(Minghui.org)

מתרגלת דאפא שלחה מתוך מחנה לעבודה בכפייה בג'ילין את קורות עינוייה ומאסרה הלא-חוקי

אני לי-ג’ואן, בת 55, גרה בתא מספר 23-1-2 בתא המגורים בטיאן-לי, בעיר ג'ילין, פרובינציית ג'ילין. נעצרתי ב- 25 באוגוסט, 2005.

1. המשטרה נכנסה לבית באופן בלתי חוקי תוך שימוש בהונאה, החרימה ציוד אישי ועצרה את האישה התמימה ללא הזהרה מוקדמת

כאשר קמתי בשעה 6:00 בבוקר ב- 25 באוגוסט 2005, שמעתי את רעש הדפיקה בדלתות וקול חלוש שמוחה על שוד. הם רימו את אמי בת ה- 80 כדי שתפתח את הדלת להם ואז לפתע הם רצו לחדר האמבטיה שלי. איש גבוה וחזק, הראה לי את הכרטיס שלו עם השם די שי-גאנג, החזיק אותי, כפת אותי באזיקים בלי כל אזהרה מוקדמת, והחרים את הטלפון הנייד שלי, את נגן ה-MP3  את המצלמה וכו'. הם לקחו אותי כאשר אני לובשת רק גופייה ותחתונים. לאחר שמילאו טופס בתחנת המשטרה, הועברתי למתחם משטרת הפשיעה הממוקם בכביש סי-צ'ואנג.

הם החרימו את רכושינו האישי בלי להראות כל צו או חתימה מחברי המשפחה. כאשר אמי ביקשה לקבל את רכושה בחזרה, אף אחד לא הודה בהחרמה. הם ביקשו משכן שלי אשר לא ידע את העובדות האמיתיות של התקרית לחתום על המסמך. כאשר אמא שלי שאלה את השכן מה קציני המשטרה לקחו, השכן הביע חרטה, "לא הבחנתי מה הם לקחו. הם ביקשו ממני לחתום על משהו, ופשוט חתמתי על זה."

2. סחיטת וידוי תוך שימוש בעינויים

1) הזמן: משעה 2:00-3:00 בלילה עד חצות, 25 באוגוסט, 2005, העינוי נמשך כמעט עשר שעות, חוץ מהפעם שהם הלכו לאכול ארוחת ערב בערך בסביבות 9:00 בערב.

2) היכן ומי: חדר חקירות, קומה שנייה של חוליית המשנה, חמישה עד שישה אנשים כולל די שי-גאנג.

3) כיצד: המענים השתמשו בקשירה לכיסא ברזל, כפיתת ידיים באזיקים מאחורי הגב, הכנסה בכפייה של מי-חרדל לגופי (שיטת עינוי אלימה ומסוכנת מאד – המע'), שחיקת עצם הקרסול ושחיקת עצם השוק תוך שימוש בצינור פלדה.

4) תהליך העינוי: איש אחד החזיק בשיער שלי, האיש השני משך בחוזקה את ראשי כלפי מעלה תוך שימוש במגבת, והאיש השלישי הכניס את המים החרדליים אל תוך הנחיר שלי. לא יכולתי לשלוט על ההשתעלויות וההקאות. אחד מהם ניגב את פניי עם מטלית מלוכלכת ואיש נוסף מרח את פני בסמרטוט אחרי שניקה איתו את הרצפה. באמצע העינוי, הוא ניגב את האסלה עם הסמרטוט ומרח שוב את פניי. לאחר שהאכיל אותי בכפייה בכמות של 100 מיליליטר של מים חרדליים, הם שינוי את תנוחת הידיים הכפותות שלי מאחורי הגב כדי שהאזיקים יחדרו אל בשרי ואז קשרו אותי אל כיסא מברזל, היכן שלא יכולתי להתנגד. הם גם היכו אותי על הראש. במהלך ההליך של ההאכלה בכפייה, די שי-גאנג גם שחק את עצם הקרסול שלי בצינור פלדה, מה שגרם לכאב נוראי. זה גרם לצלקת ארוכה בעומק של שישה אינץ' בצבע כחול שחור. דחפו לי ששה-שבעה בקבוקים של מים חרדליים ועינו אותי עד שהייתי קרובה למוות. האיש הרודף די שי-גאנג איים עלי בכך שאמר, "אמרת לאמך לזכור את שמי, אבל היא איננה יכולה. כמה חבל! אף אחד לא ייקח אחריות על שהיכו אותך למוות."

