(Minghui.org)

ההתנסות הוקראה בועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות בוושינגטון די.סי 2011

ברכות למורה הנכבד, ברכות למתרגלים העמיתים!

אין הרבה תלמידי דאפא בהוואי, אך המורה העניק לנו הזדמנויות יקרות ערך להצלת ישויות חיות דרך הפרויקטים של ה- SHEN YUN ו- NTDTV. בתפקיד זה שהוטל עלי על ידי המורה, הרגשתי את ההחסרות שלי בטיפוח ואת החמלה האינסופית של המורה. הכרת התודה שלי גם עזרה לי לראות את השיפור בטיפוח שלי בתיקון הפא.

היום השיתוף שלי כולל שני היבטים: ההתנסות שלי בתיאום פרויקט ה-SHEN YUN וההבנה בעבודתי ב- NTDTV.

1. מתן אמון במתרגלים; סילוק ההחזקה של "חששות"

במשך ארבעת השנים האחרונות אני מתאמת את הפרויקט המקומי של ה-SHEN YUN. ממצב של אי ידיעת דבר למצב של בקיאות בנושא כולו. בתהליך של הטיפוח ושיתוף הפעולה עם המתרגלים כגוף אחד, למדתי הרבה בזכות החמלה ותשומת הלב של המורה.

פרויקט ה- SHEN YUN מהווה הזדמנות שהמורה מעניק לנו כדי לטפח את עצמנו ולהציל ישויות חיות. למתאם יש אחריות רבה. כל טעות של מתאם עלולה להכשיל את הפרויקט, להסיטו מהפא, ולגרום נזק חמור. כמתאמת לפרויקט המקומי של ה-Shen Yun, ממש מההתחלה, לפני ארבע שנים, זיהיתי באופן ברור שנוכל להציל ישויות חיות אך ורק כאשר הלב והמחשבות הנכונות שלנו יהיו לפי הפא.

לפעמים חשבתי שקל יותר להאמין במורה ובפא, וקשה יותר לתאם אחרים. אבל כשחשבתי על זה לעומק, הבנתי שהסיבה להרגשת הקושי בלהיות מתאם, היא חוסר האמונה האמיתית במורה ובפא.

בכל פרויקט, אם המתאם והמשתתפים בו לא סומכים אחד על השני, בהחלט, תהיה לכך השפעה שלילית על הפרויקט. עבורי, תיאום הפרויקט של ה- SHEN YUN הוא גם דרך לטיפוח מתן האמון במתרגלים האחרים. אני מאמינה שכל מתאם מתמודד עם אותה הבעיה בטיפוח; לפעמים קל להאמין במתרגלים עמיתים, ובפעמים אחרות, זה באמת קשה. הקושי נובע מזה שלא טיפחתי לרמה זו, לכן אין לי מספיק חמלה ואני לא יכולה להסתכל פנימה כדי למצוא את ההחסרות שלי.

אדבר תחילה על החלק הקל יותר. למרות שאין הרבה תלמידי דאפא מקומיים, במופע הראשון של ה- Shen Yun התיאטרון היה מלא עד אפס מקום. זה הראה לנו את כוחן של המחשבות הנכונות. בשנים האחרונות עם האמונה המלאה במורה ובפא, התלמידים המקומיים שלנו הפיצו חומרים לקידום מופע ה- SHEN YUN ומכרו כרטיסים. חלקם עובדים; חלקם לומדים בבית הספר; ובכל אופן הם הקדישו את כל זמנם הפנוי לפרויקט ה- SHEN YUN. כמתאמת התרגשתי מאד מתרומתם ומסירותם המלאה של המתרגלים. רק הפא והמורה יכולים להניע אותנו מאדם רגיל למצב קדוש כזה. אנחנו יכולים לעשות כל דבר בזכות הפא.

היו גם מצבים לא כל כך הרמוניים או מצבים שלא יכולתי לתאם. ברגעים אלו הרגשתי אי נוחות, חששתי שמא זה יגרום להשפעה שלילית על פרויקט ה- SHEN YUN ועל המאמצים שלנו להצלת ישויות חיות.

