(Minghui.org)

ה"מחלקה לחינוך מחדש" כביכול בבית הכלא לנשים שבפרובינציית ג'י-לין משמשת בעיקר לרדיפת מתרגלות הפאלון-גונג. היא כוללת את כל הקומה הרביעית של בניין הכלא הצפוני, וכן החלק המערבי שבקומה השלישית. כאשר יש צורך בחדרים נוספים, משתמשים הסוהרים בחדרים בקומה החמישית. כל הדלתות בחדרים מכוסות בבד לבן, ואיש אינו יכול לראות מה מתרחש בפנים.

הקומה הרביעית משמשת בעיקר לשטיפת מוח לטווח ארוך. הקומה השלישית משמשת לביצוע סוגי עינויים יותר ברוטליים ואינדיבידואליים כנגד מתרגלות נחושות. "מחלקת החינוך" היא מרכז בית הכלא והמקום האלים ביותר בכלא. לרוב המתרגלות לא ניתנת האפשרות לצאת למסדרון, ולמעטות עוד יותר ניתנת האפשרות לרדת לקומות התחתונות. לרדת במדרגות מותר רק לאסירות שהן פושעות רגילות, בהן בוטחים הסוהרים. הכלא שמור בקפידה. זאת הסיבה העיקרית לעיכוב ולדיווח החסר על המתרחש בין כתלי המתקן.

הקומה הרביעית משמשת לשטיפת מוח

מתרגלות חדשות נלקחות בדרך-כלל לקומה הרביעית. "משתפי פעולה" משתמשים ב"שיטות שכנוע" כדי לנסות לשטוף את מוחם של המתרגלות. בגלל שמשתפי הפעולה קראו את ספרי הדאפא, הם מעוותים את דברי המורה, ומוסיפים את הדוקטרינות המרושעות שלהם, שהן מאוד מטעות. הם משיגים תוצאות על-ידי התייחסות לספרים וחומרי השמצה מסוימים, שמועות שפורסמו בטלוויזיית CCTV (הטלוויזיה הרשמית הנשלטת על-ידי משטר המפלגה הקומוניסטית הסינית המת') ועיוות העובדות, וטוענים שכל זה נובע מתרגול פאלון גונג. הם גם משתמשים באיומים ומוסיפים ש"זה לטובתך". כל זה נמשך כחודש ימים. אם המתרגלת מסרבת לשתף פעולה, היא נשלחת לקומה השלישית.

אלה שהסוהרים מזהים בתור מי שעברו "רפורמה", מרוכזות ביחד בחדרים גדולים בקומה הרביעית. כל יום מטפטפים להן רעיונות בודהיסטיים וטאואיסטיים. נעשות השוואות כביכול בין צדק-ורשע, ודברי הדאפא מעוותים באופן מכוון. סרטי מדע-כביכול מוצגים בפניהן, בניסיון לשמר את האתאיזם של המק"ס ולהרוס את האמונה הישרה. זה מטעה את אלה שאינן ברורות לגבי הפא. תחת שטיפת המוח של תרבות המפלגה הקומוניסטית סינית (מק"ס), מספר אנשים אכן וויתרו על פאלון דאפא כדי ללמוד בודהיזם. בכל שבוע, כל מתרגלת נדרשת לכתוב דוח על המחשבות שלה. התוכן העיקרי של הדוח צריך להכפיש את המורה ואת הדאפא. אם הדוח אינו כתוב היטב, יש לשכתב אותו, אחרת המתרגלת תתויג בתור מי ש"אין לה גישה טובה", או מי שלא עברה "רפורמה" יסודית, ולפיכך תהיה נתונה לרדיפה נוספת.

הקומה השלישית משמשת ל"תיקון" באמצעות עינויים

"רפורמה" כפויה מתרחשת בקומה השלישית. אסירים רגילים מכים, מתעללים מילולית ומענים את המתרגלות. המתרגלות נתלות באוויר באזיקים, או שידיהן ורגליהן נקשרות בנפרד לארבע פינות של מיטה. אפילו כעת ישנן מתרגלות הסובלות מפציעות חמורות כתוצאה מעינוי זה, כולל כאבים וחוסר תחושה בידיים וברגליים, המקשים עליהן להתהלך סביב. החבלים מותירים כוויות וצלקות חמורות על פרק כף היד וברגליים, ויכולת הניידות שלהן במידה רבה נפגמת.

עקב העינויים הקשים, לחץ נפשי אינטנסיבי, מאסר לטווח-ארוך בלתי חוקי, והעובדה שנאסר עליהן ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים, מתדרדרת בריאותן של מרבים הנשים בכלא. רבות שהבריאו לחלוטין לאחר שהתחילו תרגול בפאלון גונג, חזרו למצב המחלות הקודם שהיה להן טרם התחילו לטפח, כיוון שנכפה עליהן לוותר על הטיפוח. חלקן קיבלו סימפטומים חריפים, כולל מחלות לב ויתר לחץ דם, ומחלותיהן הישנות, שלא הופיעו במשך שנים רבות, צצו שוב. חלקן לא היו מסוגלות לרדת במדרגות בכוחות עצמן, חלקן לא מסוגלות לעמוד לזמן ממושך, וחלקן לא מסוגלות לדאוג לעצמן יותר ומפתחות הפרעה נפשית.

