(Minghui.org)

שמי ג'אנג ליאן-יינג. ביום הולדתי ה-20 באפריל 2008, כשאני ובתי בת הארבע הגענו לחזית בית המגורים שלנו  מישהו כרך את זרועו תחת צווארי ודחף שק שחור על ראשי. המטריה והביצים שנשאתי בידיי נפלו לרצפה ובתי צעקה: "אמא".

גררו אותי במעלה המדרגות. מישהו פתח את דלת הכניסה לביתי וכמה אנשים דחפו אותי פנימה על הרצפה כשאני נחבלת בפניי. השק הוסר מעל ראשי. ראיתי את בעלי שוכב על המיטה מבלי שיוכל לזוז, כשראשו מכוסה בשק שחור וידיו כבולות מאחורי גבו. כמה שוטרים בלבוש אזרחי חיטטו בכל דבר. החדר היה הפוך לגמרי. הם לקחו את המחשבים שלנו וחפצים אישיים אחרים. כששאלתי מיהם, ענה לי אחד מהם שהרכיב משקפיים: "אנחנו שוטרים רעים". לאחר מכן גררו אותי במדרגות למטה. בחוץ ירד גשם ובתי צרחה: "אמא, אמא" באותו יום היא הפסיקה לחייך. גם לאחר מכן כשמישהו צילם אותה ביום הולדתה וכשדודתה ביקשה שתחייך, היא בכתה ולא הצליחה.

אני ובעלי מתרגלים פאלון גונג וגרים בבייג'ינג. ב"הכנות" לפני אולימפיאדת 2008 המפלגה הקומוניסטית עצרה יותר מ-500 מתרגלים בבייג'ינג וכ-10,000 בכל רחבי המדינה. יותר מ-20 איש מתו במעצר באותו הזמן.

באותו היום בעלי ואני נלקחנו למרכז המעצרים דונג-צ'נג בבייג'ינג. תא המעצר היה צפוף מרוב אנשים. אישה אחת בשם ג'או יו-מין סיפרה לי שחמישה מבני משפחתה נעצרו על שתרגלו פאלון גונג וביניהם אמה שהיא בשנות ה-80 לחייה. בתה בת השנה נותרה לבדה מבלי שמישהו יטפל בה.

עלי ועל בעלי נגזרו עונשי מאסר במחנה עבודה בכפייה. בעלי נשלח ב-13 במאי 2008 למחלקת השיגור במחנה עבודה בכפייה, שם חשמלו אותו 12 שוטרים באמצעות 10 אלות מחשמלות. עור גופו היה חרוך. לאחר מכן חשמלו אותו בתוך פיו, בפי הטבעת ובאברי המין. לאחר שאיבד את הכרתו הם שפכו עליו מים קרים וחידשו את העינויים האכזריים כשחזר להכרה. החדר והחצר הקדמית היו אפופים בריח של בשר חרוך. אחד המתרגלים נרצח באותו מקום ב-10 באוגוסט 2008.

שחזור של עינויים באמצעות אלה מחשמלת

הם כפו על בעלי לאכול מזון שהוכנסו בו סמים, מה שגרם לו לחוש סחרחורת, בלבול, הרגשת בחילה ודפיקות לב מואצות כאילו "הלב רוצה לצאת מהחזה". ההתעללות באמצעות סמים ארכה כחודש.

שחזור של עינויים: החדרת סמים בכפייה דרך המזון

חמישים מתרגלות ואני בתוכן נלקחנו ב-14 ביולי 2008 למחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא בליאו-נינג. למיטב ידיעתי פקידים בכירים חילקו את המתרגלות מבייג'ינג לחמש קבוצות ושלחו אותן למחנה העבודה. סוהרים גברים הוציאו לפועל את העינויים.

אלי התייחסו בצורה ברברית כבר מהיום הראשון. פי נחתך שוב ושוב באמצעות שפת כף גדולה. כל הרצפה הייתה מלאה דם. הסוהרת מא ג'י-שאן שפשפה את פי המדמם עם חבל מחוספס וקרעה את פני בציפורניים אין ספור פעמים, מה שהותיר פצעים עמוקים ושחורים.  כמו כן היו מאכילים אותי סמים בתוך מזון. יום ולילה יכולתי לשמוע את קול הנפץ של האלות החשמליות וצעקות מקפיאות דם.

