התנסות מוועידת פאלון דאפא החמישית לשיתוף התנסויות בישראל

שלום למורה הנכבד, שלום לכל המטפחים,

בעלי ואני נשואים 12 שנה. תמיד חשבנו על ילדים אבל תמיד היו גם דברים שעצרו אותנו, כגון החזקות שונות והבנות מוטעות מתוך הפא.

אחת ההבנות המוטעות של בעלי בתחילת הטיפוח שלו לפני 10 שנים, הייתה של התנזרות מיחסי מין לתקופה מסוימת. המורה מסביר מאוד ברור נושא זה.

מתוך ג'ואן פאלון, הרצאה שישית, תחת הנושא של "הפרעה דמונית בטיפוח" המורה אומר:

"בגלל חיי הנישואין האלה, הגזע האנושי יכול לייצר את הצאצאים שלו ... באסכולת הטיפוח שלנו, בחלק הזה שמטפחים בין אנשים רגילים, אתם לא נדרשים להיות נזירים או נזירות. הצעירים שלנו צריכים עדיין להקים משפחה ... אם כל אלה מאתנו שמטפחים בין האנשים הרגילים יהפכו להיות נזירים שאינם נזירים ואם כל אחד שמטפח בפאלון דאפא יהפוך להיות בצורה זו, זה לא ילך אמרנו שאתם לא יכולים לגרום לחוסר הרמוניה במשפחה שלכם בגלל העניין הזה. לכן, במצב הנוכחי, אתם צריכים להתייחס אליו בקלילות. זה טוב לשמור על חיי נישואין נורמליים והרמוניים. בעתיד כשתגיעו לרמה מסוימת, יהיה מצב אחר ברמה ההיא. עכשיו זה צריך להיות כך וזה יהיה בסדר אם תעשו ככה."

בהמשך בעלי קרא בשאלות ותשובות מתוך ההרצאה בניו יורק משנת 1997 שברגע שבן זוג אחד מערבי והשני סיני, לתינוק לא יהיה שורש ביקום, אלא אם כן הילד יבחר בדרך של טיפוח תרגול ורק אז המורה ידאג לו.

מתוך שאלות ותשובות מהרצאה בניו יורק, שנת 1997:

"שאלה: אם אנשים מגזע מעורב מטפחים-מתרגלים, לאיזה עולם שמימי הם ילכו?"

"המורה:  כשמדובר בבני אדם, לאנשים מגזע מעורב כבר אין גזעים מקבילים להם בשמים. אם הם מטפחים, אז הופעתם החיצונית אינה משנה, והכול תלוי ביואן שן של האדם."

"שאלה: האם אדם מגזע מעורב יכול להצליח בטיפוח?"

"המורה: האם מישהו יכול לטפח והאם הוא יכול להצליח בטיפוח, כל זה תלוי באדם עצמו. אם אדם מגזע מעורב יכול להתמיד בטיפוח, הוא יכול גם כן להגיע לשלמות בדיוק אותו הדבר." אבל איך נוכל לדעת שהילד יבחר בדרך הטיפוח תרגול? הרי כל כך קשה לאנשים להתעורר כשנופלים לתוך האשליה הזו של העולם האנושי. איך נוכל לקחת את האחריות הזו? ברור שאם הילד בחר להיוולד במשפחה של מטפחים, הסבירות שיתעורר לפא תהיה מאוד גבוהה ואנו יכולים להראות לו את הדרך, אבל זו עדיין צריכה להיות ההחלטה של הילד לטפח ולתרגל והמאמצים שלו.

הרגשנו צביטה בלב וחשבנו שהדרך שלנו היא ללא ילדים.

הרגשנו לא מאוזנים בלב. מצד אחד כן רצינו ילדים כי שנינו טובים עם ילדים, לשנינו יש סבלנות רבה והמון חמלה לילדים קטנים. ומצד שני ההחזקות הרבות הרימו לנו מחסומים ענקיים. דברנו הרבה פעמים על הנושא הזה אבל תמיד הגענו לדרך ללא מוצא.

