוח כשעשיתי טעות ולא יכולתי לתקן מייד, הייתי חושבת, "יהיה נורא אם הסילוק שלי יהיה מוחלט. כמה כואב זה יהיה!" עכשיו, במבט לאחור, הבנתי שסיבת הטיפוח שלי הייתה כדי למנוע את ההרס המוחלט שלי.

לאחר שלמדתי את המאמר של המורה "ללכת לקראת השלמות המלאה", הבנתי שיש לי החזקה בסיסית. כעת אני שואלת את עצמי שוב "מדוע אני מאמינה במורה?". ללא סיבה, אני פשוט מאמינה במורה. לבסוף מצאתי שהאמונה שלי במורה ובפא הם בלתי מעורערים. ללא קשר מה הרשע אומר, אני פשוט מאמינה במורה והולכת בעקבות המורה כי זו הדרך של היקום.

לפני זמן מה היו לי מחשבות מרושעות בראש שלא יכולתי להיפטר מהן. החבר שלי, שהוא גם כן מטפח, אמר: "האם יש משהו שאת מחזיקה ולא רוצה לשחרר?" דבריו הכו בי עמוק בלב. משהו בתוכי נראה עצוב שעורר בי את הרצון לבכות. כעת אני יודעת שזו הייתה ההחזקה המהותית שרצתה לבכות לאחר שנתגלתה.

לא מזמן היה לי חלום שבו כולנו הועמדנו במבחנים שבודקים את רמות הטיפוח שלנו. היו אלה כחמישה או שישה מבחנים ביחד. לאחר שהמבחנים הוחזרו לנו נוכחנו שכולנו הגענו להישגים די גבוהים, מלבד מבחן אחד. בכל המבחנים השגתי 98 נקודת מלבד אחד שבו הציון היה 71 נקודות. אחרים השיגו באותו המבחן רק 60 נקודות. כשהתעוררתי, הרגשתי שהמורה רומז לי דבר מה. ללא ספק יש לי איזו החסרה.

אני חשבתי על 60 הנקודות שהשיגו עמיתי המטפחים, ולפתע התברר לי שאנחנו לא מאמינים היטב במורה ובדאפא. בזמן המצוקה מטפחים שמסוגלים ללכת בעקבות המורה עוברים את מבחן האמונה במורה ובדאפא. בכל מקרה אנחנו צריכים להשיג 100 נקודות על-מנת להגיע לשלמות. אם לא נהיה מסוגלים לצעוד קדימה במצבים קריטיים, אז לפחות שנקבל ציון עובר. אני השגתי 71 נקודות כי התקדמתי למראית עין בדברים מסוכנים בזמן הבהרת האמת. אבל במצבים שונים אחרים לא הצלחתי לצעוד קדימה. או אפילו אם בצעתי דברים מסוימים, היו מעורבים בכמה החזקות שהיו לי. עם החזקות כאלה, איך אני יכולה לבצע את הנדרש היטב?

הרגשתי שהצלחתי ל"שבור שכבה עבה", להתגבר על מכשול גדול, ולסלק את ההחזקה הבסיסית שלי. הרגשתי שכל גופי מתחמם באור חזק בעל עוצמה רבה. אני יודעת שאני יכולה ללכת בעקבות המורה ולעשות היטב את שלושת הדברים.

אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.