(Minghui.org)

הנצחה ליום השנה הארבע עשרה לימים בהם המורה לימד את הפא במחוז גואן, פרובינציית שאן-דונג (חלק ראשון)

(הערת מערכת פאלון ניוז: מאחר ומאמרים אלו ארוכים מאד הם יפוצלו לחלקים)

הקדמה

המורה הגיע פעמיים למחוז גואן שבפרובינציית שאן-דונג, פעם ראשונה בנובמבר 1992 ובפעם שנייה במאי 1993. בביקורים אלו המורה גילה את עקרונות חוקי היקום לתושבי רשות גואן (מחוז גואן נקרא פעם רשות גואן, או גואן-ג'וֹאוּ) וכשהוא הפיץ את הפא הגיעו תלמידי דאפא רבים מאזורים שונים לגואן-ג'וֹאו כדי לשתף בהתנסויות טיפוחם. לאחר ה-20 ביולי 1999 גואן-ג'וֹאוּ הפכה למקום בו הרוע הסלים את רדיפת מתרגלי הדאפא.

1. דורות רבים של יחסים גורליים עם הפאלון דאפא

מחוז גואן ממוקם בצידה המערבי של רמת שאן-דונד, בין יאן-ג'וֹאוּ לג'י-ג'וֹאוּ, והוא מהווה שער כניסה לפרובינציית שאן-דונג. בתקופה הקיסרים יאו ושון הוא היה שייך לג'י-ג'וֹאוּ (שהייתה אז רשות ג'י), בתקופת שושלת האן הוא נקרא מחוז צ'ינג-יואן ובתקופת שושלת טאנג השם שונה למחוז צ'ינג-צ'יואן.

בצד המזרחי, הנהר מא-ג'יאה מפריד את מחוז גואן מדונג-צ'אנג פו. בצד המערבי הוא לרוחב הנהר ווי בגבול מחוז גואן-טאו באזור הֵה-ביי. בדרום הוא קרוב למחוז שן ובצפון גובל עם העיר לין-צ'ינג. גודלו של מחוז גואן הוא כארבעים ק"מ ממזרח למערב, וכחמישים ק"מ מצפון לדרום. מספר תושביו הוא כ-700,000.

אף על פי שאין הרים גבוהים במחוז גואן, עוד מימי קדם נהרות רבים זורמים במקום. נהר הונג-יאן, נהר שא, נהר ילו, ועוד. יש בו גם מעיינות טבעיים רבים. אדמה זו עשירה ופורייה והיא מכוסה בחורשות עבותות ובפרחים יפיפיים.

המלומדים קונפוציוס ומנציוס הרצו כאן, תלמידו של קונפוציוס, ראן-ג'י נקבר כאן כיוון שאהב את המקום.

למחוז גואן יש מסורת של אזרחים בעלי חינוך והשכלה טובים. הגברים היו טובים בעבודות חקלאיות בעוד הנשים היו מיומנות בטוויה ובאריגה. המקומיים העריכו כיבוד הורים ונאמנות ורבים מהם הפכו לפקידי ממשל ושרתו את המדינה בנאמנות.

טאי-זונג, קיסר שושלת טאנג, ויאנג יאן-ג'או קיסר שושלת סונג, הובילו לשם כוחות צבא ונלחמו שם במלחמות. במדינה זאת, מוּ גווי-ינג משושלת סונג פרץ את מבנה הקרב של האויב ועדיין ניתן למצוא שם את שרידי המחנות הצבאיים. לאנשי האזור יש מסורת של הערצה וסגידה לבודהות ואלוהויות כך שהיו באזור מאמינים דתיים רבים. בכל מקום באזור אפשר למצוא מקדשים ומנזרים בודהיסטים וטאואיסטים בגדלים שונים וביניהם: מקדש ג'י-צי, מקדש צ'יאן-פו, מקדש גוּאוֹ-באו ומתחם מבני מקדש שושלת טאנג הכולל 82 מקדשים ו-72 בארות במערב העיר. עם חלוף השנים האנשים האמינו באלוהויות ובבודהות במידה הולכת וגוברת וחונכו להעביר מסורת של נימוסים, רחשי כבוד וסובלנות אחד כלפי השני. היו שפע של מטפחים בודהיסטים וטאואיסטים אמיתיים. מאז ומתמיד, אנשים רבים הגיעו לממלכת מחוז גואן כשהם מחכים להפצת הדאפא.

