(Minghui.org)

רשויות בית הכלא לנשים מחוז היי-לונג-ג'יאנג משתמשים בביה"ח של בית הכלא כדי לענות מתרגלות פאלון גונג. הן שולחות מתרגלות בריאות לבית החולים כדי שיזריקו להם סמים מזיקים.

אנחנו קוראים לכל האנשים בעלי המצפון מהקהילה הבין-לאומית לפתוח את לבם לפשעים המבוצעים בבית כלא זה נגד מתרגלות פאלון גונג ולהתייחס, כמו הפשעים שנעשו כנגד הגב' לי שיאו-טונג והגב' הוּ איי-יון. עלינו לעצור מביצועם הנוסף של פשעים נגד האנושות המבוצעים על ידי רשויות ניהול בית הכלא ורשויות בית החולים של בית הכלא.

להלן ציטוט מתוך תביעה משפטית שהוגשה על ידי מתרגלת הפאלון גונג לי שיאו-טונג, ששרדה את המעצר במחלקה השנייה של בבית הכלא לנשים היי-לונג-ג'יאנג, לתובע הכללי והארגונים הקשורים:

"שמי לי שיאו-טונג. נכלאתי באופן בלתי חוקי במחלקה השנייה של בית הכלא לנשים היי-לונג-ג'יאנג. הצלחתי לשרוד את המאסר וכעת אני מגישה תביעה משפטית נגד רשויות הכלא הנקרא 'בית חולים תרבותי', על כך שהפרו את החוק והפעילו מניפולציות על האסירות ליו לי ו-שאנג שיאו-מיי, כדי שיפעילו אלימות ואכזריות נגד מתרגלות פאלון גונג שנלקחו לבית החולים של בית הכלא.

בבוקר ה-10 באוגוסט 2007, שיו ג'יאנג, שוטר המחלקה השנייה של בית הכלא הורה לי לארוז את חפציי האישים ולעבור לבית החולים בתואנה של גילי המתקדם. כשנכנסתי לחדר בבית החולים של הכלא בבניין שירות חולי חוץ, נחרדתי כשראיתי את התווית על הדלת, "מחלקת מחלות זיהומיות". ידעתי שרימו אותי ורציתי לחפש את מנהל בית החולים כדי למחות, אך אסירות אחדות מנעו ממני לעזוב. נוכחתי לדעת שיש עוד כמה פציינטיות בחדר, גם הן רומו כדי להגיע לכאן. אסירות שהונהגו על-ידי ליו לי ו שאנג שיאו-מיי הכריחו באכזריות את הנשים האלה לקבל זריקות יום יומיות ולקחת תרופות כל יום.

בבוקר ה-13 באוגוסט 2007 שאנג שיאו-מיי נגשה אליי והכריחה אותי לבלוע מעל 10 כדורים ולקבל זריקה שהחומר שלה נלקח מבקבוק המכיל סם בלתי ידוע. אמרתי לה "הונו אותי להגיע לכאן, אני בריאה לחלוטין ולא זקוקה לתרופות או זריקות". היא ענתה "את תקבלי את הכדורים והזריקות כל עוד את נמצאת כאן". היא קראה לאסירות ליו לי, ולהֵה בינג כדי שיגיעו לחדר כדי להצטרף אליה, ויחד דחפו אותי למיטה. בזמן המאבק הן הכניסו את המחט לחלק התחתון של גבי, המשכתי להיאבק בחוזקה וצעקתי 'אינכן יכולות לרדוף מתרגלות פאלון גונג בצורה כזאת!'

ליו לי סטרה בפניי בפראיות, תפשה אותי בצווארי, לחצה על שיפולי בטני עם ברכה ופתחה לרווחה את פי ואת שיניי בכף. אסירות אחרות לחצו את אפי והכריחו אותי לפתוח את פי כדי לנשום. ליו לי תפשה את ההזדמנות הזו כדי להכניס יד מלאה בכדורי תרופות לתוך פי, וגם להכניס מים לפי, כמעט ונחנקתי. ירקתי למיטה את הכדורים עם דם ומים. ליו חטפה את הכדורים מהמיטה, ופתחה את פי כשהיא משתמשת בעזרת כף. את תקעה את הכף עמוק לתוך פי. העינוי הזה חזר על עצמו כמה פעמים, והמיטה הייתה ספוגה בדם ומים.

האסירות שהונהגו על-ידי ליו לי ושאנג שיאו-מיי, ביצעו עינוי זה גם על עוד שתי מתרגלות הגב' ליו גווי-הואה והגב' הוּ גווי-יאן. הפה של כל אחת מאתנו היה פצוע ושתת דם. הגב' הוּ גווי-יאן, איבדה שן. אצלי, חוץ מחתך באורך אינץ', חלק מעור החך העליון שלי נפגע וקולף. לשוני נפצעה ודיממה, וסבלתי מחתכים אחדים בשפתיי.

שלושתנו היינו מכוסות בפצעים ובחבורות, ומקומות הזריקות היו בצבע כחול. הסדינים שלי היו מכוסים בכתמי דם. למראה מראות אלו, נבהלו החולות שהיו יחד אתנו עד עמקי נשמתן. אחת מהן הניחה את זרועותיה על בית החזה ואמרה בדעות 'אני מפחדה עד מוות! לא ראיתי אף פעם דבר כה אכזרי. אינני יכולה להישאר כאן יותר. אקבל מחלת לב במקום שאבריא ממחלתי!'