לאחר שלוש שנות נישואים, שנה שבעלי טיפח בדאפא, מאוד רציתי ילדים אבל הרגשתי לא מספיק בוגרת ואחראית כדי להיות אמא והפחד מהלידה, הפחד מהכאב, נתן לי להבין שאני עדין לא מוכנה ויחד עם כל ההבנות של בעלי, הרגשנו שאנו לא מוכנים נפשית. לאחר שגם אני התחלתי לטפח, שנינו היינו כל כך עסוקים עם עבודה רגילה ובזמן הפנוי עסוקים עם פעילויות דאפא שונות ונסיעות לועידות בחו"ל, כך שלא הייתה לנו בעיה לעלות על טיסה תוך כמה ימים, הדבר היחיד שהיינו צריכים זה היה אישור מהעבודה וזהו.

כשהייתי מתגעגעת לילדים, הייתי הולכת לבקר את האחיינים שלי, משחקת אתם כמה שעות טובות ואז חוזרת הביתה לשקט שלי, לנוחיות שלי, בלי בכי ורעש מתמיד. זו הייתה אנוכיות נטו של שנינו – כיף לנו ביחד, רק שנינו, לא צריך יצור נוסף למסגרת המשפחתית שלנו. אז החלטנו שנדחה את זה למועד מאוחר יותר.

וכך עברו השנים ובני המשפחה התחילו לשאול אותנו "מה קורה? האם אנו לא רוצים ילדים? האם הכול בסדר אתנו? האם אצלי הבעיה או אצל בעלי?" הרגענו אותם שאנו עדין צעירים ושיש לנו עוד זמן. אז חלק מהמטפחים החלו לשאול אותנו כל הזמן אם הכול בסדר ושדואגים לנו קצת ו"מה, אנחנו לא רוצים ילדים?"

ראיתי את זה כמבחנים וכניסיון להתמודד עם לחץ מהסביבה. ובכל זאת, ההחזקות שלנו לאנוכיות, הנוחות והפחדים היו במקום הראשון.

אחר כך קראנו באחת ההרצאות, מה שאני זוכרת ועל פי הבנה שלי ממה שקראתי, שאלוהויות מעולמות שמימיים מסתכלים על מה קורה בעולם האנושי וכדי להציל את הגופים השמימיים שתלויים בהם בזמן תיקון הפא הם החליטו לרדת למטה לעולם האנושי, להתגלגל לגוף אנושי כדי לקבל את הפא, לטפח ולחזור למקור וכך להציל את העולמות שלהם. כמו כן, אם בוחרים להיוולד במשפחה ששני ההורים מטפחים, הסיכוי להיות מטפח בעתיד מאוד גבוה ושתפקידם של ההורים להדריך אותו בדרך הטובה כדי שיקבל את הפא בעתיד.

מאז שהפכתי למטפחת הבנתי שהדרך שלי בזמן ההיריון תהיה שונה מזו של אנשים רגילים, לא ידעתי איך בדיוק היא תהיה שונה, רק הבנתי שצריך להיות משהו שונה.

לפני כשנתיים זוג מטפחים החליט להביא ילד לעולם. לאחר מכן עוד זוג ועוד זוג ועוד זוג.

בכל הפעמים התבוננתי בזה וחשבתי: "זו עדיין לא הדרך שלי". למדתי מזה והפנמתי, אבל זו עדיין לא הייתה הדרך שלי. ראיתי את כל ההחזקות שהפריעו לאמהות לעבור לידה טבעית וללא סיבוכים. ראיתי את ההחזקה שלא מאמינים מספיק במורה ומאמינים לאשליות של החברה האנושית, לתוצאות הבדיקות, וכך השאירו פרצה להפרעות של הכוחות הישנים.

רק לאחר שראיתי זוג נוסף שהחליט לזרום כל הדרך באופן טבעי, בלי ללכת לרופא, בלי בדיקות, בלי בלבולי מוח של הרופאים, הבנתי שזו גם הדרך שאני בוחרת. דרך טבעית מהתחלה עד הסוף.

עכשיו כבר לא היה פחד ולא הייתה אנוכיות, אלא הבנה שזו הדרך שהכי מקובלת עלי.

