(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית השמינית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

לחלק הראשון

מסלול הטיפוח תרגול של כל אחד מתועד. אני יכולה לראות כיצד טפחתי בעבר, כמו כן אני רואה איך אני מטפחת כיום. לאורך הטיפוח תרגול שלי, המאסטר אִפשר לי לראות כמה סצנות כדי לעזור לי לסלק את ההחזקות שלי. למשל הייתה לי החזקה חזקה לסקרנות, ולקח לי זמן רב כדי לסלק אותה. לאחר שראיתי בממדים אחרים עיניים גדולות רבות, תהיתי: "מדוע לא ראיתי את העיניים הגדולות של המאסטר? למאסטר צריכות להיות אין ספור עיניים גדולות". הסתכלתי על המאסטר ואכן ראיתי עיניים גדולות רבות. בראשי אמרתי למאסטר: "מאסטר, לא אנסה עוד לראות זאת. זאת ההחזקה שלי". המאסטר הראה לי כל מה שרציתי לראות; אבל הייתי צריכה למצוא את ההחזקה שלי של רצון לראות דברים. זה היה רק כדי שאסלק את ההחזקות. לדוגמה, המאסטר אִפשר לי לראות את

"שלושת הפרחים מתאספים מעל הראש." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שלישית" "מה המורה נתן לתלמידים?")

אמרתי אז: "מאסטר לא תהייה לי לזה החזקה. כמה טוב זה יהיה אם אטפח ואגיע למצב הזה בעצמי".

פעם ראיתי בממד אחר שהמאסטר כבול וישות שלילית מכה אותו בשוט. ההצלפה הייתה חמורה מאוד ובגדי המאסטר נקרעו. צעקתי, תפשתי את השוט וזרקתי אותו, וגם גערתי בישות השלילית. בכל אופן, המאסטר אמר: "תִקָשרי ותכרעי ברך". אז נקשרתי שם בחוזקה וכרעתי ברך. המאסטר אמר לי: "את צריכה להתבונן בעצמך ולבדוק את עצמך היטב". המאסטר עבר סבל עצום עבור תשלום הקארמה שלנו. זה המאסטר שסובל ועובר קשיים רבים עבורנו. כשראיתי שהמאסטר נושא סבל וסובל למעננו, לא יכולתי לשאת זאת. הוארתי לכך שהמאסטר סובל עבורנו כדי להציע לנו הצלה. בעבר, לישויות שמימיות לא הייתה יכולת כזאת. רק המאסטר מסוגל לסבול עבור כל הישויות החיות.

לאחר ה-25 באפריל 1999 הרגשתי שהמצב עומד להשתנות בקרוב. כשישבתי במדיטציה ראיתי שהדאפא נרדף וכמה מתרגלים נשלחו לכלא. בכל אופן, לא הבנתי שעליי לעשות משהו כדי להפסיק את הרדיפה. חשבתי שזה בגלל הקארמה שלנו במקום לראות זאת כ"טיפוח בתקופת תיקון הפא".

לאחר ה-20 ביולי 1999 נסעתי לבייג'ינג ארבע פעמים כדי למחות (לשלטונות, נגד הרדיפה ומעצר המתרגלים, המת'). נשארתי בבייג'ינג כשנה ונעצרתי שם כ-12 פעמים. אהבתי לבצע את התרגילים בכיכר טיאננמן. תמיד הייתי האחרונה שהשוטרים תפסו. לאמיתו של דבר זה לא היה המאסטר שארגן את המצוקות האלה עבורי. כל פעם שנעצרתי בבייג'ינג זה היה בגלל ההחזקות שלי. לאחר שסילקתי אותן, הצלחתי להתחמק בקלות, מאחר שלא הייתה לי את המצוקה הזו. באותה תקופה ההבנה שלי הייתה שעליי רק לסבול ולסלק את הקארמה שלי. בנוסף לרגשנות שלי למאסטר, לא הוארתי לכך שהטיפוח שלנו הוא טיפוח בתקופת תיקון הפא. בגלל המושגים שלי גרמתי לעצמי מצוקות נוספות.

