(Minghui.org)

גב' ג'ינג צאי, אחותה המבוגרת יותר גב' ג'ינג טיאן וגיסה, מר צ'ן סונג, צעדו על אדמתה החופשית של קנדה ב-13 במאי 2009, ביום השנה ה-17 לחגיגת יום פאלון דאפא העולמי. הם נפרדו מסיוט החיים בסין והחלו את חייהם החדשים על אדמת נכר.

האם גב' צ'ן ג'ון ושתי בנותיה גב' ג'ינג מאי (משמאל) וגב' ג'ינג טיאן

גב' ג'ינג צאי החלה לתרגל פאלון גונג בחודש אוקטובר 1995. אחותה ואמה הצטרפו גם כן לשיטה.

אחרי שהחלה רדיפת הפאלון גונג ב-20 ביולי 1999, השלושה עתרו לממשלה כפי שמאפשר החוק, וקראו לעצירת הרדיפה. בתגובה הן נעצרו, נכלאו, עונו והואכלו בכפייה כשהן נתונות להתעללות נוספת.

גב' ג'ינג טיאן סיפרה: "מה שקרה היה כמו חלום בלהות. בהיותי כלואה בגלל שפתחתי שלט בכיכר טיאננמן עברתי בדיקות דם חמש פעמים. הייתי במאסר בעיר אחרת ולמשפחה לא היו כל חדשות עלי. מאוחר יותר כשנחשפה קצירת האיברים ממתרגלים חיים, הבנתי שגם אני הייתי מטרה להסרת איברים. אם בני משפחתי לא היו מחפשים אותי ללא הפסקה, אולי לא הייתי נמצאת פה היום".

גב' ג'ינג המשיכה: "אנחנו לא מסוגלים לשמוח שברחנו מידיה המרושעות של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), בגלל שעשרות אלפי מתרגלי פאלון גונג סובלים בכלא בסין ברגע זה. מתרגלים מאבדים את חייהם מדי יום. אסור היה לנו לפתוח את הפה בסין. לפיכך באנו לדבר מחוץ לסין. אנחנו רוצים שכל העולם יראה בבירור את הרוע של המק"ס (המפלגה קומוניסטית סינית). אנחנו מקווים שאנשים נדיבים יתנו תשומת לב לרדיפה ממנה מתרגלים סובלים בסין, בתקווה שאנשים מהקהילה הבין-לאומית יושיטו יד ויעזרו להביא לסיומה של הרדיפה".

האחיות גב' ג'ינג צאי וגב' ג'ינג טיאן מפגינות בשקט מול הקונסוליה הסינית

מר צ'ן סונג (הראשון משמאל), גב' ג'ינג טיאן (שנייה משמאל) וגב' ג'ינג צאי (שלישית משמאל) מוחים בשקט מחוץ לקונסוליה הסינית

"הרדיפה בת עשר השנים אינה רק הרדיפה של מתרגלי פאלון גונג, מאחר והיא מביאה נזק ממשי לכל האנשים. היא רצינית יותר מאשר כל דבר שהתרחש בזמנים היסטוריים. בהתחשב בשקרים של המק"ס, אנשים רבים אינם מבינים את העובדות, הם מסייעים למק"ס לבצע פשעים ואינם יודעים שעתידם יהיה מעורר רחמים" אמרה גב' ג'ינג צאי. "העובדות מוכיחות שהרדיפה של המק"ס נחלה כישלון. בתחילת הרדיפה, ג'יאנג זמין אמר שהוא 'יחסל את הפאלון גונג תוך שלושה חודשים'. אולם אנחנו רואים שמתרגלים אינם מפוחדים, אלא להיפך, הם הופכים איתנים יותר ועוד אנשים לומדים על הפאלון גונג ואפילו לומדים את השיטה".

איך החלו האם ובנותיה לתרגל פאלון גונג

בחודש אוקטובר 1995, ג'ינג צאי שעבדה בחנות ספרים ראתה שלושה ספרים חדשים. אחד מהם היה "ג'ואן פאלון". היא דפדפה בספר ונמשכה אליו. אחרי שקראה את ההרצאה הרביעית, היא לא יכלה להתאפק ואמרה: "זהו ספר מהשמים". הספר ענה על הרבה שאלות שלא יכלה למצוא להן תשובה במשך שנים רבות.

