Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

העינויים שנשאה מוּ יו-רוּ

10/09/2009 |   אתר מינג-הווי

(Minghui.org)

שם: מוּ יו-רוּ מין: נקבה גיל: לא ידוע כתובת: העיר צ'ין-הואנג-דאו, פרובינצית הֵה-ביי מקצוע: לא ידוע תאריך המעצר האחרון: 5 באפריל 2000 מקום המעצר: מחנה העבודה בכפייה קאי-פּינג עיר: טאנג-שאן פרובינציה: הֵה-ביי

מוּ יו-רוּ היא מתרגלת פאלון גונג. במהלך עשר השנים האחרונות בהן המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) רודפת את הפאלון גונג, נכלאה יו-רוּ במספר מרכזי מעצר ומחנות עבודה ועונתה קשות – בין היתר סבלה מכות אלימות, אלות חשמל, עונתה על "ספסל הנמר",  נכלאה ב"תא קטן" כשהיא תלויה באוויר כשידיה כפותות באזיקים.

בערב ה- 20 ביולי 1999, פרצה קבוצת שוטרים לביתה של יו-רוּ. היא ומספר מתרגלים שהיו עמה נעצרו ונלקחו לתחנת משטרה באזור. כלאו אותם עד לבוקר המחרת. מאותו יום ואילך, סוכנים של "משרד 610" ושל הממשל האזורי ושוטרים מתחנת המשטרה בעיר פקדו את ביתה של יו-רו+ מדי יום, והיא נכלאה שוב ושוב במרכזי מעצר ומחנות עבודה שונים.

הדברים הבאים הם תיעוד העינויים שעברה יו-רוּ כפי שנמסר מפיה:

1. מעצר ופיקוח סביב השעון

בספטמבר 1999 עצרו אותי ללא שום הסבר ושחררו אותי רק לאחר 20 יום ששהיתי במרכז המעצר. חודש לאחר מכן נסעתי לבייג'ינג כדי לעתור בפני הממשל, אך ברגע שהגעתי למשרד העתירות והזכרתי את המלים "פאלון גונג" לקחו אותי חזרה לעיר מגורי, וכלאו אותי במשך חודש במרכז המעצר המקומי. לאחר ששחררו אותי, מנהל תחנת המעצר הורה לי לשאת עמי איתורית וציין שאם לא אענה לשיחות שלו תיכף ומיד הוא ישלח לביתי שוטרים. יום אחד הלכתי לבקר את אמי. ברגע שהגעתי לשם הגיעה למקום ניידת משטרה והם הכריחו אותי לחזור הביתה. הם לא היו מוכנים להקשיב לנו בכלל. הם אפילו שללו ממני את הזכות לבקר את אמי. השוטרים עקבו אחרי סביב השעון. הם לא אפשרו לי בכלל לצאת מהבית. הם הפסיקו לעקוב אחרי רק לאחר ערב ראש השנה (כ-3 חודשים).

2. מעצר במרכז המעצר מס' 1

ב-11 בינואר 2000 העבירו אותי מתחנת משטרה אזורית למרכז המעצר מס' 1 בעיר צ'ין-הואנג-דאו. הם אמרו שהם יכלאו אותי שם למשך 15 ימים. אך ביום ה-16 הם לא שחררו אותי. שתי אסירות פליליות הכו אותי ומתרגלות אחרות עם נעלי העור שלהן. הן גם בעטו בנו, משכו בשיער וגררו אותנו מהשערות במשך יותר משעה. את השמיכות שלנו השליכו למקלחות הרטובות. זה היה כמעט עניין שבשגרה – אותן אסירות היו מגיעות בצהריים ומכות מתרגלות פאלון גונג שנכלאו במרכז המעצר. הסוהרות הכו אותנו גם הן. אחת מהן גלגלה חוברת והכתה בה את אחת המתרגלות על פניה עד שפיה דימם.

אחר כך העבירו אותי ומתרגלת נוספת לתא מספר 22. שם אחת האסירות גררה אותנו מהמיטה למקלחות, השכיבה אותנו בכוח על הרצפה, פתחה את הברז והניחה למים לזרום על הרצפה. לאחר מכן היא הכתה אותנו במטאטא. בעודה מקללת ומכה אותנו הצליחה לשבור מטאטא חדש. לאחר מכן הכתה על ראשנו עם חבית רחצה וסטרה לנו. היא המשיכה להכות אותנו עד שהתעייפה.

אילצו אותנו לשבת בתוך מי קרח במשך יותר משלוש שעות, ולאחר מכן עינו אותנו בשיטת "הכפיתה מאחור" ("back cuffing"). כפתו את הידיים שלנו מאחורי הגב במשך מספר ימים ולילות. בו בזמן אילצו אותנו לעמוד מול הקיר ולעתים אילצו אותנו לחבוש קסדה. הסוהרות חשמלו אותנו באלות חשמל. לאחר מספר דקות איבדנו תחושה בזרועות ולא יכולנו לזוז. הזרועות כאבו כל כך – נדמה שהמפרקים ניתקו ממקומם. האזיקים חתכו בבשר והזרועות היו נפוחות כל כך וחסרות תחושה.

