(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית השמינית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

קטע מאת המחברת:

העין השלישית שלי נפתחה בגיל צעיר. אני רואה מחזות נפלאים בממדים אחרים. כשהייתי תלמידה בבית הספר נהגתי ללכת אחרי הלימודים לשחק במקדש טאואיסטי בקרבת מקום. ראש הטאואיסטים במקדש היה זָקֵן בעל זקן אפור ארוך מאוד. הוא החזיק מטאטא מזנב סוס וזרק אותו באוויר כשהוא יוצר דברים רבים. הוא חיבב אותי מאוד ושאל: "את גרה ברחוב פֶּנג-לאי, האם את יודעת היכן זה?" רציתי להפוך לתלמידתו, אך הוא אמר שהוא זקן מדי והמקדש הטאואיסטי ייעלם. כמו כן הוא גילה לי שיום ההולדת של המאסטר שלי יהיה ב-8 באפריל על פי לוח השנה הסיני, ועליי ללכת רק אחרי המאסטר שלי ולא אחרי אף אחד אחר. מאוחר יותר משפחתי עברה למקום אחר. כשגדלתי, חזרתי למקום שם גדלתי וחיפשתי את המקדש, אבל הוא נהרס במהלך מהפכת התרבות הגדולה. מקום הימצאו של הטאואיסט הזקן לא היה ידוע ואני בכיתי על כך.

שלום מאסטר נכבד!

שלום מתרגלים!

באמצע שנת 1996 מלאו לי 46 שנה. סוף סוף התחלתי לתרגל פאלון דאפא לאחר 40 שנה בהן חיפשתי אחרי המאסטר. במשך 15 שנות הטיפוח האחרונות שלי התנסיתי באין ספור מצוקות בעולם האנושי ובעולם השמימי. אני מקדישה את כל חיי לסייע למאסטר בתיקון הפא. אני מקווה שזו תהיה עזרה כלשהי למאסטר.

התחלתי לתרגל פאלון דאפא

בשנות ה-90 עבדתי כמנהלת חשבונות אף על פי שלא הייתה לי תעודה רשמית. הגשתי מועמדות לעבוד בחברה בשן-ג'ן. לרבים מהמועמדים לעבודה היו תעודות, אבל בכל זאת בחרו בי. אני אדם פשוט ואיני מתערבת בפוליטיקה משרדית, אבל כל שנה נבחרתי כעובדת מצטיינת. וכך בכל שלב ושלב בעבודה, נבחרתי כעובדת מצטיינת. עבודתי הלכה חלק וכנראה יש לי מוסריות טובה. סיבה נוספת הייתה, שכנראה ישויות שמימיות מגנות עלי. לא נלחמתי עבור דבר כלשהו והסתדרתי מצוין עם אחרים. אם מישהו היה פוגע בי רק חשבתי שזה תשלום על דברים רעים שעשיתי לאחרים בעבר.

אמי קנתה לי ספרי צ'יגונג רבים ולימדה אותי לתרגל צ'יגונג, אבל פשוט לא יכולתי להיכנס לכך. אמי לא סיפרה לי שהיא נכחה בסדרה הראשונה של תשעת ימי ההרצאות שהמאסטר העביר במארס 1993. באמצע סתיו 1996 חזרתי לגואנג-ג'ואו. אמי הניחה על השולחן לפניי ערמת ספרים. ראיתי את הספר "ג'ואן פאלון" נוצץ וזוהר. לקחתי את הספר והתחלתי לקרוא קודם כל את הסוף, היה לי הרגל כזה. קראתי את המבוא הקצר על מאסטר לי שהזכיר שיום הולדתו של המאסטר חל ב-8 באפריל על פי לוח השנה הסיני. ובכן מאסטר סוף סוף מצאתי אותך. כרעתי ברך במהירות ואמרתי שמצאתי סוף סוף את מאסטר. בכיתי. בעין השלישית שלי ראיתי שגם המאסטר בכה.

ביקשתי מאמי לתת לי את הספר אבל היא סירבה בטענה שאם תיתן לי, לה לא יהיה ספר. (באותו זמן היה מחסור בספרי "ג'ואן פאלון"). לא הייתה לי דרך לקבל ספר משלי והשגתי ממנה רק עותק מ"הסבר התוכן של הפאלון דאפא". קראתי את הספר וידעתי שאני רוצה לחזור למקור שלי, לאני האמיתי שלי. באותו לילה המאסטר עזר לי לנקות את גופי.

אחרי ששבתי לשן-ג'ן ניסיתי למצוא אתר תרגול. ביום הראשון באתר התרגול חשבתי שאתרגל כל עוד המוסיקה של התרגילים מנגנת ושאתרגל פעמיים שלוש ביום. יכולתי לשבת במדיטציה במשך זמן ארוך. לפעמים ישבתי במדיטציה כל הלילה ובכל זאת לא הרגשתי עייפה גם אם לא ישנתי. הרגשתי מאושרת מאוד שסוף סוף מצאתי את המאסטר.