גב' ג'ינג צאי למדה מיד את חמשת התרגילים והלכה לפארק כל יום מוקדם בבוקר לתרגל. יום אחד לאחר שבוע, אחותה שאלה אותה: "מה את עושה כל כך מוקדם כל בוקר"? אחרי ששמעה מה הסיבה היא ביקשה גם כן לתרגל. כך ששתיהן קמו בשעה 5:00 בבוקר כל יום והלכו לפארק לתרגל, לקרוא הרצאה אחת מ"ג'ואן פאלון", ואחר-כך הלכו לעבודה.

גב' צ'ן ג'ון מתרגלת בביתה את התרגיל החמישי

בחודש ינואר 1996, גם אימם צ'ן ג'יון החלה לתרגל פאלון גונג. מיד לאחר מכן כל הבעיות הפיזיות שלה הכוללות אבני מרה, טחורים, דלקת בכתפה וסוכרת - נרפאו. מאותו זמן שלוש בנות המשפחה תרגלו באושר את הפאלון גונג ואירחו קבוצת לימוד בביתן.

גב' גי'נג צאי סיפרה שבתחילה הגיעו יותר מ-10 אנשים לאתר התרגול. לאחר מכן עוד אנשים הצטרפו והמספר גדל עד ליותר מ-100 איש לפני שהחלה הרדיפה. באותו הזמן אחיהם הצעיר עדיין לא הצטרף אליהן.

משפחה הרמונית סובלת ממצוקות

באמצע חודש אוקטובר 1999, אחרי שהרדיפה החלה, גב' ג'ינג צאי, אמה ואחותה נסעו לבייג'ינג לעתור לצדק עבור הפאלון גונג. גב' גי'נג צאי ואמה הגיעו לבייג'ינג למשרד העתירות ב-18 באוקטובר אבל, כאמור, הן לא חזרו.

גב' ג'ינג טיאן שמעה שאמה ואחותה נעצרו. היא החליטה להציג שלט בכיכר טיאננמן.

בבוקר של ה-25 באוקטובר, גב' ג'ינג טיאן ועשרה מתרגלים נוספים הגיעו לכיכר טיאננמן. היה להם שלט באורך חמישה מטרים וברוחב מטר אחד, בו היו כתובות אותיות אדומות על רקע לבן. באותו זמן כיכר טיאננמן הייתה במצב של סכנה רבה, עם שוטרים במדים ובלבוש אזרחי בכל מקום.

גב' ג'ינג טיאן תיארה את המתרחש: "הצגנו את השלט בין השעה 8:00 ל-9:00 בבוקר כשאני עומדת במרכז. על השלט היה כתוב: 'מתרגלי פאלון גונג עותרים בשקט'. לאחר פחות מדקה שוטרים הקיפו אותנו, תפסו את השלט וגררו אותנו למכונית משטרה".

המתרגלים נלקחו תחילה לסניף משרד המשטרה בטיאננמן ואחר-כך נכלאו במרכז המעצרים דונג-צ'נג. חודשיים לאחר מכן, ב-30 בדצמבר, גב' ג'ינג טיאן הועברה למחנה העבודה בכפייה מס' 1 בהה-ביי למשך שנה של עבודה בכפייה. בתום שנה של מאסר גב' ג'ינג טיאן לא שוחררה ולכן הביעה מחאתה בשביתת רעב עד ל-24 בדצמבר 2000, כששוחררה לבסוף.

בתקופת מאסרה, מחנה העבודה בכפייה חסם כל חדשות לגבי מקום המצאה. משפחתה חיפשה אחריה בכל מקום, אך לא הצליחו לגלות היכן הייתה. היא סיפרה: "סבלתי עינויים במחנה העבודה בכפייה כמו תלייה מחישוק כדור הסל, חבטות בפנים ובחזה. הייתי מסוחררת מהעינויים. אם היו מגלים שאני מתרגלת פאלון גונג, היו תולים אותי על עץ למשך יום אחד. לאחר מכן הבעתי מחאה בשביתת רעב. הם האכילו אותי בכפייה בדרך כזאת שהרגשתי מלאה בצורה בלתי נוחה. לעתים קרובות הם היו גוררים אותי בשערי ומפילים אותי על הרצפה. הם גם הכניסו אותי לתנור עשוי לבנים כדי שאצלה בשמש של הקיץ ולחדר קפוא בחורף. הייתי עדה להירצחם של מתרגלים אחדים בעינויים".