5) תמונות מזויפות ומפוברקות כדי להפליל אותי: כדי להפליל אותי לקחו מביתי מוצגים מזויפים כמו כיסוי-שידה (כנראה השוטרים כתבו על הכיסוי כדי להציגו ככרזה – המת'), מברשת ישנה לקרצוף שטענו ששימשה ככלי צביעה בהכנת הכרזה, כלי לעבודות עץ שטענו ששימש כסכין כדי לחתוך את הכרזה, וצבעי המים של ילדי שנלקחו כצבע לעשיית הכרזה. בנוסף, כמה עמודים בכתב ידי תוארו כ"מאות עלונים כתובים ביד" כדי להפליל אותי.

הם ניסו לפתות אותי כדי לסחוט ווידוי. לבסוף הייתי מעונה עד לנקודה של טראומה מנטאלית. לפעמים הייתי צלולת דעת ולפעמים הייתי מעורפל בשל העינויים הפסיכולוגיים שהשפיעו על המוח שלי. אני זוכרת שהם קודם הכריחו אותי לחתום על כמה ווידויים, ואז גרמו לי לחתום על מאות ווידויים עד שזה היה מספיק להם להרשיע אותי.

בתאריך 26 באוגוסט, נשלחתי למרכז המעצר מספר 3 בעיר ג'י-לין. הייתי חלשת והוזה. כל השומרים והסוהרים שראו את גופי הפצוע נדהמו ואמרו, "זה יותר מדי אכזרי, תחשפי אותם, אנו נעיד לטובתך." מרכז המעצר עשה רישום של הפצעים החיצוניים בשבילי.

באותו זמן, מצב גופי היה כלהלן: 1) המוח שלי היה במצב עלפון, היה לי כאב ראש, ולא יכולתי לפתוח את עיניי. 2) החלק התחתון של פניי, האף, הפה, והלסת היו פצועים, ולא יכולתי לפתוח את הפה כדי לאכול. החלק התחתון של פניי היה במצב של טראומה חמורה ולא החלמתי עד שעברו שמונה עשר ימים במרכז המעצר. 3) היו חבורות על פניי באורך של שישה אינצ'ים ורוחב של שני אינצ'ים בחלק התחתון של שתי רגליי שעדיין לא החלימו. 4) היו חבורות באורך שישה אינצ'ים וברוחב של ארבעה אינצ'ים על ירכיי, שנראו גם אחרי שישה חודשים. 5) אזור גדול של חבורות על גבי מתחת לכתפיים. 6) גבי היה פצוע עם צלקות שנשארו. 7) צלקות נשארו על שני פרקי הידיים שלי בשל האזיקים שחתכו אל תוך הבשר של ידיי. 8) נשארו כמה צלקות על הגב של כפות הידיים שלי מהאזיקים. 9) במהלך העינויים, שתי ידיי נמשכו לאחור ואז כפתו אותן כמה פעמים, מה שגרם לפציעות לידיי. עכשיו יש לי קושי ואני חווה כאב כאשר אני מרימה את הזרועות לאחור. 10) שתי ידיי וזרועותיי היו רדומות ולא היה בהון כוח. לא יכולתי אפילו לסגור אגרוף עם ידיי, וידיי רעדו. לקח בערך ארבעה חודשים כדי שהסימפטום הזה יעלם, אבל עדיין חסר לי כוח כאשר אני מחזיקה את האגרופים היום.

הפגנתי לסמכויות הרשות השופטת אבל לא קיבלתי כל תגובה. תחנת המשטרה בשואנג-ג'י הוציאה עדויות מזוייפות, סחטו ווידוי ממני תוך עינוי ודנו אותי לשנה וחצי של עבודה בכפייה. בתאריך 23 בספטמבר, 2005, הם דנו אותי למחנה לעבודה בכפייה לנשים בפרובינציית ג'י-לין.

3. הביאו את הרודפים לצדק

כקורבן, הנני מבקשת הגנה חוקית, לא רק כדי להגן על זכויות האדם הבסיסיות שלי, אלא גם כדי לשמור על כבוד החוק והחוקה של המדינה הזו. לכן, הנני דורשת שהרודפים יובאו לדין צדק, יקבלו את עונשם, שכל הראיות הכוזבות יושמדו, ואני אשתחרר מיידית וללא תנאי.

אני אחראית לעובדות המתוארות למעלה.

ה- 4 באפריל, 2006