לטפח את לבי

תמיד ידעתי שהחיים האלה לא נועדו כדי להיות בן-אנוש וליהנות מהחיים. הגעתי כדי לטפח ולחזור לאני האמיתי המקורי שלי. המאסטר היה קפדן מאוד בטיפוח השין-שינג שלי אפילו בעניינים פעוטים.

פעם, אמי צלצלה לאחיותיי הצעירות ודיברה על כמה דברים בעולם האנושי. לא יכולתי לשבת שם ושלא להקשיב לשיחתן אפילו שרציתי בכך. זה לא נאה להקשיב לשיחות טלפון של אחרים, זהו חוסר כבוד. הסתכלתי פנימה וגיליתי את ההחזקות שלי לסקרנות ולהתערבות בענייני אחרים. אחרי הגילוי המאסטר עזר לי להסיר מעליי חומרים שחורים ולהחזיר אותם לבנים. ידעתי שעליי לטפח את הלב שלי ולסלק החזקות – זהו המפתח.

יום אחד הלכתי לדואר להעביר סכום כסף. אנשים עמדו בתור בשורה, אבל איש אחד נדחף לפניי. באותו זמן מיהרתי לחזור בגלל כמה עניינים אבל ידעתי שעליי לשחרר את ההחזקה לחוסר סבלנות. אסור לי להיות להוטה כל כך. אבל מדוע הוא נדחף לפניי? אולי מפני שאני חייבת לו חוב בחיי הקודמים וכעת עליי לשלם לו את חובי.

כשהלכתי לקנות ירקות אף פעם לא התמקחתי על המחיר, פשוט שילמתי כמה שדרשו. היה לי הרגל מגונה של לנער את המים שהמוכר ריסס על הירקות כדי שישקלו פחות ויעלו פחות. למעשה זו הייתה החזקה לרווח. יום אחד שוב ניערתי את המים ומיד הרגשתי שמשהו לא בסדר בידי. אחרי שזה חזר על עצמו פעמים רבות, הפסקתי לנער את המים. זה נועד עבורי, כדי שאטפח את הלב שלי. באותו הזמן לא הייתה לי עבודה והיה לי מחסור בכסף, ועדיין הייתי צריכה לשלם את המשכנתה לבית. כשהשין-שינג שלי היה במצב טוב, קניתי כל מה שרציתי והשגתי דברים ממש בזול. פעם אחרת, אנשים רבים עשו קניות ואני המתנתי בתור למוכר שייתן לי עודף של 50 סנט. אולם הוא לא נתן לי עודף. אמרתי בלבי למאסטר שטעיתי ושזה לא משנה אם הוא לא ייתן לי את העודף והלכתי משם. במקרים כאלה נדרשתי לטפח ולשחרר את ההחזקות שלי לרווח ולכסף.

המאסטר דרש ממני ללכת כל הזמן לפי הפא. כשפתחתי את הספר של "הונג יין" נתקלתי ב-

“Let each and every thing be measured against the Fa” (מתוך Solid Cultivation -"טיפוח איתן")

המילים each and every thing”" הפכו גדולות מאוד. אמרתי למאסטר בלבי שלא השגתי זאת שכל דבר יימדד לפי הפא.

לפעמים פתחתי את הספר הונג יין ונתקלתי ב-

(“Cultivate your xinxing without a moment's pause” ("Real Cultivation"

גם המילים הבאות הפכו עצומות.

לפני שהתחלתי לתרגל פאלון גונג בתי ואני הסתדרנו מצוין, אבל לא היו לה יחסים טובים עם אביה. אולם אחרי שהתחלתי לתרגל הכול התהפך. בתי הפכה ממש רעה כלפיי. פעם היא רצתה שאלמד אותה לשחק שחמט. אמרתי לה שהיא אף פעם לא תלמד לשחק ושאין לי זמן כעת כי אני רוצה ללמוד את הפא. היא נופפה כלפיי באגרופה. ידעתי שאם מישהו רע אליי זה מפני שאני עשיתי משהו לא נכון, לכן החלטתי ללמד אותה. רציתי לנצח אותה במהירות כדי שאוכל ללמוד כמה שיותר מהר את הפא. אולם המשחק נגמר בתיקו. גיליתי אז את ההחזקות שלי למאבק ואת הרצון לנצח. באותו הזמן המאסטר אמר לי באמצעות הפה של בתי: "לכי ללמוד את הפא".

