(Minghui.org)

עם התקדמות תיקון הפא בשלב הנוכחי, רוב המתרגלים מסוגלים לעבוד בתיאום כגוף אחד ויש להם השפעה עצומה על אימות הפא, אך לאורך התהליך נראו הפרעות ומספר מושגים אנושיים. אני רוצה לשתף את מחשבותיי.

פחד

פחד הוא החזקה גדולה שמפריעה לתקשורת בין מתרגלים. מתרגלים שנשלטים על-ידי ההחזקה הזאת מגלים אותה לעתים קרובות בעת יצירת קשר רגיל עם מתרגלים אחרים כשהם לא רוצים להסתבך, להיאסר וכו'. כולנו יודעים שביטחון אמיתי בא מן המורה, מן הפא ומהטמעות בתוך הפא. איך יכולים הרשעים אפילו לגעת בחיים יקרים שהוטמעו בתוך הפא? הפחד הוא מבחן המוות לישות חיה הצועדת לקראת השלמות. כל עוד נלמד היטב את הפא נוכל בוודאות לסלק את כל ההחזקות ולהפוך למתרגלים גלויים ומכובדים בתיקון הפא. אנחנו יכולים לעבוד בהרמוניה עם הגוף האחד כולו ולהשתמש בכוח בצורה יעילה יותר.

הדבר ממנו הרוע פוחד יותר מכל, הוא האמונה הנכונה שיש לנו בדאפא, שאינו ניתן להריסה. פחד הוא מושג אנושי, הוא מבחן ומחסום בנתיבי הטיפוח שלנו. אסור לנו להכיר בו או לקבל אותו. עלינו לפורר את כל האלמנטים והגורמים של הפחד בעזרת המחשבות הנכונות שלנו.

חשיבות התיאום

לפעמים אנחנו חושבים: "אני מטפח את עצמי ועושה את שלושת הדברים. מדוע עלי להיות בתיאום עם הגוף האחד כולו?" מאחורי המחשבות האלו מסתתרים הפחד והרצון לנוחיות, כמו גם חוסר הבנה של חשיבות התיאום. לדוגמה, ישנם עכברושים בפנימייה. הדיירים בחדרים 1 ו- 2, עובדים קשה לנקות את חדריהם וללכוד את העכברושים. הדיירים בחדרים 4 ו- 5 אינם כך. העכברושים ירוצו לחדרים 4 ו- 5 ויסתתרו עד שהדיירים בחדרים 1 ו- 2 יפסיקו לנסות ללכדם. בפעם הבאה דיירים בחדרים 4 ו- 5 הם אלה שמנסים ללכוד את העכברושים ואלה בחדרים 1 ו- 2 אינם מנסים. אז העכברושים ירוצו להסתתר בחדרים 1 ו- 2. בדרך זו הדיירים לעולם לא ילכדו את העכברושים. עליהם לעבוד כולם ביחד, כדי שלעכברושים לא יהיה מקום להסתתר והדיירים יוכלו לבסוף ללכוד אותם.

המורה אמר ב-"הרצאת הפא בוועידת הפא בפלורידה ארה"ב":

"אני אומר לכם, אם שולחים מחשבה נכונה במשך חמש דקות, בו זמנית, הרוע לא יתקיים יותר לעולם בשלושת העולמות. זה כזה חשוב."

המורה לא רק דיבר איתנו על מחשבות נכונות, אלא גם על כמה חזק הכוח כאשר אנחנו פועלים ביחד. אם כל אחד יהיה מתואם היטב עם האחרים, לרוע לא יהיה מקום להסתתר ומה שמחכה לו זה סילוק.

ההחזקה של ספקולציה

פעמים רבות כאשר חשוב לתאם, כמו לדוגמה בזמן הצלת מתרגל או חשיפת הרוע, פתאום מהלכת שמועה: "האדם הזה שואל שאלות ואולי הוא סוכן חשאי". זה גורם לחוסר יציבות ולמחיצות בין מתרגלים עמיתים וזה מפריע לדבר שצריך להיעשות.