אישה מבוגרת בת 63 עונתה בעזרת שוק חשמלי בגלל שעתרה לצדק על-פי החוק

גב' ג'ינג צאי ואימה נסעו למשרד העתירות לקרוא פעם נוספת לצדק עבור הפאלון גונג. שוטרים משן-יאנג עצרו אותן מחוץ למשרד וכלאו אותן למשך יומיים באכסניה של משרד העתירות. לאחר מכן ב-20 באוקטובר הן נלקחו חזרה לשן-יאנג ונכלאו למשך שבעה חודשים במרכז המעצרים פאנג-ג'יאה-לאן.

גב' ג'ינג צאי נזכרה שב-12 בנובמבר, הסוהרים כפתו את ידיהן ואת ידיהם של עוד 18 מתרגלים, כשכל שני אנשים כפותים יחד, ולקחו אותם למחנה העבודה בכפייה לונג-שאן בעיר שן-יאנג.  הם הוחזקו שם עד ה-26 במאי 2000 היום בו היא ואמה שוחררו.

במשך הזמן הזה, מתרגלים סבלו כל מיני עינויים ובתוכם מכות חשמל באלות מחשמלות, אילצו אותם לעמוד, לשבת בישיבה שפופה ולחפור במשך שעות. הם עונו גם בעינוי בשם "ג'קו מטפס על קיר", עינוי הדורש מהקורבן לעמוד עם פניו לקיר כששתי הרגליים צמודות ביחד ושתי הידיים לחוצות מעלה כלפי הקיר. עמידה בצורה כזאת למשך זמן רב גורמת לזרועות לכאוב עד שהאדם מתחיל לרעוד ללא שליטה ואינו יכול לישר את הזרועות. הסוהרים עינו מתרגלים באלות מחשמלות. גב' ג'ינג צאי סיפרה שהפה של אמה היה נפוח מאד מהעינויים, עד שהשפה העליונה שלה נגעה באפה.

גב' גי'נג צאי סיפרה שהם ישנו על הרצפה במרכז המעצרים. במשרד העתירות הם ראו מספר מתרגלים צעירים מליאו-ג'ונג בשן-יאנג. גב' לי שו-גואנג הייתה בחודש השישי להריונה והשוטרים הורו לה לבחור בין הפאלון גונג לעובר בבטנה. מאחר וסירבה לוותר על הפאלון גונג הם גרמו לה להפיל את עוברה.

גב' ג'ינג צאי נזכרה שבתחנת המשטרה הואנג-האי בשן-יאנג, שוטר אחד רצה שיחתמו על מסמך המעצר המצהיר שהעתירה בבייג'ינג הייתה "הפרעת הסדר החברתי". היא סיפרה: "סירבתי לחתום ואמרתי לו 'אני עתרתי כפי שמותנה בחוקה וזה היה הגיוני ולגיטימי. יתר על כן, לפני שאפילו ראיתי את בניין משרד העתירות ונכנסתי דרך הדלת, נעצרתי ונכלאתי על-ידך. לא הפרעתי לסדר החברתי, אבל אתה מפר את החוק במאסר שלי'". השוטר השיב: "אני עדיין יכול לכלוא אותך ללא חתימתך".

יש שוטרים וסוהרים היודעים את האמת

בדרך לשן-יאנג, גב' ג'ינג צאי ואימה הבהירו את האמת לשוטרים. אחד השוטרים אמר: "איך זה קורה שאת נראית אדם טוב ואנחנו נראים כמו הנבלים בפרשה"?