אסונות טבע ואסונות ידי אדם התרחשו מאז תקופות שושלות מינג וצ'ינג. המסורת של הליכות נאות איש כלפי רעהו, סגידה לבודהות וטיפוח בטאואיזם נעלמו ונמוגו בהדרגתיות. גם מקדשים ומנזרים ניזוקו ונהרסו. כנוהג כללי וכדי להגן על משפחותיהם האנשים הפכו את אמנויות הלחימה לשיטה רווחת. הבורות פשטה בציבור. האין זה מעצור גדול המונע מאנשים להשיג את הפא? מה אפשר לעשות כדי לעזור לאשים כאן? בהתייחסות לזאת עלינו להזכיר אדם אחד, ווּ שיון, שהיה קבצן ונולד בשנת 1883 בכפר ווּ, בעיירה ליו-לין שבמחוז גואן. הוא יסד בתי ספר בעזרת כספים שקיבל מקיבוץ הנדבות.

ב-12 למאי 1993, בחדר האוכל הצפוני של מלון גואנג-ג'וֹאוּ (שנקרא באותה עת בית הארחה של המחוז), כעשרים עד שלושים אנשים אכלו ארוחת צהריים עם המורה. לפני הארוחה שמעו המתרגלים את המורה אומר: "בשבילי, לבוא למחוז גואן זה לבוא הביתה" (תרגום לא מדויק), ומתרגל אחד שאל "האין צ'אנג-צ'ון עיר מגוריו של המורה? והמורה ענה: "הייתי במחוז גואן באחד מחיי הקודמים" (תרגום לא מדויק). המתרגלים עצרו את השאלות האלה והמורה לא הסביר יותר. לאחר זמן שמענו ממתרגלים מהעיר צ'אנג-צ'ון כי חייו הקודמים של המורה במחוז גואן היו כקבצן. המורה אמר ב"טיפוח אמיתי" (יסודות להתקדמות במרץ):

"הידעתם שכדי להציל אתכם הבודהא היה פעם קבצן ובקש אוכל בין האנשים הרגילים?"

המורה לא ציין כל קשר לווּ שיון, אבל אנו יכולים להרגיש שכדי להציל אותנו המורה עבר סבל רב ומצוקות שאין להעלותן על הדעת. לכן עלינו להוקיר אפילו יותר את הזדמנות הטיפוח הנדירה ואת הצלתו מלאת החמלה של המורה.