במקרה אחר, בתי ציירה קו בעט ושאלה אותי איזה צבע זה. עניתי לה שזה שחור. היא אמרה שאני טועה. חיפשתי פנימה כשאני חושבת בלבי: "מאסטר אני טעיתי. זה לא שחור. אולי זה כחול בממד אחר". סיפרתי לבתי על מחשבותיי והיא הפסיקה להתווכח איתי. בפעם אחרת היא שאלה אותי איפה נמצא המאסטר. אמרתי לה שהוא גר בצ'אנג-צ'ון. היא שאלה באיזה כיוון ועניתי לה שזה בצפון. היא שוב החלה להתווכח איתי. פניתי למאסטר ואמרתי לו ששוב טעיתי זה לא בצפון. אין כיוונים ביקום, רק בעולם האנושי. בתי לא התווכחה איתי כל עוד חשבתי מנקודת מבט של הפא.

פעם אחת בתי הוציאה את כל הבגדים מהשידה. היא החזיקה בידיה את בגדיו של אחי הצעיר ושאלה אם הם של גבר או של אישה. אמרתי לה שאלו בגדים של הדוד שלה וכמובן הם של גבר. היא המשיכה להתווכח איתי. אמרתי למאסטר בלבי ששוב טעיתי. הג'ו-יואן-שן האנושי יכול להיות של זכר או של נקבה ולא בהכרח דומה לגוף האנושי. שחררתי במהירות את ההחזקה שלי לתאווה ולא נותרו בי עוד מושגים כאלה.

פעם בתי קשרה אותי ובכלל זה את רגליי. כרעתי ברך על הרצפה ולא יכולתי לישון כל הלילה. אמי התעוררה וכעסה מאוד כשראתה אותי במצב כזה. "אין לך מה לומר?", היא שאלה, "כיצד בתך מעזה להתנהג כך?" היא הוכיחה את בתי ואמרה לה: "זוהי אמך, איך את מעזה להתנהג אליה בדרך זו?" חשבתי שזה נגרם בגלל הקארמה שלי, שהיא עוזרת לי לסבול. הקארמה עברה לגופה של בתי ולכן כיצד אוכל להאשים אותה? עליי להודות לה. ידעתי שהיא תהיה בסדר כל עוד אנקה קארמה.

המאסטר אמר:

"זה עתה אמרתי שהעקרונות של מטפחים ואלו של אנשים רגילים הם הפוכים. בני אדם מאמינים שחיי נוחות זה דבר טוב, ואילו תלמידי דאפא מאמינים שכשזה נוגע לשיפור שלהם, כשהכול קל זה דבר רע, ושחוסר נוחות תורם לשיפור." ("לימוד הפא בסן פרנציסקו בשנת 2005").

“When the mallet strikes, one knows to advance wholeheartedly”

מאחר שהעין השלישית שלי פתוחה, המאסטר קפדן איתי מאוד במהלך כל מסלול הטיפוח-תרגול שלי. לדוגמה, כשאני עושה קניות, אם לבי זז קצת כשאני מביטה בפריטים צעקניים, פטיש עץ בממד אחר יכה אותי. זה המאסטר שמכה אותי.

המאסטר תמיד עומד מאחורינו בכל זמן ואני יכולה לראותו. הוא אינו מדבר איתי, אבל יש לו פטיש עץ והוא מכה בו בראשי. לא ידעתי זאת בתחילה, אבל נוכחתי לדעת בכך מאוחר יותר.

המאסטר אמר:

“When the mallet strikes, one knows to advance wholeheartedly.” ("הונג יין II")

מאסטר שומר עליי כדי לעזור לי לטפח את האופי שלי. בכל פעם שאיני מטפחת את עצמי, אני חשה כאב במקום כלשהו. הפטיש מכה בי, או מישהו מכה בי בשוט.

לפעמים, כשלא יכולתי לפעול כראוי וקיללתי בחזרה שעה שמישהו קילל אותי, המאסטר הכה בי ממש חזק. אחר כך דיברתי עם מאסטר (בראשי) ואמרתי לו: "שוב פעלתי לא נכון. יש לי החזקה להתווכח ויש בי הפחד לטעות". כשלא צלחתי את המבחן הרגשתי ששוב החמצתי את ההזדמנות שהמאסטר תכנן עבורי. מתי תתוכנן הזדמנות נוספת כזאת עבורי והאם אוכל אז לעבור אותה? ברגע שהגעתי הביתה באותו ערב, לא יכולתי להתאפק ובכיתי. אמרתי למאסטר ששוב החמצתי את ההזדמנות ושאלתי מתי הוא יוכל לתכנן לי מבחן חוזר. ובכן המבחן באמת הגיע שוב.