3. מעצר במרכז המעצר פו-נינג

שני שוטרים מפו-נינג העבירו אותי למרכז המעצר המקומי והפרידו אותי ממתרגלות אחרות. זה היה בחורף. הייתי לבדי בתא הקר. ללא שמיכה. רק מיטה עשויה מלוח עץ קשיח. אחת הסוהרות אמרה לי שבעלי הדרגות הבכירות לא מתירים להן לתת לי שמיכה. רעדתי מקור, כשברשותי רק סוודר אחד. כלאו אותי שם במשך שבוע.

4. מעצר במחנה העבודה בכפיה קאי-פינג – עינויים אכזריים

ב-5 באפריל 2000 העבירו אותי למחנה העבודה בכפיה קאי-פינג בעיר טאנג-שאן ודנו אותי לשלוש שנים עבודה כפייה. ב-16 בינואר 2001, בשעות הצהריים, מנהלת המחנה וסגניתה הגיעו עם כמה סוהרים-גברים, כדי לקחת חלק בעינויים של מתרגלות פאלון גונג המוחזקות במחנה. סוהרים אלה נשאו עמם מזוודות גדולות מלאות באזיקים. הם גררו מתרגלות אל מחוץ לתאי הכליאה. חלקם גררו את המתרגלות מהשערות או מהרגליים. כמה סוהרים הוציאו אותי מתא הכליאה כשהם גוררים אותי מהשערות אל מגרש האימונים. שם הם בעטו בי ותלו אותי באוויר מטבעת סל הקליעה במגרש הכדורסל. רגליי בקושי נוגעות בקרקע. הם כפתו את ידיי כל כך חזק עד שהידיים הכחילו והתנפחו תוך דקות ספורות. זה כאב כל כך. הם הורידו אותי לאחר יותר מארבע שעות.

באותו יום מתרגלות נתלו בכל מקום ברחבי מחנה העבודה – על כל עץ, על סלי הכדורסל, אפילו על תרני הדגלים. כמה מתרגלות אפילו נכפתו יחד על עץ אחד. באותו יום עינו יותר ממאה מתרגלות.

ב-19 בינואר 2001 אילצו אותנו לבצע את אימוני הבוקר תוך צעידה צבאית. לאחר שאחת המתרגלות ביקשה לדבר עם מנהל המחנה תלו אותה מעץ גבוה כשידיה כפותות מאחורי הגב וראשה פונה אל הרצפה.

את כל חברותיי לתא הכליאה הכו באכזריות. אותי תלו מעמוד ברזל לצדה של מתרגלת אחרת. הסוהרים עינו אותה ומתרגלות אחרות באלות חשמל. את אנחות הכאב האומללות של המתרגלות שמעו בכל רחבי המגרש. את המתרגלת שהייתה תלויה לצדי עינו במשך יותר מחצי שעה, ולאחר מכן הסוהרים גררו אותה חזרה לתא הכליאה. הם הכו אותה כדי לאלץ אותה לכרוע על הרצפה והמשיכו לחשמל אותה באלות חשמל על ראשה וצווארה. באותו יום שתי מתרגלות נוספות עונו גם כן באכזריות. את אחת מהן עינו שלושה סוהרים יחד. לאחר שחזרתי לתא הכליאה ראיתי אותן – פנים נפוחות ומכוסות שלפוחיות. הפה נפוח, הפנים מכוסות בכוויות מאלות חשמל, והעיניים – נראות כקו תפר מרוב שהיו נפוחות כל כך.

5. עינויים ב"תא קטן" במחנה העבודה בכפיה "קאי-פינג"

באפריל 2001, לאחר שעינו אותי באכזריות במשך תקופת מה, סבלתי מלחץ דם גבוה מאוד. אך השומרים בכל זאת אילצו אותי לצעוד צעידה צבאית. יום אחד שלושה סוהרים לקחו אותי בניידת משטרה לבית החולים, שם אבחנו נקודה כהה על אחת הריאות. לאחר אבחון זה הסוהרים לא העזו להתקרב אלי מאחר וחששו להידבק. לאחר מכן העבירו אותי ממחלקה מס' 2 לתא קטן במחלקה

אחת המתרגלות בתא הזה עונתה במכות חשמל עד שלא הייתה מסוגלת עוד ללכת. היא לא יכלה יותר לדאוג לעצמה. הסוהרים אילצו את שתינו להישאר במיטה אחת. היא לא יכלה ללכת, ואני סבלתי משחפת, בעיות לב ולחץ דם גבוה. אף אחד לא דאג לנו. הם כלאו את אותה מתרגלת בתא הקטן מאחר והם לא רצו שאנשים יגלו שהם עינו אותה עד נכות. אותי עינו הסוהרים במחנה העבודה באכזריות רבה כל כך עד שאיבדתי פעמיים את ההכרה.