(Minghui.org)
שמי הוא שיאו צ'ינג. אני לא מתרגלת פאלון דאפא. אחיותיי ואמי החלו בטיפוח בשנת 1997. היות שאני גרה עם אמי, הייתי מקשיבה לסירוגין להרצאותיו של המורה כשהיא הייתה מקשיבה להקלטות ההרצאה. אני זוכרת שהמורה אמר באחת ההרצאות:
על-אף שאיני מתרגלת, זכיתי לרווח מהדאפא ואני מלאת תודה באופן מיוחד למורה ולדאפא. אני רוצה לשתף את סיפורי עם כולם:"כאשר אדם אחד משיג את הפא, כל המשפחה תרוויח" (הקלטת הרצאות המורה מהסמינר בג'י-נאן" - תרגום זמני, לא רשמי)
אני אישה רגילה, שהולכת לעבוד וחיה את חיי כמו כל אחד אחר. במהלך בדיקה פיזית ב-8 במארס 2004, הרופא מצא כתם בגודל 1.6 על 2.8 ס"מ על הכבד והטחול שלי. באותו הזמן חשבתי שהבדיקה לא מדויקת מאחר וכל כך הרבה אנשים עשו את הבדיקה באותו הזמן, כך שפניתי לכמה בתי-חולים גדולים אחרים. התוצאות היו כולן דומות. הרופאים לא יכלו להחליט מה יש שם ומאחר ועדיין המשיך לזרום דם דרך הכתם, הרופאים החליטו לחכות ולנטר זאת במוניטור.
בסוף שנת 2004 בני משפחתי היו מאוד מודאגים. אחיותיי ואחייניתי שכנעו אותי לעבור בדיקות נוספות בבייג'ינג. אחייניתי ביקשה עזרה מקרובה שלה שעבדה בבית-החולים המסונף לאוניברסיטה הרפואית בבייג'ינג, כך שנסעתי לבייג'ינג. האבחנה הייתה דומה. כמה חודשים עברו וגודל הכתם לא השתנה. המומחה הרפואי בבייג'ינג היה פרופסור מבוגר לרפואה. הוא חשב שזה גידול על כלי דם וזה לא יפריע לכבד יותר מדי, כי למעשה הוא ממוקם על הטחול. אך לא משנה מה זה היה, הוא חשב שצריך להיפטר מזה, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. מסיבות שונות חזרתי הביתה בלי לעבור את הניתוח.
בדצמבר 2006, התחלתי להרגיש חוסר נוחות מתמשך בסביבות אזור הטחול, כך שהלכתי לבדוק זאת. התברר שהגידול גדל לגודל של 5.8 על 6.3 ס"מ. כשקיבלנו את תוצאת הבדיקה, בני משפחתי היו כולם בפאניקה, במיוחד בעלי. הוא ביקש אז מחבר לדבר עלי עם רופא בעל 30 שנות ניסיון, כדי לערוך אולטרא סאונד נוסף. התוצאה הייתה דומה. הרופא אמר שעלי לעבור ניתוח מייד. אם לא אעשה את הניתוח להסיר את הגידול, הגידול יתפשט אם אני אפול או אקבל חבטה, וחיי יהיו בסכנה. בעלי הפך חסר מנוחה. הוא החל לערוך סידורים עם מנתחים ואמר לי לא לספר לאחותי, כיוון שהיא מתרגלת פאלון גונג. הוא פחד שאחותי תתערב. בכל זאת סיפרתי לאחותי על כך.
על-אף שהתנגדה לרעיון הניתוח, היא עצרה מלומר את דעתה וביקשה ממני לחזור ולשנן פעמים רבות בכל יום: "פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה-סובלנות הם טובים". זה היה כשבועיים לפני הניתוח.
כל יום שיננתי את המילים האלה שוב ושוב, בכל פעם שהיה לי זמן, עד היום בו הייתי מוכנה ללכת לבית-החולים לניתוח. הייתי אמורה להיכנס לבית החולים ביום שלישי ולעשות את הניתוח ביום שבת בבוקר.
בלילה של רביעי היה לי חלום מוזר מאוד. בחלומי ראיתי גידול בגודל של כרית של זאטוט מסביב לטחול שלי, קרוב לירך שלי. הוא היה מחובר לכלי דם ברוחב האגודל. חשבתי לעצמי כמה לא נוח שיש דבר כזה שגדל שם. אז שמעתי קול האומר לי: "אל תדאגי, אני אסיר זאת עכשיו". כשהתעוררתי הרגשתי את אזור הטחול מעט כאוב. חשבתי שחלמתי בהקיץ, כך שלא שמתי לב לכך.
ביום המחרת, הייתי אמורה ללכת לבית-החולים. אחותי באה כדי להיות עם אמי. סיפרתי לה על החלום אך היא לא אמרה דבר. בבית-החולים הרופא סידר עבורי לעבור בדיקה יסודית נוספת. מאחר והיו הרבה פציינטים, חיכיתי בתור עד הצהריים. להפתעתנו, הרופא אמר שאין לי בכלל גידול כלשהו. חשבתי שהמכונה שלהם התקלקלה.
חזרתי הביתה לצהריים וסיפרתי למשפחתי שלא היה שם כל גידול. אחותי בישלה באותו זמן. כששמעה את החדשות היא חייכה: "אכן חשבתי שאין לך יותר גידול. פירוש החלום שלך הוא שהמורה הסיר את הגידול עבורך". בעלי האמין לה למחצה ופקפק למחצה. אחר הצהריים הלכתי לעשות אולטרא סאונד נוסף. התוצאה הייתה דומה. למחרת הלכתי לאגף התושבים של בית-החולים ועשיתי שם אולטרא סאונד נוסף, התוצאה עדיין הייתה דומה. לא היה כלל גידול והטחול שלי היה נקי מאוד. כל הרופאים היו מופתעים. עכשיו בעלי כבר היה חייב להאמין. חותנתי הייתה מאוד מאושרת לשמוע את החדשות האלה, כך שהזמינה את כל בני המשפחה לחגיגה. עכשיו כל בני משפחתי מאמינים באמת בניסים של הדאפא. כולם עזבו את המפלגה הקומוניסטית הסינית וארגוניה. זהו כוחה הקסום של דאפא; זהו כוחו השמימי של המורה.
אני מודה באמת לדאפא. אני שוב מודה למורה על חמלתו.