ב. ביקורו הראשון של המורה במחוז גואן

(1) מעשים שמימיים

בין האביב לקיץ של שנת 1992, התקיים במחוז גואן מפגש ראשון של אחדים מתושבי גואן לשעבר, שעבדו מחוץ למחוז וחזרו לבקר את עיר מולדתם. אחד מהם היה האן יו-אן שעבד באגודת המחקר המדעית של הצ'יגונג הסיני. רבים מפקידי הממשל הבכירים שפגשו את האן שאלו אותו על דרכים לשמירת הכושר, כיצד למצוא מאסטרים טובים של צ'יגונג, וכד'. האן המליץ להם והציג את מאסטר לי הונג-ג'י ואת שיטת הפאלון גונג שלו. באותם ימים תורגלו במחוז גואן מעל עשר שיטות צ'יגונג, אך לאחר שנים ארוכות של תרגול, אנשים גילו שיעילותם של התרגילים האלו בריפוי מחלות ובשמירה על הכושר אינה אידיאלית. כששמעו את המלצתו של האן, הם התכוננו להזמין את מאסטר לי להגיע למחוז גואן. נותני החסות היו ג'אנג הואי-שואן (לשעבר, העורך הראשי של מגזין ההיסטוריה של מחוז גואן), אן וון-בין, וליו שי-צ'י (מורה לחינוך גופני לשעבר שעבד עבור וועדת הספורט המחוזית). מאוחר יותר, מזכיר המפלגה המחוזי, שי יונג-צ'או, וסגן ראש המחוז צ'י יו-פן תמכו גם הם בהזמנה. בסופו של דבר, מנהלי לשכת הניהול האזרחי, ג'אנג רו-טינג וואנג שיו-פנג ומנהל המחלקה ג'וּ יו-צ'ון (שגם היה מתאם של סוג צ'יגונג מסוים), מנהל אגודת הצ'יגונג המחוזית וואנג וג'וֹאוּ ג'ן-דא - מנהל סגל הלשכה המחוזית שפרש לגמלאות, שלחו הזמנות במשותף בשם ענפי השלטון השונים.

באותם ימים המורה היה מאוד עסוק ולא התאפשר לו להגיע בהתראת כה קצרה. לכן אחדים התחילו לשאול את האן יו-אן מתי המורה יוכל להגיע כדי להעביר סמינר. לבסוף, ב-25 או ב-26 באוקטובר 1992, האן טילפן חזרה והודיע כי המורה יעביר סמינר בבייג'ינג ב-30 באוקטובר. ב-29 באוקטובר לאו רווי ומיי רונג נסעו לבייג'ינג. באותו לילה חלם לאו רווי שבודהא ירד מהשמיים. בעזרתו של האן הגיעו לאו רווי ומיי רונג לביתה של מתרגלת הדאפא ליו, שם הם פגשו את המורה. באותה שעה היו אנשים רבים בביתה של ליו והמורה מאוד שמח לראות את לאו רווי. המורה בעצמו כיוונן את גופו של לאו רווי והצמיד לו תג פאלון. הוא גם לחץ באגודלו על עינו השלישית של לאו רווי ושאל

"האם הוא מסתובב או לא?

לאו רווי, שבאותה תקופה היה מאוד מושפע מתרבות המפלגה הקומוניסטית, ענה, "לא". המורה חייך ולחץ שוב באותו אזור אבל עם לחץ חזק מעט יותר. לאו רווי חש סחרחורת פתאומית ואמר "זה מסתובב". המורה חייך. לאו רווי גם סיפר למורה על חלומו אודות הבודהא. המורה אמר לו שהוא יבין זאת מאוחר יותר.

ב-30 באוקטובר, בין השעות 16:00 ל-17:00 נפתח סמינר הפאלון גונג באולם הגדוד השני חיל התותחנים. כשהסמינר הסתיים ב-5 בנובמבר, לאו רווי ביקש מהמורה לבוא למחוז גואן בזמן הקרוב ביותר שיתאים לו כדי להעביר שם סמינר. גם האן יו-אן הצטרף לבקשה. אף על פי שהמורה היה מאוד עסוק הוא אמר שישתדל להגיע למחוז גואן בהקדם.

ב-12 בנובמבר, בחצות, הגיעו לאו רווי ולאו דאי לתחנת הרכבת האן-דאן. בסביבות השעה 05:00 בבוקר, המורה ושלושה אנשים נוספים שליוו אותו ירדו מהרכבת ונכנסו למכוניתו של לאו רווי. הם נסעו בדרך ג'י-נאן – האן-דאן ונכנסו למחוז גואן. הדרך הזו הייתה בשימוש כבר מסוף תקופת שושלת טאנג. בסביבות השעה 07:00 בבוקר המורה ומלוויו יצאו מהרכב בצידו הצפוני של הגשר באמצע רחוב הונג-צ'י. באותה פינה היה דוכן מזנון מהיר בו המורה אכל את ארוחתו הראשונה במחוז גואן; המורה הזמין מנה של יוֹאוּ-טיאו (סוג של מטוגן, לחם מבצק חמוץ, על קנה) וחלב סויה. בשעת הארוחה לאו רווי הזמין את המורה שיתארח בביתו, והמורה קיבל את ההזמנה.

