(Minghui.org)

אף על פי שגורלו של אדם, תוחלת חייו, או היותו עשיר או עני קבועים כולם מראש בתקופת חייו, הוא יתוגמל בטוב אם הוא נדיב ועושה מעשים טובים, ויתוגמל ברע אם הוא עושה מעשים רעים. גורלו של אדם עשוי להשתנות בכל עת. הדבר תלוי אם לבו טוב או רע. שמים וארץ, אלוהויות וישויות שמימיות יכולים לשפוט דברים בבהירות ובדיוק מוחלט. אם לבו של אדם דבק תמיד בטוּב, הוא יצבור מזל טוב ומוסריות במידה ניכרת. ואז, גם אם ייקלע למצבים מסוכנים, האלוהויות תוכלנה להפוך מזל ביש לברכה. מנגד אם אדם ממשיך לעשות מעשים רעים מרצונו, הוא זורע זרעי רוע. גם אם בתחילה יהיה לו מזל טוב, הוא בסופו של דבר יסבול. זהו חוק הטבע של סיבה ותוצאה.

לכן, הלב הוא בשליטה מוחלטת על האדם בכל היבט של הקיום שלו. עם לב נדיב גורלו יהיה טוב ועם לב מרושע יהיה לאדם גורל רע. בספרים עתיקים תועדו מקרים רבים כאלה. להלן שתי דוגמאות מהספר: "The Tract of the Most Exalted on Action and Response"

אחים תאומים עם אותו גורל קבוע מראש הגיעו ליעדים שונים

בתקופת שושלת סונג חיו שני אחים תאומים בשם גאו שיאו-ביאו וגאו שיאו-ג'י, שהיו כאיש אחד באופן דיבורם, בדרכי התנהגותם, בדרכי החשיבה שלהם וברמת האינטליגנציה שלהם. בגיל 16 שניהם עברו את המבחנים המחוזיים. לאחר מכן באותה שנה הם התחתנו. אחרי החתונה הוריהם ביקשו מהם ללבוש בגדים ונעליים שונים כדי שרעיותיהם יוכלו להבחין ביניהם.

יום אחד נקרה בדרכם טאואיסט בשם צ'ן שי-יי, שאמר להם לאחר שקרא את תווי פניהם: "שניכם יפי תואר עם אף ישר, ולשניכם כתם אדום על שפתיכם. אוזניכם צלולות עם סליל ורוד. אתם בעלי הופעה נאותה ונימוסים טובים. שניכם מועמדים למבחנים הקיסריים. יותר מכך, לשניכם יש ניצוץ בעיניים ותצליחו מאוד באותה בחינה קיסרית".

משהתקרב מועד הבחינה בסתיו נסעו שני האחים לעיר הבירה להיבחן, ונשארו ללון אצל קרוב משפחה. אלמנה יפה אחת גרה בסמוך לקרוביהם. גאו שיאו-ביאו התרכז בלימודיו ולא נתן דעתו על האלמנה היפה, ואילו גאו שיאו-ג'י לא יכול היה להתגבר על יצרו וניהל אתה פרשת אהבים. משנודע הדבר ברבים שלחה האלמנה יד בנפשה. מתוך פחד ואשמה הטביעה עצמה בנהר.

אחרי הבחינה הלכו שני האחים שוב לבקר את הטאואיסט צ'ן שי-יי. הוא היה די המום בראותו אותם ואמר: " ישנו כבר שינוי גדול במראה שלכם. האחד נעשה לטוב אפילו יותר, בעוד האחר נעשה לרע מאוד. לשיאו-ביאו מראה סגול בוהק בגבותיו ועיניו זוהרות ככוכבים. הוא בטוח יעבור את המבחן בציון גבוה. גבותיו של שיאו-ג'י השתנו גם כן: עיניו נפוחות, רכס אפו אדום ושחור ורוחו קמלה ונעלמת. השינוי הזה הוא כנראה תוצאה של התדרדרות במוסריותו. לא רק שהוא ייכשל במבחן, הוא גם מראה סימנים של מוות מוקדם".

משפורסמו תוצאות הבחינה ונודע כי אכן גאו שיאו-ג'י נכשל, יצאה נשמתו מרוב צער.

מאוחר יותר נעשה גאו שיאו-ביאו פקיד רם דרג והיה לאדם עם הישגים מרשימים שהותיר את חותמו. ילדיו ונכדיו הצטיינו אף הם והיו מוכשרים מאוד. כשחגג את יום הולדתו השבעים, הגיע גם הטאואיסט צ'ן שי-יי לברך אותו. בנאומו אמר: "קל מאוד לקרוא תווי פנים של אנשים רגילים. אולם לא קל לומר במדויק מה יהא בסופם, כיוון שהגורל נקבע בשמים והביטוי בשטח נקבע על-ידי מעשיו של אדם. אם אדם הולך בעקבות העקרונות השמימיים והוא בהרמוניה עם מהלך החיים בחברה האנושית, הוא לבטח ייהנה משגשוג והצלחה.