עינוי "המתיחה" בה משכו את אברי מארבעה כיוונים הייתה הדבר המכאיב ביותר. רגלי וידיי נקשרו חזק לארבעת קטבי המיטה באמצעות חבלים שהיו קשורים לאזיקים. לוחות עץ נקשרו לרגליי כדי שלא אוכל לזוז. הסוהרים החלו למשוך את החבלים בכל כוחם ונעזרו בסוהרים נוספים כדי להעצים את הכאב. בגדי התמלאו זיעה במהירות רבה.

שחזור צורת עינוי - מתיחה

כדי למזער צלקות חיצוניות ולהעלים ראיות, עטפו הסוהרים את פרקי כפות ידיי בבד עבה, אבל הפציעות החודרות עדיין הותירו אותן שותתות דם. לא יכולתי לזוז. מישהו היה צריך להאכיל אותי ולסייע לי לשתות. במשך יותר משנה לאחר-מכן היה לי קושי בטיפול בעצמי. מתחו אותי כך יותר מ-20 פעם. הפעם האחת שהייתה הארוכה ביותר מביניהן ארכה שלושה ימים ולילות. כיסו פעמיים את עיניי בבד שחור. מתחו אותי בו בזמן שסוהרים חשמלו את בתי השחי שלי, את פנים ירכיי ומקומות רגישים נוספים. נכנסתי לעוויתות ובשרי נשרף. הפצעים לא הגלידו במשך זמן רב. הם השמיעו ללא הפסקה הקלטות המכפישות  את המורה לי הונג-ג'י. במשך זמן מסוים הם לא אפשרו לי לאכול, לשתות, לישון או להשתמש בשירותים. הם הניחו את תמונותיו של המורה לי על הרצפה כשהן רטובות בשתן. הסוהרים ניסו להשפיל אותי בצחוק וולגארי חזק. סירבתי ללבוש מדי אסירה. הסוהרים הפשיטו אותי ערומה, תלו אותי, הצליפו בי בעזרת קרשי עץ ובעטו באחוריי במגפיים כבדות. אותו טיפול בעינויים קיבלו גם ארבע מתרגלות נוספות- גב' ג'אנג מין, גב' סון שו-ג'ייה, גב' ליו שי-צ'ין וגב' ליו יאן-צ'ין. גם עליהן שפכו הסוהרים מים קרים.

האולימפיאדה לא הביאה לקץ הטרור המדיני. חברו של בעלי, יו ג'ואו, מת במעצר משטרתי 11 יום לאחר שנעצר וכך גם מספר אנשים אחרים. יותר מ-10 מתרגלים מתו כתוצאה מהרדיפה בבייג'ינג בלבד. אף-על-פי שכלי התקשורת הרשמיים של המק"ס לא הכפישו עוד בגלוי את הפאלון גונג, הרדיפה עדיין נמשכת בסתר, רחוק מעיני הציבור. זוהי הרדיפה הארוכה ביותר, הברברית ביותר והרחבה ביותר בהיסטוריה האנושית.

ניו ג'ין-פינג, אשתו ג'אנג ליאן-יינג ובתם צ'ינג צ'ינג בתהלוכה באחת הערים בארה"ב

בעלי בתי ואני עזבנו את סין ב-27 בינואר 2011 אבל לבי דואב לבני ארצי הנאבקים עדיין מדי יום בין חיים למוות. הרדיפה נמשכת כבר 12 שנה.

אני קוראת לאנשים טובים ברחבי העולם להושיט יד מסייעת לאנשים הסובלים בסין.

נספח: מכתב לאדוארד מק'מילן-סקוט, סגן נשיא הפרלמנט האירופי

למר מק'מילן-סקוט היקר וחברי הפרלמנט האירופי,

ברכות! שמי ג'אנג ליאן-יינג. שוחררתי ממחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא ב-3 בנובמבר 2010. זוהי הפעם השלישית בה אני משתחררת ממחנה עבודה בכפייה. בעלי, ניו  ג'ין-פינג יצא ממחנה העבודה בכפייה שי-נאן בבייג'ינג ב-9 באוקטובר 2010 וביחד עם בתנו צ'ינג צ'ינג הגענו ב-27 בינואר 2011 לארה"ב.

ג'אנג ליאן-יינג ובעלה ניו ג'ין-פינג בגבעת הקפיטול

מר מק'מילן-סקוט פגש בבעלי במאי 2006. הוא וחברים נוספים בפרלמנט האירופי העניקו לנו תמיכה חזקה בעבר. מר מקמילן התגבר על הפרעות מצד המק"ס וראיין את בעלי באופן אישי במטרה לעורר מודעות בקהילה הבין-לאומית בנוגע לרדיפה.

