התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא התשיעית בישראל
מאסטר נכבד, עמיתים יקרים לטיפוח,
לפני כשנה מוניתי להיות מנכ"ל העיתון אט ישראל. אף על פי שיש לי ניסיון בניהול עסק ובניהול עובדים, לא ידעתי בדיוק מה אני צריך לעשות בתפקיד, אבל הייתה לי הבנה די ברורה על הכיוון שבו אנחנו צריכים ללכת – להפוך את הארגון לעסק רווחי בחברה.
ואכן התחלנו לפעול בכוון, נבחר מודל כלכלי (שעודכן ככל שהתקדמנו), הוקם צוות שיווק שהתווה קו שיווקי. המוצר הוגדר בצורה יותר מדויקת. מערכות הייצור הותאמו למוצר העדכני ולאחר קרוב לשנה השקנו את המוצר מחדש.
הדרך לא הייתה פשוטה, היו הרבה קשיים ואתגרים, היו הרבה רגעים שבהם הרגשתי שאין לי הכוחות להמשיך, והיו רגעים של ייאוש שחשבתי שאין לנו היכולת לעשות את זה. אבל תמיכה רבה מעמיתיי לטיפוח תמיד עזרה וכך הצלחנו יחד להתגבר על הרבה מכשולים שעמדו בדרך.
לאחר קרוב לשנה המצב היה כזה: העיתון החדש הושק, צוות המכירות התחיל לעבוד בצורה אינטנסיבית על מכירות והתחלנו לראות תוצאות לעבודה הקשה.
התהליך להשקת המוצר החדש היה כרוך בהוצאות כספיות גדולות מהרגיל, ומפרסם אחד גדול לא חידש את החוזה. אמנם עסקאות נוספות נסגרו אולם התשלום בגינן היה אמור להיות משולם בהמשך. הדברים הללו הביאו אותנו לבעיה תזרימית.
יום אחד צלצלו מהבנק ואמרו שהם לא יכולים לכסות שיק שנתנו לדפוס. המצב לא היה נעים ונגע לי בהחזקה, ההחזקה לתדמית. נדרשתי לדבר עם הבנק כדי שיגדיל לנו את מסגרת האשראי, לעמוד במקום שבו אני מבקש טובה מהבנק זה מקום די זר לי. בכל חיי תמיד הייתי בצד השני, במקום של כוח, ולא במקום שתלוי באחרים.
הייתי מובך מאוד מהמצב ולא שיתפתי מתרגלים אחרים, טיפלתי בו לבד והגעתי להסכמה עם הבנק, אבל הייתה לי מועקה גדולה. איך נתמודד עם הבעיה התזרימית של העיתון? הכסף אמור להגיע אבל ייקח עוד זמן.
היה לי קשה מאוד להתמודד עם השאלה הזו והעדפתי להדחיק אותה, היה קשה לי להכיל את העבודה שאני לא בעמדת בכוח, אז הדחקתי זאת.
לילה אחד חלמתי חלום. בחלום הייתי עם משפחתי והוריי העירו לי שהמצב הכלכלי שלי הוא בחסד ולא בזכות. בחלום הייתי צלול מאוד והרגשתי שיש לי הבנה צלולה ונקייה מתוך הפא על הדרך בה עליי לנהוג. ההבנה שלי הייתה שעליי להסביר להם בלב נקי, ללא כל רגשות כי זה לא נכון, ושאני ראוי וזכאי לכסף שאני מרוויח בחברה המשפחתית. הרגשתי שהכסף שאני מרוויח הוא שלי בגלל שהמורה ארגן לי אותו כדי שאוכל לפעול למען הצלת יצורים חיים. והרגשתי שבכך שאומר להוריי שאני זכאי לו בזכות ולא בחסד אאמת את הפא.
בחלום נגשתי למשפחתי והתחלתי לומר את הדברים. למרות שבתחילת הדרך הייתי בטוח שלבי נקי, מיד כאשר התחלתי לדבר התחיל כעס להצטבר בתוכי, וככל שהם לא שוכנעו נאבקתי על דעתי יותר ויותר. בשלב כלשהו פניתי לאחיי ואמרתי להוריי שאני זכאי לכסף שאני מרוויח כי אני עובד הרבה יותר קשה מאחיי. תוך כדי שאמרתי זאת בחלום, נהר של דמעות החל לנזול מעיני, והרגשתי שאני מוצף בצ'ינג. אחיי החלו לבכות גם ואני התעוררתי.
