(Minghui.org)
מר יאנג שיאן-צ'נג החל לתרגל פאלון גונג ב-1997. לאחר שהחלה הרדיפה נגד הפאלון גונג ב-1999, פנה מר יאנג לרשות הפרובינציאלית בה גר, כדי להבהיר עובדות על הפאלון גונג (פאלון דאפא) ולבקש את שחרורם של מתרגלים עצורים, פעולה לגיטית על פי החוקה הסינית ועל פי המסורת הקיסרית. ב-16 באוגוסט 2000 הוא נעצר על ידי משטרת שואנג-צ'נג ולאחר ששוחרר נותר במעקב צמוד.
להלן עדותו לגבי מה שעבר לפני כמה שנים במאסר:
ב-16 במאי 2001 נעצר מר טאנג על גדת הנהר לא-לין, ביחד עם 30 מתרגלים נוספים. השוטרים וסוכני "משרד 610" סטרו על פניו והכו אותו במקל שנשבר לחתיכות עקב המכות. השוטרים הביאו מקל חזק יותר והכו בו בגבו כך שכל בגדיו נקרעו.
המתרגלים העצורים ובכללם מר טאנג נלקחו למרכז המעצרים מס' 1 בשואנג-צ'נג והוחזקו בתאים ביחד עם נידונים למוות. מר טאנג היה עצור במשך 44 יום ושוחרר לאחר שסחטו ממנו 400 יואן. במהלך שהותו במעצר מתרגל אחר, ג'אנג שנג-פאן, עונה למוות.
בערב ה-19 באפריל 2002 פרצו שוטרים לביתו של מר טאנג ועצרו אותו. אשתו ובתו פחדו ופרצו בבכי. הם הכו אותו בצורה אכזרית ולקחו אותו למכונית תוך כדי בעיטת ומכות כשהוא יחף. הוא נלקח לתחנת המשטרה בעיירה האן-דיאן שם נכבל בידיו לצינור חימום.
למחרת העבירו אותו למרכז מעצרים מס' 2 בשואנג-צ'נג. בזמן שהותו במרכז, המתרגל מר וו באו-וואנג מצ'ינג-לינג עונה למוות.ביוני אותה שנה הועבר מר טאנג למחנה העבודה בכפייה וואן-ג'יא בהילונג-ג'יאנג. המחנה סירב לקבלו בגלל מחלת עור עם פצעים מדממים ומוגלתיים שהתפתחו עקב העינויים. הוא הוחזר למרכז המעצרים למשך חודש ימים ושוב נלקח למחנה העבודה בכפייה וואן-ג'יא.
המתרגלים במחנה נאלצו לעבוד בעבודת ידיים קשה. מר טאנג ישן על רצפת בטון לחה ששרצה בפשפשים, שחדרו לכל דבר בתא.
באחד באוגוסט 2002, אחרי שבוע של עינויים נלקח מר טאנג לחטיבה הראשונה במחנה העבודה בכפייה צ'אנג-לינג-זי, חרבין. הסוהרים הורו לאסירים לערוך מעקב צמוד אחר מתרגלים. הם לא אפשרו להם לשוחח או לעצום את עיניהם. השתמשו כל יום בנהלים של שטיפת מוח על המתרגלים ואלצו אותם לצפות בסרטי תעמולה המכפישים את הפאלון גונג.
ב-22 בספטמבר 2002 יותר מעשרים מתרגלים הועברו לחטיבה החמישית במחנה, הידועה לשמצה בעינויים של מתרגלים. כדי לאלץ מתרגלים לוותר על אמונתם בכתב, השוטרים הכו אותם, ושפכו עליהם מים ואז חשמלו אותם במספר רב של אלות מחשמלות. כל שעות היום והלילה נשמעו צעקות קורעות לב. היו שהוחזקו בתאי בידוד או נקשרו לכיסא הברזל . מר טאנג נאלץ לשבת בישיבה שפופה במשך זמן רב ולא הרשו לו לישון עד חצות. ב-5 בבוקר החל שוב בישיבה שפופה. האסירים היו מכים אותו אם זז. כשלא יכול היה יותר לשבת כך, כפתו את ידיו למסגרת המיטה.
האסירים קיבלו הוראה לענות מתרגלים בכל האמצעים שיוכלו לחשוב עליהם, כל עוד זה אכזרי וכולל דקירות במחטים בגב, בראש ומתחת לציפורני הידיים. המתרגלים היו חבולים ופצועים בכל חלקי גופם. כמו כן אילצו אותם לצעוד. רגליו של מר טאנג היו נפוחות והוא לא יכול היה ללכת. רכושם המועט של המתרגלים נגנב בדרך כלל על ידי אסירים. במחנה העבודה עונו מתרגלים באכזריות מדי יום.
מר טאנג הועבר מחטיבה לחטיבה. כשהוא נאלץ לעבוד עבודת פרך, עם מכסת עבודה יומית. אם לא עמד בה, הוא הוכה.
בנובמבר 2003 שוחרר מר טאנג. בעודו במעצר סבלה משפחתו קשיים רבים. בתו כתבה ביומנה: "ההורים של ילדים אחרים נמצאים אתם. היכן אבי? מתי הוא יחזור? אני מתגעגעת לאבא שלי".