הרשו לי בבקשה עכשיו לספר לכם על הרדיפה שעברה משפחתי.

סגן ראש עריית בייג'ינג הוציא הוראה לעצור אותי בתקופת ההכנות שלפני אולימפיאדת 2008. בעלי ואני נעצרנו ב-20 באפריל 2008. מאוחר יותר נודע לנו שהיות ובעלי פגש במר מקמילן סקוט ומכתבי אליו פורסם באתר Minghui/Clearwisdom ב-30 בינואר 2008, המשטר הקומוניסטי רצה למנוע מאיתנו לחשוף הלאה לעולם את העובדות לגבי הרדיפה. הם הכניסו אותנו לרשימה שחורה. כל אחד מאתנו נדון לשנתיים וחצי במחנה עבודה בכפייה ועונינו קשות במחנות האלה. בעלי נשלח למחנה עבודה בכפייה טואן-הה בבייג'ינג. אני נשלחתי למחנה עבודה בכפייה מא-סאן-ג'ייה בליאו-נינג.

בתנו צ'ינג צ'ינג הייתה בת ארבע באותו זמן והייתה עדה להתנהגות הגסה כלפינו ולבזיזת ביתנו. היא הייתה המומה מפחד כשהשוטרים כיסו את ראשי בשק שחור וגררו אותי במעלה המדרגות. לאחר מכן ראיתי צילום של צ'ינג צ'ינג בוכה במסיבת יום הולדתה.

צ'ינג צ'ינג בוכה במסיבת יום הולדתה שחגגה ללא הוריה, הכלואים על לא עוול בכפם

על-פי עדויות חלקיות, תוך שישה חודשים עד לאולימפיאדה נעצרו יותר מ-500 מתרגלים בבייג'ינג וכ-10,000 ברחבי המדינה. רבים מתו במעצר משטרתי. אלה שנכלאו כבר, סבלו גם כן מעינויים אכזריים לפני ואחרי האולימפיאדה. מתרגלים שהוחזקו במחנות עבודה בבייג'ינג הועברו בסתר לפרובינציות אחרות.

נלקחתי מבייג'ינג ונשלחתי ב-14 ביולי 2008 למחנה עבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא. כ-50 מתרגלות חולקו לחמש קבוצות ונלקחו באותו זמן למא-סאן-ג'יא. הכרתי שמונה מתרגלות מתוכן. מא ג'ישאן ראש מחלקת המנהל וליו יונג ראש מחלקת הביטחון עמדו בראש סוהרים גברים שביצעו בנו התעללות אלימה. יכולתי לשמוע מדי יום צרחות ואת קולות הצליפה של האלות המחשמלות. מתרגלות רבות איבדו לאחר מכן את היכולת להשתמש באיבריהן. זרועותיהן של טאו יו-צ'ין ושו הווי נשארו תלויות בנוקשות לצידן גם לאחר שהשתחררו בתום תקופת מאסר בת שנתיים.

אני הייתי נתונה לעינוי "התלייה הגדולה" כעשר פעמים במשך החודשיים שבין ה-14 ביולי לספטמבר 2008 נוסף למניעת שינה, שוקים חשמליים ומכות.

מא-סאן-ג'יא הוא "הדגם המופתי" של המשטר, והוא זוכה למימון ממשלתי מתמשך וגמולים על "ניסיון ומומחיות" ב"שינוי" מתרגלי פאלון גונג. האחראים במחנה קודמו למחנות עבודה ובתי כלא אחרים.

משרד המשפטים שחרר מענק מיוחד בסכום של מיליון יואן למא-סאן-ג'יא וראשי "משרד 610" לואו גאן וליו ג'נג ביקרו שם באופן אישי כדי לפקח על הרדיפה ולהבטיח את יעילותה. למפקדת המחנה סו ג'ינג הוענק פרס שני במעלה והוענק לה הכינוי "גיבורה לאומית ומודל לחיקוי". היא קיבלה מענק של  50,000 יואן על תפקידה הפעיל בביצוע זוועות. לפני שעזבתי, הסוהרת שי יו שהיכתה בפי בכף קודמה מתפקידה כראש צוות מחלקה מס' 3 במחנה לנשים במא-סאן-ג'יא, לסגנית מנהלת מחנה הנשים. הסוהרת פאן ציו-יאן מונתה לראש מחלקת הפיקוח, ואחרי שזו פורקה, היא קודמה למשרה גבוהה יותר במחנה.

