(Minghui.org)

טיסה CA981 מסין נחתה בשדה התעופה JFK בניו יורק ב-27 בינואר 2011. ילדה קטנה הציצה מבעד לחלון המטוס וצעקה בשמחה: "מאמי, הגענו לאמריקה".

צ'ינג צ'ינג יכולה סוף סוף לחייך לאחר שעזבה את סין ונחתה בארה"ב

הילדה הקטנה בת השבע, ניו צ'ינג צ'ינג הגיעה לכאן מבייג'ינג, סין. בשבע שנות חייה היא בילתה עם אמה פחות משנתיים. אביה, מר ניו ג'יאן-פינג ואמה גב' ג'אנג ליאן-יינג הם מתרגלי פאלון גונג. הם נעצרו ונכלאו פעמים רבות על-ידי המשטרה של המשטר הסיני, במהלך רדיפת הפאלון גונג בסין ב-12 השנה האחרונות.

צ'ינג צ'ינג הייתה בת 18 חודש כשאמה נאסרה

ב-14 ביוני 2005, עצרה המשטרה את גב' ג'אנג, אמה של צ'ינג צ'ינג, מפני שכתבה מאמר לאתר Minghui (אתר בסינית החושף את הרדיפה שהמשטר בסין מנהל נגד מתרגלי הפאלון גונג בסין) כשהיא חושפת את הפשעים המבוצעים על-ידי בכירים ממשטרת שיאנג-הה-יואן ו"משרד 610", נגד מתרגלי פאלון גונג. תחילה הוחזקה במחלקה זמנית בבייג'ינג ומשם הועברה למרכז המעצרים ג'או-יאנג. לאחר מכן נגזרה עליה באופן בלתי חוקי תקופת מאסר של שנתיים וחצי במחנה עבודה בכפייה לנשים בבייג'ינג, שם עברה עינויים שוב ושוב. ב-2006 הסוהרים במחנה ניסו לגרום לה לוותר על אמונתה (אחד האמצעים שנקטו: השמיעו לה סביב השעון תינוק הבוכה בקולי קולות). אולם גב' ג'אנג נותרה איתנה באמונתה.

כשגב' ג'אנג נעצרה צ'ינג צ'ינג הייתה בת 18 חודש בלבד. היא הייתה שואלת תמיד את אביה מתי תחזור אמה הביתה.

בסוף 2005, כמה ימים לפני ראש השנה, משפחתה של ג'אנג קיבלה רשות לבקר אותה במחנה. צ'ינג צ'ינג התעוררה מוקדם בבוקר, נרגשת לראות את אמה. אבל היא הייתה כל כך עייפה שנרדמה ולא זכתה לראות אותה. אולי זה היה לטובה, כיוון שפניה של האם באותו זמן היו מצולקות וחבולות מהמכות שקיבלה.

שמונה חודשים לאחר מכן צ'ינג צ'ינג נסעה שוב לראות את אמה. פניה של האם עדיין הראו סימני צלקות והיא רזתה מאוד. צ'ינג צ'ינג לא הכירה את אמא שלה. כשאמה ניסתה לחבק אותה היא בכתה מרוב פחד. לאחר מכן האם החזיקה אותה וצ'ינג צ'ינג שאלה אותה: "מי את?" האם הייתה המומה.

במשך שנתיים וחצי בהן הייתה גב' ג'אנג במאסר, הרשו לצ'ינג צ'ינג לראות אותה חמש פעמים, לרוב בבית החולים, לשם הובהלה גב' ג'אנג לאחר שסבלה חבלות ממכות שהוכתה.

פעם אחת במהלך ביקור אמר מר ניו לאשתו לרשום ולתעד את העינויים שעברה כדי שיוכל לפנות עם זה לעורך-דין. אחד הסוהרים ששמע את השיחה הורה למר ניו ולצ'ינג-צ'ינג לעזוב את בית החולים. כשניסתה גב' ג'אנג לראות את בתה בת השנתיים דרך החלון, הסוהר ואסירים נוספים הכו אותה וקשרו אותה למיטה. צ'ינג צ'ינג זכרה שכששמע מר ניו את קול המכות, הוא חזר להפסיק את הסוהרים והאסירים. צוות בית החולים ושוטרים גררו אותו משם החוצה.

במארס 2007 תרגלה גב' ג'אנג את התרגילים והסוהר הורה לאסירות להכות אותה בשל כך. כתוצאה מכך היא סבלה מדימום תוך גולגולתי והועברה מבית החולים טיאן-טאנג-הה לניתוח מידי בבית החולים רן-הה בבייג'ינג. הרופא אמר שהיא נמצאת בסכנת חיים והיא נותרה במצב קריטי במשך 12 יום. צ'ינג צ'ינג ואביה ביקרו אותה שוב. גב' ג'אנג הייתה חסרת הכרה כשצינורות רבים מחוברים אליה וראשה מגולח. ברגע שצ'ינג צ'ינג ראתה את אמה ושאלה מדוע היא נראית כך, הורה להם הסוהר לעזוב. צ'ינג צ'ינג המשיכה לצעוק: "מאמי, חזרי הביתה, מאמי חזרי הביתה".

גב' ג'אנג ליאן-יינג שוכבת במיטה בבית חולים בטיאן-טאנג-הה

לאחר הניתוח הועברה גב' יאנג בחזרה לבית חולים טיאן-טאנג-הה. צ'ינג צ'ינג נסעה לראות את אמה בפעם החמישית. היא כיבדה אותה בסוכרייה. אבל לפני שיכלה לומר משהו, הסוהר אמר להם שעשר הדקות שהוקצבו להם הסתיימו ועליהם לעזוב. צ'ינג צ'ינג סירבה לעזוב והסוהר משך אותה בכוח מאמה.

