נאומה של השחקנית שרית וינו-אלעד בעצרת לציון תשע שנים לרדיפת הפאלון גונג בסין

שרית וינו-אלעד נושאת דברים בעצרת על רקע
שלטים עם התמונות הקשות עליהן היא מדברתשרית וינו-אלעד נושאת דברים בעצרת על רקעשלטים עם התמונות הקשות עליהן היא מדברת

באופן אינסטינקטיבי, כששואלים מישהו מה עולה לו בראש כשהוא שומע סין, רוב האנשים יענו רפואה סינית, טאי צ'י, רוחניות, made in china.

אף אחד לא עונה: מחנות עבודה בכפייה, מחנות חינוך מחדש, סחר באיברי גוף של אנשים בריאים לחלוטין, שאפילו לא הסכימו לתרום את איבריהם.

אבל האמת היא שסין היא גם זה וגם זה.

הבעיה, כרגע, היא שאנשים לא רוצים לשמוע מזה.

לספורטאים לא נוח להחרים את האולימפיאדה. הם מתכוננים לזה כבר שנים. מה לאולימפיאדה ולרצח עם? הם ספורטאים, לא פוליטיקאים.

לפוליטיקאים לא נוח להחרים את סין. זה לא פוליטיקלי קורקט. סין מחזיקה תעשיות שלמות של מדינות במערב ב..... ואני לא מבקשת שתסלחו לי על הביטוי [...], כי מה שקורה בסין הוא הרבה יותר חמור מבחירה גסה של מילים. אז הפוליטיקאים לא מחרימים את סין, כי זה לא טוב לתעשייה.

לאנשי התעשייה נוח סין, זה זול.  made in china זה אומר יותר כסף. וככה זה אנשי עסקים. הם צריכים כסף כדי לעשות עוד עסקים.

האמנים מנסים לשמור את קהל היעד שלהם רגוע, אז הם לא יגידו מילים קשות כמו "שואה", כי זה עלול לגרום להם לאבד את הפרנסה.

הסטודנטים עסוקים בלגרד שקל בשקל כדי לשלם שכר לימוד.

לאנשים הפשוטים יש מספיק על הראש גם ככה, מה אכפת להם מה קורה לסינים. למה? לסינים איכפת מה קורה להם? עניי עירך קודמים.

מה שנשאר זה קבוצות קטנות של אנשים שצורחים צרחות לשמיים, אבל קולם לא נשמע.

וזה מביא אותי אל התקשורת, שכבר חבטו בה לפניי, אני יודעת... אז לגבי התקשורת כל עניין שואת סין זה לא חדשות בכלל. אולי בתקופת האולימפיאדה יישמע קול ענות חלושה בעניין הזה, אבל התקשורת לא יכולה לעצבן את המפרסמים שלה, שמפרסמים גם את האולימפיאדה. בגלל זה לא תראו היום יותר מדי מצלמות מנסות לברר מה באמת קורה שם. או מנסות לעורר אנשים לצאת ולעשות. למה שיגיעו הנה צוותי צילום? אין פה סלבריטיז נוצצים שגזרו את השיער או נפרדו ממישהו. רק גופות אנונימיות שאף אחד לא טרח אפילו לרשום את שמן לפני ששרפו אותן כדי לטשטש ראיות. אפילו 160 העיתונאים הסינים שיושבים בכלא בסין רק בגלל שדיווחו על מה שראו לא מזיזים לתקשורת הישראלית.

ותשאלו את מארגני האירוע הזה, ואירועים דומים לו. הם מנסים לגייס אנשים למאבק הזה. אבל אנשים שהם מדברים אתם, אנשים אינטליגנטים, אומרים להם שאלה המצאות. שזה שטויות.

העדים המעטים שיש לזוועות שמתרחשות בסין לא מספיקים להם. התמונות של מי שיצא כמעט מת משם מבלבלות אותם עם התמונות משואת יהודי אירופה. אבל מספיקה הצצה חטופה כדי לראות שהמוזלמנים החדשים הם לא אירופאים. הם סינים.  made in china.

מה אני אומרת, בעצם?

כולנו הפכנו, נרצה או לא נרצה, למכחישי שואה. אנחנו ממהרים  להזדעזע בכל פעם שאיזה בור מלא שנאה מכחיש את השואה בלי להתבייש. אבל עצם זה שהחיים שלנו ממשיכים כאילו כלום לא קורה, עצם זה שאנחנו מסכימים שהנשיא שלנו ייסע לסין כדי לקשט את אירועי האולימפיאדה, עצם זה שאנחנו שולחים את הספורטאים הנהדרים שלנו לשם, כל הדברים האלה הופכים אותנו להרבה יותר גרועים ממכחישי שואה. אנחנו, באדישות שלנו, תומכי שואה. שואת סין. שכמו במלחמה ההיא, שגבולותיה לא נשארו רק בגרמניה. גם כאן. שואת סין מתרחשת גם בטיבט. גם בסודן, בדארפור.

ומי יודע?

אולי בסוף, אם נשתוק מספיק זמן, היא תגיע גם לכאן?

אז נתעורר?