מישהו גער בי ללא כל סיבה כשהוא מזהיר אותי באצבעו והפעם זה היה דרמטי יותר מהמצב בפעם הקודמת. אולם ידעתי שזהו מבחן ואמרתי במהירות: "בסדר, בסדר, תודה רבה לך". נפרדתי ממנו בהה-שי. אני אוהבת לעשות את התנועה הזאת של הה-שי. אנשים נהנים כשאני פונה אליהם בהה-שי. אז לאדם הזה לא היה יותר רצון להמשיך לשוחח איתי והוא עזב. התעלמתי מיחסו אלי ורק הודיתי לו בלבי. המאסטר סיפר לי אז שבחיי הקודמים קיללתי את אותו אדם בצורה אפילו גרועה יותר. כעת החוב שולם וזה היה פשוט ונהדר.

מצוקות

במהלך המדיטציה או בשינה אני נתקלת לעתים במצוקות מממדים אחרים. אחרי שטיפחתי רק ארבעה חודשים, התנסיתי במצוקה אדירה. שד מרמה גבוהה מאוד לבש את דמותו של המאסטר כדי להפריע לי וכמעט נהרסתי. לא הייתי מסוגלת לעבור את המצוקה הזאת עד לתחילת 1997.

השד שלבש את דמותו של המאסטר ניגש אליי. ברכתי אתו כמאסטר והוא שאל אותי: "את השגת את הפא, מה את לומדת כעת אחרי שהשגת את הפא". עניתי לו שאני לומדת "טיפוח דיבור". הוא ביקש שאקרא לפניו ונעניתי לו. הוא ציין מתי ואיפה לא טיפחתי את הדיבור וכיוצא בזה וכיצד אוכל להרים את הרמה שלי בצורה כזאת. עניתי לו שאטפח את הדיבור שלי. הוא אמר שזה לא יעזור ושנפלתי עד התחתית ואין לי עוד כל סיכוי לטפח. כמו כן אמר לי שאני כל כך רעה ויש לי את זה או זה. הייתי ממש עצובה ושאלתי מתי אוכל לטפח והוא השיב שנחיה ונראה.

לא ידעתי שהוא שד, כך שהפסקתי לטפח. מאחר שהחלטתי לא לטפח, המאסטר באמת הפסיק לדאוג לי. הקארמה חזרה אליי והרגשתי כאב בכל גופי. השד הזה גם שלח אותי לגיהינום לצפות באחרים שסובלים. הוא גם ביקש ממני לסבול כדי שאוכל לשלם את חובותיי. הוא לקח אותי כתלמידתו והוביל אותי לסבול בגיהינום. הוכיתי קשה ונותרתי כמעט ללא כוח. סבלתי בצורה חמורה מאוד.

בתחילת 1997, אמי ביקשה שאחזור הביתה. מוחי היה מבולבל ונראיתי ממש שבירה. אמי שאלה מה קרה לי וסיפרתי לה שהמאסטר אמר לי לא לטפח וכך לא יכולתי לטפח. היא שאלה אותי כיצד יכולתי להיות טיפשה כל כך. מתרגלים רבים דאגו לי. הם לקחו את תמונת המאסטר ותלו אותה בביתי. כרעתי ברך לפני התמונה ואמרתי למאסטר: "האם אני יכולה לטפח? אני באמת רוצה לטפח". בעודי מדברת בכיתי: "אני מחפשת אותך כבר 40 שנה אבל אמרת לי שאיני יכולה לטפח ונפלתי עד התחתית אחרי שטיפחתי רק 4 חודשים. מאסטר, האם אוכל לשוב לטפח?" המאסטר הזיל דמעות, ואני שאלתי שוב אם אוכל לטפח. המאסטר הניד בראשו, ואני הייתי מאושרת כל כך. המאסטר סילק קארמה רבה עבורי.

למעשה המאסטר אמר:

" ז את אומרת אם למאסטר יש עוצמת אנרגיה גבוהה, הוא יכול לסלק עבורך קארמה. אם הגונג של המאסטר גבוה, הוא יכול לסלק הרבה מהקארמה שלך. אם הגונג של המאסטר נמוך, הוא יכול לסלק רק מעט מהקארמה ." ("ג'ואן פאלון"- הרצאה שלישית)

השד הזה לא יכול היה לסלק עבורי קארמה, כך שהוא נתן לי לסבול את כל הקארמה בעצמי.

כשראיתי שוב את השד הזה אמרתי לו שהוא מאסטר מזויף ושזוהי עובדה. "המאסטר האמיתי לא אמר לי להפסיק לטפח". השד היה ערמומי מאוד ולבש צורות שונות לעתים מזומנות. כל פעם שראיתי אותו הייתי שואלת אותו: "סליחה, האם אתה מאסטר לי הונג-ג'י?" מיד כששמע את השאלה השד היה עוזב במהירות. המאסטר ראה זאת ובכל פעם דאג להגיד לי: "אני מאסטר לי הונג-ג'י". הוא אמר לי זאת בכל פעם ופעם. כמה רחום הוא המאסטר. מאז השד לא הופיע עוד.

המשך יבוא....