התעוררתי עם תחושה קשה מאוד. הרגשתי שפגעתי באחיי מאוד. ברגע האמת הסיבה שבחרתי לומר למה אני זכאי לכסף הייתה כי אני טוב יותר מאחרים ולא למען הצלת יצורים חיים. ראיתי לפתע את הלב שלי שחושב שהוא טוב יותר מאחרים. ראיתי כי החזקתי בלב לא נקי, שהסתכל על אחרים מלמעלה, ששפט אחרים וחיפש לראות איך הוא טוב יותר מהם.
ברגע הראשון שמחתי שזה חלום ושלא פגעתי באמת באחיי, אבל לאחר מכן הבנתי שכן פגעתי באחיי ולא רק בהם. לב התחרותיות שלי גרם ללא מעט אנשים סביבי, תלמידי דאפא עמיתים ואנשים רגילים להרגיש שהם לא מספיק טובים. למרות שבעצם – הם טובים מאוד.
במשך ימים אחרי החלום הזה נשאתי הרגשה לא קלה בלב. לא ידעתי מה עליי לעשות עכשיו שראיתי את ההחזקה הזו וכיצד עליי לשחרר אותה. ההרגשה הזו גרמה לי להיות מהוסס יותר ופחות בטוח בעצמי, הרגשתי שעליי לא למהר ולהיות נחרץ לגבי דברים ולמתן את התגובות שלי. המורה מלמד בהרצאה רביעית בספר "ג'ואן פאלון":
"אתה צריך תמיד לשמור על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אם לפתע תיתקל בבעיה, תוכל לטפל בה היטב. כשאתה תמיד שומר על לב של טוּב לב וחמלה, כשתתעורר לפתע בעיה יהיה לך זמן ומרחב למתן את העימות ולחשוב. אם אתה תמיד רוצה בלב להיאבק עם אחרים ולהילחם, הייתי אומר שתתחיל לריב עם אחרים בכל פעם שתיתקל בבעיה, זה מובטח".
התחלתי לבחון את ההתנהלות שלי, ולנסות להבין איזה נזקים לב התחרותיות שלי גרם. כמה שבועות קודם לכם היה לי עימות עם מתרגלת שעובדת בעיתון כבר הרבה שנים. היו מספר דברים שראינו שהיא לא עושה כפי שנדרש מעובד בעיתון כבר הרבה זמן. בעבר היו פעמים שניסנו להעיר לה אבל הדבר לא צלח. החלטנו לקרוא לה לשיחה כדי להסביר לה שכך הדבר לא יוכל להמשיך.
כאשר אני מסתכל לאחור על השיחה הזו אני רואה כיצד הלב שלי היה מרוכז בלהצליח לטעון את טענותיי ולא בלעזור לתלמידת דאפא שלא מצליחה לעמוד בקריטריון. הלב שלי חשב על עצמי ולא עליה.
כאשר התחילה השיחה התעקשתי לומר את הדברים בצורה ישירה וללא פניות. אכן הצלחתי בכך, אבל למתרגלת זה היה קשה מנשוא והיא עזבה את השיחה באמצע ואמרה שלא תוכל להמשיך לעשות את תפקידה. כך הצלחתי לעשות את מה שתכננתי אבל נכשלתי בתפקיד הכי חשוב לי כתלמיד דאפא – לעזור לאחרים. בהדרגה הופיעו קולות של פיוס. היא התקשרה וביקשה פגישה, ובפגישה אמרתי לה שאומנם הייתי צודק אבל פגעתי. יותר מאוחר שיתפתי את ההנהלה בכך שדיברתי ממקום של להיות צודק, להצליח להגיד את מה שאני חושב שצריך לומר. בישיבה הזו הועלה רעיון לתפקיד שמתאים לעובדת, וכך העניין נסגר באופן הרמוני.
כמה ימים לאחר מכן הייתי אמור ללכת לאתר תרגול. יש לי הזדמנות ללכת לאתר התרגול רק פעם בשבועיים. בשגרת חיי העמוסה, בין המשפחה, הילדים, העבודה הרגילה והעבודה בעיתון, אתר התרגול פעם בשבועיים מהווה אבן יסוד חשובה לטיפוח שלי. פעם בשבועיים להתנתק מהממד הנוכחי למשך שעתיים ולהיזכר כמה טהור העולם השמיימי.