לאחר ארוחת הבוקר המורה ומלוויו הלכו למרכז הפעילויות של סגל הגמלאים כדי לפגוש את פקידי השלטון הנוגעים בדבר, ולדון אתם על הסמינר. בין אלו שהשתתפו בפגישה היו נציגים מאגף המשטרה, מלשכת הניהול האזרחי, מלשכת סגל הגמלאים, מוועדת הספורט, מאגודת הצ'יגונג, מספר מתאמים של מרכזי צ'יגונג וכו'. במהלך הפגישה כיוונן המורה את גופם של המשתתפים ושל אנשים אחרים שנכחו במקום. אחרי השעה 11:30 לאו רווי הגיע והזמין את המורה ואת מלוויו לארוחת צהריים. גוֹאוּ ג'ן-דא, ראש לשכת סגל הגמלאים ולאו דאי ליוו אותם. במהלך הארוחה המורה אמר שאנשים רבים יגיעו כדי להירפא ממחלותיהם, דבר שעלול לגרום לחוסר נוחות למשפחתו של לאו רווי, ולכן המורה לא יתארח בביתו. היו אנשים שארגנו למורה שהוא ילון בבית ההארחה לאחמ"ים של הוועדה המחוזית. המורה אמר שזה יותר מדי יקר, ולכן הוא התארח שם רק לילה אחד ולאחריו הוא עבר לחדר רגיל בקומה השנייה בבניין המערבי של בית ההארחה. המורה שהה שם עד לבוקר ה-23 בנובמבר, בו עזב את מחוז גואן.

ב-12 בנובמבר בשעות אחר הצהריים, שי יונג-צ'או, סגן מזכיר המפלגה המחוזי, וסגן ראש המחוז צ'י יו-פן הודיעו לראשי סניפי השלטון המחוזי, להגיע למרכז הפעילויות של סגל הגמלאים כדי להשתתף בפגישה, לקבלת פנים חמה למורה לי, לרגל הגיעו למחוז גואן כדי ללמד את הפא. כדי לעזור לאנשים להבין מהו הפאלון גונג, המורה החליט להעביר הרצאת פאלון גונג בתיאטרון של מחוז גואן; המורה גם פלט גונג (אנרגיית טיפוח) בשעה שהעביר את ההרצאה. לאחר מכן המורה ערך במרכז הפעילויות שלושה ימי פעילות כדי לטפל בחולים ולענות על שאלות. את ארוחות הערב שלו המורה אכל בחדר אוכל קטן בצידו הדרום מערבי של מלון מחוז גואן. לשכת הניהול האזרחית ערכה את קבלת הפנים למורה. אלו שהתלוו למורה היו המנהל ג'אנג רו-טינג, המנהל הנספח וואנג שיאו-פנג, ראש משרד היישוב מחדש ג'וּ יו-צ'ון ושני שוטרים מאגף המשטרה.

ב-13 בנובמבר, לאחר השעה 08:00 בבוקר, המורה נתן הרצאה בתיאטרון. (גם האן יו-אן נכח בהרצאה). בשעות אחר הצהריים המורה נסע למרכז הפעילויות של סגל הגמלאים, כדי לטפל בחולים ולענות על שאלותיהם. המורה היה שם מאוד עסוק והפעילות נמשכה עד בוקר ה-16 בנובמבר. כדי להתכונן לסמינר הערב, באותו יום בשעות אחר הצהריים המורה כבר לא הגיע למרכז הפעילויות.