כל דבר מוליך לקראת הוצאה לאור של מושגים אנושיים. תחת נסיבות אלה, האם נוכל להירגע ולהביט פנימה? "אין זה מקרה. אולי יש לנו ההחזקה לפחד ואנחנו רוצים להרגיש בטוחים? אנחנו פוחדים שזוהמה בתוך מתרגלים תעמיד בסכנה את מה שאנחנו עושים וניכנס לצרות. האם הרוע מנצל את הפערים שלנו?" בזמן שאנחנו אומרים דברים כאלה, עלינו להיות אחראים כלפי מתרגלים עמיתים וכלפי הגוף האחד כולו. אם מתרגלים אחרים טועים לגבינו כשחושבים אותנו למרגלים, עלינו לבחון מחדש האם יש לנו אותה החזקה לספקולציה לגבי אחרים או האם אנחנו חסרי זהירות בעבודת דאפא ואיננו הגיוניים? מאחר ואנחנו מתרגלים, אם משהו קורה, יש תמיד משהו שעלינו להשתפר בו.

המורה אמר ב- "הרצאת הפא בוועידת הפא במרכז ארה"ב בשנת 2003":

"מדוע מתרגלים באזורים מסוימים משתפים פעולה טוב מאוד ואילו באזורים מסוימים משתפים פעולה לא כל-כך טוב? אי אפשר להגיד שכאן אצלנו יש מרגלים שמפריעים ולהצהיר שיש סיבה זו או אחרת. למעשה אמרתי מזמן, שכשהמצב המנטלי שלכם מאוד נכון, מרגל לא יעז להישאר כאן. יהיו לו רק שתי אופציות: אחת היא שהוא יטמע בשדה החיובי, כי השדה הטהור והישר הזה שתלמידי הדאפא מקרינים יכול לסלק את כל הדברים הרעים שבמחשבות ובהכרה של האדם. שדה טהור ונכון מפרק אותם, מפרק את כל הדברים הלא נכונים שבהכרה של אדם. זהו ביטוי אחר של הצלה ושל חמלה."

המושגים האנושיים שלנו וההחזקות הם המקומות אותם יכול הרוע לנצל בקלות רבה. אם נפעל נכון, אנחנו יכולים לשלול ולשבור את הרוע.

ישויות חיות מגיעות ממקומות ומרמות שונות. מכאן, כשהן מתרגלות יש להן מאפיינים שונים והבנות שונות של עקרונות וביטויי הפא. על המתרגלים להיות מתחשבים ומתואמים הרמונית זה עם זה. אם אחד מתווכח מי צודק ומי טועה זו החזקה לאגו. היא מתבטאת בדרך כזאת, שאדם כל הזמן מתעקש שהוא צודק ושהצד שכנגד אינו מתבסס על הפא. לאדם צריכה להיות דרך משלו כשהוא עובד על פרויקט, במקום לבחון אספקטים אחרים המבוססים על הפא. אם נוכל כולנו לקחת צעד לאחור כשמתעוררת בעיה, נראה שכל ישות חיה שונה, וכל ישות חיה טובה במשהו. אף אחד לא טועה לגמרי בזמן שהוא עושה את עבודת הדאפא, זה רק שתמיד יש פגמים קטנים. אין זה משנה שיטתו של מי אומצה לבסוף. כל עוד אף אחד אינו מתעקש וכולם עוזרים אחד לשני, ניתן לבצע היטב את עבודת הדאפא.

לדוגמה: גרזן וחרב התווכחו ביניהם מיהו הנשק הטוב ביותר. הגרזן אמר: "אני חזק ומוצק, אני יכול לחתוך הר לרווחה. החרב דקה מדי ואינה יכולה לעשות הרבה". החרב אמרה: "תראה אותך, כזה מגושם. אני מהירה וחדה ואין מי שיעצור אותי". הם התווכחו ולא השיגו דבר. רק כשיוכלו ללמוד את דרכם וישחררו את האני שלהם החרב תוכל להרוויח מעזרתו של הגרזן ולהפך. בדרך זו הם יכולים להילחם ביחד ולנצח בכל קרב. זה מאוד דומה לנו המתרגלים. החזקה לאגו מגבירה את האנוכיות ומחמירה את חוסר האחריות כלפי הפא, ומכאן, מחבלת בהרמוניה של הקבוצה.