באותו הבוקר בתי בת ה–5 ביקשה לבוא אתי לאתר התרגול. לא רציתי שהיא תבוא אתי כי ידעתי שהיא עשויה להפריע לי שם. היא התעקשה ולבסוף הסכמתי שתבוא אבל רק בתנאי שתתרגל ולא תפריע לי. היא הסכימה, אבל מיד כאשר התחיל התרגול היא הפסיקה ולתרגל והתחילה להפריע לי.
זעמתי, עזבתי את אתר התרגול וצעדתי בכעס לאוטו. באוטו לא דיברתי איתה. ניסיתי לרסן את הכעס ולבחון פנימה ולחשוב איך עליי לנהוג במצב הזה כתלמיד דאפא. לאט לאט נרגעתי והבנתי שעליי לדבר עם בתי בהיגיון כדי להסביר לה שהיא לא נהגה היטב.
כאשר הגענו הביתה חשבתי שכבר נרגעתי והתחלתי לשוחח עם בתי. אולם, בדומה לצ'ינג שהחל להלום בי בשיחה עם הורי בחלום, כך גם הפעם הזעם שב והכה בכל עוצמתו, התפרצתי עליה בכעס רב, רחוק מאד מההתנהגות שתלמיד דאפא אמור להתנהג.
מאוחר יותר חשבתי לעצמי: למה לא נתנו לי לתרגל? ובבת אחת הבנתי שזה היה מפני שלאחרונה אני לא מייחס משקל מספיק חשוב לתרגול. היו הרבה פעמים שבהם הייתה לי הזדמנות לתרגל אבל ויתרתי על כך מתוך עצלות ופינוק. אם אני לא מתייחס בכבוד וברצינות לתרגול, איך יתנו לי לקבל את הטוב של אתר התרגול?
מיד כל הכעס על בתי נעלם. היה לי ברור שלא היא הפריעה לי להיות באתר, אני אחראי לזה. שוב חוסר היכולת שלי לבחון פנימה גרם לי להכאיב לאנשים אחרים. בתי הקטנה שכל כך יקרה ללבי הייתה צריכה לספוג את כל הזעם שלי רק כי אני לא הצלחתי באמת להסתכל פנימה. התייחסתי כאדם רגיל שרוצה לתקן את התוצאה.
האירוע עם בתי היה אירוע מאוד דרמטי מבחינתי, כי בו ברגע שהסתכלתי פנימה הכעס נעלם, ואני הבנתי מהי המשמעות של להסתכל פנימה.
המורה לימד בהרצאת הפא בניו יורק 2011:
"כשאתם נתקלים בקונפליקט, זה לא משנה אם אתה צודק או טועה. עליך לשאול את עצמך: "מה אצלי לא נכון בסיטואציה הזאת? אולי באמת יש אצלי טעות?" כולכם צריכים לחשוב כך, והמחשבה הראשונה שלכם צריכה להיות לבחון אל עצמכם ולנסות למצוא את הבעיה. מי שלא עושה כך אינו מטפח אמיתי של הדאפא. זה כלי קסם בטיפוח שלנו, וזה מאפיין של הטיפוח של תלמידי הדאפא שלנו. כל דבר שאתם נתקלים בו, המחשבה הראשונה צריכה להיות לבחון את עצמכם, וזה נקרא "לחפש פנימה"."
כמטפח אני לא צריך להסתכל פנימה כמו אדם מנומס או מרוסן שדואג להתנהגות שלו על פני השטח ומחפש את הדרך הנכונה לנהוג בה. כמטפח עליי לבחון פנימה כדי להבין איך אני אחראי למצב שאליו נקלעתי וזאת למרות שעל פני השטח נראה כי מי שאחראי למצב הלא טוב הוא מישהו אחר. כאשר אני באמת מסתכל פנימה זה באמת כמו "כלי קסם בטיפוח".
במקביל, התמודדתי עם מקרה נוסף שנגע לאותה החזקה. מתרגל שעובד בעיתון ביקש לשוחח אתי. הוא היה די נסער משיחה שהייתה לו עם המנהלת שלו בעיתון. הוא שיתף אותי בדברים לא טובים שאותה מתרגלת אמרה לו על המנהלת שלה. הדברים שהוא העלה היו קשים מאוד וכללו ביטויים של תככנות ומאבקי כוח, דברים לא טובים בין מטפחים.
