ליזה וורונין מציירת בצבעי מים איורים מקסימים לשירה וסיפורת אנגלית, ולכתבות העוסקות בתרבות סין ובקיסרים של השושלות הסינית.

"כל החיים אהבתי לצייר אבל לא למדתי את זה כמקצוע" מפתיעה ליזה.

טאי-זונג

היא החלה לצייר ברצינות כשהחלה לתרגל בשיטה הסינית העתיקה פאלון דאפא המטפחת גוף ונפש. זה היה בשנת 2000. "קיבלתי כל כך הרבה מהשיטה הזו, אז בהיותי ציירת זו דרך להעביר לאחרים", היא אומרת.

"אני חושבת שהפאלון דאפא עוזרת לפתח את הכישרונות שיש לאנשים. בין איך שציירתי כשהתחלתי לטפח בשיטה לבין איך שאני מציירת עכשיו יש שינוי גדול. אבל אינני ציירת מקצועית וצריך גם לעבוד הרבה".

מה השתנה?

"כשהתחלתי לטפח בשיטה השתניתי כי אני מטפחת 'אמת חמלה וסובלנות' ומה שיש לי בלב עכשיו זה הרבה אמת חמלה וסובלנות – הרבה חמלה לאנשים אחרים, וזה מה שאני רוצה להעביר לאנשים. אני רוצה לצייר כדי לפתוח אצלם משהו טוב כשהם יתבוננו בציור. דרך אמנות אפשר להעביר לאנשים דברים טובים".

למשל?

"אני חושבת שאמנות צריכה להיות יפה ועם חמלה, כך שכאשר מישהו מסתכל עליה זה יהיה כל כך יפה ומלא טוב, שאם יש לו מחשבות לא טובות הם יימסו. שתצמח לו מחשבה טובה. זה כמו שמסתכלים על פרח יפה".

שוה טו

ליזה וורונין היא בת 54 אבל מרגישה שהיא בלי גיל. "יש לי הרבה יותר אנרגיה ממה שהייתה לי כשהייתי צעירה. כי אני עושה את התרגילים ויש לי המון אנרגיה. כשהייתי צעירה הייתי מאוד לא בריאה, אין מה להשוות", היא אומרת.

ליזה וורונין מאיירת עבור עיתון אפוק טיימס באנגלית לכתבות על שירים וסיפורים קלאסיים. הם שולחים לה את הסיפור או השיר והיא קוראת ומציירת משהו שמתאים. "אני מנסה שציוריי יהיו יפים ומלאי חמלה", היא מסכמת.