(Minghui.org)

לחלק הראשון

"מקדש הנאמנות"

בשנת 1142, פקיד נוכל בחצר המלכות של שושלת סונג בשם צ'ין הווי רצח את יואה פיי (Yue Fei) ופיברק נגדו האשמות. ב-1169, בתקופת שלטונו את הקיסר שיאו-דזונג, שמו של יואה פיי טוהר, והוענק לו לאחר מותו השם וו-מו. הקיסר העניק לו בחזרה את מעמדו הרשמי וקבר אותו מחדש בטקס מפואר. כשבנו של יואה פיי, יואה לין, הגיע לאי-ג'ואו, הצבא המקומי והתושבים קידמו אותו בברכה ודמעות בעיניהם כדי להפגין את הערכתם העמוקה ליואה פיי.

לאחר ששמו של יואה פיי טוהר, ביקשו התושבים רשות לבנות לו מקדש. הקיסר שיאו-דזונג נתן רשות לחקוק על לוח אופקי את הכתובת "מקדש הנאמנות" והוציא צו מלכותי להקציב סכום כסף הולם לבניית המקדש. ב-1204 העניק הקיסר נינג-דזונג ליואה פיי לאחר מותו את השם "הנסיך של אי" ומקדש הנאמנות זכה לשם חדש "מקדש הנסיך אי", המכונה בדרך כלל גם "מקדש יואה". עצי האורן והברוש שניטעו במקור על-ידי יואה פיי נשתלו מחדש משני צדי המקדש. העצים נקראו "אורן יואה" ו"ברוש יואה".

בסוף שושלת צ'ינג, משפחת יואה קיימה פעילויות בעיקר בשני מקומות: ב"מקדש הנאמנות" שבעיר העתיקה בוו-האן, בפרובינציית הו-ביי שבדרום סין, ובמקדש יואה-וואנג ביאנג-יין, בפרובינציית הה-נאן שבצפון סין. במהלך המלחמה שהתנהלה בימיו הראשונים של הקיסר שיאן-פנג (שמלך בשנים 1831-1861) נשרף המקדש כליל. האזור בסמוך לשער הכניסה של אוניברסיטת ג'ונג-נאן לכלכלה ומשפטים כיום, היה במקור אתר המקדש ובית הקברות של משפחת יואה. שרידי מקדש יואה-וואנג נהרסו במהלך בניית אוניברסיטת ג'ונג-נאן שהועברה לאזור וו-צ'אנג בשנים הראשונות של המפלגה הקומוניסטית בסין.

פסלי ברזל כורעים ברך של צ'ין הווי ואשתו בחזית קברו של יואה פיי בהאנג-ג'ואו

על-פי תולדות מחוז ג'יאנג-שיאה, נבנו בוו-צ'אנג שני מקדשי נאמנות לזכרו של יואה פיי. בפרוביציית הו-ביי מוקמו בתוך מקדש יואה פיי שני פסלי ברזל של צ'ין הווי ואשתו הכורעים ברך בפני פסלו של יואה פיי,. פסלי הברזל נוצקו ב-1170. האזרחים המקומיים בוו-האן חיברו כמה ממעשיו הטובים של יואה פיי לאגדות, סיפורים ומעשיות, שעברו מדור לדור.

"אורן יואה": כמה מאות צעדים מזרחית לפגודת הונג שאן בוו-צ'אנג, יש כמה אורנים עתיקים. קרוביו של יואה פיי קראו לאורנים "אורני יואה" לזכר היות יואה פיי מופת ל"שירות המדינה בנאמנות אין קץ".

מקדש באו-גואו

סמטת באו-גואו נמצאת בתחום השיפוט של רחוב צווי-ווי בעיר האן-יאנג ונקראה "לשרת את המדינה בנאמנות אין קץ", לזכר מעשיו ההרואיים של יואה פיי. כשנפוצו השמועות על הירצחו של יואה פיי בהאן-יאנג, האזרחים המקומיים חשו צער וזעם. הם הגיעו להסכמה לתרום כסף לבניית מקדש באו-גואו ("להגן על המדינה") על גבעה כחצי קילומטר מדרום לצווי-וויי-פנג (כיום השער הדרומי של מפעל לכלים בהונג-וויי). הוא נבנה בשם באו-גואו, אבל למעשה הוא שימש להעלאת זבחים ליואה פיי. המקדש על שטח של 200 מטרים רבועים, נבנה מאבן חול אדומה והיו בו שלושה חדרים. כשבניית המקדש הושלמה, השליט האוויל והנהנתן ג'או-גואו היה עדיין בשלטון ובכיר חצר המלכות הבוגדני צ'ין הווי עדיין כיהן. ולכן פסליו של יואה פיי לא היו במקדש ואף לא הלוח האופקי עם ההקדשה החקוקה, אלא רק השם "מקדש באו-גואו" שרמז על כוונת מקימיו.