המורה אמר לנו מזמן:

"אם כולם נחמדים זה אל זה איך אפשר לטפח?" ("ג'ואן פאלון", הרצאה תשיעית, "לב בהיר ונקי")

"אם הסיעים יפעלו היטב והתלמידים יפעלו היטב ולא יהיו ויכוחים וסכסוכים בפעילויות האלה, מי יהיה מרוצה? השדים יהיו מרוצים, ואני לא." (לימוד הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב", לוס אנג'לס פברואר 1999) (תרגום לא רשמי)

למרות שהבנתי את כל זה, מדוע עדיין חששתי? האם בודהא היה חושש? יש לי רשימה ארוכה של חששות - היו חיכוכים בין המתרגלים, מחשבותיהם לא היו בפא, הם לא שיתפו פעולה, הם לא באו ללמוד את הפא וכו'. כשניסיתי לארח מתרגלים ללימוד הפא ושיתוף התנסויות אך הם לא עמדו בציפיות שלי, הטלתי בהם דופי . לא חיפשתי תחילה פנימה כדי לגלות מה המשמעות של זה לגבי הטיפוח שלי. כשלא הרגשתי נוח לגבי משהו, האם לא הייתי צריכה להשתפר בתחום זה? האם זו לא הייתה החזקה כאשר "בכוונה" ציפיתי ממתרגלים עמיתים להגיב בדרכים מסוימות? מה שהדאיג אותי הכי הרבה היה שהמצב שלנו כגוף אחד ישפיע על ה-Shen Yun בהצלת ישויות חיות.

שמתי לב שחיכוכים רבים נבעו גם, מדאגותיהם של מתרגלים עמיתים. "איך יכולת להתנהג כך? זה ישפיע על הפרויקט שלנו!" היה לי קל יותר לחשוב בדרך זו בגלל היותי מתאמת. ואז שאלתי את עצמי: אם לא היו לי את הדאגות האלה, האם הייתי נוהגת יותר בחמלה כלפי מתרגלים? האם יהיו לי פחות מושגים אנושיים אם אשתף אחרים?

דאגות אלה שיקפו את הליקויים שלי. כוונת המשמעות של לנהוג בדאגה זה להיות בלתי יציבה ובלתי בשלה בלימוד הפא ובטיפוח, ולא לפי דרישות המורה. המורה אמר לנו:

"אתם עברתם מבחנים וקשיים אדירים כדי להגיע למקום בו אתם נמצאים היום. בהחלט אין עליכם לתת ללב שלכם להטלטל כמו צמח מים, מתנועע עם הרמז הראשון לרוח." (על הרומן "האסון של היקום")"

"עם לב אחד יציב, ניתן לדחות עשרת אלפים הפרעות." ("לסלק את ההחזקה האחרונה", "יסודות להתקדמות במרץ II")

"הוא בא עם האמת שנותנת לו שליטה חופשית, ונע על פני ארבעת הימים עם נפש חופשייה וקלה" ("טאתאגאטה", "הונג יין II") (תרגום לא רשמי)

כיום כאשר אני חוששת, אני מסלקת תחילה את המחשבות הלא נכונות ולאחר מכן יוצרת קשר עם המתרגלים על מנת להשתפר יחד. לטפח את עצמנו זה משהו שאנחנו צריכים לעשות ללא תנאי. הדבר הדחוף ביותר זה להציל ישויות חיות וחשוב ביותר הוא לטפח את עצמנו. אני עושה כמיטב יכולתי כדי לסלק את כל המושגים האנושיים שלי, כולל "מטפח צריך להיות ככה" או "אני מקווה שתשתפר". כל מה שיש בי הוא המושג החמלה, ולטפח את עצמי.

"אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר." ("מצבים" - יסודות להתקדמות במרץ I)

אני כבר לא שמחה על מה שאני יכולה לעשות עכשיו; במקום זאת, תשומת לבי מתמקדת יותר בהחסרות שלי ובדרישות גבוהות יותר בטיפוח שלי. בינתיים אני מוקירה יותר את המתרגלים האחרים. במשך השנים שעבדנו יחד על פרויקט ה-SHEN YUN, בהתנהגותם הטהורה והאמיתית, אני רואה את התחומים בהם הם פועלים יותר טוב ממני. משמחתם שישויות חיות מוצלות, אני רואה את גדולתם, את חמלתו של המורה ואת העוצמה האינסופית של הדאפא.