גב' ג'ינג צאי אמרה ששוטרים רבים ידעו את האמת. אחד השוטרים בתחנה ליד ביתם היה מעביר להם לעתים קרובות חדשות ופעם הוא רץ לשירותים לבכות אחרי שהכה מתרגלי פאלון גונג.

הסוהר ג'אנג במרכז המעצרים פאנג-ג'יאה-לאן היה מרושע מאד כלפי מתרגלים בתחילה. הוא עינה באכזריות מתרגלים לעתים קרובות עם אלה מחשמלת. אחרי שהיו לו יותר מגעים עם המתרגלים והוא הבין את האמת. הסוהר הזה הרגיש חרטה על התנהגותו ושינה את יחסו כלפי הפאלון גונג.

סוהרת: "למק"ס יש יותר מדי שיטות לענות אנשים"

בסוף חודש אוקטובר 1999, כתבת סיקור ב- People's Dailyשטענה: "הפאלון גונג הוא כת", גרמה לגב' ג'ינג צאי ומתרגלים אחרים למחות במרכז המעצרים בשביתת רעב. סוהרת שהאיצה בהם לאכול אמרה להם: "אם אתם באמת רוצים לנהל שביתת רעב , למפלגה הקומוניסטית יש יותר מדי שיטות לענות אתכם. הם יתעלמו מכם בתחילה, יתנו לכם לשבות רעב וכשתהיו חלשים מידי הם יאכילו אתכם בכפייה. לפני זה הם יצלמו אתכם ואחר-כך ימצאו צוות שיאיץ בכם לאכול. הם רוצים שצופי הטלוויזיה יחשבו שהממשלה אנושית. הם יודעים טוב מאד לנצל הזדמנות. הם יעשו ככל יכולתם להאיץ בכם לאכול, אבל אם תרצו לאכול, הם לא יאפשרו לכם וייקחו את האוכל ברגע שתרצו לאכול. לאחר מכן הם יענו אתכם דרך האכלה בכפייה ויטענו שהם מצילים אתכם. הם מעזים לעשות כל דבר. אתם כולכם אנשים טובים ואני לא רוצה לראות אתכם סובלים. אתם באמת נדיבים מאד. הייתי בקשר עם רבים מכם ואני מבינה אתכם היטב".

האם כמעט איבדה את חייה במשך המאסר השני

ב-14 במאי 2001, שוטרים מתחנת המשטרה הואנג-האי פרצו לבית המשפחה ואיימו לקחת את גב' ג'ינג טיאן ואמה למרכז שטיפת מוח. גב' ג'ינג צאי החליטה להפוך חסרת בית כדי להימנע ממעצר. השוטרים גילו לאחר מכן שגב' ג'ינג טיאן הורידה חומרי הסברה מהאינטרנט החושפים את הרדיפה. היא תלתה רמקולים מחוץ לכל מחנה עבודה בכפייה ופארק באזור, כדי להבהיר את העובדות לגבי הפאלון גונג. בתגובה, השוטרים העבירו את גב' גי'נג טיאן למרכז המעצרים בשן-יאנג וגזרו את דינה לתקופה של עשר שנים. גב' ג'ינג טיאן התחילה בשביתת רעב כדי למחות על כך. ב-16 בנובמבר 2001 היא שוחררה על תנאי לטיפול רפואי מאחר ובריאותה התדרדרה והיא סבלה מתת תזונה.

אמם גב' צ'ן נדונה לשלוש שנים במחנה עבודה בכפייה והייתה כלואה במחנה לונג-שאן. בתקופת מאסרה גב' צ'ן פיתחה סימפטומים של סוכרת חמורה בעקבות העינויים. היא איבדה כליל את ראייתה בעין אחת ואת הראייה החלקית בעין השנייה. אובחנו אצלה סימפטומים של שבץ, בגלל מצב של איום מתמיד על חייה. גב' צ'ן שוחררה בערבות לטיפול רפואי ב-6 ביוני 2002.

בהיותו עד לרדיפת משפחתו, האח הצטרף לפאלון גונג

המשפחה התפוררה כשהאם והבת הבכירה נעצרו והאחות השנייה נותרה חסרת בית וחסרת כל. היחיד שנותר בבית היה האח ג'ינג יו שלא היה מתרגל.

