(Minghui.org)

מגיל צעיר מאוד גילה מר דינג שואה-סן התנהגות תוקפנית מלווה בעישון ושתייה. הוא התנהג כבריון בבית הספר והיה מעורב לעתים קרובות בקטטות קבוצתיות. לאחר שלמד פאלון גונג הוא חדל להיות תוקפן והפך לאדם עם ערכים מוסריים גבוהים. אולם לאחר שהמק"ס (מפלגה קומוניסטית בסין) החלה בקמפיין הרדיפה נגד הפאלון גונג, מר דינג עונה באכזריות בגלל אמונתו באמת-חמלה-סובלנות.

מר דינג סיפר על עברו: "נעשיתי בריון חסר מוסריות היות שחשתי שהחיים חסרי תקווה ולא הכרתי את הסיבה לחיות. אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון גונג ב-2001, הבנתי את המשמעות של החיים והפכתי לאדם אחר. אני חושב שהפאלון דאפא הוא ממש נפלא ואמיתי. אני חייב לטפח בדאפא". להלן סיפורו:

עינויים במרכז מעצר

בבוקר ה-14 ביוני 2008 פניתי למשטרת הרכבת לשם עסקים. שמעתי את צ'ן וואן-יואו מ"משרד 610" ואת מנהל הביטחון הלאומי במשרד הביטחון הציבורי של הרכבת, וואנג פנג-ג'ון, זוממים איך לרדוף מתרגלי פאלון גונג. הקלטתי את השיחה, אבל נתפסתי ונעצרתי.

קשרו את ידי לספסל ושני אנשי ביטחון סטרו על פניי ופצעו את פי.

וואנג פנג-ג'ון ונהגו חזרו בערב. הנהג סטר על  פניי. שאלתי אותו: "מהו שמך? אני אדווח עליך" יכולתי להבחין שהוא מרגיש אשם ולא העז להכות אותי בשנית. הוא גם לא העז להביט לי בעיניים. אמרתי לו שאני רוצה לראות את המפקח שלו. וואנג פנג-ג'ון אמר שאין להם מפקח והורה לאחרים לא לגלות את שם המפקח.

בסביבות השעה 21:00 לקחו אותי למרכז מעצרים של הרכבת. שוטר גבוה איים עלי והורה לי לשבת בישיבה שפופה. המשכתי פשוט לעמוד שם ולא זזתי, כך שהוא דחף אותי לרצפה. הוא ערך עלי חיפוש לפני שלקח אותי לתא מעצר.

סגן המנהל, וואנג, איים עלי והורה לי לשבת בישיבה שפופה. סירבתי והוא בעט בי פעמיים.

למחרת דרשו ממני לקדוח חורים במקלות אכילה. מאחר שלא חשבתי שאני פושע, סירבתי לעשות זאת. כמו כן סירבתי ללבוש מדים של הכלא. סיפרתי לאסירים במרכז המעצרים על הפאלון גונג ועל הרדיפה חסרת התקדים. ארבעה אסירים פרשו עקב זאת מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וארגוניה. במשך שישה ימים שבתתי רעב וסגן המנהל וואנג סטר על פניי. כארבעה שוטרים וכשלושה-ארבעה אסירים אחזו בי חזק והעבירו אותי את עינוי הכביכול "האכלה" בכפייה. חלק החזיקו בלסתות שלי ואחרים פתחו בכוח את פי עם חתיכת מקל מעץ, החזיקו בראשי בכוח וצבטו את אפי. לא יכולתי לנשום ופתחתי את פי. הם שפכו נוזל צהוב לתוך הפה. זה היה מלוח מאוד ומלוכלך. דיממתי המון והייתי מותש וכואב. הם חזרו על תהליך זה גם למחרת.

האכלה בכפייה

ג'אנג יון-לונג ממשרד הביטחון הציבורי בג'יאמוסי ושוטר צעיר חקרו אותי. ג'אנג יון-לונג צעק: "גנבת מסמכים לאומיים מסווגים. ייגזר עליך גזר דין מוות. אבל אם תדווח על אחרים נרשה לך ללכת הביתה. האמן לי או לא – אני לא אתן לך לישון במשך שבוע. אני אגרום לך לסיוטים מדי יום. אני אגרום לך להשמיץ את המורה שלך". עניתי לו: "אני לא מאמין שאתה יכול לעשות זאת".