בבוקר יום ה-14 באוגוסט, האסירות ליו לי, שאנג שיאו-מיי, הֵה בינג וליו יאן-הואה נחפזו להגיע למחלקה והחלו להכות באכזריות את הגב' ליו גווי-הואה ואת הגב' הוּ גווי-יאן. הם שוב הזריקו להן זריקות והכריחו אותן לבלוע תרופות. ליו ושאנג וניסו לאלץ אותי לקבל זריקה, אך אני סירבתי. הן החלו לקלל אותי כשהן מושכות בשערי, מכות ובועטות בי ומפילות אותי לרצפה. אסירות אחרות הצטרפו אליהן כשהן נעמדות על ידיי ורגליי, גוררות אותי בשערי ותופשות בכוח בעורפי. ליו לי לחצה בירכה על חלק גופי התחתון והחדירה את מחט הזריקה לגופי דרך בגדיי. ואז צבטה את אפי כשבזאת היא מכריחה אותי לפתוח את פי כדי לנשום. ואז כשהיא משתמשת בכף, כדי לפתוח את פי לרווחה, דחפה לפי בכוח בכדורים ומים, ואז תקעה באקראי את הכף לפי כדי פצוע אותי. כמעט ונחנקתי, ופלטתי דם וכדורים על הרצפה בכל מקום. הן חזרו על פעולות אלו שלוש פעמים עד שכמעט ונחנקתי ואיבדתי את הכרתי.

לאחר שכל העינוי הזה נגמר, כמה שותפות לחדר, כשדמעות בעיניהן, עזרו לנקות את הדם מידיי וגופי. כשראו את לשוני המדממת ואת השן השבורה שלי בכו ואמרו 'זה לא טיפול או ריפוי מחלות. זאת משחטה. זאת אכזריות ברוטלית'.

ב-15 באוגוסט, שאנג שיאו-מיי וליו לי הובילו את האסירות המאושפזות לחדרנו ושוב אילצו אותנו לקבל זריקות. אמרתי להן "תסתכלו עלינו, לשונותינו פגועות, ואנחנו אלא יכולות לאכול כבר ימים רבים. אפילו שתיית מים גורמת לנו לכאבים. אני סובלת מחמישה חתכים בכף ידי. איבדתי כל כך הרבה דם, גופי מלא בפגיעות ובחבורות וכמעט איבדתי את הכרתי. האם אין לכן מצפון, שאתן ממשיכות להתייחס אלינו בצורה כזאת? ליו לי הרימה קול שאגה פראית 'אם תסרבו נשתמש בצינורות. יש לנו דרכים רבות כדי לטפל בכן. לאף אחד לא איכפת אם תמותו!'

בגלל העינויים התכופים על ידי האסירות המאושפזות, בהנהגתן של ליו לי, ושאנג שיאו-מיי, פי ולשוני כאבו דיממו והתנפחו. גרוני כאב, שיניי החלו להיות רפויות, והחניכיים שלי היו מודלקות. לא יכולתי לבלוע אוכל מוצק. כל מה שהכנסתי לפי במשך ארבעה ימים היה קצת מים קרים שבלעתי בכאבים רבים. ועדיין, הן סירבו לאפשר לי לדבר עם מנהל בית הכלא או עם הרופאים. כדי להפסיק את הרדיפה קראנו לעזרה מאנשים טובי לב 'תפסיקו עם האלימות! תפסיקו לרדוף אותנו!'

לאחר כמה ימים, יו לי-שיאה, רופאת בית הכלא הגיעה למחלקה שלי. בקשתי ממנה למנוע מהאסירות להתייחס אלינו בצורה כה אלימה. ולזאת היא אמרה "צילומי הרנטגן שלכן מראים שאתן סובלות מכמה בעיות חמורות. עליכן להשאר כאן למשך זמן מה". סיפרתי לה שלפני כחודש ד"ר ליו ושאנג שיאו-מיי בדקו אותי כמה פעמים ואמרו לי כי אין לי בעיות בריאות, באתו הזמן אמרו לי "אין לך מחלות, לכן עלייך לשבת במקום אחרות (בבית הכלא הסוהרות המושחתות הכריחו מתרגלות לשבת מהבוקר עד החשיכה על שרפרף נמוך מבלי לתת להן לנוח. עקב כך, המתרגלות היו סובלות מכאבי גב חזקים וקהות חושים ברגליהן). האסירות איימו על הגב' ליו גווי-הואה, "אם לא תיקחי את התרופות או את הזריקות, תהיי לבד אחראית על בעיותייך. נפסיק את זה רק אם תחתמי על "הצהרת ערבות". הגב' ליו גווי-הואה חתמה, אך למחרת היום ליו לי שוב הנחתה את האסירות לענות אותה על-ידי "האבסה בכפייה" של התרופות וגם הזריקו לה זריקות.

ב-4 בספטמבר החזירו אותי הסוהרות לשטח בית הכלא השני.

פה אני מסיימת את סיפור מסכת העינויים שסבלתי ושרדתי בעת התקופה של ה"טיפול המיוחד" בבית החולים של בית הכלא. קשה לתאר שאסירות יעזו להשתמש בשיטות כה אכזריות וחסרות רחמים – עינויי אנשים טובים ובריאים, אלא אם כן עשו זאת תחת הוראות או באישור ותמריץ ממנהל בית הכלא, מנהל בית החולים והסוהרות."