ברצוני לשתף כמה מחוויותיי מנסיעתי ליוון מתוך מטרה לתמוך בלפיד זכויות האדם.

הפעם הראשונה בה השתתפתי בפעילויות הבהרת האמת ביוון, הייתה בשנת 2004 במהלך האולימפיאדה. הפעם, כמו בפעם הקודמת, מדי יום נערכו: 1) תרגול בוקר של שעתיים בו השתתפו כל המתרגלים לפני היציאה לפעילויות. 2) לימוד קבוצתי ושיתוף הבנות בכל ערב, לאחר החזרה מהפעילויות. להבנתי הייתה בכך תרומה רבה לגיבוש הגוף האחד ולתאום הכולל, מה שהוביל להצלחת הפעילויות.

המתרגלים היוונים אינם רבים, פחות מעשרים מתרגלים, אולם בפרק זמן קצר הם הצליחו לתאם פעילות רבת היקף, כאשר הם משמשים כמתאמים ומאפשרים למתרגלים מכל המדינות לבצע פעולות שונות כגון פניה לאמצעי התקשורת, הפצת חומרי הבהרת האמת והשתתפות בהכנות השונות לטקס הלפיד. אדם רגיל שהיה צופה מהצד באופן התאום לא היה יכול להבין כיצד הדברים בכלל עובדים: מתרגל יווני מגיע עם רשימת דברים שצריך לעשות ומתרגלים שונים מתנדבים לפעילויות השונות. הבחנתי בבגרות רבה של גוף המתרגלים.

נושא אישי

אשתי ובני נשארו בארץ מסיבות כלכליות ולוגיסטיות. יום לאחר שהגענו ליוון קיבלתי הודעה שבני עם חום גבוה וסובל מקשיי נשימה. באותו רגע הרגשתי שענן שחור ירד עלי. הבנתי שזה הרוע המנסה לנצל את הפרצות שלי, להפריע לי לעשות את מה שאני אמור לעשות ולהסיט את המחשבה שלי. ראיתי שהרוע מנסה לנצל חוסר אמונה ופחד שעדיין נשארו, כמו גם רגשות אנושיים שונים.

התיישבתי לשלוח מחשבות נכונות. החלטתי לשמור על לב נקי, לא להכיר בתכנונים של הכוחות הישנים, ללכת בדרך שהמורה תכנן עבורי ולממש את המטרה לשמה הגעתי ליוון – לא משנה מה יקרה.

טקס הדלקת הלפיד

הדברים הבאים מבוססים על חוויותיי והבנותיי משיתוף התנסויות שנערך יום לאחר הפעילויות.

לפני הטקס שימשתי כ"פועל במה" ובטקס עצמו "כמאבטח" (יחד עם ארבעה מתרגלים נוספים), כך שיצא לי להסתובב בכל רחבי הכיכר בה נערך הטקס.

שגרירות המפלגה הקומוניסטית הסינית הפעילה לחץ עצום על ממשלת יוון, שמצידה הפעילה לחץ עצום על המשטרה במהלך כל הטקס לבטל אותו, לעדן את התכנית, לא להזכיר את האולימפיאדה, לא להזכיר את יוון וכו'.

בכיכר נכחו אנשי משטרה בדרגים בכירים וכן חבר פרלמנט אחד. הם מאוד תמכו בנו אולם היו נתונים ללחץ עצום וכל פעם ניסו לערוך "משא ומתן" ואיימו להפסיק את זרם החשמל.

כנראה שהתנהל קרב משמעותי בממדים אחרים כיוון שאף על פי שהטקס כולו היה מוצלח ומכובד, מספר מתרגלים סיפרו שהרגישו אווירה של פחד ולחץ באוויר וסיפרו שהם לא הצליחו לשלוח מחשבות נכונות. כמובן שהיו מתרגלים אחרים שלא הרגישו שום דבר מאלו.

המתאמים כל הזמן דיברו עם המשטרה והממשלה ועשו מאמצים עצומים לאפשר לאירוע להימשך, ובשל כך היו שינויים רבים בתכנית המקורית. כאשר בסוף השוטרים אמרו שאין להדליק אש בכיכר ולכן אי אפשר להדליק את הלפיד, על-פי דברים ששמעתי היו התלבטויות רבות מה לעשות ולבסוף הוחלט להמשיך בתכנית המקורית ולהדליק את הלפיד, לא משנה מה יקרה.

ברגע בו האש הודלקה, הרגשתי כאילו שמיים וארץ רעדו, הקרב הוכרע והרוע הובס, בבת אחת הייתה אוירה של קדושה באוויר, רגע שיכנס להיסטוריה וכול המתרגלים הפכו צלולים ומאושרים. המתרגלים היוונים אמרו שהשוטרים היו מאוד מאושרים באותו הרגע למרות הכול.

בשיתוף שנערך לאחר מכן הייתה הבנה, שהפחד והלחץ היו סוג של החסרה בגוף הכולל כמו גם השינויים שנערכו בתכנית, כיוון שאין עלינו להתפשר עם הרוע, כי ברגע שאנחנו מתחילים להתפשר איתו, זה בעצם להכיר בו והוא מתחיל לשלוט בנו ולא יעצור. הועלה גם הנושא שלא משנה מה קורה, תמיד התוצאה תהיה לטובתנו (כך שאם הטקס היה מופרע כל העולם היה יודע על זה).