(Minghui.org)

ההבדל היסודי בין החיים בקוסמוס החדש והקוסמוס הישן הוא שהחיים בקוסמוס החדש מבוססים על חוסר אנוכיות, ואילו בעוד שהחיים בקוסמוס הישן מבוססים על אנוכיות. המורה אמר :

"למעשה, כשמטפחים בעבר אמרו "אני עושה כך וכך", "אני רוצה לעשות כך וכך", "אני רוצה להשיג כך וכך", "אני מטפח", "אני רוצה להיות בודהא" או "אני רוצה להשיג רמה כזו וכזו" – דבר מאלה לא היה מחוץ לאנוכיות.'." ("ללמד את הפא בוועידת הפא בשווייץ", 1998)

במהלך תיקון הפא, עלינו לסלק את האנוכיות השזורה ברבדים השונים שבחיינו.

תלמידי דאפא רבים סבלו עינויים שונים במחנות העבודה בבתי הכלא ובמרכזי שטיפת המוח. יוצאי דופן הם הסיפורים שלהם על הינצלות ממוות בזכות האמונה הנכונה והצודקת שלהם בדאפא. מה שהייתי רוצה לחלוק איתכם הוא הבנתי מנקודת מבט שונה.

ב"הוראת הפא בוועידת הפא של מערב ארה"ב 2004" המורה אמר:

"אם אינכם מטפחים את עצמכם על בסיס הפא, אינכם יכולים לטפח גבוה יותר רק על ידי כך שאתם נושאים רדיפה, קל וחומר שאינכם יכולים להגיע לסטנדרטים שנקבעו עבור תלמיד דאפא".

כשנרדפים, עלינו לחפור עמוק לתוך מוחנו. בזמן שסובלים מרדיפה עלינו לשאול את עצמנו אם מחשבותינו הן לחלוטין לפי הפא, האם אנו עומדים בקנה המידה של תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא.

מתרגלים עמיתים רבים סבלו מרדיפה והתנגדו לה תוך כדי שימוש במושגים אנושיים. חלק מהם חשבו "גם אם אפסיד את גופי האנושי, עדיין אהיה ראוי לתואר תלמיד דאפא", או "אפילו אם יכו אותי למוות, לא אחתום על "הצהרת טרנספורמציה". מנקודת המבט של להיות בעל אמונה חזקה בדאפא, מחשבות אלה הן נכונות ברמה ההתחלתית של הטיפוח שלנו. לעומת זאת, לגבי מתרגלים ותיקים, אולי דווקא המחשבות האלה נתנו לכוחות הישנים הזדמנויות ותירוצים לרדוף את תלמידי הדאפא, ומנעו מהם להדגים את אצילותו של הדאפא.

אם מחשבותינו מושרשות בתקווה להגשמה עצמית , אז אף אחת מהן אינן אלא אנוכיות. במילים אחרות מחשבות אלה עולות בקנה אחד עם הכללים של הקוסמוס הישן ולכן החיים בקוסמוס הישן מעיזים לעולל את הרוע. מעקרונות הפא עלינו להבין שרדיפה זו עם כוונתה כביכול להרפות תלמידי דאפא, תוכננה אך ורק על ידי הכוחות הישנים למען מטרות אנוכיות שלהם בלבד. זה נחשב כהפרעה חמורה לתיקון הפא, ולייצורים החיים המחכים להצלה. כתלמידי דאפא עלינו להתכחש לחלוטין לרדיפה שתוכננה על ידי הכוחות הישנים.

העקרונות של היקום החדש אינם מרשים את קיומה של רדיפה שמטרתה היא חיסול אלוהיות שעוזרות להציל יצורים חיים. לדאפא יש את מעמדה וכבודה. אם כל תשומת לבנו היא ההגעה לשלמות במחשבה "אני לא יכול לחתום על ההצהרה", "אני לא יכול לוותר על תואר של תלמיד דאפא", "אינני יכול לעשות זאת וזאת", אז מה ההבדל בינינו לבין אלה שהמורה תיאר ב"ללמד את הפא בוועידת הפא בשווצריה": (תרגום לא סופי)

"למעשה, כשמטפחים בעבר אמרו "אני עושה כך וכך", "אני רוצה לעשות כך וכך", "אני רוצה להשיג כך וכך", "אני מטפח", "אני רוצה להיות בודהא" או "אני רוצה להשיג רמה כזו וכזו" – דבר מאלה לא היה מחוץ לאנוכיות.'"." ("ללמד את הפא בוועידת הפא בשווייץ", 1998)

אנחנו תלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא. בקרוב נגיע לרמות של בודהות, טאואים, ואלוהיות בקוסמוס החדש. כל מחשבה שלנו צריכה להיווצר מחוסר אנוכיות. כיצד יכולים רווח ותועלת אישית להישקל מול תיקון הפא? הדאפא אינה צריכה להירדף. תלמידי הדאפא אינם צריכים להירדף. זה נגד העקרונות של היקום החדש.

כאשר חלקיקים של חלקיק דאפא נטמעים בתיקון פא, כוחה של הדאפא תוצג, הכוחות הישנים לא יעזו לעצור בנו והרדיפה תסתיים.

האמור לעיל הם ההבנות האישיות שלי. אנא בטובכם ציינו כל מה שאינו הולם.