(Minghui.org)
עקב רדיפה ממושכת ונמרצת נפטר מתרגל הפאלון גונג מר לי הונג-קווי ב-28 באוגוסט 2012. גופתו לא התקררה עדיין ושוטרי "משרד 610" ובכירים מתת משרד המחוז וממשרד המשפטים החלו להציק לאישתו ולבנו ולאיים עליהם. נמסר שהתקבל מזכר פנימי במהלך הקונגרס ה-18 ש"אדם יפוטר מעבודתו אם יגישו קובלנה כנגדו". האנשים האלה פחדו שמשפחתו של מר לי תיסע לבייג'ינג לעתור.
מר לי היה מהנדס מצטיין במשרד הדואר בחרבין. הוא החל לתרגל פאלון גונג במאי 1994 וניהל את חייו על פי עקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". הוא זכה בפרס העובד המצטיין ברמה המוניציפאלית והפרובינציאלית במשך מספר שנים רצופות. לאחר שהחלה רדיפת הפאלון גונג ב-1999 הוא נעצר שלוש פעמים באופן בלתי חוקי ופעמיים נענש ונכלא.
מר לי שהה יותר מ-10 שנים בכלא וסבל שם עינויים בלתי אנושיים. ממש לפני שהיה אמור להשתחרר אחרי שבע שנות מאסר רצוף בכלא, ב-13 באוגוסט השנה, המשפחה קיבלה הודעה דחופה מכלא דא-צ'ינג. כשבני המשפחה הגיעו למחרת בבוקר ליחידת טיפול נמרץ בבית החולים ראו שראשו של מר לי עטוף כולו בתחבושות ושתי חבורות בגודל כף יד על רגלו. כמו כן הבחינו בחתך באורך 3 סנטימטר באוזנו השמאלית, כאילו תלשו את אוזנו. רגלו הימנית הייתה כבולה למיטה.
לפני מותו קיבל מר לי עירוי נוזלים ממושך. המשפחה לא זכרה איזו תרופה הייתה בעירוי.
ב-28 באוגוסט נפטר מר לי, בן 61 היה במותו.
ארבעה ימים לאחר מכן הגיעו בכירים מתת משרד מחוז הונג-צ'י לביתו של מר לי בטענה שקיבלו הוראה מ"משרד 610" והורו לאשתו, גב' באי לצאת החוצה. היא סיפרה להם על מצבה המסוכן עקב יתר לחץ דם, אנגינה וסוכרת. היא נכה וזקוקה לעזרה יומיומית.
ב-4 בנובמבר, מישהו דפק בדלת בבוקר וגם אחר הצהריים. גב' באי לא ענתה. בערב שוב דפקו על הדלת וכשלא נענו ניסו לפתוח אותה. הרעש שעשו הפריע לשכנים שגערו בהם והם עזבו.
למחרת צלצל אדם בשם שיא לבנו של מר לי הונג-קווי, מר לי שואן. האיש הציג את עצמו בשם שיא טען שהוא בצוות חקירה של משרד המשפטים החוקרים את ניהולו של כלא דא-צ'ינג. הוא אמר שהצוות נמצא בחרבין כעת ושיביא את אמו כדי שיוכלו ללבן את הבעיה עליהם דיווחו. מר לי אמר שהוגש לכלא דו"ח כתוב ובו 13 שאלות לגבי מותו הפתאומי של מר הונג-קווי והם מבקשים תשובה. "עבר זמן רב ועדיין לא קיבלנו תשובה. אם אתם כנים עליכם לתת לי קודם כל תשובה ואחר כך נוכל לדון בדברים אחרים. אולי יש לכם משהו כתוב ואינכם מעוניינים לתת לנו זאת? ממה אתם פוחדים? אמי לא מרגישה טוב כעת והיא אינה יכולה לראותכם".
שיא: "היכן אתה ואמך? תגיד לנו ונבוא אליכם".
לי: אני חושב שדיברתי ברור. אנחנו לא מעוניינים לפגוש בכם. לאמי לא נוח שמזכירים זאת".
שיא: "אם כן היכן אמך? האם נוכל לפגוש בה? האם אמך בבית החולים או בבית?"
לי: "לא חשוב היכן היא. היא רוצה להימנע מלהזכיר דברים שמכעיסים אותה. גם אני".
שיא: "אם כך אינך רוצה לראות אותנו?"
ב-7 בנובמבר שוב צלצלו מצוות תת המשרד המחוזי: "גילינו שקניתם כרטיסי רכבת לבייג'ינג. אל תיסעו, נשלח אתכם חזרה אם תיתפסו".
גב' באי צלצלה לעזרה לכמה קרובי משפחה.