וונקובר, קנדה: סיפורים מביתן כחול קטן (חלק חמישי)
לחלק הראשון, לחלק השני, לחלק השלישי, לחלק הרביעי
המחאה השקטה בחזית הקונסוליה הסינית בוונקובר כבר נמשכת שש שנים. 24 שעות ביממה. 365 ימים בשנה, מתרגלי פאלון גונג באים בהתנדבות ומקיימים את המשך המחאה כבר במשך יותר מ- 2250 ימים.
ילדים צעירים חווים עשיית היסטוריה
מתרגלות רבות בוונקובר הן אמהות צעירות. אחדות מהן לקחו חלק במחאה השקטה בהיותן בהריון. הן היו נעלמות לזמן מה ואחר חזרו עם עגלות ילדים. ילדים אלה השתתפו במחאה השקטה לפני שנולדו; הם גם חוו את עשיית ההיסטוריה של המחאה השקטה נגד העריצות והרודנות.
|
|
ביום השנה הרביעית למחאה השקטה, שיאו דנג ומשפחתה יושבים במחאה השקטה בחזית הקונסוליה הסינית |
יום אחד, בעת סופת שלג, לקח לגב' דנג כחצי שעה להגיע לתחנת האוטובוס, במקום עשר דקות במזג אוויר רגיל. הנסיעה גם היא ארכה ארבעים וחמש דקות עד לקונסוליה הסינית, במקום רבע שעה. אולם באותו יום אנשים רבים יותר הביעו תמיכה גלויה, צפרו ונפנפו בידיהם. כמה נהגי אוטובוסי טיולים עשו מאמץ מיוחד כדי לעבור קרוב כדי שהמטיילים יוכלו לנפנף בידיהם לעברה ולעבר בנה.
כשבנה גדל ומשקלו החל להכביד עליה לנשוא אותו בידיה, החלה להשתמש בעגלת ילדים. לאחר זמן מה הורכב הביתן הכחול, מה שעזר מאד במזג אוויר גרוע.
בתחילה, בעלה לֵה-או, התנגד להשתתפותה במחאה השקטה, אך לאחר תקופה מסוימת החל גם הוא לתרגל פאלון גונג. עכשיו אפשר לראות לפעמים את כל המשפחה בחזית הקונסוליה הסינית, וכעת בנה ג'ונג-ג'ונג בן השש שולח מחשבות יחד אתם.
כשהלב ישר וצודק, העזרה מגיעה תמיד
בין מתרגלי הפאלון גונג המשתתפים במחאה השקטה, יש זוג, מר וגב' ג'אנג, שניהם בני 79. הם הגיעו מצפון-מערב סין. במשך שלוש השנים האחרונות נהגו להגיע כל שבת כדי להשתתף במחאה השקטה בחזית הקונסוליה במשך שמונה שעות. שניהם סבלו בעבר ממחלות רבות, והתרגול בפאלון גונג נתן להם חיים פעם נוספת. עכשיו הם רוצים לקום ולדבר בעד הפאלון גונג. הם גרים בפרברי העיר, במרחק שעתיים נסיעה, ועליהם להחליף אוטובוסים כדי להגיע לאתר המחאה. הם לא מדברים אנגלית, ומר ג'אנג לא יכול לזכור את מסלול הנסיעה. הגב' ג'אנג זוכרת את מסלול הנסיעה לקונסוליה על ידי זיכרון ציוני דרך. באפריל 2006, האוטובוס החליף מסלול, ואחרי שיצאו ברכבת התחתית, לא יכלו למצוא את תחנת האוטובוס. כשהגב' ג'אנג שאלה על מקום התחנה החדשה, מישהו לקח אותם לתחנה החדשה שהייתה במרחק כמה רחובות משם. למרות כל זה הם עדיין הצליחו להגיע בזמן.
הגב' ג'אנג נשאלה מה קורה אם היא פוגשת מישהו שדובר אך ורק אנגלית? והיא ענתה, "אני משתמשת בתנועות ידיים ובמספר האוטובוס. הם מבינים מייד ולוקחים אותנו לתחנה הנכונה. כשהלב ישר וצודק, העזרה תמיד מגיעה"
לא תמיד שקט ושליו בחזית הקונסוליה. לעיתים אנשים מנסים להפריע ולהשמיד את הכרזות, מקללים את המתרגלים וזורקים עליהם פסולת. יום אחד, כשהגב' ג'אנג ישבה שם לבד, הגיע בחור צעיר וניסה להרוס את התצוגה, וכשהיא צעקה "לא!", הוא נס מהר מהמקום.
פרחים קטנים ואיתנים
בין המתרגלים נמצא גם מר טאיק, יפני בן 67. יש לו רכב עתיק בצבע תפוז-זהוב, ובחלק האחורי של הרכב ריתך מוטות כדי לשים עליהם שלט מידע. הוא נושא ברכבו כל מיני כלים לתיקונים וניקיון. מר טאיק התקין את המערכת הקולית ואת מנורות התאורה של הביתן הכחול. הוא מגיע כל פעם ביום אחר לנקות את האבק מלוחות המידע, מנקה את הביתן, מסדר את שטיחוני הישיבה ולוקח את הסוללה החשמלית לביתו לטעינה. כשמזג האוויר חמים הוא מנקה את העלווה ואת הפסולת ולוקח אותם ברכבו, וגורף (מנקה מהמקום, המת') את השלג בחורף. הוא עושה את כל הדברים הקטנים והרגילים האלה בשלווה.
באביב של שנת 2002, מר טאיק הביא כמה פרחים והניח אותם עם הזר הגדול, מביע בזאת את צערו על המתרגלים שנרדפו למוות. הוא גם שתל זרעי פרחים ליד בסיס החומה והתפלא כשראה שהפרחים לבלבו בסתיו. מתרגלי הפאלון גונג מאמינים שיגיע יום ויהיה סוף למחאה השקטה בחזית הקונסוליה הסינית, ולוחות המידע האלה יוסרו ביום שהרדיפה תסתיים.
המשך יבוא...