אם ישות חיה תפנה לדאפא עדיפות בכל שנייה מחייה ותוותר על כל מה שיש לה עבור האמת של היקום, האם אלו לא העולם והמוסריות האדירה של ישות מוארת? עבור הפא ועבור אין ספור ישויות חיות המשתוקקות להינצל, מה יש שם, שאיננו יכולים לשחרר?

גם הקנאה בולטת בעבודת התיאום. יש מתאמים שמשווים לעתים קרובות כיצד קבוצות שונות מטיבות להשיג בעשיית עבודת דאפא. מספר מתרגלים מתלוננים על מתאמים ומדברים בהם סרה. מתרגל א' התלונן על מתרגל ב'. מתרגל ב' קרוב יותר למתרגל ג' ומוציא את א' מעבודת דאפא מסוימת. יש את אלה שתמיד משווים מי טוב יותר בכתיבה, מי טוב יותר בדיבור, את הרעיון של מי מוטב לאמץ וכו'. לבבותיהם תמיד כועסים.

בכל מצב, אסור לנו לעולם לשכוח שאנחנו מתרגלים ושהגענו בשביל הפא. עלינו לנהוג בזהירות כאשר המושגים האנושיים שלנו צצים ואנחנו מרגישים כעס. קנאה היא בעלת טבע דמוני וצריך לתקנה מייד. אם הקנאה צצה, כמעט בוודאות תשמע זאת מאנשים סביבך: "הי, א' אינו נהדר, אתה טוב ממנו". וכמעט בטוח ש-א' הוא מתרגל שאינך מחבב. ברגע זה, עליך להירגע ולמשוך החוצה את ההחזקה שאוהבת לשמוע שבחים ולקבל כבוד. הרוע משתמש בכול תכסיס ערמומי כדי להפריע לתאום בין מתרגלים. עלינו לפורר את ההחזקה לקנאה. מי מינה אותנו לשפוט מי טוב יותר ומי לא? למעשה, ההשוואה בעצמה היא מושג  אנושי המוליד קונפליקט. במצב זה, על מתרגל לדעת שקיימת החזקה שגורמת לו או לה להרגיש חוסר נוחות וזה הזמן לפורר אותה.

אלה הם תלמידי דאפא שעוזרים למורה לתקן את הפא ולהציל יצורים חיים; זה הכול אנחנו. אין שום סיבה ליחס את ההצטיינות לאדם אחד ולא לאחר. אנחנו עושים את כל שביכולתנו אם תיקון הפא זקוק לנו. אין שום שוני בעבודה שאנחנו עושים.

בעיית הביטחון והפניית תשומת הלב לדיבור שלנו

לשים לב לדיבור שלנו הוא טיפוח של המחשבה. עלינו להיות אחראים לביטחונם של מתרגלים שמכינים חמרי הבהרת אמת, ולא לספר כדרך אגב לאחרים על העבודה שהם עושים. אינני דוגל בזהירות יתר, אבל אין עלינו לפעול כאילו שלא אכפת לנו מכלום, כאילו אין לנו אף החזקה. העניין הוא האם אנחנו יכולים באמת לשים עצמנו בנעליהם של אחרים ולהיות אחראים לאחרים. חוסר תשומת לב לדיבורו של אדם עלול לקרות בכוונה או שלא בכוונה. אתן מספר דוגמאות:

במהלך שיתוף התנסויות אני שומע באופן אקראי: "לא פעלתי נכון. רואים, על-אף שגב' ג'אנג זקנה, היא יכולה להשתמש במחשב ובאינטרנט. אני מתבייש בעצמי". המתרגל הזה מצא את החסרתו, אבל חשף את זהותה של מתרגלת אחרת. לפעמים מתרגל מספר בגלוי למתרגל אחר: "חומרי הבהרת האמת שהכנת הפעם אינם טובים מספיק. הם לא ברורים ועלינו לשים לב יותר. אנחנו אחראים לפא וליצורים החיים". אולם המתרגל שאמר זאת שכח להיות אחראי לביטחונו של המתרגל האחר.

