(Minghui.org)

בשנת 2001 ו-2002 הייתי אסיר במרכז המעצרים השני של ג'וּ-האי, שם עינו אותי בעינוי הידוע בשם "רכיבת על מטוס". הגפיים שלי היו כבולות לצלב דק ולא יכולתי לזוז. לפעמים השוטרים העמידו את הצלב כך שהייתי תלוי על הצלב. לפעמים כדי להגביר את העינוי ולהגדיל את הסבל שלי הם טלטלו ונדנדו את הצלב באלימות. לאחר מספר חודשים, כשכמה אנשים באו לבדוק את מרכז המעצרים, כדי לטייח את הרדיפה ואת העינויים, השוטרים ממרכז המעצרים השני של ג'וּ-האי שרפו את כלי העינויים הזה. הם אמרו לי כי אני האדם האחרון ש"רכב על המטוס".

שוב ושוב, במשך המאבק עם הרוע, הבהרתי את האמת לשוטרים עם חוכמה שהוענקה לי על-ידי המאסטר. בסוף, כל פעם שחקרו אותי, הם היו צריכים למצוא שוטרים אחרים שישאלו את שמי, מעני, מקום תעסוקתי ולגבי המתרגלים שהיה לי קשר איתם. אחרי שהבהרתי להם את האמת והסברתי להם את עקרונות הפא, הם השתתקו ולבסוף החלו לכבד את הדאפא.

פעם אחת, היה להם שוטר אחד רשע במיוחד שנשלח לדבר איתי. ברגע שנכנס אל החדר הוא איים עליי בקול רם מאוד, דפק על השולחן וצעק: "אם לא תיתן לנו את הפרטים האישיים שלך ואת זהותך האמתית, לעולם לא תשוחרר". ברגע ששמעתי אותו גם אני נעמדתי, דפקתי על השולחן: "כל השוטרים שדיברו איתי היו מאוד מנומסים ורציונליים. לפחות היה להם אופי בסיסי טוב והם ידעו כיצד לכבד אנשים אחרים. אבל אתה אפילו לא יודע כיצד לדבר עם אנשים. אנחנו המתרגלים אנשים טובים. המשטר של ג'יאנג רודף דאפא בשל קנאתו. הוא האדם הרשע ביותר והחוטא הגדול ביותר בהיסטוריה. האם גם אתה רוצה להיות כמוהו"? אחרי שסיימתי, השוטר אמר בקול שקט: "בסדר, בוא נשב ונדבר".

התיישבתי והתחלתי להבהיר לו את האמת על הדאפא. אמרתי: "רק נהר מפריד בין ג'וּ-האי לבין הונג-קונג ומקאו. בהונג-קונג תרגול הפאלון גונג הוא חוקי; אך מעבר לנהר על אדמת סין, תרגול כה טוב אסור. האם אנשי הונג-קונג ומקאו כה טיפשים שאינם יכולים להבדיל האם פאלון גונג טוב או לא? למעשה, לא רק בהונג-קונג ומקאו, אנשים מיותר ממאה מדינות בעולם מתרגלים פאלון גונג. כל כך הרבה אנשים משכילים מעבר לים מתרגלים פאלון גונג, זה ברור שמשהו לא בסדר כשמשטרו של ג'יאנג רודף את המתרגלים? זה ברור שמשהו לא כשורה בסין וברגע שתגיע להונג-קונג אתה תבין. כיצד אתה יכול להיות מרומה על-ידי ג'יאנג כל כך בקלות"? הוא היה בהלם לשמוע את המילים שלי וזה לקח לו הרבה זמן לחזור לעצמו.

אינני זוכר כמה שוטרים נשלחו לחקור אותי, אבל לאחר שהבהרתי להם את האמת, הם התחילו לכבד את הדאפא ואת פעילות המתרגלים. פעם שוטר ותיק אמר לי בכנות: "אני יודע שאתם אנשים טובים מאוד. פגשתי מתרגלים מאוניברסיטת טסינג-הואה והתרשמתי מכישרונותיהם, מהאינטליגנציה שלהם הטוב ואופים ההגון. אתם אנשים נפלאים". הוא גם אמר שעצם העובדה שיכולתי לשאת עינויים כה אכזריים ללא פשרות במשך זמן כה רב הפליא אותם. אמרתי לו שזה דבר די שכיח בין מתרגלי הדאפא, מכיוון שלכולם יש אמונה חזקה בדאפא שלא ניתן לעררה בשום מעצר בפועל או ענישה בעבודה במחנות עבודה בכפייה. בסוף, השוטר הזה נאנח עמוקות ואמר: "אתה צריך לצאת מכאן בהקדם. כאן זה גיהינום. אם תצא סע לחו"ל".

בעת שהייתי במרכז המעצרים, השוטרים כפו עליי עבודת פרך קשה. הייתי מורעב כל הזמן. בזמן הארוחות, השתהיתי ליד הדלי של שאריות המזון, ואכלתי את שאריות האורז של -האסירים האחרים. בזמן שעבדתי בכפייה שיננתי את הפא של המאסטר:

"הידעתם שכדי להציל אתכם הבודהא היה פעם קבצן ובקש אוכל בין האנשים הרגילים"? ("יסודות להתקדמות במרץ", "טיפוח אמיתי")

לפעמים שרתי לעצמי "פו-דו" או "ג'י-שי". במשך כל היום שלחתי מחשבות נכונות חזקות בהתמדה במשך כל היום. אפילו כשישנתי ביקשתי מהמאסטר לחזק אותי כדי שכל הגופים שלי בממדים אחרים יוכלו לשלוח מחשבות נכונות חזקות ללא הפסקה.

יום אחד כשעבדתי המאסטר נתן לי רמז, ומתוך הפא התעוררתי להבנה שהסיבה הבסיסית לרדיפה היא התכונה של היקום הישן. לכן כששלחתי מחשבות נכונות הוספתי את המחשבה הזו: לשלול את כל התכונות של היקום הישן. יותר מאוחר, אחרי ששוחררתי בסוף 2002 כשלמדתי את ההרצאות החדשות של המאסטר, גיליתי שהמאסטר מדבר על עקרונות דומים. הבנתי שככל שניקח את הפא כמורה שלנו, המאסטר יגלה את העקרונות ואת העוצמה האין-סופית של הפא, אפילו בסביבה הקשה ביותר. הכול ישתנה בצורה מדהימה.

למרות שעושי העוולה השתמשו בכל סוגי השיטות לרדוף אותי, בעזרתו של המאסטר ניצלתי ממרכז המעצרים. אחרי שנה במעצר, שוחררתי. כשעזבתי, רוב האסירים שהייתי איתם בקשר הבינו את האמת על דאפא.