התנסות שהוקראה בוועידת הפאלון דאפא התשיעית בישראל

מטפחים יקרים

לפני חמישה חודשים התחלתי להבין את החשיבות של שיתוף הפעולה בין המטפחים.

מתוך החוויות שלי ולימוד הפא הבנתי שתי הבנות:

הבנתי הראשונה היא ששיתוף הפעולה שזור כשתי וערב בטיפוח האישי ובהבהרת האמת. שיתוף פעולה נובע מהסובלנות שמטפחים בטיפוח האישי. בלי הסובלנות כלפי האחר הנובעת מהבנת האחר מנקודת המבט שלו וההתחשבות בו, איך יהיה שיתוף פעולה?

המורה אומר במאמר "הרצאת פא בוועידת הפא בבוסטון 2002":

"אסכולת הבודהא היא רק סוג אחד נפוץ שיש בו אלוהויות רבות מאוד. כמה אלוהויות קיימות? כמה מלכים כאלה יש? אם כל מלך היה מנהל דברים כמוכם כשמשהו קורה, תהיה צרה גדולה. אין להם את הויכוחים האלה שלא מתאימים לרמה שהם נמצאים בה. מובן שהם יכולים לראות את האמת, יכולים לראות מהי הדרך הטובה ביותר. אבל לעתים גם להם יש הבדלים בהשקפות מסוימות. אבל הם לא יתווכחו. זוהי סובלנות עצומה, חמלה כלפי יצורים חיים, מצב שבו אפשר להבין באדיבות את הכל. במונחים של בני אדם, הם יכולים להבין את האחרים."

ובמאמר "הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפיה, ארה"ב בשנת 2002":

"לכל ישות מוארת יש את מערכת העקרונות שהיא אימתה והתעוררה אליה בתוך עקרונות הפא של היקום ונוצרה מערכת משלה בתפיסת היקום. זה כמו בודהא שאקיאמוני, שמערכת הדברים שלו נקראת "איפוק מוסרי, מדיטציה בריכוז וחוכמה". אז לכל ישות מוארת גדולה, לכל יצור חי של היקום, יש מערכת כזאת משלהם של תפיסה לגבי היקום. אם הם יתווכחו האם זה לא יהיה אסון? דברים מסוג זה לא קיימים אצלם."

שיתוף הפעולה ביני לבין שתי מטפחות עמיתות ומטפח צעיר בן 8 וחצי, והסובלנות שלהם כלפיי מתוך חמלה והתחשבות, עזרו לי להתקדם בטיפוח האישי שלי. ככל שאני משפרת את עצמי, את החמלה והסובלנות שלי, אני משתפת פעולה עם האחרים טוב יותר ומצליחה טוב יותר להבהיר את האמת.

דוגמה לכך היא כשאני יוצאת להבהיר אמת ביחד עם מטפחת עמיתה והמטפח הצעיר – בקיץ בחופים, ובעונת הסתיו והחורף במקומות אחרים. אנחנו פוגשים סוגים שונים של אנשים, דוברי שפות שונות. לפני שאנחנו מתחילים, שלושתנו שולחים מחשבות נכונות חזקות כדי לנקות את השדה של כל המקום ושל האנשים, ורק אז ניגשים אליהם. אם אחד מאתנו נתקל בקושי או באתגר כלשהו, אנחנו עוזרים אחד לשני. בהבהרת האמת יש שני סוגי קשיים: סוג אחד הוא קושי טכני, למשל, כאשר חסרים עצומה או עלון בשפה כלשהי, או שלא מבינים את השפה של הבן אדם, או שקשה להסביר לו בשפה שלו: הסוג השני הוא קושי או חסימה נפשית או פיזית כתוצאה מההפרעות של הכוחות הישנים. העזרה ההדדית בינינו המטפחים עזרה לי לטפח חמלה וסובלנות כלפי מטפחים עמיתים וכלפי אנשים רגילים. בהבהרת האמת כאשר האדם שאני עומדת מולו ומסבירה נראה עייף או מבולבל או כועס, אני עושה כמיטב יכולתי להקשיב לו, להכיל אותו, ולפורר במחשבות נכונות את הרוע שמרעיל ומסמא אותו. אני מתאמנת ומשתדלת לשכלל יותר את היכולות האלו.