בהיותינו מתרגלים, עלינו להפנות יותר תשומת לב לפרטים של הדברים הגדולים שאנחנו עושים. הרוע קיים! אסור לנו להביא אבדות לקבוצה בגלל שאנחנו חסרי זהירות. במקרים רבים, הכוללים גם שיתוף התנסויות, אנחנו לא צריכים להזכיר שמות. איננו יכולים לומר סתם: "מתרגל אחד הוא..." .

בטיחות בטלפון וחלוקת חומרים הם נושאים חשובים וישנים. אחרי כל כך הרבה שיעורים היה עלינו ללמוד. להיות חסר תחושה, חסר זהירות ולהשאיר דברים למזל, הם עדיין פערים שהרוע עלול לנצל. הרצון לנוחות בדרך הקצרה עלול להביא צרות רבות. עלינו להיות זהירים לגבי דברים קטנים ולהחזיק בסטנדרטים גבוהים כל הזמן. אחרת: "נמלים יכולות למוטט סכר באורך אלפי מיילים".

חמלה והרמוניה

לפעמים כאשר למתרגל יש צרות, במקום להצביע על ההחזקה של המתרגל ולנסות לעזור, מתרגלים אחרים מאשימים או מתלוננים או אפילו חושבים: "ידעתי שזה הולך לקרות". זה חושף את האנוכיות של האדם ואת הצורך שלו להתפאר. באותו זמן, התגובות המוזכרות למעלה מכירות בסידורים של הכוחות הישנים, מה שיוצר לחץ על מתרגלים אחרים ומחליש את כוחה של הקבוצה.

מתרגלים יוצרים גוף אחד. לא משנה היכן צצה הבעיה, אנחנו בתוכה. עלינו לחשוב איך אנחנו מתבוננים בבעיה ובוחנים אם יש לנו החזקות. האם אנו מטילים את האחריות על אחרים, או בוחנים מה אנחנו לא עשינו היטב ומנסים לעזור?

להעביר אחריות ממך והלאה ולהאשים אחרים, אלה הם מושגים הקיימים כחומר. לפעמים מושגים אלה חבויים כל כך טוב שאיננו יכולים למצוא אותם. פעם אחת מתרגל א' עשה טעות. מתרגל ב' האשים את א' ואמר שאסור היה לו או לה, לעשות זאת. מתרגל ג' האשים את ב' ואמר של-ב'. אסור לנהוג ולדבר עם א' בדרך זו. מתרגל ד' שעמד לידם וראה מה שקרה, אמר ל-ג': "על-אף שהכוונה שלך טובה וניסית למנוע ממתרגלים להתלונן ולהאשים זה את זה, לא שמת לב אולי שהשתמשת באותו יחס וטון דיבור כמו ב' כשדיברת אליו".

כל המתרגלים בסצנה הוארו: "מדוע לא ראינו את זה? כיוון שכולנו הבטנו כלפי חוץ. ראינו את טעויותיהם של אחרים אבל לא הבטנו פנימה. יכול להיות שיש לנו אותו מושג חומרי בתוכנו, אבל זה רק קרה כך שהתקרית הזאת לא קרתה לנו. מה שאנו צריכים באמת לעשות זה לסלק את ההחזקה של להאשים אחרים".