אך לאחר שהקיסר שיאו-דזונג עלה לכס המלכות ושיקם את שמו של יואה פיי. שמו של מקדש באו-גואו הוסב לשם "מקדש יואה פיי". ארבע הסימניות הסיניות שנכתבו על-ידי יואה פיי עצמו: "לשרת את המדינה בנאמנות אין קץ" נחקקו על לוח אופקי שנתלה בתוך האולם הראשי של המקדש. אנשים היו מגיעים למקדש כדי להעלות זבחים עד שהוא נהרס במהלך קמפיין המפלגה הקומוניסטית בסין ב-1958, שכונה "הקפיצה הגדולה קדימה".

מאז הקמת הרפובליקה של סין ועד לתקופה שלפני "מהפכת התרבות הגדולה" תחת השלטון הקומוניסטי, האנשים בהאן-יאנג עדיין קראו לסמטה ולסביבת בתי המגורים מצפון מזרח למקדש יואה פיי בשם "מקדש באו-גואו" לזכרו של יואה פיי. ב-1967 ניתן שם חדש לסמטה: "כפר וויי-וו מספר 8". ב-1972 השם שונה חזרה ל"סמטת באו-גואו", לזכרו של יואה פיי.

בינג-צאנג-גה:

על-פי רשומות היסטוריות באביב 1134, הצבא של שושלת ג'ין נע דרומה כדי לפלוש למישורים המרכזיים (ג'ונג-יואן בצפון סין). חצר המלכות הקיסרית מינתה את יואה פיי לנציב הצבאי של צבא האן-יאנג. הוא קיבל הוראה לקדם את חיילותיו לקראת ג'ינג-הו. לאחר שצבאו של יואה פיי הביס את האויב וחזר לאי-ג'ואו (וו-צ'אנג כיום) הוא מוקם בהאן-יאנג.

מאחר שאנשי צבאו של יואה פיי התייחסו לאנשים כאילו היו הוריהם, וכיוון שהיו ממושמעים מאוד, הם לא ביצעו פשעים נגד אזרחים. כתוצאה מכך הם כבשו את לב המקומיים. ישנו פתגם האומר: "קל לזעזע הר, אבל קשה לזעזע את צבאו של יואה פיי". כשהצבא הגיע להאן-יאנג הייתה שעת חצות. כדי לא להפריע לאזרחים, המטה הכללי והצבא נשארו בשטח פתוח כקילומטר מדרום מערב להאן-יאנג. הם חנו ונחו שם במשך קרוב לעשרה חודשים.

יואה פיי הציב את צבאו בחלק המערבי של דרך לאן-ג'יאנג ובקצה הדרומי של דרך גווי-יואן-סי. מאוחר יותר האזור נקרא בינג-צאנג-גה ("האזור לחניית החֵילות").

הכפר דוּן-ג'יאה ואגם מא-צ'אנג היו ממוקמים במערב בינג-צאנג-גה. סופר שצבאו של יואה פיי נהג לאחסן שם כלי שריון ונשק. האזור הזה הוא כיום כפר דנג-ג'יאה, במַקום שרחוב וו-לי-דון מתחבר עם רחוב ג'יאנג-די.

מדרום מערב לדון-ג'יאה יש אגם. שמו העתיק היה "האגם המזרחי של האן-יאנג". באותו הזמן היו לאגם כמה פלגים זורמים ובריכות רבות. על גדת האגם צמח עשב בשפע. סיפרו שצבאו של יואה פיי התאמן ורעה את סוסיו על גדות האגם. לכן קראו לו "אגם מא-צ'אנג או אגם מא-קאנג" ("חוות סוסים"). היום קיימת דרך ראשית באזור רחוב וו-לי-דון ורחוב ג'יאנג-די המובילה להאן-יאנג בצפון ואגם שיָאה-מָא בדרום. אורכו של אזור זה כשני קילומטר וידוע גם בשם "דרך מָא-צ'אנג-הו".

הבאר העתיקה והבריכה העתיקה של צווי- ווי:

באזור סביב מקדש גווי-יואן מתחת לצווי-ווי-פנג, יש די הרבה מקומות המתייחסים ליואה פיי.

בתוך המקדש נמצאו באר ובריכת צווי-ווי. סופר שחלק מצבאו של יואה פיי נהג להביא את המים שלו משם. כשתיירים מטיילים היום באתרי הנוף של מקדש גווי-יואן, הם יכולים לראות את הבאר והבריכה העתיקים.

האתר של דֶֶה-דֶה, בשמו העתיק, ממוקם כ-400 מטר מדרום מזרח למקדש גווי-יואן. "מפה של העיר וו-האן ועיירות מתקופת שואן-טונג מימי שושלת צ'ין", שנמצאת באוסף של הספרייה בבייג'ינג וגם במוזיאון של פרובינציית הו-ביי, מציינת את אתר דֶֶה-דֶה ("המולת רקיעות סוסים"). סופר שאתר דה-דה הוא המקום שאליו היה חוזר יואה פיי בלילה על סוסו.