סו-שיאו ג'יו-שין, "המרכז לטיפול והצלה של לב" מטפל בדרך כלל במתרגלים הסובלים מהתקפות לב עקב עינויים. זה הפך לאמצעי בו משתמשים הרשויות להמשיך את העינויים. הבכירים במחנה רוצים להחזיק אותנו בחיים אבל רוצים להבטיח שנסבול בצורה מקסימלית וללא הפוגה.

לפעמים מנהלת המחנה יאנג ג'יאן וסגניתה ג'ואו צ'ין היו מתקיפות אותי גם בכלא. הסגנית הייתה תוקעת את ציפורניה הארוכות ברקותיי ובידיי עד שהגירה ממני דם.

הסוהרים איימו עלינו לעתים קרובות ואמרו: " אם לא תעברו 'שינוי', אתן יכולות לשכוח לצאת מכאן בחיים".

מתרגלים רבים מתו או סבלו מהתמוטטות נפשית או מפגיעות קבועות במשך העשור האחרון במא-סאן-ג'יא וסוהרים מחלקים אחרים במדינה באו לשם ללמוד את הטקטיקות האכזריות שלהם. באוקטובר 2000 זרקו 18 מתרגלות לתא מאסר של גברים. ביניהן הייתה מתרגלת צעירה שנאנסה ונכנסה להריון. הילד כיום בן עשר והמתרגלת עדיין לא התגברה על התוצאות הפסיכולוגיות של מה שעברה.

עד לדצמבר 2005 לפחות 11 מתרגלות מתו שם, ורבות אחרות היו פגועות או חוו התמוטטות עצבים. יותר מ-4,000 מתרגלים הוחזקו שם במהלך שש שנים.

בקיץ 2008 כשהסיעו אותי לשם מבייג'ינג לראשונה, הם חבשו לי כובע חורף עבה, כפתו אותי ברצועות שחורות גמישות, סתמו לי את הפה, כבלו את ידיי וסגרו את כל הוילונות על חלונות המכונית. הנסיעה ארכה יותר מ-10 שעות. הקאתי מספר פעמים, כך שהיו צריכים להוציא את מה שדחפו לתוך פי.

כשיצאתי מהמכונית בתום הנסיעה התקבלתי על-ידי סוהרים חמושים שעמדו בחזית בנייני מחנה העבודה. כשגררו אותי החוצה מהמכונית, נאבקתי וצעקתי: ,פאלון דאפא הוא טוב". הם קפצו עלי ודחפו את ראשי למטה. אחד הסוהרים כיסה את פי בידו כל כך חזק שציפורניו חתכו בפני. הם משכו אותי לתוך חדר בקומת הקרקע, שם הרביצו לי ואחר-כך גררו אותי במעלה המדרגות. ראש מחלקה 3 כיסתה את פי וציפורניה חתכו בפני בזמן שגררו אותי למעלה כשדם זורם מתוך השריטות בפני. אחרי שהביאו אותי לקומה השלישית הם כפתו יד אחת שלי למעקה ממתכת על הדרגש העליון וסוהר החל להכות אותי באגרופיו ובעזרת אזיקים. הם מצאו כף בישול גדולה והכו אותי על פי בתורות. בגדיי והרצפה התמלאו בדם. פני היו שחורות וכחולות עם סימני ציפורניים ודם.

עינו אותי בעינוי "המתיחה" יותר מ-20 פעם. פעמים תלו אותי למשך כמה ימים ולילות. הם אפילו תלו אותי ערומה לחלוטין לאחר שקרעו את בגדיי. פאן צ'יו-יאן צבטה את הפטמות שלי והצליפה בי במקלות עץ עד שהתעלפתי. היא הקליטה אותי ואמרה: "אנחנו נשלח תצלומי עירום שלך לאתר  Minghui כדי שיוכלו לצפות בהן".