לפעמים כשאנחנו נוכחים בוועידת פא או מצטרפים לקבוצת לימוד הפא ורואים מספר פגמים וחסרים במעשיהם של מתרגלים אחרים, אנחנו חושבים: "השדה הזה אינו נכון מספיק. איני יכול להשתפר. חבל שבאתי" או: "כל כך הרבה מתרגלים ותיקים מאטים את קצב לימוד הפא. מוטב שאשאר בבית. כך אלמד יותר". מחשבות אלה צצות מתוך אנוכיות גם כן - אדם רוצה רק לקבל ולא לתת. אם נחשוב: "מהי ההחזקה שלי? מה אני יכול לעשות למען קבוצת המתרגלים הזאת?" אז לא נהיה אנוכיים. אם האווירה אינה טובה דיה, זה תלוי בנו לתקן אותה. אם אחרים חושבים עלינו דברים רעים, אסור לנו לברוח, אלא לדון בכך עם אחרים ולהשתפר ביחד. אם איננו יכולים לסבול משהו, זהו מושג שנועד לסילוק. אם השדה אינו נכון דיו, עלינו להשתדל בכל מאודנו להשמיע את דעתנו ולעשות עבודת תיקון ביחד בתוך הפא.

לפעמים לא נעים לנו להצביע על פער או הפרעה אצל מתרגל. זוהי החזקה של רצון להרגיש טוב ולא להתבזות. חוסר נכונות לתקן את בעייתו של מכר היא צורה אחרת של אנוכיות. על פני השטח אנחנו לא רוצים שהאדם יהיה נבוך ואנחנו דואגים שמא לא יוכל לקבל זאת היטב, כאשר עמוק בתוכנו אנחנו לא רוצים שהאדם האחר יכעס עלינו ויאשים אותנו. אנחנו מגנים על רגשותינו.

האווירה שלנו תשתנה אם נשחרר את האגו, נלך בנתיב הנכון ונהיה אחראים למתרגלים אחרים ולכל הקבוצה. זה גם מה שעלינו לעשות כדי להפוך את הקבוצה להרמונית. באזור המקומי שלנו (אני מתנצל אם אני טועה ואנא ציינו טעויות כלשהן) אני מאמין שאנחנו צריכים להקים קבוצות לימוד פא ולהבטיח אווירה של לימוד הפא, בגלל שהפא הוא זה שעוזר לנו לפתור את כל הבעיות. צריך להיות מתאם בכל קבוצה. מתאמים משלוש ארבע קבוצות יכולים לעתים קרובות להיפגש ביחד ולתקשר ביניהם.  מבין שלושת או ארבעת המתאמים האלה יהיה גם מתאם על. מתאם זה יתקשר עם מתאמים אחרים דומים בפגישות שייערכו במרווחים סדירים. בדרך זו יהיו ערוצי תקשורת עבור קבוצות ויחידים בכל האזור כדי לתקשר ביחד. אם יש בעיה, כל האזור יכול לספק עזרה ואם משהו צריך להיעשות, או ישנה הודעה שצריכה לעבור הלאה, יש תיאום מערכתי.

מה שאני משתף היא התנסות שהייתה לי בתוספת מחשבות מהלבבות של מתרגלים שברצונם להיות אחראים למען הפא. אם מתרגלים באזור מסוים עובדים היטב, זה בגלל שכולם עובדים קשה ביחד לקראת התקדמות תיקון הפא. יש רמות שונות של פא ושל תיקון הפא. כיום עלינו לשחרר את האגו ולהביא הרמוניה לגוף האחד כולו. עלינו לתאם היטב כדי לסלק לחלוטין את האבק מעל היקום הישן.

ההבנה האישי שלי: "הגוף האחד כולו הוא יקום ענק המורכב מאין ספור גלקסיות קטנות. ההחזקות וקיום האנוכיות הם ישות חיה כמו חומר שחור החוסם את המרידיאנים של הגוף. הדאפא מתקנת את כל המושגים האנושיים. כשכול הגוף האחד ישתפר וייטהר, הגל העצום של תיקון הפא יחדור ליקום הענק הזה וישחרר אותו מאגו ומהחזקות".