צורות שונות של רדיפה אכזרית

בסוף נובמבר 2006, גילו סוהרי הכלא כי המתרגלות משתי הקבוצות מפיצות ביניהן מאמרי דאפא. הסוהרים נבהלו, והשתמשו בשיטות רבות להתעלל באכזריות במתרגלות. להלן חלק מהשיטות שננקטו:

א. המתרגלת שהפיצה את המאמרים נלקחה ישירות לקומה השלישית. אסירים רגילים הכו את גב' לי האי-הונג (שעבדה במפעל ליצור בירה טונג-הואה), וגב' וואנג לין (יערנית בהואנג-סונג-דיאן) ללא רחמים. גב' לי נקשרה למיטה בחבלים למשך חודשיים. גב' וואנג נקשרה גם היא למשך חודש. בינתיים, גב' ג'אנג יו-פן (מרצה במכללת האופטיקה וההנדסה בצ'אנג-צ'ון), גב' ג'או ג'יאן (עצמאית מצ'אנג-צ'ו), וגב' הֵה פנג-בו (פועלת) עונו כל אחת בנפרד. גם הן נקשרו למיטה. גב' ג'אנג נאלצה לעמוד זמן ממושך. פקידי הכלא הכריחו אותן לבטא את ההבנות שלהן כביכול, בעודן סובלות מכאבים, ולבחון את התנהגותן. מספר שעברו "רפורמה" התאספו סביב, וצרו על המתרגלות בניסיונות "להשיב אותן למוטב". ברגע שמתרגלת נחשבת ל"יציבה", היא נשלחה למאסר תחת השגחה צמודה.

ב. הקבוצה הראשונה, תחת פיקוחו של משתף הפעולה ג'או גווי-פנג, אולצה לעמוד עם הפנים לקיר, ולעשות חשבון נפש עם עצמן. כל הטקטיקות הללו יצרו אווירה מתוחה מאוד. המתרגלות חששו לחייהן. הרצון והצורך בהגנה עצמית גרמו למספר מתרגלות שהמחשבה שלהן לא הייתה ברורה מספיק להאשים אחרות ללא הצדקה. הסוהרים התייחסו אליהן בתור מי שקיבלו הבנה טובה לגבי הטעויות שלהן. אלו עם "בעיות רציניות" נשמרו בקבוצה השנייה. הן אולצו לעמוד עם הפנים לקיר בקומה הרביעית. הגב' ליו גווי-שיאה (עצמאית מג'י-לין) נאצלה לעמוד ברציפות במשך 49 ימים מפני שסירבה לוותר על אמונתה. רגליה התנפחו בצורה חמורה עד כדי כך שלא הייתה מסוגלת ללבוש מכנסיים. היא אולצה לנעול נעליים במידה 38 במקום במידה הרגילה שלה – 35. הגב' צאו גווי-הואה (עצמאית, שבעבר סבלה מפציעה עקב תאונת עבודה ומפגיעה בכבד) אולצה לעמוד במשך יותר מ-30 יום. הגב' סון לי-יאן (חקלאית מסונג-ג'יאנג, ג'יאו-הֵה) אולצה לעמוד במשך יותר מחודש. הגב' וואנג לי-צ'יון (עקרת בית בשנות השישים לחייה) אולצה לעמוד במשך יותר מ-20 ימים, וכמוה גם הגב' צ'וי ג'ין-פאנג (חקלאית מג'יאו- הֵה העיר) הגב' פו דה-שיו (חקלאית ממחוז נון-גאן), והגב' ווּ יו-ג'ן (חקלאית מהעיר ג'י-לין).

ג. המתרגלות הנותרות שנחשבו פחות מעורבות בתרגול אולצו לשבת בעיקר על שרפרף "ולעשות חשבון נפש". כשסוהרי הכלא האמינו שמתרגלות אלו נעשו יציבות, אולצה כל מתרגלת מהקבוצה הראשונה לשתף בנושאים אישיים, כולל דברים שעשתה לפני שתרגלה פאלון גונג, כמו למשל עם כמה גברים קיימה יחסים אינטימיים, והדברים האישיים ביותר שניתן להעלות על הדעת. אף מתרגלת לא הורשתה לשמור את הדברים לעצמה. חלק מהבנות הצעירות והרווקות הובכו קשות, בקושי יכלו לסבול עינוי זה והתחילו לבכות. משגיחים בקבוצה השנייה יישמו פעילות של "ניתוח המעשים המרושעים של האדם" כביכול, כדי לחפש אחר החולשות האנושיות של הפרט תוך השוואה לפאלון גונג.

בקצרה, המחלקה לחינוך מחדש בכלא לנשים בפרובינציית ג'י-לין היא מקום מרושע ביותר. מתרגלות נאלצות לשבת על שרפרפי פלסטיק למשך יותר מ-15 שעות כל יום. מצבן הגופני של מתרגלות רבות החמיר בדרגות שונות והן חוו מחלות רבות. בכל יום התקיים לימוד של שטיפת מוח בין השעות 5:30 בבוקר, ועד 10:00 בערב. הסוהרים לא הרשו אפילו שנייה אחת לנקות את המחשבה. כתוצאה, ליותר מעשר מתרגלות לא הופחת העונש בסוף השנה. לא רק שאולצו להישאר בכלא מספר שלוש למשך תקופה של שמונה או תשעה חודשים נוספים, אלא שהן אף אולצו להודות בכך שהדבר לטובתן. הן לא יכלו להפגין אפילו צל קל של חוסר שביעות רצון, אחרת היו נתונות לעינויים קשים נוספים.