אני חושב שבדרך כלל אם הייתי שומע כאלו דברים קשים שנאמרו על ידי עובד בעיתון כלפי האחראי עליו ועוד לעובד אחר של אותו אחראי הייתי כועס מאד. אני מניח שהייתי מזמן את אותו עובד לשיחה ונוזף בו על כך שהוא התנהג לא נכון, בטח הייתי נחרץ מאד בדעותיי ובטוח בצדקת דרכי.
אולם, בעקבות ההחזקה שנחשפה בפניי בחלום, נמנעתי מלפעול כך. בהתחלה פשוט לא פעלתי. נתתי לדברים זמן ושיתפתי עם מטפחים נוספים מה לדעתם עליי לעשות ולמה זה בעצם קורה?
שיתפתי את הנהלת העיתון בדברים שנאמרו לי על ידי אותו מתרגל. ניסינו ביחד להבין מה גרם למתרגלת לחשוב מחשבות כאלו לא טובות. תוך כדי השיתוף הסתכלנו פנימה וראינו את ההחזקות שלנו כמנהלים שגרמו למצב הזה של אותה עובדת, ראינו כיצד היו לנו מחשבות לא מספיק טובות כלפיה, כיצד היה לנו קשה להכיל את השוני שלה.
לפתע היה ברור שזו קריאת עזרה, שזה הדרך שלה לומר שקשה לה מול המתרגלת השנייה. שהיא ככל הנראה לא מצליחה ליצור ערוץ תקשורת טוב ובריא למתרגלת השנייה ולכם נוצרה המצוקה.
אחרי המקרים עם שתי העובדות בעיתון הבנתי שאני צריך לתת יותר תשומת לב, שכמנכ"ל העיתון אני אחראי לכך שאין ערוצי תקשורת מספיק טובים בין העובדים. ההבנה הזו ניקתה אותי מכל כעס על אותה מתרגלת ובמקומו באה חמלה, ורצון עז לעזור לאותה מתרגלת למצוא דרך לפתור את המצב.
למחרת היום היה שיתוף בביתי. אחד המטפחים סיפר על כך שפגש בחו"ל מתרגלת שכל תפקידה הוא להחזיר מטפחים שהפסיקו לטפח. התפתח שיתוף שבתוכו ראיתי כמה קשה לי להתמודד עם אנשים ומתרגלים שחושבים בצורה שונה ממני, שאינני מסוגל להבין את ההיגיון הפנימי שלהם.
שיתפתי את אותו מתרגל בכך שאני לא יכול למצוא מה לומר למישהו שבחר להפסיק לתרגל. אני חושב: "כן, כי הוא לא רוצה לטפח, מה הוא מספר לי סיפורים? הוא ידע והחליט שהוא לא רוצה, לא רצה להתאמץ, לא רצה לעבוד קשה, הוא מפונק", וכדומה. אני מפריד אותו ממני ואני לא מבין שהוא באמת נמצא במצוקה. המטפח אמר לי שהמחשבה שלי אנוכית. ושעליי לא לראות זאת כאילו אותו אדם בחר שלא לטפח, אלא שהוא נתקע במקום כזה שהוא כבר לא הצליח לראות את כל הטוב שבטיפוח, שעליי לראות את האלוהות שבאדם השני, לראות אלוהות שנתקעה, שהלכה לאיבוד. למרות כל השנים הרבות שהיא הקריבה למען הפא עכשיו ברגע האמת היא לא מצליחה לראות את הדברים באופן צלול. כשאראה אותה באור כזה מיד ארצה לרצות לעזור לה לחזור למסלול.
נפגשתי עם אותה מתרגלת שעובדת בעיתון והייתה לנו שיחה באווירה טובה. בשיחה לא ניסיתי להוכיח אותה על כך שלא נהגה נכון, אלא בעיקר הקשבתי לה, ניסיתי לראות מה באמת מפריע לה ואיך אני יכול לעזור לה. פתחתי קצת את הנושא של מערכת היחסים שלה עם המתרגלת שהיא לא הסתדרה איתה, ושיתפנו באווירה חיובית איך ניתן לפעול יותר נכון כדי ששיתוף הפעולה בין כולם יהיה טוב יותר.
אני חושב שמי הרוויח הכי הרבה מהמצב זה אני שהצלחתי לוותר על לב התחרותיות והכעס והרווחתי את לב החמלה.
למחרת הייתה לי הזדמנות נוספת לראות את כוח הקסם של ההסתכלות פנימה.
