מתרגלת הפאלון גונג גב' יאנג ג'ין-יינג נרדפה למוות בנובמבר 2003. באותו הזמן שני בניה למדו בחטיבת הביניים. בנה הבכור של גב' יאנג, וואנג ליי הגיש לאחרונה כתב אישום נגד מחלקת משטרת מחוז צ'יאו-צ'נג על שרדפו את אמו למוות. הוא דרש חקירה ותביעה נגד האחראים לכך.

גב' יאנג הייתה אשת כפר ישרה ונדיבה. ששיפרה את חייה מאוד אחרי שהחלה לתרגל פאלון גונג ואנשים רבים שיבחו אותה. באפריל 2002 היא נלקחה מביתה על ידי שוטרים ממשטרת מחוז צ'יאו-צ'נג. ומאז הייתה נתונה לעינויים רבים שהפכו אותה למשותקת. היא איבדה שליטה על תפקודי גופה. למרות מצבה הקריטי גזרה עליה המשטרה שלוש שנות מאסר. מאוחר יותר הודיעו לבנה לחתום על שחרורה בערבות  והתירו לו לקחת אותה לבית החולים הנג-קאנג. היא נפטרה לאחר ימים ספורים בגיל 53.

בדרישה שהגיש מפרט מר וואנג ליי את אישומיו על מה שהמשטרה עשתה לאמו.

להלן גרסה מרוכזת של האישומים:

אבי היה מכור לסיגריות ואלכוהול לפני שהחל לתרגל פאלון גונג. הוא רצה מאוד להיגמל מהרגלים אלה אבל לא היה מסוגל לכך. כמו כן הוא היה אדם רגזן מאוד. אמי הייתה אישה כפרית ישרה, נדיבה וחרוצה, אבל היא הייתה שברירית והיו לה בעיות בריאות רבות ובכללן מחלת ריאה ומחלות קיבה שהציקו לה. היא חיפשה מרפא בכל מקום ובזבזה כסף רב על תרופות שונות, אבל עם תוצאות מעטות. שני בניה למדו בבית ספר והיו זקוקים לכסף. מצבה הפיננסי של המשפחה היה בכי רע.

בשנת 1996 נתן אחד השכנים לאמי ספר של פאלון גונג והיא החלה לתרגל את השיטה. כל מחלותיה נעלמו. היא העלתה במשקלה ופניה הוורידו מבריאות. היא עשתה את כל עבודות הבית אבל לא התלוננה על עייפות. אבי הפסיק לעשן ולשתות ונעשה בעל מזג נוח. אני ואחי נרשמנו לחטיבת הביניים מס' 1 וחטיבת הביניים מס' 3 של בו-ג'ואו. המשפחה שלנו הפכה למשפחה מאושרת.

באפריל 2002 פרצו שוטרי משטרת גואנג-טאנג לביתנו ללא צו חיפוש ולא הזדהו באמצעות תגי זיהוי כלשהם. הם בזזו את הבית ולקחו את אמי. חודש לאחר מכן הצלחתי לראות אותה באחד החדרים במלון האי-ג'ינג (המשמש כמטה הביטחון הציבורי). היא הייתה כחושה מאוד. היא הועברה מהכלא למלון הזה על ידי מחלקת ביטחון פנים של משטרת המחוז. השוטרים עינו אותה ולחצו עליה לכתוב את "שלושת ההצהרות".

במשך שנה וחצי שהייתה כלואה במקום לא ידוע, עינו אותה השוטרים בדרכים רבות. הם העליבו אותה קיללו אותה, הרביצו לה על-פי שיקול דעתם, סטרו על פניה. כשידיהם כאבו והם התעייפו מלהכות אותה, הם השתמשו בנעליהם להכות אותה בפניה. פעם אחת הכו אותה בפניה יותר מ-300 פעם. הם תלו אותה בידיים כבולות למשך יום שלם והצליפו בה בחגורות. הם איימו שלא יאפשרו לבניה לעבור את בחינות הכניסה לקולג'. בחורף, הם שפכו על כל גופה מים קרים. בקיץ, הם הורו לה לעמוד על רצפת בטון בשמש היוקדת.

משקלה של אמי ירד ל-25 קילוגרם בזמן קצר מאוד. (...) היא הייתה נתונה לכל כך הרבה עינויים שהייתה חבולה על פני כל גופה, נעשתה משותקת לגמרי ולא יכלה יותר לשלוט על תפקודי גופה. ערב לפני שחרורה הרופא השקה אותה בכוח קערה של מים חריפים.

אמי הייתה על סף מוות. מרכז המעצרים לא רצה לקחת אחריות על מותה ושחרר אותה לחופשת מחלה ב-11 בנובמבר 2003. אולם עדיין גזרו עליה שלוש שנות מאסר. אחי ואני לקחנו אותה לבית חולים הנג-קאנג. למחרת הודיע בית החולים שהיא במצב קריטי. כמה ימים לאחר מכן היא נפטרה.

השוטרים היו התליינים שלה הם עינו את אמנו הנדיבה והפכו אותה לגוויה. אני מבקש חקירה יסודית במקרה והגשת תביעה נגד האחראים לכך.