צ'ינג צ'ינג המשיכה לחשוש לשלומה של אמה כיוון שהתמונות של אמה חבולה מעינויים רדפו אותה. באוקטובר 2006 גב' ג'אנג קיבלה רשות מהנהלת מחנה העבודה לצלצל פעם אחת יחידה הביתה. כשצ'ינג צ'ינג שמעה את  קול אמה בטלפון היא שאלה: "מאמי, האם הם הכו אותך?", הסוהר קטע מיד את השיחה.

מרגע שהייתה עדה למאסר אמה הפסיקה הילדה הקטנה לחייך

גב' ג'אנג שוחררה ב-2007 שנתיים לאחר מאסרה וחזרה למשפחתה ולבתה שהייתה כבר בת ארבע באותו זמן.

ארבעה חודשים לאחר מכן החל המשטר בסין לעצור מתרגלים בקנה מידה רחב כ"הכנה" לאולימפיאדה. ב-20 באפריל 2008 נעצרו שני הוריה של צ'ינג צ'ינג בדיוק כאשר שלושתם חזרו הביתה מקניות. השוטרים חיכו להם בדלת הכניסה. אחד השוטרים תפס את גב' ג'אנג בצווארה והיא נפלה על גבה. הביצים שקנתה והמטריה נפלו מידיה על הרצפה. גב' ג'אנג צעקה: "פאלון דאפא הוא טוב". השוטרים כיסו את ראשה בשק שחור וגררו אותה במעלה המדרגות. צ'ינג צ'ינג הייתה מבוהלת מאוד והמשיכה לצרוח: "מאמי".

השוטרים גררו גם את אביה, מר ניו, במעלה המדרגות, ריתקו אותו למיטה ואת גב' ג'אנג ריתקו לספה. הם בזזו והפכו את הבית. גב' ג'אנג הסירה את השק השחור מראשה והשוטרים בתגובה גררו אותה במדרגות וזרקו אותה למכונית. צ'ינג צ'ינג רצה אחר אמה כשהיא בוכה בקול. המכונית החלה לנסוע וצ'ינג צ'ינג נותרה לבדה בגשם.

לאחר שהייתה עדה למעצר אמה הפסיקה צ'ינג צ'ינג לחייך או לצחוק ופחדה לדבר כשהייתה מחוץ לבית.

כששני הוריה בכלא נאלצה צ'ינג צ'ינג לגור עם קרובי משפחה. היא כתבה להוריה וחתמה את ידה על המכתב, מייחלת שאמה תוכל להחזיק בידה בזמן שאינה נמצאת.

גב' ג'אנג נלקחה למרכז המעצרים דונג-צ'נג ולמחלקה הזמנית בבייג'ינג. במשך חודשיים היא עברה עינויים ולאחר מכן הועברה למחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא בליאו-נינג. ידיה היו כבולות והיא עונתה שם. היא סבלה שיטות שונות של עינויים כמו "עינוי המתיחה" במשך יותר מעשרים פעם. לאחר מכן לא יכלה ליישר את אצבעותיה במשך יותר משנה. סוהרים כיסו פעמיים את עיניה וחשמלו אותה באלות מחשמלות בין ירכיה, בבתי השחי ובמקומות צנועים בגופה. הסוהרים לא הפסיקו עד שבשרה נחרך. היא הוכתה באלות מחשמלות, במוטות עץ, בלוחות של המיטה ובאזיקים. בכמה מקרים משכו הסוהרים בשערה והטיחו את ראשה בקיר או בשולחן. הם הכו בפניה בכף בישול גדולה ושפתיה נחתכו בחתך עמוק. סוהרות הזריקו לה סמים בלתי ידועים. היא נתלתה פעמים רבות בצורות שונות. לפעמים תלו אותה ומתחו את גופה כשהיא עירומה עד שהייתה מתעלפת מהכאבים הנוראיים. פעם אחת, אחת הסוהרות תקעה מקל באורך כ-2 מטר בגופה. המפקדת בעטה בה במקומות צנועים. פעם כפתו את ידיה למסגרת החלון כשרגליה פסוקות לרווחה, קשורות לצינורות החימום. בקיץ היו קושרים אותה לעתים קרובות למיטה, כשידיה קשורות למטה, לגלגלי המיטה. כפו עליה להישאר במצב זה במשך זמן ארוך והכאב היה בלתי נסבל. יום אחד הכו אותה עשרים איש עד שהייתה על סף מוות. לאחר מכן הלעיטו אותה בכדורים כדי להעיר אותה והמשיכו בעינויים.

צ'ינג צ'ינג לא ידעה שאמה מעונה באכזריות, אבל היא מעולם לא הפסיקה לחשוש לחייה. מאוחר בלילה היא הייתה מתחבאת בחדר האמבטיה ובוכה. בחופשים היא הייתה בוכה בפינה. כשנשאלה מדוע בכתה היא השיבה: "אני לא יודעת אפילו אם להוריי יש משהו לאכול היום". היא הייתה אז בת ארבע.

הוריה שוחררו בסופו של דבר. צ'ינג צ'ינג כבר לא הייתה רגילה לקרוא לאמה "מאמי" ולפעמים קראה לה "דודה". אולם היא התרגשה להיות שוב עם הוריה.

צ'ינג צ'ינג והוריה נמצאים באמריקה מתחילת השנה. הם הצליחו לברוח מהמשטר של המפלגה הקומוניסטית הסינית. בארה"ב שוב מאירות פניה של צ'ינג צ'ינג בחיוך נפלא, לאחר זמן כה רב. היא עכשיו שמחה ועליזה.

---