בשעה שהמורה טיפל במחלות התרחשו דברים מופלאים ובלתי רגילים רבים. באמצעות המקרים המופלאים האלה, האנשים החלו להבין מה הוא הדאפא. היו אנשים רבים שבאו לבקש טיפול (במחלותיהם, המת'). ומכל אחד מהם שמחלתו נרפאה נגבו רק עשרה יואן. אלו שלא ראו שיפור ברור במצבם באותו זמן, לא שילמו אפילו אגורה. רוב האנשים שהגיעו למרכז הפעילויות כדי לבקש טיפול סבלו ממחלות בלתי רגילות שלא הרפואה הסינית ולא הרפואה המערבית יכלו לרפא. הם פשוט הגיעו לשם כדי לנסות את מזלם. במהלך הימים הספורים האלו הגיעו הרבה אנשים משותקים חלקית. לדוגמה: ג'או יו-שיאן, עובד בית החולים המחוזי, הפך למשותק כתוצאה מתאונה. ג'אן לא חש כל תחושה מתחת לצווארו, ובני משפחתו נאלצו להאכילו. לאחר מספר שנים בני משפחתו התעייפו. אך לאחר טיפולו של המורה, ג'או היה מסוגל לאכול בעצמו, יעילות הטיפול הייתה מדהימה.

בבוקר ה-14 בנובמבר, מזג האוויר היה די קר והרוח נשבה מהצפון. בסביבות השעה 08:00 אנשים רבים הגיעו למרכז הפעילויות של סגל הגמלאים כדי לבקש טיפול. אחת מהם הייתה אישה בגיל העמידה שסבלה ממחלות מרובות וביניהן צניחת פי הטבעת. היא שכבה במיטה במשך ארבע שנים ולא הייתה מסוגלת לטפל בעצמה. היה לה מאוד קשה אפילו לשבת או לעמוד. היא נאלצה להיות תלויה בבני משפחתה שידאגו לצרכיה היום-יומיים. פעמים רבות בעלה נאלץ לקחת ימי חופשה ממקום עבודתו כדי לקחתה לביקורים אצל רופאים. החופשה הארוכה ביותר שנאלץ לקחת נמשכה כמעט שנה שלמה. הוא לקח אותה לבתי חולים מפורסמים רבים, כולל בית החולים ליאו-צ'נג, בית החולים המחוזי הראשון שאן-דונג, בית החולים המחוזי השני שאן-דונג, בית החולים המחוזי שאן-דונג של הרפואה הסינית, בית החולים של מחנה העבודה בכפייה של שאן-דונג, בית החולים 88, בית החולים התשיעי, ובית החולים האוניברסיטאי המאוחד בייג'ינג. אך הטיפולים לא הועילו. מצבה למעשה החמיר. לעיתים קרובות היא איבדה את הכרתה והיא רזתה, נראתה כשלד אדם. גובהה כ-1,60 מטר ומשקלה צנח מ-55 ק"ג, כפי שהיה במקור, ל-32 ק"ג. כל יום נאבקה כדי להמשיך לחיות, תוך כאבים ועל סף המוות.