גאנג יון-לונג ויאנג בו, סוהר לשעבר במחנה העבודה סווי-הואה המעורבים כיום ברדיפת מתרגלים בחרבין הם שחקרו אותי. יאנג בו אמר לי: "פעם סייעתי בשחרור אנשים רבים ממרכז מעצרים אני יכול לעשות דבר דומה עבורך אם תספק לנו מידע מסוים על מתרגלים".

המזון במרכז המעצרים הכיל לחם תירס וכמה עלי כרוב במים. הייתי עצור שם 34 ימים.

מוכה במחנה עבודה בכפייה סווי-הואה

ב-28 ביולי 2008, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, נלקחתי למחנה העבודה בכפייה סוי-הואה בפרובינציית היילונג–ג'יאנג. הגעתי בשעות הצהריים. מנהל המחלקה הורה לאחר האסירים בשם סון צ'נג-פו לקחת אותי למחסן בקומה השנייה.

סון מסר לי זוג מכנסיים קרועים וחולצה והורה לי ללבוש אותם. כשסירבתי הוא בעט בי ודחף אותי על הרצפה. כשקמתי נכנסו לחדר שוטרים רבים ואסיר נוסף. הם הכו אותי ודחפו אותי על הרצפה. אחד מהם דרך על ראשי בזמן שאחרים בעטו בי. הייתי לבוש רק בבגדים תחתונים. עד היום, שנה לאחר ששוחררתי, יש לי עדיין סימני חבורות מהמכות ההן.

אחד השוטרים אמר לי: "איך אתה מעז לצעוק 'פאלון דאפא הוא טוב'". הם משכו בשערי וגררו אותי מהמחסן לתא מאסר בקומה הראשונה. צעקתי כל הדרך: "סוהרים מכים אותי". ברגע שהגעתי לתא הם כפתו את ידי למעקה העליון של דרגש השינה כשזרועותיי מתוחות ורק קצות בהונות רגלי נוגעות ברצפה. הם הכו אותי לפי תור ובעטו בי. היו לי כאבים עזים. האזיקים על ידיי חתכו בבשרי וגרמו לזיהום וכיבים על פרקי כפות הידיים. הסימנים עדיין שם. האסיר סון צ'נג-פו סגר את פי בנייר דבק והחדיר שתי סיגריות בוערות לנחיריי.

הכאת מתרגלים

הצלחתי להסיר את נייר הדבק ואמרתי: "אני רוצה לראות את המפקח שלכם". אחד השוטרים ענה: "אני המפקח". עניתי לו: "שכרתי עורך-דין היות שלא הפרתי חוק כלשהו". הפעם הוא ענה: "אתה יכול. אבל תלוי איך תתנהג. תצטרך לחכות זמן קצר או אולי שישה חודשים". שוטר אחר אמר: "אתה יכול לשכור עורך-דין אפילו אם אינך מוותר על אמונתך. אבל תצטרך ללכת על-פי החוקים. עליך לכתוב את "שלושת ההצהרות" כדי להבטיח שלא יהיה לך קשר לפאלון גונג".

חודש לאחר מכן חזרתי בי מהחתימה שחתמתי על מה שנקרא "שלושת ההצהרות". שוב עברתי סדרה של מכות. נוסף לכך עינו אותי בצורה של ישיבה בכוח על דרגש נמוך.

נאלצתי לעבוד בעבודה פיזית הכוללת הכנת מזרונים. הורו לי לשיר שירים המהללים את המפלגה לפני הארוחות ולדקלם מילים מסוימות כתשובה במהלך חקירה או כשביקשתי ללכת לשירותים.

הייתי עד לעינויים של מתרגלים אחרים

הסוהרים הורו לאסירים להכות ולהעליב מתרגלים על בסיס יומי. הייתי עד למקרים הבאים:

1. ביומי הראשון במחנה, המתרגל מר ג'ו מינג-ג'ון ממחוז באו-צ'ינג הוכה על ידי האסיר שי יו-פנג. הוא דימם והדם נזל על הסדינים שלי.

