(Minghui.org)

בפברואר 2002, נעצרתי בעבודה על ידי סגל האבטחה במקום עבודתי. הם בזזו את ביתי, ולאחר מכן עצרו אותי באופן לא חוקי בכלא פרטי שהם הכינו. הם כפתו אותי וכבלו את רגליי, עינו אותי תוך שימוש בספסל הנמר , וקשרו אותי בכיסא הברזל עם ידי מתוחות. לאחר מכן הכו אותי, "האכילו" אותי בכפייה (עינוי מסוכן שגרם למות הרבה מתרגלים) דרך הנחיריים, והזריקו לי סמים בלתי ידועים, וכ'ו. לא נכנעתי לרדיפה. כל חודש הם ניכו כסף מהמשכורת שלי. לאחר מכן הם שלחו אותי למה שניקרא "מרכז לחינוך מחדש" לשטיפת מוח בכפייה ולרדיפה נוספת.

לאחר שהגעתי למרכז לחינוך מחדש, מוקדם כל בוקר נשלחתי לבית החולים ל"האכלה בכפייה". שני אנשים החזיקו אותי יושב על כיסא ומתחו חזק את זרועותיי מתחת לכיסא. לאחר מכן, מישהו שכביכול היה רופא החל להחדיר בכוח צינור אל תוך אפי. הצינור היה קשה ולפעמים גרם לאפי לדמם. לאחר שהאכילו אותי בכפייה, נשלחתי למחנה לעבודה בכפייה וונג-צון למחלקה ה- 12 לעינוי אכזרי. בסביבות 8:00 או 9:00 בערב, הם שלחו אותי חזרה למחנה לחינוך מחדש.

לאחר כמה ימים, הפקידים פשוט עזבו אותי במחנה העבודה כל הזמן לעינוי. ראש המחלקה ג'או יונג-מינג וסגנו ג'אנג בו מצאו מספר משתפי פעולה, אשר כללו את קונג טיֵה-ג'וּ, הואה מינג-ליאן, ליאנג ג'או-ג'נג, ליאו ווי-שינג, שהמשיכו לענות אותי יום ולילה כאשר הם כל הזמן מחליפים אחד את השני. ג'או יונג-מינג הורה להם לקחת ספסל עץ כדי להכות אותי איתו. חלק הכו אותי עם לוח עץ, אחרים הכו אותי תוך שימוש ברגלי העץ. היו גם כאלה שהכו אותי ובעטו בי. זה היה בדיוק אחרי ראש השנה הסיני, והיה קר מאוד. הם שפכו מים קרים על ראשי, והמים נזלו על צווארי, ונספגו לבגדי. קפאתי מקור ורעדתי. ג'אנג בו הורה לבריונים לקשור אותי, ולזרוק אותי על ריצפת בטון קרה.

במהלך העינויים, הם מנעו ממני שינה למשך ארבעה או חמישה ימים. הואה מינג-ליאנג וקונג טיֵה-ג'וּ השתמשו במקלות עץ שזיף עבים (עם קצוות חדים) כדי להכות בראשי יותר מ- 300 פעמים. כתוצאה מכך, כל הראש שלי נעשה נפוח ודם נזל ממנו. זה היה מכאיב באופן קיצוני כאשר המקלות נגעו בשערי, ושלא לדבר על המכות. שערי נשר, קווצת שיער בכל פעם. לא לקח הרבה זמן לפני שכמעט כל שיערי נשר. ואם זה לא היה מספיק, הואה מינג-ליאנג גם הביא כמה מחטים וחוטים ותפר את שפתיי אחת לשנייה. הם ניקבו כמה חורים בכל אחת משפתיי.

כדי להתעלות עליו, ליאנג ג'או-ג'נג ניסה להכריח אותי לקרוא חומרי קריאה של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) שמשמיצים את הדאפא, אחרת הוא היה מכה בראשי, וסוטר על פני. במהלך ההכאה, הרגשתי מסוחרר, ומעדתי שוב ושוב. זה נמשך ארבעה או חמישה ימים, ופני הפכו נפוחות וסגולות בצבע חציל. כאשר ג'אנג בו ראה אותי במהלך התור שלו לחקור אותי, הוא היה המום, וצעק, "סובב את פניך! אינני יכול לסבול להסתכל על זה!"

כאשר אנשים ממקום עבודתי באו לבקר אותי וראו אותי פנים מול פנים, הם לא זיהו אותי. לאחר יומיים, הנפיחות ירדה, והם שלחו אותי חזרה למרכז לחינוך מחדש לרדיפה נוספת. אחרי ששמעו על כך, משפחתי באה לבקר אותי. למרות שהנפיחות ירדה, פני עדיין נראו נורא. בהשפעת בקשתם העיקשת של משפחתי, הם שלחו אותי לבית החולים בא-סאן בג'ואו- קון לאלקטרואנצפלוגרם (רשמת מוח חשמלית, המת').

במרכז לחינוך מחדש מנעו ממני שינה ושימוש בחדר המנוחה, הכו אותי, התעללו בי מילולית, וניסו לשטוף לי את המוח, והשתמשו בדרכך זדונית כדי לשבור אותי – לשבת בלי לזוז. היו שרפרפים בגובה של בערך 20 סנטימטר, עם אין ספור משטחים קשים חדים, כמה מהם היו חדים כמעט כמו סכינים. מתרגלים הוכרחו לשבת על השרפרפים, עם פניהם לכיוון הקיר, עם שתי הברכיים צמודות לקיר אבל לא נוגעות בקיר. המתרגלים הוכרחו להניח את שתי ידיהם על הברכיים, לשבת בשקט מסביב לשעון ולא הרשו להם לנוע או להיכנס אל חדר השירותים. אחרת היו מכים אותם מכות אכזריות. לאחר כמה שעות, העכוז הפך מציק ומכאיב. הגב והרגליים גם הפכו כואבים ורדומים באופן בלתי נסבל. תוך פחות מיומיים, היו כמה חורים בעכוז. זה היה מכאיב מאוד כאשר העכוז נגע בשרפרף ברגע שישבו עליו. כאשר המוגלה נקרש, אז הבשר נדבק לבגדים, וזה היה מאוד מכאיב. כאשר השתמשו באסלה, היה צריך קודם כל לגעת עם העכוז במים, ואז באופן ידני להיפטר מהבגדים. לעיתים קרובות הבשר היה נקרע, מה שגרם לדימום כואב מאוד כאשר האדם הזיע. זה היה נורא.

למרות זאת, הבריונים לא הפסיקו בכך. הואה מינג-ליאנג הפך את השרפרף, והכריח אותי לשבת על ארבע רגלי פלדה צרות למשך זמן ארוך. הם גם הכו אותי באלות באותו זמן. משתפי הפעולה הללו תוגמלו בהפחתת חומרת עונשם על כך שעינו אותי, והם כולם שוחררו ממחנה העבודה תוך שישה חודשים. בגלל שלא נכנעתי לרשע הזה, הם שלחו אותי למחנה העבודה, ושם הרדיפה התעצמה.

המתואר לעיל הוא רק חלקים של הרדיפה שעברתי. רדיפה יותר אכזרית קרתה במהלך שהותי במחנה העבודה.