הגברת הזאת המתינה לתורה עד אחרי השעה 10:00. בכניסה בצד המערבי, המורה ראה אותה ושאל אותה על מיקום מחלותיה. הוא ביקש ממנה לסגור את עיניה, וכופף מעט את פלג גופה העליון. אחר כך נופף בידו הימנית וטפח על גופה, מראשה ועד רגליה; צליל הטפיחות היה רם למדי. כעבור שתי דקות, פניה של הגברת התכסו באגלי זיעה וקבלו צבע ורוד. המורה ביקש ממנה לפקוח את עיניה ולספר לו מה ראתה. היא אמרה שהכול היה חשוך מול עיניה. המורה ביקש ממנה שתסגור שוב את עיניה ותפקח אותן חזרה. ואז היא ראתה מופעים מרהיבים רבים בממדים אחרים. היא ראתה את הפא שן של המורה. לפתע היא הבינה הכול: המורה הגיע כדי להציל אנשים. המורה ביקש ממנה לרכב על אופניים, אף על פי שלא רכבה על אופניים כבר ארבע שנים. היא מיד עלתה על האופניים כפי שהמורה ביקש ממנה. המורה ביקש ממנה שתרכב עליהם קצת יותר מהר. הגב' ליו סיפרה שככל שהיא רוכבת מהר יותר כך היא מרגישה טוב יותר. כשהיא מלאת עליצות כילדה היא הקיפה ברכיבה את ערוגת הפרחים בחצר. משקיפים רבים שהיו בחצר מחאו לה כפים וצעקו לעברה קריאות עידוד. רבים מהם הכירו אותה, וכולם חשו שזה היה משהו פלאי! המורה אמר לה משהו נוסף, אך היא שכחה מה הוא אמר. מאוחר יותר היא רכבה לביתה על האופניים. לאחר שחזרה לביתה היא התחילה לעסוק בעבודות הבית, דבר שלא עשתה כבר זמן רב. בשעה שהייתה עסוקה בעבודות הבית היא חשבה: "המורה ריפא את מחלותיי, אך מה יכולה אני לעשות עבור המורה?" מוקדם בבוקר, ביום ה-15 בנובמבר, הוציאה את אופניה שלא היו בשימוש במשך ארבע שנים, והתכוננה לנסוע למלון לראות את המורה ולהיות חברה בצוות, דבר שנחשב בעיניה, כלעשות משהו עבור המורה. כשבדקה את הצמיגים ראתה שהם היו ריקים מאוויר. בעלה מצא מיד משאבה וניפח את הגלגלים. ואז נסעה למלון לראות את המורה.

במשך כל יום ה-15 בנובמבר האופניים פעלו בצורה מצוינת. היא רכבה עליהם הלוך וחזור ללא בעיות. אך בבוקר ה-16 בנובמבר היא שוב ראתה שהצמיג הקדמי היה ללא אוויר. בעלה לקח מיד את המשאבה וניסה לנפח את הגלגל. הוא ניסה במשך זמן מה, אך לא ללא הועיל. הוא פירק את שסתום האוויר וגילה שכלל שלא הייתה בגלגל פנימית. וכשבדקו את הגלגל האחורי, מצאו את אותו הדבר. בני הזוג היו בהלם ולא הבינו כיצד היא הצליחה לרכוב על האופניים ביום הקודם.

דברים מופלאים רבים התרחשו בשלושת הימים בהם טופלו החולים. היו דוגמאות רבות של מחלות לב חמורות, סרטן, בעיות עם כלי דם במוח, לחץ דם גבוה ומחלות אחרות שנרפאו כהרף עין. אנחנו לא נתייחס כאן לכל הדוגמאות.

2. ללמד את הפא ואת התרגילים

סמינר פאלון דאפא הראשון במחוז גואן נפתח ב-16 בנובמבר 1992 בשעה 19:00, באולם הוועידות העירוני גואן-צ'נג, שכבר לא קיים עוד. בשל מספרם הרב של הנוכחים, ביום המחרת הסמינר הועבר לאולם הוועידות של מפעל היינות של מחוז גואן המשמש כיום כמחסן. בליל ה-17 בנובמבר 1992 אחד המתרגלים הסיע את המורה לאולם הוועידות, אך לאחר השיעור המורה חזר ברגל לבדו למלון. מאותו יום המורה הלך ברגל לאולם ההרצאות וחזרה למלון, וסירב להשתמש ברכבו של אף אחד מהמתרגלים.

בכל בוקר המורה התעורר מוקדם, הלך לאורך רחוב הונג-צ'י ופנה מזרחה בצומת הראשון. מפעל היינות של מחוז גואן מרוחק כ-400 מטר מהמלון. בפינה המזרחית של הרחוב הייתה מספרה, ששמה שונה לאחר מכן לסלון האו-דו-מיי. המורה הסתפר שם פעם אחת.