הבנתי השנייה היא שמעבר לשיתוף הפעולה הפיזי בשטח, כאשר יש שיתוף פעולה טוב בין מטפחים מתוך לב נקי ומתוך הפא, האלוהויות של הפא מאדירות את תוצאות הבהרת האמת. המורה אומר במאמר "תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא", פסקה שלישית:

"כפי שהבנתם, בפרויקטים הרבים שתלמידי הדאפא יזמו כדי להתנגד לרדיפה, להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות, הדבר החשוב ביותר הוא שתלמידי הדאפא ישתפו פעולה ביחד היטב, ורק כאשר אנשים יעבדו היטב ביחד, הדברים ילכו היטב".

להלן שלוש דוגמאות הממחישות את ההבנה השנייה:

דוגמה ראשונה: בדיעבד המחישה לי את ההבנה ועוד לא קלטתי את זה, הייתה בפעמים הראשונות שיצאתי עם מטפחת עמיתה להבהיר את האמת. קבעתי איתה שנפגש ב"מגה" בתל אביב. אני כהרגלי הלכתי ל"מגה" הלא נכון. לא מצאנו אחת את שנייה, ומשיחה טלפונית התברר כי הלכתי ל"מגה" הלא נכון כי היו שניים. אני רציתי לוותר. היא לא וויתרה ואמרה שתחכה לי. היא חיכתה לי שעתיים. כשלבסוף נפגשנו, דיברנו על כך. היא לא כעסה, פשוט רצתה להבין מה גרם לי לכך שהלכתי למקום הלא נכון. בגלל הטעות שלי נסענו במסלול שונה ומצאנו מקום שלא חשבנו בכלל להבהיר בו אמת. "בית ברבור", ששם היו 300 צעירים. עצרנו שם ונכנסנו, ושתינו החתמנו את כל ה-300.  כעת, זמן ארוך אחרי אותו יום, חשבתי מה היה קורה אם היא לא הייתה מחכה לי בסובלנות – לא היינו מבהירים אמת ל-300 יקומים של ישויות חיות.

דוגמה שנייה: אני ואותה מטפחת עמיתה הבהרנו את האמת בחוף הרצליה ביום שבת. בחוף היו גם צעירים רבים. באותו יום, למרות שלבי רצה להחתים, הגוף שלי היה תשוש. הייתי עייפה מאוד. אך הלב שלי היה בפא – להבהיר אמת ליצורים חיים. השתרכתי אחרי המטפחת העמיתה ולא אמרתי מילה. היא ראתה שאני מותשת. השתדלתי להיות ערנית ולהבהיר אמת ככל יכולתי. לבסוף  היא ליוותה אותי למקלחת בים להתרענן. התיישבתי לנוח לאכול ולשתות כדי שכוחי יחזור אליי. היא אמרה שהיא הולכת להחתים ושהיא תחזור לראות מה שלומי, והלכה להמשיך להחתים על העצומה. ישבתי, אכלתי ושתיתי ואחר כך הקשבתי להרצאות של המורה ב-3MP. הקשבתי למורה מכל הלב ובמצב של וו –וויי. הרגשתי אנרגיה ושדה של פא. הלב והמוח היו ריקים ממחשבות אנושיות ומלאים רק בפא. לפתע התקבצו לידי שתי קבוצות של 20 נערים צעירים, אני מאמינה שהשדה של הפא משך אותם אליי. כשהמטפחת העמיתה חזרה לראות מה שלומי אמרתי שאני מרגישה יותר טוב. היא ראתה את הנערים שלידי והחתימה גם אותם. בדרכנו לצאת משם חזרה הביתה המשכנו להחתים. אנשים קראו לנו מכל כיוון שניגש אליהם להבהיר להם את האמת. הם קראו לנו במבטיהם, במחוות יד, או שניגשו אלינו וביקשו שנבוא אליהם כדי להבהיר להם את האמת. היו  אנשים שהודו לנו על שסיפרנו להם, היו אנשים שרצו לשמוע עוד והתעניינו איך יוכלו עוד לעזור כדי להפסיק את הרדיפה. האנשים שפגשנו היו נפלאים כולם. לא היה לנו לב לעזוב את היצורים החיים האלו שקוראים לנו שנבהיר להם את האמת. באיזשהו שלב,אמרה לי המטפחת העמיתה: "תצילי אותי מהאנשים שאני צריכה להציל, אני לא יכולה לא להציל אותם". חייכתי. הגוף שלי שוב היה באפיסת כוחות, אך הלב בפא. ביקשתי עזרה מהמורה והאלוהויות שיתנו לי כוח. בסופו של דבר חלקנו עלונים והמשכנו להחתים. למרות התשישות שלי והעובדה שגם לה נגמרה האנרגיה לקראת הסוף, בשש שעות החתמנו 300 איש.