האגדה של צווי-דזה וואן ("המפרץ בו האיצו בבן"):

האזור מצפון אזור המגורים של וו-צ'י-לי ברחוב וו-לי-דון נקרא "צווי-דזה וואן" בתקופת שושלת סונג הדרומית. שם האזור מתייחס לסיפור שהועבר מדור לדור בהאן-יאנג:

כשיואה פיי הוצב בהאן-יאנג, הוא טייל יום אחד ושמע אישה זקנה בוכה. הוא הלך בעקבות הבכי ונכנס לבית ושאל אותה מדוע היא בוכה. נודע לו שהאלמנה הזקנה הייתה ענייה מרודה וגידלה לבד את בנה. בנה היה עני מכדי להתחתן, אז הוא הלך להה-נאן לנסות את מזלו בעסקים. אף אחד לא ידע מה קרה לו. יואה פיי רצה לעזור לאישה וניסה לנחם אותה: "אל תדאגי! אם בנך יחזור עני כפי שעזב, בקשי אותו לבוא לראותני בבסיס הצבאי".

כמה ימים לאחר מכן בנה חזר בידיים ריקות. הוא הלך להיפגש עם יואה פיי, שנתן לו שק מלא בכסף. האיש סיפר ליואה פיי שחיילים של הה-נאן תפשו אותו וכפתו אותו במשך ימים אחדים. הוא סיפר שכמעט איבד את חייו. יואה פיי שאל אותו: "אתה בוודאי מכיר את הדרך הזאת ועלינו לדעת מה מצבו של האויב לפני שנתקוף אותו. מה דעתך לחזור לשם שנית ולגלות זאת עבורנו"? בנה של האישה הזקנה הסכים. אך לאחר שחזר לביתו הוא התחתן ולא רצה עוד ללכת להה-נאן.

האישה הזקנה הייתה מודאגת, כך שהאיצה בבנה שוב ושוב לצאת לשם ללא דיחוי. בסופו של דבר הוא התרכך וניאות לחזור להה-נאן. הוא שלח מידע רב על צבא ג'ין, מה שאִפשר לצבאו של יואה פיי לזכות בכמה ניצחונות חשובים נגד האויב.

בעקבות הסיפור הזה, מפרץ בלתי ידוע קיבל את השם צווי-דזה-וואן ("המפרץ בו האיצו בבן").

רחוב יואה פיי:

הרחוב הוקם בסוף תקופת שושלת צ'ינג ובימיה הראשונים של הרפובליקה בסין. הוא מתחיל מדרך הואנג-שינג בדרום מערב, עובר בדרך צ'ה-ג'אן ומתחבר לרחוב ג'ונג-שאן בצפון מזרח. זה היה חלק מהתיישבות צרפתית בימים ההם. הרשויות הצרפתיות קראו לו רחוב ג'יאנג-ג'ון, או רחוב שיאה-פיי. אחרי ניצחונה של סין מול הפלישה היפנית וכיבוש ההתיישבות הצרפתית, הוסב שמו ל-יואה פיי.

"איגרוף יואה פיי" היה פופולארי מאוד במחוזות הואנג-מיי, גואנג-ג'י וג'י-צ'ון. על-פי "תולדות מחוז הואנג-מיי" ו"תולדות מחוז ג'ואנג ג'י", האיגרוף של משפחת יואה הוצג במחוזות האלה בסוף תקופת שושלת סונג. סופר שלאחר הירצחו של יואה פיי, הבן הרביעי – יואה ג'ן והבן החמישי – יואה טינג, התחבאו ביאנג-מיי-לינג שבמחוז הואנג-מיי (הנקרא היום יואה-דונג-וואן ויואה שי-וואן), כדי להתחמק ממאסר. מאחר שיואה פיי נקרא חזרה לעיר הבירה באמצעות 18 צווים בצורת 18 לוחות זהב, הוא הבין שיירצח, אז הוא מסר בסוד את תקציר אמנות הלחימה "האיגרוף של משפחת יואה" לשני הבנים המוזכרים לעיל, וביקש מהם להסתתר במחוז הואנג-מיי במקום ללוותו לעיר הבירה. כך "איגרוף משפחת יואה" נעשה נפוץ במחוז הואנג-מיי.

לעיירה יואה-קואו, שנקראה בזמנו יואה ג'יאה-קואו, בעיר המחוז טיאן-מן בפרובינציית הו-ביי, יש חשיבות היסטורית רבה על-פי רישומי תולדות מחוז טיאן-מן. היא נקראה על שם צבאו של יואה פיי שהיה מוצב שם.

האגדה על יואה פיי וחילותיו עברה מדור לדור.