(Minghui.org)
במהלך תקופת הטיפוח-תרגול האישי התעניינתי ביכולות על טבעיות וחיפשתי אחריהן. כשניסיתי להיפטר מההחזקה הזו הלכתי לקיצוניות השנייה – פחדתי לדבר עליהן ופחדתי לדמיין שיש לי אותן. לפעמים, כשראיתי במעומעם כמה מחזות בממדים אחרים, מיד התכחשתי אליהם וביקשתי מעצמי להפסיק להתבונן בגלל שפחדתי "לגדל שדים במחשבתי".
במהלך תקופת הטיפוח בתיקון הפא נשארתי במצב הזה. כשקראתי מאמרים של מתרגלים עמיתים, לעיתים קרובות קראתי דברים אלו כגון: "זה מה שהמורה עשה. זה ביטוי של הפא. אני רק פועל לפי זה". מה שגרם לי להתעלם מכוחות על טבעיים אפילו יותר. חשבתי: "כל עוד אטפח היטב את השין-שינג שלי, המורה ייתן לי את הטוב ביותר. כוחו רב-העוצמה של הפא יתגלה בטבעיות". עקב כך, בשבילי כוחות שמימיים התקיימו אך ורק ברמה התיאורטית. כששלחתי מחשבות נכונות, אף על פי שידעתי שזה היה כדי להקרין כוח שמימי של הבודהא, לא יכולתי באמת לקשר את עצמי עם כוחות שמימיים. לכן, לאחר ששלחתי מחשבות נכונות הייתי חוזר למצב של אדם רגיל וחושב על הכול עם מחשבה אנושית.
לאחרונה קרה משהו "על-טבעי" וזה שינה את נקודת המבט שלי בנושא הזה.
יום אחד, לאחר שבני ואני סיימנו לצפות בתוכנית די.וי.די. של "אנחנו מספרים את העתיד", הלכתי לכבות את נגן הדי.וי.די. מיד כשנגעתי בנגן, נראה שהאצבע השמאלית שלי פלטה משהו ואז למסך הטלוויזיה לא היה יותר כל אות נכנס. נגן הדי.וי.די. עצר, אבל בכלל לא לחצתי על כפתור העצירה. נדהמתי וחשבתי שנגן הדי.וי.די. החדש הזה כנראה פגום.
כמה ימים לאחר מכן, אותו המקרה קרה שוב. הפעם זו הייתה האצבע הימנית שלי שנראה שפלטה משהו. יומיים לאחר מכן זה קרה שוב. סוף סוף השתכנעתי שנגן הדי.וי.די. הפסיק מעצמו.
לפתע נזכרתי במילים הבאות מתוך "ג'ואן פאלון":
"כשאדם יושב שם בלי להזיז ידיים ורגליים, הוא יכול לעשות דברים שאחרים לא יכולים לעשות אפילו עם הידיים והרגליים. הוא יכול לראות את העקרונות האמיתיים בכל ממד של היקום, לראות את המראה האמיתי של היקום ולראות מה שאנשים רגילים לא יכולים לראות. האם הוא לא אדם שהשיג את הטאו דרך טיפוח-תרגול? האם הוא לא אדם מואר? האם הוא נחשב זהה לאדם רגיל? האם הוא לא אדם שהגיע להארה באמצעות טיפוח-תרגול? האם זה לא נכון לקרוא לו אדם מואר? כשמתרגמים להודית עתיקה זה בודהא. למעשה ככה זה וצ’יגונג מיועד לזה". ("הרצאה ראשונה" מג'ואן פאלון)
חשבתי במפתיע, האם אני "ישות שמימית"? המורה ציין את זה שוב ושוב, שכל תלמידי הדאפא הורמו לסטאטוס פרי הטיפוח שלהם במהלך ה-"20 ליולי, 1999". לכולנו צריכים להיות כוחות שמימיים ואנחנו צריכים לתת להם למלא את תפקידם. אבל מעולם לא הסתכלתי על עצמי בצורה כזו, וגם לא האמנתי שאני ישות שמימית. בנושא הזה לא באמת האמנתי במורה ובדאפא. האם גונג הוא צורה של כוח שמימי? האם הוא מתבטא דרך אלוהויות כמונו? המורה אמר שאנו כבירים. אבל אנו ממשיכים לומר לעצמנו בצורה רגילה ו"צנועה": "איננו כשירים". הדאפא יכול לזקק את הכול. אנו מתרגלי הדאפא שהדאפא יצר. נשמור על היקום העתידי. כמובן שלכולנו יש כוחות שמימיים. אנחנו יכולים להשתמש בהם כרצוננו בכל עת.
התחלתי להבין שהגישה שהייתי לי בעבר שהכוחות השמימיים "קיימים רק בצורה מזויפת" לא נוצרה בגלל שנפטרתי מההחזקה שלי לכוחות שמימיים, אלא בגלל שההבנה שלי של הפא אינה טובה מספיק וזהו ביטוי של לא להאמין במורה ובדאפא. זו השתקפות של מצב הטיפוח שלי. זה מרסן את האינסטינקטים הטבעיים שלי ואת הכוחות השמימיים שלי. במהלך תקופת תיקון הפא אנחנו צריכים להשמיד את כל הישויות הרעות במימדים אחרים. אם נמשיך להסתכל על כוחות שמימיים עם מצב מחשבה של אדם רגיל, כיצד נוכל להשלים את המשימה שלנו לאמת את הדאפא ולהציל יצורים חיים?
בואו נוותר על המחשבה של אדם רגיל ובאמת ננהג כמו "אלוהויות על הארץ, מאמתות את הפא". ("ממה יש לפחד" מהונג יין 2, תרגום לא רישמי)