2. הגדלת היכולת לעשות דברים; השגת תחושת נינוחות עילאית

מתאם חייב לקחת על עצמו אחריות מרבית ולהתאמץ יותר. בראשי יש לי אינספור דברים לעשייה, אבל כל אלה הם הזדמנויות שהמורה העניק לנו כדי לטפח ולהשתפר. לכן אני מציעה לכל המתרגלים: אם אתם רוצים לטפח, קחו על עצמכם יותר אחריות. כאשר תיקחו על עצמכם אחריות נוספת, עליכם להתאמץ יותר. תלמדו להתמקד בפא ובפרויקט כולו. כאשר תיקחו אחריות נוספת, המורה יסייע לכם להגדיל את היכולות שלכם.

לפני ארבע שנים כאשר ארחנו בפעם הראשונה את מופע ה-SHEN YUN לא היה לי ניסיון בכלל אלא רק אמונה ב-SHEN YUN ובמורה. הזלתי דמעות כששמעתי שהמורה אמר שזה בסדר אם אין לך ניסיון כלשהו, הישויות השמימיות יודעות. בשנה השנייה היה לי ניסיון מסוים, אבל נאלצתי להתאמץ מאוד בכל שלב. בכל מקום היו מכשולים בלתי נראים. למרות כל המאמצים שעשינו כגוף אחד, לא יכולתי לראות תוצאות. ידעתי שזה מצב לא נכון, אך לא ידעתי כיצד להשתפר. חששתי: מה יקרה אם לא אוכל להגיע לשלמות למרות שעשיתי מאמצים כאלה? אני עדיין זוכרת את היום בו קידמתי את מופע ה-SHEN YUN בקניון; פתאום קיבלתי תשובה חד משמעית לשאלה: לא משנה אם אוכל להגיע לשלמות, אני אטפח עד הסוף! באותו הרגע לא יכולתי להפסיק את הבכי. ידעתי שהמורה עזר לי לסלק החזקה נוספת.

מאז, בעת עבודתי על פרויקט SHEN YUN החלטתי להתמקד ולהשקיע בו את כל המאמצים שלי, ולא לתת לשום דבר להפריע לי.

במהלך השנה הראשונה בתיאום פרויקט SHEN YUN יכולתי לשבת רק בתנוחת חצי לוטוס. חשתי בכאבים כשישבתי עם שתי רגליי מצולבות, והיה עלי לשאת את הכאבים בכל כוחי. בעבודתי בפרויקט ה- SHEN YUN חשתי שאין לי יכולת לעומס יתר. מאז, כל שנה, עומס העבודה בפרויקט ה-Yun Shen גדל, אבל נהיה לי קל יותר לשבת עם שתי הרגליים בהצלבה במשך שעה. בהתחלה, לעיתים קרובות הייתי חייבת למהר להשלים את העבודה. לא היה לי זמן להקשיב לבעלי ולאמי בבית. השנה, למרות שהיו לנו רק חודשיים כדי לקדם את מופע ה-Shen Yun, הבחנתי שלא הייתי צריכה יותר למהר בעבודה. והיה לי יותר זמן לקדם את ה-SHEN YUN בקניון. בדרך כלל הייתה לי רשימה ארוכה של "מטלות לביצוע" שלא יכולתי לזכור אפילו. אבל השנה לא דאגתי יותר לרשימה זו.

פעם אחרי המופע של ה- SHEN YUN שיתפתי את מחשבותיי עם מתרגלת עמיתה בנוגע לחיכוכים בתקופת ה- SHEN YUN. חשבתי שאני אדיבה ועדינה, ולמרות זאת בתמורה, קיבלתי יותר ביקורת נוקבת. במשך שנות עבודתי ב- SHEN YUN, מצבים דומים אירעו פעמים רבות. לפעמים הרגשתי לא נוח ופגועה. אבל נזכרתי במה שהמורה אמר לנו בשנת 2006 ב"לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס",

"כמה מכם היושבים כאן יכולים לשמור על קור רוח כשמישהו לפתע מצביע עליכם ונוזף בכם? כמה מכם יכולים להישאר רגועים ולחפש סיבה בעצמכם כשאתם עומדים מול ביקורת ותוכחות מאחרים?"

כשחיפשתי פנימה גיליתי שטרם השתחררתי מהטלת אשמה על מתרגלים עמיתים. הייתי חסרת חמלה ולא הייתי מוכנה לשינוי; במקום זאת רציתי לכפות על מתרגלים אחרים להשתנות בשם הטיפוח. כאן אני רוצה להודות בכנות למתרגלים עבור ההזדמנויות שניתנו לי לטפח, עבור סובלנותם כלפי. אני גם רוצה להודות למתרגל מתאם אחר על שעזר והזכיר לי לטפח.