הם הקימו יחידת פיקוח מיוחדת עם חדר עינויים סודי, שם מתחו ותלו אותי בידיים כבולות. הם הורידו אותי רק אחרי שאיבדתי את הכרתי. כתוצאה מהאכזריות הממושכת לא יכולתי ליישר את גבי ואצבעותיי במשך זמן רב. אינני יכולה לספור כמה פעמים חשמלו אותי באלות מחשמלות, היכו אותי בלוחות עץ, במקלות עץ מחודדים או באזיקים. תלו אותי בתנוחות שונות. פעמיים כיסו את עיניי כשחשמלו אותי בחלק הפנימי של ירכיי, בבתי השחי, בצוואר, בפנים, באצבעות ובגב התחתון באמצעות אלות מחשמלות, עד שהבשר נשרף. בחורף הם תחבו את האלות לתוך בגדיי כדי לחשמל אותי. הם סחבו בשערותיי והטיחו את ראשי כנגד הקיר והשולחן. הם פתחו בכוח את פי בעזרת מכשיר ממתכת, בדומה לזה שמשתמשים לפתוח פה של חיה כדי לסמם אותה, עד שדיממתי. הם קצצו את בשר פי בעזרת כף בישול גדולה, מה שגרם לדימום רב. הם שפשפו את פי בחבל. סוהר וסוהרת מהמחלקה הרפואית האכילו אותי בכוח סמים ולאחר מכן הסוהרת צעקה עלי: "עכשיו תחזרי הביתה חולת נפש". נתנו לי כדורים ללב כמה פעמים ביום כדי שיוכלו להחיות אותי ולענות אותי עוד. היו סותמים את פי במגבת גם שנאבקתי לנשום.

ג'אנג ליאנג הכתה אותי בידית מטאטא אחרי שהפשיטו אותי עירומה, ראש מחלקה 3, ג'אנג ג'ון, בעטה באיברי המין שלי במגפיים כבדות ומשכה בשערי. כשהייתי על הרצפה היא גררה אותי לצינור החימום כדי לכבול אותי אליו. בסתיו תלו אותי ממסגרת חלון כשרגלי בפישוק כשהן קשורות לשני צינורות חימום.

במשך לילות הקיץ קשרו את גופי מעל עגלת אחות, אותה הביאו במיוחד למחנה העבודה למטרת עינוי של מתרגלי פאלון גונג. ידי היו קשורות לגלגלים בצדדים מה שגרם לכאב נוראי. הם פתחו את החלון כדי שהיתושים ייכנסו. כשאני לבושה בבגדים קלים בליל סתיו הייתי קשורה לעגלה כשהחלונות פתוחים והאוויר הקר נושב לתוך החדר. לפעמים שתי זרועותיי ורגליי היו כבולות והכבלים חתכו בקרסוליי. לאחר מכן הם משכו בבת אחת את הכבלים למעלה שוב ושוב, גורמים למתכת לחפור עמוק בבשר, מה שגרם לכאבים בלתי נסבלים. זה ארך חודשים אחדים עד היום לפני ששוחררתי.

הם האכילו אותי בכוח בדייסת תירס מעורבת בנתחים גדולים של שומן חזיר וסמים. הסוהרים משכו בשערותיי וצבטו אותי. נאסר עלינו לכתוב מכתבים או לצלצל בטלפון. ראש המחלקה וואנג שיאו-פנג קרעה את מכתביי מהמשפחה בפניי. הם הורו גם למשתפי פעולה לענות מתרגלות נחושות. הם סירבו לאפשר למתרגלים לתרגל. הם סתמו את פי ועטפו את ראשי בנייר דבק. הם כפו עלינו ללבוש מדי אסירים ואם סירבנו הם היכו אותנו.

סוהרי המחנה אמרו שסגן ראש עיריית בייג'ינג הוציא באופן אישי הוראה לעצור אותי ב-20 באפריל 2008. פקידי משרד מחנה העבודה בבייג'ינג שלחו אותי למא-סאן-ג'יא ותכננו להחזיר אותי מייד כשאוותר על אמונתי, כדי שאשמש "מודל לשינוי". הם אמרו לי: "יש מכסה של מקרי מוות במחנה ומוות נרשם כמוות ממחלה".