מתוך רחשי כבוד למורה, המתרגלים התעוררו מוקדם בבוקר והמתינו לבואו. הוא לחץ את ידיהם של המתרגלים וכל אחד מהם חש אושר רב. מכיוון שהמורה החל להעביר הרצאות הפאלון גונג זמן לא רב לפני כן, המתרגלים לא ידעו עדיין מהו טיפוח-תרגול או כיצד לברך את המורה במחוות ההֵ-שי. המתרגלים חשבו שהמורה הוא רק מאסטר של צ'יגונג רב עוצמה ובעל אנרגיה כבירה ונפלאה, והם חשו רחשי קירבה למורה. מתרגלים אחדים גם חשבו שלחיצת ידיו של המורה תעזור להגדיל את האנרגיה שלהם, הנחה שנראית כיום מאוד נאיבית. אבל המורה חייך בחמלה ולחץ את ידיו של כל מתרגל שהמתין בפתח ולפעמים הוא אף שוחח בקצרה עם מתרגלים ורק אחר כך נכנס לאולם הוועידות.

המורה העביר את שני הסמינרים הראשונים של הפאלון גונג בעיר צ'אנג-צ'ון במאי 1992 ואת השלישי העביר בבייג'ינג. הסמינר הרביעי נערך ב-14 באוקטובר 1992 בעיר טאי-יואן, במלון של מפעל קוּאנג-ג'י. לאו רווי השתתף בסמינר השלישי בבייג'ינג. המקום הרביעי בו המורה ערך סמינר פאלון גונג הוא מחוז גואן וזה היה הסמינר השישי, מה שהביא כבוד גדול למחוז גואן, אבל זה משהו שהמתרגלים באותם ימים לא ידעו.

המורה פלט אנרגיה רבה ומשתתפים רבים חשו בכך. בליל ה-19 בנובמבר, בעת שלימד את התרגול המורה אמר שקירות אולם הוועידה קורנים מאור. כדי שנוכל לגלות את מנגנון האנרגיה, המורה בקש מהמתרגלים שלא ירחיקו את ידיהם יותר מ-20 סנטימטר מגופם. לאחר מכן, כל אימת שהמתרגלים נזכרו במראה המורה בשעה שהוא מלמד את התרגילים באופן אישי, כל מתרגל התרגש עד דמעות. לעולם לא נוכל להשיב למורה על חמלתו הכבירה, אך עלינו לצעוד ביציבות ובהתמדה בנתיב הטיפוח שארגן לנו המורה. עלינו לעשות כמיטב יכולתנו בביצוע שלושת הדברים.

אני זוכר שבאחד הימים לפני ההרצאה, המורה אמר שהפא הוא עבור בני האדם, ושהפוטי (שליטה על-ידי חיה) של מתרגלים מסוימים, הנחבא עמוק בגופם האנושי, נכנס לכיתת הלימוד. הוא אמר שרוחות של חיות צריכות להתגלגל כבני אנוש לפני שיוכלו להתחיל בטיפוח, ולכן על כל רוח של חיה לעזוב מייד את הכיתה. המורה עשה אתנחתא ואמר שכל רוח של חיה שלא תעזוב, תחוסל.

מיד כשהמורה סיים את דבריו, חמישה או שישה מתרגלים חשו חולים ורצו להקיא, אבל לא הצליחו להקיא דבר. הם יצאו לפתח אולם הוועידות ועמדו שם, ורוחות החיות השולטות בהם עזבו מייד. כשחזרו, המתרגלים חשו יותר טוב והקשיבו להרצאה ללא בעיות.