בכל אותן השנים בתאום פרויקט ה-Shen Yun, השתניתי מטיפול בכל דבר, להבנה שעלי לאמץ גישה שונה: למצוא שמחה מההטמעה בפא ומתחושת הביטחון, בהטמעת הלב והמחשבה בטיפוח. ההתמקדות שלי לא קשורה יותר בתוצאה, אלא בתהליך, הטיפוח שלי ובמתן אמון בזולת. אני עדיין נחושה מאד, אך מחפשת פנימה יותר. השתניתי ממצב של להיות מתוחה, מתגוננת ונחפזת למצב של להיות סבלנית, נוחה ואדיבה. המחשבות הנכונות שלי נשארו, אך הן יותר אפקטיביות, קלות יותר לשימוש, וקרובות יותר לשמימיות.

3. הקמת NTDTV – לטפח את "חיל השריון השחור" שלי הבלתי-מנוצח

האמת להיות הוגנת, אם תשאלו אותנו האם להקים תחנת שידור של NTDTV בהוואי, רובנו יאמרו "יש לנו מעט מדי אנשים לעשות את זה". הסיבה היא שאם ניקח על עצמנו את הקמת התחנה, עלינו להיות מקצועיים ואחראים על הכדאיות הכלכלית שלה. עם זאת, אלוהויות ולא בני אדם מחליטים על תיקון הפא; זה המושג האנושי שלנו שאומר שזה בלתי אפשרי. המורה נתן לנו הזדמנות נוספת. תחת העידוד והמאמצים של המשרדים הראשיים של NTDTV , התחנה הוקמה בהוואי ביולי 2010. אלה הן חדשות נפלאות. המורה נתן לאנשים המקומיים יותר הזדמנויות להינצל.

הייתי רוצה לסכם את ההודעה שהתפרסמה עבור הקהל המקומי ל-NTDTV ולהבנת המתרגלים המעורבים בפרויקט. אני גם מצרפת את המידע שסופק על ידי הנשיא המכהן בסניף הוואי של NTDTV וצוות ההפקה. הנשיא שלנו אחראי על הפקת התוכנית. אני אחראית על השיווק והמכירות.

בהוואי יש כ 60,000 תושבים בעלי מורשת סינית. הייתה רק תחנת טלוויזיה סינית אחת ששידרה מתוך סין וטאיוון; זהו ערוץ בתשלום, עם כמות מוגבלת של לקוחות. בשנה שעברה NTDTV הצטרפה לערוץ הכבלים הדיגיטליים של TIMES WARNER. לא נגבה תשלום נוסף. זה עזר לנו מאוד בקידומה של NTDTV.

האיש האחראי על קידום NTDTV התלהב מאד. פרסמנו מודעות פרסומת ומאמרים בעיתון הסיני המקומי. מתרגלים עמיתים רבים הצטרפו לקידום המכירות. הפצת עלונים והדבקת פוסטרים הם המומחיות שלנו. מספר הצופים של NTDTV גדל במהירות. כעת אנחנו יכולים לומר לאנשים ש- NTDTV היא תחנת הטלוויזיה הסינית הגדולה ביותר בהוואי.

בתחילת השנה קיבלתי שיחת טלפון מצופה של NTDTV. הוא שאל היכן הוא יכול ללמוד את שיטת הפאלון גונג. הוא סיפר ששמע על הפאלון גונג בתוכנית של NTDTV והוא מעוניין בטיפוח. כעת הוא לומד את הפא, ומבצע את התרגילים. לפעמים אנחנו שומעים אנשים שמצטטים מתכניות של NTDTV בשיחותיהם על נושא סין. אנחנו שמחים וזה גורם לנו סיפוק. יש גם כמה תגובות שליליות מצד כמה סינים, אבל כולם צופים בטלוויזיה ומדברים על זה. כל עוד הם צופים בתוכניות שלנו, הגורמים המורעלים במחשבתם שהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) שתלה יסולקו בהדרגה.