2. המתרגל מר וואנג דונג-שו מהה-גאנג רכש משהו בחנות המחנה. בגלל שאמר למתרגל אחר כמה מילים הכה אותו האסיר שי יו-פנג  עד שפיו דימם. לקח לו ימים רבים להחלים. (רשויות הכלא לא מרשות שהמתרגלים ידברו זה עם זה ומסיתות את האסירים להכות את המתרגלים תמורת הטבות שונות),

3. שי יו-פנג בעט במתרגל מר לי רונג-דאו פעמים רבות.

4. שי יו-פנג הכה את המתרגל מר די הווי-בין מהה-גאנג ודחף אותו לרצפה. כשניסה לקום, אסיר אחר בעט בראשו והחזיק אותו צמוד לרצפה.

5.  האסיר סון לי-פנג סטר על פניו של המתרגל מר וואנג הונג-ג'ונג מהעיר ג'יאמוסי, היות שקולו לא היה חזק מספיק כששר.

6. המתרגל מר לי רונג-הונג מהעיר ג'יאמוסי צעק: ”פאלון דאפא הוא טוב" והוכה.

7. במהלך ראש השנה הסינית של 2009 אשתו של המתרגל מר יאנג שיאו-פנג הגיעה לביקור מהעיר ג'יאמוסי. הסוהרים סחטו ממנה 100 יואן בטענה שזה עבור המפקח פאן. בסופו של דבר אשתו של יאנג התמוטטה מהלחץ והתגרשה ממנו.

עוד דברים שאפשר לספר על התנהלות מחנה העבודה בכפייה

האסיר שי יו-פנג אמר לי כשהיינו לבד: "המפקח דיאו אמר 'אל תדבר עם המתרגלים. פשוט הכה בהם. כל עוד לא תכה בהם עד מוות אני אהיה אחראי על המעשים שלך'".

לפני שהמפקח דיאו הועבר משם הוא איים על כולנו: "למרות שאינני פיזית עמכם, הנשמה שלי כאן. אתם לא תוכלו לעמוד בעינויים".

האסיר יאנג מינג למד להכיר את המתרגלים והבין שהם נדיבים ובעלי מוסר גבוה. הוא לא יכול היה לסבול שאסירים מענים מתרגלים וסוחטים מהם כסף וחפצים אישיים. המפקח דיאו איים עליו שאם ימשיך לשוחח עם מתרגלים הוא ייענש.

סגל המחנה טוען שהם מנקים פעמיים בשבוע מה שאינו נכון. כמו כן הם טוענים שניתנת כל יום ארוחה לאסירים, מה שלגמרי לא נכון. הם גם טוענים שהרופא בודק את האסירים מדי יום. כל הטענות האלה שקריות.

צערה של אם

הוריי התגרשו כשהייתי בן שנתיים וגרתי עם אמי. במשך המעצר שלי אמי סבלה מכאב על אבדן בנה והטרדות מצד שוטרים באזור שלנו.

ביומנה כתבה אמי: "אני סובלת סבל רב כדי לגדל את ילדי. הוא המשענת של חיי. כשנעצר באופן בלתי חוקי הרגשתי שזה סוף העולם. הלכתי למשרד הביטחון הציבורי לשאול על מקום הימצאו. הם העליבו אותי והציקו לי".

"ב-23 ביוני 2008 הלכתי לתחנת משטרת הרכבת וביקשתי לדעת מדוע נעצר בני. המנהל ואנג פנג-ג'ון אמר לי שאם אשתף עמו פעולה אוכל לראות את בני בקרוב. שוטרים הגיעו לביתי והפכו אותו אבל לא מצאו דבר. דרשתי לראות את בני ולהודיע לו שאנו מתגעגעים אליו. וואנג פנג-ג'ון סירב והודיע לי שלא יעזור לי יותר. בכיתי מחוסר אונים ואמרתי: "מדוע שיקרת לי? ביקשת ממני לשתף פעולה כדי שאוכל לראות את בני. מדוע אנשי אכיפת החוק אינם דוברי אמת? מדוע שיקרתם לי? תגובתו של וואנג הייתה לקלל ולהעליב אותי".