חייו של מר ג'יג יו נעשו קשים מאד, כיוון שבני משפחתו נעצרו שוב ושוב, נכלאו, נקנסו ופוטרו מעבודתם. הם מצאו את עצמם במצב כספי קשה. כדי לשמור על מראה כלשהו של חיי משפחה, מר ג'ינג העביר חלב לפני עלות השחר ומים מינרלים במשך היום, וזאת כדי שיוכל לחסוך כסף לבקר את אמו ואחותו הבכירה שהיו כלואות במקומות שונים. הוא היה מודאג ממצבה של אחותו השנייה שמקום המצאה לא היה ידוע.

מר ג'ינג יו

מר ג'ינג חשב עמוקות על מה שראה והתנסה. אמו ושתי אחיותיו האיצו בו לתרגל פאלון גונג פעמים רבות. הוא היה עד לשינויים לטובה בן וידע שהדאפא הוא טוב. ובכל זאת הוא לא רצה לתרגל פאלון גונג. כשהיה לבדו בבית, הוא חש מבולבל ופשוט לא יכול היה להבין מדוע אנשים נדיבים כאלה כמו אמו ואחיותיו נמצאים במאסר.

הוא יצר קשר עם מתרגלים מקומיים ובעקבות זאת זכה להבנה ברורה יותר של השיטה. אחרי שהבין את העובדות לגבי הפאלון גונג, הוא החליט להצטרף לשיטה והחל לעשות את שלושת הדברים שהמורה של השיטה ביקש מהמתרגלים. הוא קיווה להציל את אמו ואחיותיו במהרה.

בערבו של ה-1 באוקטובר 2001 המשטרה ניסתה לעצור את גב' ג'ינג צאי בבית המשפחה. היא לא הייתה בבית, לכן הם עצרו את מר ג'ינג יו. בתחנת המשטרה הואנג-האי במחוז הונג, נמנעה שינה ממר ג'ינג במשך 24 שעות והוא נחקר ועונה. הוא סבל מכות, כשהשוטרים ניסו לאלץ אותו לספר היכן נמצאת אחותו ג'ינג צאי ומצבם של מתרגלים אחרים. מר ג'ינג לא שיתף פעולה עם השוטרים וכתוצאה מכך הם אסרו אותו במרכז המעצרים פאנג-ג'יא-לאן למשך 15 יום וקראו לכך מעצר מינהלי. הם טענו שהפר את "חוק העונשין של מנהל הביטחון של הרפובליקה העממית של סין". מר ג'ינג עונה באכזריות ואחרי שחרורו הוא המשיך להשתעל וחש כאבים בחזה. כשנבדק בבית חולים המחוזי, אובחנו אצלו שתי צלעות שבורות שניקבו את ריאותיו, מה שגרם לציסטה בריאות.

אחרי מאסרו במשך 15 יום והעינויים האכזריים שסבל, ג'ינג יו ראה בבירור אפילו יותר מאשר בעבר, מה נכון  ולא נכון, מה טוב ומה רע והוא חש גאווה על היותו מתרגל. האפיזודה שעבר חיזקה את החלטתו לתרגל פאלון גונג.

נגזר דינם של שתי אחיות ואח, האח עדיין במאסר

אחרי שחרורה של גב' ג'נג טיאן בערבות לצורך טיפול רפואי, גב' ג'ינג צאי יצרה קשר עם אחיה. הם הבינו שאינם יכולים יותר לגור בבית והחליטו לשכור חדר במקום אחר. שני מתרגלים נוספים שגרו איתם היו עסוקים בייצור חומרי הסברה החושפים את הרדיפה ומבהירים את העובדות לגבי הפאלון גונג. שלושה מתוך חמישה שגרו ביחד היו ברשימת המבוקשים של המק"ס.

ב-7 במרס 2002 דיווחו על אח ושתי אחיות שקנו ציוד להכנת חומרי הבהרת אמת והם נעצרו באותו לילה. השוטרים כפתו את ידיהם באזיקים אך הסתירו אותם מעיני אנשים  בבד. גב' ג'ינג צאי אמרה להם: "הורידו את הבד כדי שאנשים יוכלו לראות את האזיקים ותצעקו פאלון דאפא הוא טוב".