בנוסף כדי לקדם NTDTV, אנחנו צריכים להפיק תוכניות מקומיות ולהגדיל את המכירות; מטרתנו לטווח ארוך היא הכדאיות הכלכלית. זהו אתגר גדול עבורנו המתרגלים בהוואי, כי אין לנו מספיק כוח אדם. כיום צוות ההפקה מורכב מארבעה מתרגלים, המספקים חדשות למשרד הראשי של NTDTV כל שבוע. צוות ההפקה משפר במהירות את הכישורים הטכניים ואת הביטחון העצמי. בינתיים, תהליך הפקת תכניות חדשות הוא גם הזדמנות טובה ליצור קשר עם הקהילה המקומית ולכונן קשרים חברתיים. לאחרונה, בסיום כנס ציבורי אנשי מדיה רבים הקיפו את המושל כדי לראיין אותו. צוות ההפקה שלנו לא הצליח להתקרב, ופשוט חיכה בחוץ. לפתע המושל עזב את הקהל והתקרב למצלמה שלנו. כאשר אמרנו לו שאנחנו מדיה סינית מ- NTDTV, המושל אמר ששמע עלינו. הוא שמח להתראיין. לבסוף המושל בירך אותנו ביום השנה הראשונה לקיומו של סניף NTDTV בהוואי.

צוות ההפקה שלנו מבין שכל עוד שאנחנו נחושים בדעתנו לעשות דברים, המורה יארגן לנו הזדמנויות לאנשים להגיע אלינו. להופיע מול האנשים בקהילה שלנו היא הדרך הטובה ביותר לפרסם את NTDTV ליותר אנשים.

המכירות והשיווק שלנו רק החלו. כיום אני "המתאמת" מבלי שיהיו לי אנשים לתאם אתם. פעם קיוויתי שאחרים ייטלו את האחריות על המכירות. שמעתי שאפשר להצליח היטב במכירות רק במשרה מלאה. בתחילת השנה, היינו צריכים להתחיל לעבוד על המכירות. הבנתי שאני צריכה מהר מאד להשתפר בטיפוח. ראשית אני חייבת להתגבר על המושג "אין לי זמן" ומכירות חייבות להתבצע במשרה מלאה". עלי להיעשות ישות אלוהית! האם לא שיננו את הקטע הבא במשך זמן רב?

"הקשר שבין המורה לתלמיד" ("הונג יין II", (תרגום לא רשמי)

"אם לתלמידים יש מחשבות נכונות חזקות, למאסטר יש הכוח להפוך את השמיים על פיהם".

מדוע לא יישמתי זאת הלכה למעשה?

לאחרונה חתמתי על חוזה הפרסום הראשון שלנו עבור NTDTV. למרות שסכום החוזה נמוך, זה היה מעודד מאוד. הלקוח אמר שהוא רוצה לעבוד איתנו כי הוא רואה שיש עתיד ל- NTDTV. האם אין עלינו כתלמידי דאפא להאמין בנחישות בעתידה של NTDTV?

כיצד אני יכולה לעשות את המיטב עבור NTDTV וגם עבור ה- SHEN YUN ? העבודה שלי בחברת האנשים הרגילים גם היא דורשת עכשיו תשומת לב רבה יותר. אינני יודעת בדיוק איך להתגבר על הכל, אבל אני מאמינה שחייבת להיות דרך. אני יכולה לתאר לעצמי מה נדרש ממני: להיות ממוקדת ונינוחה על ידי הטמעתי בפא, תוך כדי נדיבות לב ומחשבות נכונות. אני מרגישה כאילו אני יכולה לחוש את כח הצבא של יוה פיי הבלתי ניתן לעצירה, שקשה יותר להרעיד אותם מאשר להרעיד הר, או את חיל השריון השחור של הקיסר טאנג טאי-זונג הבלתי מנוצח. אני אומרת לעצמי: המורה ארגן לנו הזדמנויות יקרות ערך כדי לטפח, אינני יכולה לוותר עליהן!

כולנו יודעים כמה ברי מזל אנחנו לטפח בתקופת תיקון הפא. עם עומס הפרויקטים של הדאפא והעימותים בין המתרגלים, השמחה הראשונה שלנו לקבלת הפא לא קיימת עוד, ולעתים קרובות חשים את לחץ עומס העבודה ואת הופעת המושגים האנושיים. צל הלאות הזו כבר העיבה עלי פעם אחת. כתבתי את המאמר הזה בתקווה שכולנו נוכל לסלק את החומר המדכא ולהשיב לעצמנו את שמחת הטיפוח והתחושה של נינוחות עילאית.

אלה הן ההבנות האישיות המוגבלות שלי. אנא הצביעו על ההחסרות.

תודה לך, המאסטר! תודה לכולכם!

---