השמים הוגנים ונדיבים , לכן מזלו של אדם יכול להתדרדר עקב התנהגות רעה ואילו על חטאיו של אדם אפשר לכפר בעשיית מעשים טובים. מה שמתפתח בלבו של אדם יופיע על פניו ואי אפשר להסתיר דבר מעיניהם של אנשים אחרים. זוהי הסיבה מדוע אנו אומרים שאין דלת קבועה למזל או לחוסר מזל, כיוון שזה מופיע ונעלם בהתאם להתנהגותו של אדם".

דינג שי זכה במקום השישי בלבד

בזמן שושלת צ'ינג היה תלמיד בשם דינג-שי. הוא היה מהיר מחשבה, מוכשר מאוד ובעל אישיות ישרה והוגנת. מאחר שאהב להמר הוא קיבל לעתים קרובות ביקורת מאביו, אבל הוא מעולם לא הקשיב לה ולא תיקן את דרכיו. אביו כעס עליו מאוד וגירש אותו מהבית. דינג-שי התגלגל לעיר הבירה ובאמצעים שונים נכנס לאוניברסיטה הקיסרית.

יום אחד חלף דינג-שי ליד מקדש שיאנג-גוּאוֹ, שם הפתיע אותו מגיד עתידות כשאמר לו: "אתה נראה ממש טוב. אני נוהג לקרוא תווי פנים לאנשים רבים ואני יכול לראות את הטוב ביותר במראה שלך". מגיד העתידות ביקש לדעת את שמו, כתב את עתידו על פתק ושם את הפתק על הקיר: "דינג שי יהיה התלמיד מספר אחת השנה". דינג-שי היה מאושר מאוד בשומעו זאת ונעשה יהיר עוד יותר והימר אף יותר. כששמע שיש שני מועמדים לבחינה מסיצ'ואן שהם עשירים, הוא הזמין אותם להמר. דינג-שי המשיך להרוויח ובסופו של דבר זכה ב-6 מיליון במזומן.

כמה ימים לאחר מכן הוא שוב עבר ליד מקדש שיאנג-גוּאוֹ. מגיד העתידות הופתע לראותו ושאל: "מדוע אתה נראה נורא כל כך? אין לך תקווה לעבור את הבחינה, שלא לדבר על להיות התלמיד הראשון". בעודו מדבר הוא הסיר מהקיר את הפתק שכתב עליו בפגישתם האחרונה. הוא נאנח ואמר: "זה ממש מכתים את שמי. טעיתי הפעם בקריאת תווי הפנים". דינג-שי שאל אותו בחרדה מדוע אמר מה שאמר. מגיד העתידות השיב: "בקריאת תווי פנים ראשית אנו מביטים על מצחו של אדם. אם הצבע צהוב, לח וזוהר, זהו אות מבשר טובות. עכשיו המצח שלך נראה יבש וכהה. כנראה היו לך מחשבות רעות ורווחים ממקור רע. הרגזת את האלוהויות השמימיות".

דינג-שי התמלא פחד וסיפר למגיד העתידות את כל אשר שאירע. הוא שאל במבוכה: "רק נהנינו קצת. האם זה כל כך חמור?" מגיד העתידות שקל את העניין ואמר: "אל תאמר לי שרק ביליתם קצת. אלוהויות שמימיות מפקחות על כל דבר שמעורב בו כסף. כשאדם זוכה בעושר ממקור רע, המזל הטוב שלו יפחת".

דינג שי התחרט מעומק ליבו על מעשיו ושאל בחרדה: "האם אוכל להחזיר את הכסף?" מגיד העתידות ענה לו: "אם אתה רוצה לתקן את דרכיך מתוך לבך, בטוח שהאלוהויות השמימיות ידעו זאת. אם אתה יכול באמת לתקן את דרכיך ולהשתנות לטובה, אתה עדיין יכול לעבור את הבחינה במקום השישי". דינג-שי מיהר להחזיר את הכסף לשני המועמדים העשירים ונשבע שלא יהמר שוב לעולם.

אכן, כשהתפרסמה רשימת המועמדים שהצליחו בבחינה, אדם בשם שוּ דוּאוֹ היה במקום הראשון ודינג שי היה במקום השישי.