מיום שלישי בשבוע שעבר רציתי לתרגל. לא הצלחתי להגיע לזה כך שהייתי די מאוכזב ואמרתי לעצמי שאתרגל למחרת. אחרי שסיימתי לעבוד והייתי עסוק בפרוייקטים הלכתי לקרוא, ובמהלך הקריאה הרגשתי עייף אז הלכתי לישון וככה השעות עברו. קמתי כל כך מאוחר שחשבתי שכבר אתרגל מחר והייתי מאוד נחוש.

כשקמתי ביום המחרת (יום חמישי) הדבר הראשון שעשיתי לפני כל הסידורים היה לתרגל. אולי שמו לי מכשולים כדי שלא אתרגל, כי גם בעבר הייתה לי בעיה בנושא התרגול, ורק לאחרונה התחלתי להיות יותר נחוש. הבנתי שבגלל הנחישות הזו מנסים לשים לי מכשולים, כך שאולי לא תרגלתי פה ושם אבל לא ויתרתי ופשוט הייתי נחוש. זו פשוט הרגשה פנימית שיש לי שלכאורה נראה היה שנכשלתי במבחן הזה, אבל לפי הבנתי בעצם נבחנה הנחישות שלי בטווח הארוך. האם אתה נחוש לתרגל רק היום או שהנחישות הזו היא משהו עמוק יותר שנמשך לאורך זמן והוא יציב ואמיתי כמו ואג'רה (יהלום)? לפי הבנתי זה היה המבחן.

להבנתי, המבחן הזה היה קשור למקרה שקרה לי לפני כחודש: היו לי נדודי שינה והעברתי את שעות הלילה בכך שניסיתי להירדם, ראיתי סרט ולבסוף, כשהבוקר הגיע שלחתי מחשבות נכונות בשעה 7:00 (זה היה בקיץ) ולאחר מכן הלכתי לקרוא.

במהלך היום שוחחתי עם אחי וסיפרתי לו שלא הצלחתי לישון באותו לילה. דנו בזה מספר דקות ובסוף הוא אמר לי שבאחת ההרצאות הישנות שהוא קרא המורה אמר (ציטוט לא מדויק) שגם כשיש לנו נדודי שינה זה לא סתם, "מדוע אינך מנצל זאת לתרגול?"

זה שינה משהו במחשבתי. לאחר מכן, בימים הבאים לא תרגלתי עד התרגול השבועי שלנו ביום שבת בראשון לציון. התחיל שבוע חדש ובסוף יום ראשון באותו שבוע הלכתי לישון ולפתע כאב שיניים חזק מאוד העיר אותי משנתי. ניסיתי להמשיך לישון אבל לא הצלחתי בגלל הכאב הנורא. התחלתי לחפש בתוך עצמי ולשאול את עצמי מה זה. האם אלו הכוחות הישנים ואינני צריך להכיר בהם? האם זה המורה שמסלק עבורי קארמה המתבטאת בכאב? האם כאב השיניים הזה בא לעורר אותי להחזקה כלשהי שיש לי?

כך זה המשיך, עד שנזכרתי במחשבתי במה שאח שלי אמר לי בנוגע לנדודי שינה ואיך המורה אמר שצריך להתייחס אליהם. אז החלו לעלות שאלות חדשות: אם אני עושה את התרגילים האם זה כי אני רוצה לתרגל או בגלל שיש לי אינטרס להפסיק את כאב השיניים? האם אלו נדודי שינה או שאינני יכול לישון בגלל הכאב ואז אלו לא נדודי שינה, אז איך אני אמור להתייחס לכך בהקשר של מה שהמורה אמר? ועוד שאלות. כך זה המשיך עד השעה 5:30 לערך ובאותו זמן קיבלתי החלטה פשוטה, "אני בוחר לנצל את הזמן לתרגול בין אם אלו נדודי שינה או לא, אם אלו כוחות ישנים או לא, אינני יכול לישון אז אני בוחר לתרגל".

החלטתי לתרגל את התרגילים 4-1 ולאחר מכן לשלוח מחשבות נכונות. עשיתי את תרגילים 4-1. במהלך התרגול כאב השיניים שכך ולכן שאלתי את עצמי שאלה "האם אני מעוניין להמשיך לתרגל גם לאחר שהכאב שכך?" ואמרתי לעצמי "כן". לאחר שסיימתי לתרגל את תרגילים 4-1 נתבקשתי להסיע את אחותי לבית הספר, אז הסעתי וחזרתי לשליחת המחשבות. במשך כל אותו יום בכלל לא הרגשתי עייף והייתי מאוד נמרץ. נסענו עם בני משפחתי לבקר את סבתא שלי, למדתי אצלה את הפא וחזרנו הביתה. נחתי שעתיים ונסעתי להתאמן, כלל לא הייתי עייף וכך גם ביום שאחריו.

הרגשתי שפרצתי מחסום גדול הקשור לתרגול וגם מחשבתי השתנתה, שזהו גם חלק מטיפוח. מאז אני מרגיש יותר נחוש בתרגול, משום שגם הבנתי שהרבה פעמים אני חושב כמו אדם רגיל בנושא השינה. כלומר, אם אני עובד למחרת ויש לי נדודי שינה יש בי פחד מעייפות ביום המחרת. אבל הפחד הזה הוסר, או לפחות רובו, כאשר היו לי נדודי שינה ובחרתי לתרגל במקום לחשוב כמו אדם רגיל, "מה אעשה מחר אם אהיה עייף?", אלא פשוט לא דאגתי, לא הייתה לי החזקה של חשש ממה שיקרה למחרת.

יש לי עוד מה להשתפר בנושא של איך אני מתייחס לתרגול בלב, אבל בכל זאת, אני מרגיש שפרצתי משהו גדול, אז רציתי לחלוק את זה עמכם.

כל הערה תתקבל בברכה, תודה לכולם על ההקשבה והסבלנות.