אף על פי שנראה היה שהרוע מנסה להשמיד את השמים ואת הארץ, אני נשארתי בבייג'ינג. למעשה זה היה המאסטר שנתן לי אומץ שכזה.

לאחר ה-20 ביולי 1999 הגשתי מחאה הן לשלטונות ברמה העירונית והן לשלטונות של הפרובינציות. בגלל שהשוטרים בפרובינציית גואנג-דונג עצרו את המתרגלים בכל מקום, זה היה בלתי אפשרי למחות שם. לכן נסעתי לבייג'ינג כשסמל של פאלון צמוד לז'אקט שלי. כדי להבהיר את האמת על הפאלון גונג כתבתי מכתבים ושלחתי לכל הדרגות של השלטונות. זמן קצר לאחר זאת החלו להאזין לכל שיחות הטלפון בביתי.

לאחר שהגעתי לבייג'ינג, ראשית הלכתי לפארק לתרגל כשאני חושבת שכשאעשה זאת המתרגלים האחרים יוכלו למצוא אותי. לא פחדתי. בסופו של דבר אף שוטר לא בא למנוע ממני לתרגל, אבל גם לא ראיתי אף מתרגל. לאחר שעזבתי את בייג'ינג, אימתתי את הפא גם בכמה ערים אחרות.

לאחר מכן חזרתי לגואנג-ג'ואו ושיתפתי התנסויות עם מתרגלים רבים. אמרתי להם שכל אחד מאתנו צריך לצאת לאמת את הפא ולספר לאנשים על הנפלאות של הפאלון דאפא.

כדי ליצור קשר עם מתרגלים שיבואו לתרגל את התרגילים בקבוצה, התקשרתי מהטלפון שבביתי. מאחר שלאחר ה-20 ביולי 1999 הייתה האזנה לטלפון שבביתי, נעצרתי מיד ונלקחתי לתחנת המשטרה. השוטרים בקשו שאכתוב הצהרת ערבות ולהבטיח שלא אתרגל עוד פאלון דאפא. ישבתי שם ואמרתי "מדוע שאוותר ואפסיד במערכה? הדאפא שלנו צריך להיות המנצח!" באותה עת היה לי עדיין אופי תחרותי. השוטרים אילצו אותי לכתוב משהו. אז כתבתי משהו על גדולת הדאפא. הם השגיחו עליי כל הלילה ולהפתעתם גילו שלמרות שלא ישנתי אני עדיין מלאת אנרגיה. שוטר אחד שאל אותי: "נראה לי שאתם מתרגלי הפאלון גונג נמצאים בכושר טוב מאוד. אנחנו (השוטרים) היינו צריכים להתחלף בשמירה ובשינה, כיצד זה שאינך עייפה? עניתי לו שכיצד אני יכולה להיות עייפה? אני כותבת על נפלאות הדאפא, וזה כדי להפיץ את הדאפא. למחרת היום שוחררתי.

באוגוסט 1999 נודע לי שהיה זה ג'יאנג (זמין) הרע והמושחת שהורה על רדיפת הפאלון גונג. אז הגשתי לכן ערעור מחאה נוסף לבייג'ינג ותכננתי לערוך ביקור בג'ונג-נאן-האי כדי לתבוע לדין את ג'יאנג. בעודי ברכבת ערכתי טיוטת מכתב לג'יאנג, ומהרכבת המשכתי לג'ונג-נאן-האי במונית. הגעתי לדלת בחזית ג'ונג-נאן-האי ואמרתי לשומר שאני מתרגלת פאלון דאפא ואני צריכה לדבר עם ג'יאנג. שוטר בבגדים אזרחיים הכניס אותי מהר לטנדר ולקח אותי לתחנת המשטרה.

