(Minghui.org)

הודעת מרכז הפאלון דאפא העולמי, ניו יורק

לרדיפה יש השפעות ממושכות שהוכחו כגורליות

ניו יורק- למרכז המידע של הפאלון דאפא נודע שמורה בן 55 מפרובינציית הונאן, מת ב-13 במאי לאחר שמונה חודשי מאסר בלתי חוקי ועינויים.

מר טאנג צי-באו היה מתרגל הפאלון דאפא העשירי שמת כתוצאה מהרדיפה בפרובינציית הונאן מאז שנת 1999. סך מספר מקרי המוות המאומתים* כתוצאה מהרדיפה בסין הוא 3,163.

מר טאנג היה מורה בבית-הספר למשפחות בית-החרושת הצבאי מס' 7319, וגר במחוז לנג-שווי-טאן, בעיר יונג-ג'ואו. לדברי מקורות המכירים את המקרה, סוכני מחלקת הביטחון הפנימי של העיר ערכו חיפוש בביתו בחודש מאי 2006 והחרימו את המחשב שלו, המדפסת, הטלוויזיה וכסף מזומן. מר טאנג לא היה במאסר באותו זמן, אולם הוא נאלץ לעזוב את ביתו כדי להתחמק ממאסר.

המקורות מספרים שבחודש ינואר 2007, מר טאנג חזר לביתו. כפי שנמסר, קצין משטרה מקומי בשם פנג דפו ארב למר טאנג מחוץ לביתו ועצר אותו באופן בלתי חוקי ב-2 לפברואר 2007.

מר טאנג נלקח לשין-קאי-פו, מחנה "לחינוך מחדש דרך עבודה", שם אמור היה לשהות לתקופה של שנתיים. עדי ראייה דיווחו שמר טאנג איבד ממשקלו 70 פאונד (כ-32 ק"ג) בעקבות עינויים שסבל בזמן שהותו במחנה העבודה. הוא אובחן כ"חסר אנרגיה אפילו לדבר" ומאוחר יותר התפתחה אצלו מחלת כבד חמורה.

רק בחודש אוקטובר 2007, כשמצבו היה כזה שהנהלת המחנה ראתה שהוא עומד למות ולא רצתה שמותו ייחשב כמוות במעצר, משפחתו נקראה לאסוף אותו. מר טאנג מעולם לא הבריא לגמרי מההתעללות שסבל והוא מת ב-13 במאי 2008 מהשפעות ממושכות של הפגיעה בו.

גב' גייל רכלין, דוברת מרכז המידע של הפאלון דאפא, אומרת: "המורה החף מפשע הזה הוא האדם השלישי שמת בשנה האחרונה כתוצאה מעינויים שנגרמו במחנה העבודה המסוים הזה. מתרגלים ואסירים אחרים במחנה הזה, שנידונו כולם למאסר ללא משפט, נמצאים בסכנה ברורה ומיידית לחייהם".

המרכז קורא למדיה הזרה ולגופים עצמאיים אחרים לחקור בשקדנות את נסיבות מותו של מר טאנג ומקרי מוות אחרים שקרו במחנה העבודה הזה. זה חשוב במיוחד לנוכח היעדר ייצוג משפטי למתרגלים בסין.

*  "מקרה מוות מאומת" הוא מקרה שהוכר ככזה על ידי ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים בלתי-תלויים. יש פער רב בין המספר האמיתי של מקרי המוות, לבין המספר המאומת, שכן כדי לאמת מוות יש להצליב עדויות, להיות זהירים ומדויקים מאד, לזהות זיהוי מוחלט את הקורבן, ולהיות בטוחים שהוא אכן מת. מתרגלי פאלון גונג רבים מעונים למוות כשעדי הראייה היחידים הם רודפיהם. בנוסף, מתרגלים רבים לא מוסרים את זהותם כדי שמשפחתם לא תסבול מרדיפה, וכדי שלא יסחטו כספים ממשפחתם. במחנות הריכוז נותנים להם מספר, וכיוון שהרשויות יודעות שמשפחתם אינה יודעת איפה הם – הם הפגיעים ביותר לעינויים ול"בנק האיברים החי" של תעשיית ההשתלות. לפיכך ידוע היטב כי המספר המאומת של מקרי המוות אינו משקף כלל את היקף הזוועה בסין.