ב-25 באוקטובר 2002 הם הובאו למשפט בבית דין הביניים בשן-יאנג. הם לא קיבלו ייצוג של עורך דין וגב' ג'ינג צאי אמרה שזה לא חוקי ודרשה לדעת על-פי איזה חוק אסרו אותם. הודיעו להם שהמידע זמין, אבל לא הומצא להם תיעוד בנושא.

גב' ג'ינג טיאן ואחותה נידונו ל-13 שנים, מר ג'ינג יו נדון ל-10 שנים ומתרגל נוסף בשם ג'אנג הוי-יו נדון ל-15 שנים. מר ג'אנג נחשב למנהיג הקבוצה. בית הדין לא טרח להודיע על המשפט לבני משפחותיהם של הנאשמים ולחבריהם. היו נוכחים במשפט רק שוטרים מתחנת המשטרה בשן-יאנג, "התביעה", בית הדין ומשרד המשפטים, ומנהלים אחדים של בתי כלא ומחנות עבודה בכפייה.

מר ג'ינג יו עדיין כלוא בכלא נאן-גואן-לינג, בדא-ליאן, שם הוא עובד בעבודת פרך יום יום.

האחיות זכו לחופש בסופו של דבר

ב-22 באוקטובר 2003, גב' ג'ינג טיאן ואחותה הצעירה הבינו שהיחס אליהן אינו הוגן ולא כפי שמותנה בחוק הסיני. הן קיבלו החלטה לברוח מהר ככל האפשר.

"שתינו פתחנו בשביתת רעב. חמישים יום לאחר מכן חייה של אחותי הצעירה היו בסכנה. אצלי התגלו סימפטומים של מחלת לב וכשל כלייתי. אפילו בית החולים סירב לקבל אותי, בטענה שלא ניתן לרפא אותי עוד. סגל הכלא שסירב לקבל על עצמו אחריות למצבנו שחרר אותנו בערבות לטיפול רפואי", סיפרה גב' ג'ינג טיאן.  ב-9 בדצמבר 2003 שתי האחיות נלקחו לביתן על-ידי מתרגלים. שתיהן היו חולות במצב קריטי.

ב-6 במאי 2006 בעזרת מאמציהם של מתרגלים בחו"ל, שתי האחיות ובעלה של גב' ג'ינג טיאן, מר צ'ן סונג עזבו את סין. האו"ם העניק להם מעמד פליט בתאילנד ומשם הם נסעו לוונקובר בקנדה, בסיוע סוכנות הפליטים של האו"ם.

מר צ'ן סונג בעלה של גב' ג'ינג טיאן היה כלוא במחנה העבודה הידוע לשמצה ג'אנג-שי בשן-יאנג במשך שלוש שנים. בגלל שסירב לוותר על אמונתו בפאלון גונג הוא עונה בעזרת אלות מחשמלות וספג מכות ללא רחמים. פעם אחד סוהר השתמש בכל האלות המחשמלות במחנה במשך יום אחד כדי לענות אותו. כל גופו היה שרוף. כשנשאל על תכניותיו בקנדה, מר צ'ן אמר: "לחשוף את הרדיפה ולהסביר את האמת".

מר צ'ן סונג, גב' גינג טיאן ואחותה מתרגלים באתר התרגול בצ'יינה-טאון בוונקובר	גב' ג'ינג צאי בצעדה עם מתרגלים צעירים

לאחר הגיעם לוונקובר, המשפחה הצטרפה מיד למאמצים המקומיים להבהיר את העובדות לגבי הפאלון גונג ולחשוף את הרדיפה הבלתי אנושית. הם הפגינו בשקט מחוץ לקונסוליה הסינית והשתתפו בצעדות. כמובן שהם חושבים ללא הפסקה על אמם גב' צ'ן ג'ון שעדיין סובלת מהרדיפה בסין ועל אחיהם מר ג'ינג יו הכלוא עדיין, כמו גם מיליוני מתרגלי פאלון גונג הנרדפים בסין. הם מקווים דרך מאמציהם לסיום הרדיפה במהרה.