יש לי ביקורת בלב כלפי חמותי. גם אצלה אני לא מצליח להבין הרבה מהשיקולים שלה וגם אצלה נהגתי לכעוס עליה במקום לנסות לעזור לה.
ערב אחד, רגע לפני תחילת לימוד פא היא מצלצלת אליי היסטרית שהמקרר שלה התקלקל, נתתי לה טלפון של חברת שירות. למחרת היא מצלצלת אליי בסערה, כמה רגעים לפני מחשבות נכונות שהטכנאי בא ועשה צרות והיא צריכה ללכת והמקרר לא עובד ועוד כהנה וכהנה.
מיד לאחר סיום השיחה הייתה לי מחשבה ברורה שהבעיות שלה נגרמות בגלל הביקורת שלי כלפיה. לא עברו כמה רגעים והיא התקשרה להגיד שהכל הסתדר מצוין ולהודות לי על כל העזרה הרבה שנתתי...
הגיע שוב הרגע שבו הייתי צריך למצוא פתרון לעניין הבנק. הפעם במקום לרגע האחרון והלא נעים, בחרתי לצלצל לבנקאי שלנו ולשתף אותו בבעיה ולשמוע אם יש לו פתרונות. הוא היה מאוד חביב והציע כמה פתרונות טובים, הוא התחיל לשאול איך הולך בעיתון וביקש לדעת הרבה על העשייה, כך שראיתי שכאשר אני מוותר על ההחזקה למעמד ולכוח, אנשים יכולים פשוט לתקשר איתי בגובה העיניים בצורה נקייה ופשוטה.
סדרת ההתנסויות הללו עזרו לי לראות את ההחזקה שהייתה לי לתחרותיות, לכוח, למעמד, לתדמית. היא הראתה שההחזקות הללו הפרידו אותי מהעמיתים שלי לטיפוח וגרמה לי לפגוע בהם ולתת להם להרגיש לא טוב עם עצמם.
במהלך השבועות האחרונים גיליתי כי לא ייחסתי מספיק חשיבות לכל תלמיד ותלמיד, והמורה בחמלה שלו הראה לי זאת. אני מקווה שתוכלו למצוא מקום בלבכם לחמול על ההחסרות שלי בטיפוח ושנוכל להמשיך ביחד לעבוד ולפרוץ קדימה.
כאשר אני מסתכל לאחור על כל העבודה והתהליכים שעברנו השנה אני רואה שבאמת התקדמנו בעיתון, אבל לא פרצנו דרך עדיין. אני חושב שזה נובע כי עשינו את מה שצריך אך לא עשינו את מה שהכרחי.
כדי שהעיתון יצליח צריך שהוא יהיה עיתון טוב, מגובש ומעוצב עם תוכן טוב והפצה טובה ועוד שורה של דברים. אבל זה לבד לא מספיק. העיתון יוכל להצליח רק כאשר כל גוף המתרגלים יעמוד מאחוריו כגוף אחד ויתמוך בו.
"עבור מי אתה קיים?" – "יסודות להתקדמות במרץ":
"כשאדם יוצא משליטה, מה ששולט על המחשבה ומצב הרוח שלו אינו היגיון אלא רגש. כשכל המושגים השונים של האדם, כמו האמונה במדע, בדת, או באידיאולוגיה כלשהי, מנוגחים על-ידי האמת של פא הבודהא, הוא גם כן יוצא משליטה וזה יגרום לצד הרע של הטבע האנושי להוביל, כך שזה יגרום לו להיות לא הגיוני בגלל שליטת המושגים שנרכשו אחרי הלידה. הוא יקפוץ למסקנות באופן עיוור או יסבך את העניין. אפילו אנשים עם גורל שנקבע מראש מאבדים את הקשר הגורלי בגלל זה, והופכים את הפעולות שלהם לחרטה נצחית ועמוקה."
כתלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא נפלה בחלקנו הזכות לעזור למורה להציל יצורים חיים. אולם כדי באמת להצליח בכך עלינו לעמוד בקריטריונים של הפא. כאשר כולנו נצליח, כגוף אחד, לעבוד ביחד למען הצלת יצורים חיים נזכה להגשים את הגורל שהמורה ייעד לנו. אני מודה למורה החומל על ההצלה הרחומה ולעמיתיי התלמידים על כל התמיכה האינסופית.
בהצלחה לכולנו.