במשטרה לקחו ממני את ספרי הדאפא שהיו לי, ולאחר מכן העבירו אותי לבית חולים לחולי נפש. חשתי שזה אינו מקום שתלמידי דאפא צריכים להיות בו; לכן במוחי אמרתי למאסטר: "מאסטר עשיתי טעות חמורה. לא הייתי צריכה לשתף פעולה עם הרוע". המשטרה כלאה מתרגלים רבים בבית החולים לחולי נפש. ברגע שנכנסתי מתרגלים צעקו "האם את מתרגלת? בואי לכאן". אז הצטרפתי אליהם ושמחתי לתרגל שוב בקבוצה. תוך זמן קצר מנהל משרד שן-ג'ן בבייג'ינג העביר אותי אליהם.

הוכנסתי לתא בידוד. מיד כשהשוטר הלך ניסיתי להימלט. השוטרים שמעו את הרעש שהקמתי ובאו כדי לרסן אותי באופן פיזי. אמרתי להם שאני דורשת לפגוש את ג'יאנג, ורוצה לתבוע אותו לדין צדק. השוטרים גררו אותי לחדר אחר. התיישבתי שם בישיבת מדיטציה. בלילה כשהשוטרים עזבו, פתחתי את דלת החדר וגיששתי וחיפשתי בחשכה את דרכי כדי לרדת למטה. אבל, היה מאוד חשוך שם ולא מצאתי את חדר המדרגות, והיה עליי לחזור לחדר.

ברוחי ביקשתי את עזרת המסטר: "מאסטר אנא עזור לי, אינני יכולה למצוא את שער הכניסה. אנא עזור לי אינני יכולה להישאר כאן. אני צריכה להגיש ערעור מחאה". ואז חלון החדר נפתח. יצאתי דרך החלון ונעמדתי על המזגן שהיה מותקן שם, אמרתי "מאסטר אני עומדת לקפוץ למטה" . שחררתי את אחיזתי מאדן החלון וקפצתי למטה. כשהגעתי לקרקע נחתתי ישר במצב עמידה יציב. הסתכלתי מסביב וראיתי שאני עדיין נמצאת בחצר בית החולים לחולי הנפש. לחצר היה שער שהיה נעול במנעול גדול. הלכתי לבדוק את המנעול והוא נפתח באופן אוטומטי. "תודה רבה מאסטר!" פתחתי את השער ומיד נמלטתי.

נכנסתי למלון חמישה כוכבים. סמל הפאלון היה עדיין על הז'אקט שלי. סיפרתי לפקיד הקבלה שאני מתרגלת פאלון גונג ושאני רוצה להתארח במלון, אך אין עליי תעודת זהות בגלל שהמשטר הקומוניסטי לקחו אותה ממני. עמדתי ליד דלפק הקבלה והמשכתי לספר לפקיד הקבלה על הרדיפה. בסופו של דבר פקיד הקבלה הקצה לי חדר. חשבתי שעליי לרחוץ באמבט ולסדר את בגדיי. להפתעתי כל בגדיי היו נקיים לחלוטין. אולי הם עברו דרך ממדים אחרים.

לאחר זאת הלכתי שוב לכיכר טיאננמן במחשבה שאולי אמצא שם עוד מתרגלים כדי שיחד נתבע את ג'יאנג. אך לא מצאתי אף מתרגל. טלפנתי לכמה מתרגלים ושיתפתי אותם במה שחשבתי לעשות. הם הסכימו להגיע לבייג'ינג. לאחר זאת ניגשתי למלון זול שמציע רק שרותי לינה, כדי להכין למתרגלים מקומות לינה. סיפרתי למלונאי שאני מתרגלת פאלון גונג ושהשוטרים לקחו ממני את תעודת הזהות שלי. המלונאי אמר "אל תדאגי, פשוט תישארי כאן". אמרתי לו שאני רוצה לשכור חדרים בקומה שלמה, ובקשתי ממנו שישמור אותה עבורי. מתרגלים רבים הצליחו להגיע, זה אחר זה. המשכתי לטלפן למתרגלים. כשעוד ועוד הצטרפו אלינו שכרנו קומה שלמה נוספת. בגלל שלא הייתה לי החזקה לפחד, כל מה שעשיתי הלך בצורה חלקה מאוד.

המשך יבוא....