שוחחתי עם בעלי ושנינו הגענו להבנה שהגיע הזמן לתת הזדמנות לאל נוסף לרדת לעולם האנושי לקבל את הפא, רק שעכשיו, נעשה את זה בדרך הטובה ביותר. ברגע ששנינו היינו באותה הבנה עם מחשבה אחת שמחליפה אלפי מחשבות, הכול היה בהרמוניה מושלמת.

כיום אנו בחודש השביעי להריון ואנו מרגישים מצוין. לא סבלתי מהקאות בתחילת ההיריון, רק הרגשתי קצת יותר עייפה מבדרך כלל ובחודש השני היה לי קצת קשה לתרגל את התרגיל השני, בגלל פחדים ותופעות פסיכולוגיות שחזרו אלי מהילדות. פעמיים לא הצלחתי לתרגל את התרגיל השני יחד עם כולם באתר התרגול עד שהתעוררתי לזה שאני לא צריכה להסכים עם זה ושאני לא מקבלת את התכנונים של הכוחות הישנים.

אם בעבר לא הייתי כל כך קפדנית עם לימוד הפא והתרגול, מאז שאני בהריון אני מקפידה ללמוד ולתרגל כל יום, כי עכשיו זו לא רק אני אלא יש לי אחריות כלפי התינוק. בדרך לעבודה ובחזרה מהעבודה אני שומעת את ההרצאות האודיו של המורה, ולפעמים, בזמן שאני מנסה טיפה לנוח, אני שמה פו-דו וג'י-שי להתנגן ברקע שהתינוק ישמע. גם בזמן הלימוד אני תמיד אומרת לתינוק: "תינוק, עכשיו שנינו ביחד לומדים את הפא".

שוחחתי עם בעלי שאני רואה שללכת בדרך טבעית ועם אמונה מלאה במורה זו הדרך הטובה ביותר בשבילנו. אנו לא יודעים את מין העובר כי לא עשיתי בדיקת אולטרה סאונד ואני גם לא מתכוונת לעשות. זה בכלל לא חשוב לנו אם זה יהיה בן או בת, הכול יהיה לטובה. כמו כן, אני יודעת שמאחר ואני בת 35, הרופאים ינסו להכריח אותי לעשות בדיקת מי שפיר ובדיקות רבות אחרות. בשביל מה אני צריכה את זה? גם כך כל מה שהם יגידו זו תהיה אשליה ולא אמיתי, אבל יהפוך להיות אמיתי אם אאמין להם. ואם במקרה יגידו שהתינוק אינו בריא או נורמלי, הרי בשביל זה הבדיקות מיועדות, אני לא אבחר לעשות הפלה כי זה להרוג יצור חי, והמורה מסביר את זה מאוד ברור בספר "ג'ואן פאלון", הרצאה שביעית, תחת הנושא של הריגה.

"הנושא הזה של הריגה הוא מאוד רגיש. הדרישה שלנו כלפי המתרגלים היא די מחמירה – הם לא יכולים להרוג. לא משנה אם זה באסכולת הבודהא, באסכולת הטאו או באסכולת הצ’י-מן, ולא משנה באיזו דרך או זרם של תרגול, כל עוד זה טיפוח-תרגול אמיתי מתייחסים לנושא הזה כאבסולוטי ואוסרים הריגה, זה בטוח".

כל החיים שלנו תוכננו מראש. עכשיו, אנחנו רק צריכים לצעוד טוב בדרך שתוכננה עבורנו. המורה ידאג לכל השאר. בחרנו ללכת בדרך טבעית, אני יודעת שאם אנו עושים את שלושת הדברים שהמורה מבקש מאתנו לעשות, הכול יהיה בסדר.

הפחד מהלידה עדין ישנו, לא כל כך חזק כמו קודם, אבל עדיין ישנו. אני מנסה לא לחשוב על זה ולזרום באופן טבעי.

תודה למורה הנכבד על שנתן לנו סולם לשמיים ואפשרות לחזור למקור באמצעות טיפוח תרגול.

תודה לכל המטפחים על ההקשבה.