באותה תקופה, כל מאסטר של צ'יגונג לימד כיצד לשמור על כושר. המורה העביר הרצאות שמביאות אנשים לרמות גבוהות, אבל מתרגלים אחדים לא הבינו מה הכוונה של "לעלות לרמות גבוהות". אני זוכר שמישהו שאל את המורה האם הוא יוכל להגיע לרמת גבוהה כמו זו לאו-דזה ובודהידארמה. לפי זיכרונם של מספר מתרגלים, המורה הצביע על תקרת אולם הוועידות ואמר כי הם נמצאים שם ומקשיבים לפא. מתרגל אחד שאל את המורה עד איזו רמה הוא יוכל לעלות. המורה השיב שאם הרמה של טאתאגאטה קיימת, היא אינה הגבול העליון.

לכל מתרגל בסמינר היו תכונות מולדות שונות ותגובות שונות. מתרגלת אחת הגיעה להשתתף בסמינר ביום ההרצאה הרביעית. כשראתה מתרגלים אחרים שיושבים עם ידיים מאוחדות (בתנוחת הגִ’יֵא-יִן) ועיניים עצומות היא נהגה כדוגמתם. זמן קצר אחר כך נפתחה עינה השלישית והיא ראתה שעל דוכן ההרצאות של המורה היו הרים, נהרות וביתנים ; בסופו של דבר היא ראתה שהמורה היה בודהא גדול. כעבור זמן מה, אותה מתרגלת השתתפה בוועידה לשיתוף התנסויות של פאלון גונג, בעיר קאי-פנג, ושם ראתה בכל אולם ההרצאות פאלונים רבים בגדלים שונים.

סמינר הפאלון גונג במחוז גואן תוכנן במקור להימשך עשרה ימים, אך המארגנים חשבו שזה זמן ארוך מדי, וקיצרו אותו לשבעה ימים. המורה פלט אנרגיה כל כך חזקה שחלק מהמתרגלים נרדמו במהלך ההרצאה. הם לא הבינו בדיוק את מה שהמורה לימד. מאוחר יותר, באמצעות לימוד הפא, הם הכירו בהדרגה בגדולת המורה ובחמלתו.

מתרגלים רבים שהשתתפו בסמינרים סיפרו שהם מכירים את המורה טוב למדי. בעת שליווה אותו חזרה למלון, סיפר אחד המתרגלים למורה כי כמה ימים לפני תחילת הסמינר הוא חלם שמישהו עוזר לו. המורה הסביר לו את הסיבה.

המורה גם אמר בסמינר:

"אני מטפל בכם ושומר עליכם כבר במשך שלוש שנים. אתם ברי מזל שאתם משתתפים בסמינר. חייבת להיות לכם מוסריות רבה שהצטברה מאבות אבותיכם. אפילו לקרוביכם שנפטרו תהייה תועלת מהטיפוח שלכם".

לאחר שהסתיימה הרצאת כיתת הלימוד של שעות אחר הצהריים ב-22 בנובמבר, השעה כבר עבר את שעת ארוחת הערב, ולמורה עוד ציפתה הרצאת הערב שתוכננה לשעה 19:00. בכל זאת הוא מצא את הזמן והצטלם עם מספר מתרגלים לאור השמש השוקעת.

המורה נתן לנו רבות בהרצאותיו, אך אנחנו רק שילמנו 40 יואן כשכר לימוד. אלו שהחלו להשתתף בסמינר לאחר שנפתח שילמו רק 20 יואן. המורה גם חילק למתרגלים מספר כרטיסי כניסה חינם להרצאות. ביום ההרצאות האחרון, ב-22 בנובמבר 1992, המורה העניק באופן אישי לכל תלמיד את תעודת הסיום של הסמינר שנכתבה על-ידו באופן אישי. הוא גם ענה על שאלות המתרגלים. אחדים מהמתרגלים הפצירו במורה שיעביר סמינר נוסף והוא הסכים. בטקס הסיום המורה העניק למתרגלים באופן אישי את כרזת "אתר התרגול של פאלון גונג במחוז גואן".