דוגמה שלישית: לפני כמה חודשים, כאשר אותה מטפחת עמיתה התבקשה לתלות בהרצליה פוסטרים של אירוע יום פאלון דאפא שעמד להתקיים בגן "בן שפר", הציעו לה לבקש ממני עזרה כי אני גרה ליד הגן ומכירה את הרצליה. ואז הגיעה אלי שיחת טלפון ממנה שהיא מבקשת ממני עזרה עם הפוסטרים של יום הפאלון דאפא. החיבור מחדש הזה הפתיע אותי, כי לפני כן היה בינינו ניתוק במשך כמה חודשים בעקבות משהו שקרה בינינו לפני כמה זמן. אותה מטפחת עמיתה נפגעה והייתה עצובה מכך שכאשר הבהרנו יחד את האמת בעבר, אני עשיתי זאת עם פרצוף של "תשעה באב" שנבע מהחזקות רבות שעדיין לא סילקתי ושהיא חשפה אותם. לקח לי זמן ל"התבשל" ולהתגבר על כך בלבי, אך לא העזתי ליצור אתה קשר שוב. למה? כי כנראה לא הבנתי את הנקודה העיקרית עד הסוף ועוד נשאר בי שמץ מהכאב הקשה של "גרזנים" שנוחתים עליי בנקודות הכי כואבות. בדיעבד ניתנה לי ההזדמנות להבין. לכן כאשר היא התקשרה אליי באותו יום, לא חשבתי הרבה ואמרתי: "חכי, אני מבטלת משהו וחוזרת אלייך". חזרתי אליה ותיאמנו מקום וזמן להיפגש. כשהתחלנו בחלוקה (אחרי שליבנו את העניינים בינינו), כל החוסר ההתמצאות שלי בכיוונים תקף אותי בעוז ,הייתי בבלק-אאוט מוחלט ולא ידעתי כלום. אך האלוהויות של הפא עזרו לנו. היא נסעה ללא עזרתי וכך מצאנו את כל הגנים ובתי הספר בהרצליה, בעיקר את אלו שכלל לא הופיעו ברשימה. להפתעתי, המטפחת העמיתה הזאת הייתה תמיד במצב רוח טוב ובחדווה. הקושי שלי וההטעיות שלי בכיוונים לא הרגיזו אותה. היא לא כעסה עליי. גם ביום השני, כאשר הטעיתי ו"שיגעתי" אותה אפילו למרות המפה שהייתה לי, היא לא כעסה עליי והייתה שמחה. לבסוף היא שאלה אותי בתמימות אם יש לי בעיה בכיוונים ועניתי לה שכן. זה הצחיק אותה ואותי. הנסים שקרו לנו, כשהגנים ובתי הספר שהיינו צריכות צצים להם באורח קסם כשאנחנו טועות בכיוונים, היו עזרת האלוהויות שעזרו לנו, והעזרה הזו הגיעה בזכות המחשבה הנכונה, הסובלנות של המטפחת העמיתה ושיתוף הפעולה בינינו.

שיתוף הפעולה, ההתקדמות בטיפוח וההרמוניה ביני לבין מטפחים שאיתם אני מבהירה אמת, לומדת פא ושולחת מחשבות, משקפים דרכנו את היופי של הפא ואת האושר על כך שקיבלנו את הפא ואת הזכות הגדולה להיות ראויים להיות תלמידי דאפא של תיקון הפא ולהציל ישויות חיות.