בעלי ניו ג'ין-פינג הועבר ב-13 במאי 2008 ממרכז המעצרים דונג-צ'נג בבייג'ינג למחלקת השיגור. הוא היה צועק כל הזמן: "פאלון דאפא הוא טוב". אחד השוטרים אמר לו: "נפגשת עם סגן נשיא הפרלמנט האירופי, גרמת לבעיות רבות לממשל שלך". לאחר מכן אחד השוטרים נתן הוראה וקבוצת שוטרים וארבעה אסירים קפצו עליו והפשיטו את בגדיו והותירו אותו בתחתונים. הם הצמידו אותו לרצפה כשהם מפשקים את רגליו וידיו. עשרה שוטרים חשמלו אותו בעשר אלות מחשמלות באותו הזמן, בגבו, אחוריו, אחורי זרועותיו בכפות רגליו, בפי הטבעת, בראש ומאחורי אוזניו. השוטר הורה לסובב אותו על גבו. האסירים סובבו אותו עם פניו למעלה ואז חשמלו אותו באברי המין, בחזה, בפנים, בצלעות, בכפות הרגלים ובראש. הם הכניסו את האלות לתוך פיו למשך זמן רב. הוא קיבל שלפוחיות על לשונו, גרונו ועל החניכיים. הוא איבד שתי שיניים ושיניו התחתונות התרופפו. אחרי שסחטו את עשרת האלות המחשמלות הם עברו לאלות גדולות יותר. שלפוחיות גדולות גדלו לו בקצה הראש, על המצח  מאחורי הראש ומאחורי האוזניים. השוטר המשיך והורה: "חשמלו אותו בכל ארבעת הצדדים". עשרת האלות המטירו עליו מכות חשמל וגופו קפץ בחוסר שליטה. הם המשיכו כך עד שלא יכול היה יותר לזוז. כל העור על גופו היה חרוך והוא איבד את הכרתו. הם שפכו עליו מים קרים והמשיכו לחשמל אותו כשחזר להכרתו. הוא הקיא דם במשך יומיים והשתין דם במשך שבוע. החזה כאב לו וכל גופו רעד מכאב כשהשתעל. הוא לא יכול היה לזוז במיטה במשך שבועיים ומצבו השתפר רק לאחר חודשיים.

בתנו סבלה מאוד. עקב פחד קולה הפך ללחישה והיא לא הייתה מסוגלת יותר לחייך. עזבנו בסתר את סין למען רווחתה של בתנו. כשהמטוס התכונן לנחיתה על אדמת ארה"ב, צ'ינג צ'ינג בת השבע חייכה בפעם הראשונה מזה זמן רב מאוד, כשהיא מניפה את ידיה באוויר וצועקת: "אמא, אנחנו באמריקה כעת".

לבי נרגע כשראיתי שהיא מאושרת והיא תהיה בסדר. אולם אני עוד דואגת למתרגלים העמיתים שמוחזקים עדיין במחנות עבודה בכפייה. חמישה ימים לאחר שהגענו לארה"ב נתקלתי בגב' ג'יא יא-הווי שהייתה כלואה גם כן במא-סאן-ג'יא. היא הכירה אותי, חיבקה אותי ובכתה. היא עזבה שנה לפניי ועונתה פעמים רבות. היא סבלה מהתמוטטות עצבים במשך שישה חודשים לאחר שחרורה, ועדיין היא אינה מסוגלת לדבר על מה שקרה לה. יש עדיין מתרגלים רבים המוחזקים במא-סאן-ג'יא. אחרי שהגעתי לארה"ב שמעתי שמתרגלת שהייתה אתי ביחד במחנה נעצרה שוב ונשלחה לשם בחזרה.

השקרים והרדיפה נמשכים. אני קוראת לכל האנשים הטובים בעולם לתמוך ולסייע לנו. כמו כן אני פונה למר מק'מילן-סקוט ולחברים נוספים בפרלמנט האירופי להמשיך לתת תשומת לב לרדיפה.

הרשו לי בבקשה להביע כבוד אמיתי והכרת תודה למר מק'מילן-סקוט ולחברים נוספים בפרלמנט האירופי בשם כל מתרגלי הפאלון גונג הנרדפים.

ג'אנג ליאן-יינג ניו ג'ין-פינג

הערה: שני מתרגלי הפאלון גונג שנפגשו עם מר מק'מילן-סקוט נעצרו ועונו. אחד מהם עצור עד עתה. הנה כתבה מיולי 2011: המתרגל שנפגש עם סגן יו"ר הפרלמנט האירופי נרדף בכלא ומסרבים לשחררו בתום מאסרו

לינק למאמר קודם: הרשויות מונעות ממשפחתו של צאו דונג לבקרו בכלא וקיימת דאגה לשלומו (בלינק זה תמצאו לינקים למאמרים נוספים, כולל לפניותיו של מק'מילן סקוט ולמאמר שלו לקראת אולימפיאדת בייג'ינג).

---