(Minghui.org)

בשנים האחרונות שקדתי על עשיית שלושת הדברים כפי דרש המאסטר. בכל זאת הרגשתי שהייתי תקועה באותה רמה ולא השתפרתי בצורה משמעותית. לפעמים המאסטר היה שולח לי רמזים כדי שאתעורר ואף על פי שחיפשתי פנימה לא יכולתי למצוא את הסיבה. חשתי מודאגת וחסרת אונים. בתחילת השנה נתקלתי במצוקות. קבלתי חום והשתעלתי ללא הרף וגם חשתי חולשה. לבסוף הבנתי את חומרת הבעיה וזה גרם לי לבחון בכובד ראש את הטיפוח שלי.

במשך השנים למרות שלמדתי את הפא די הרבה לא באמת טיפחתי את לבי. לא לקחתי על עצמי את היוזמה לטפח ולסלק את כל ההחזקות שלי. למרות שהמאסטר לקח חלק מהם על עצמו עבורי, עדיין שמרתי על מושגים אנושיים ולא רציתי לתת לאחרים לנצל אותי לרעה. לכן לא הצלחתי להעלות את השין-שינג שלי ואת הגונג. באופן קבוע סבלתי מכאובים גופניים והמשכתי לעשות טעויות בקשר לטיפוח הדיבור. הלקחים היו קשים. הייתי רוצה לשתף אותם עם מתרגלים עמיתים. אנא הצביעו בטובכם על כל מה שאינו הולם.

מאז שהתחלתי לטפח ניסיתי לשלוט בדיבורי ולא לדבר בקלות דעת. אבל במציאות ההחזקה לא סולקה. פעם אחרי לימוד הפא הקבוצתי אחותי אמרה לי "את כל כך רזה עכשיו ועדיין ממשיכה לשתות מים באופן קבוע. זה נראה כאילו את סובלת מסוג כלשהו של מחלה. זה מוכרח להיות בגלל שאת לא מצליחה כל כך טוב ביחס לדברים מסוימים". היא הזכירה לי זאת פעמים רבות. חשבתי שהשתנתי הרבה ושהיא לא הייתה צריכה לבקר אותי לפני המתרגלים האחרים. לא חשבתי שדבריה היו מבוססים על הפא. למרות שלא עניתי לה לא הייתי מאושרת בקשר לכך. לא סתרתי אותה מאחר ורציתי לטפח את דיבורי. חשבתי שזה היה הסידור של המאסטר לעזור לי לשפר את השין-שינג שלי.

למחרת היום היו שינויים גופניים עצומים – משקל גופי חזר להיות נורמאלי ולא חשתי יותר בצימאון. נדהמתי המאסטר יכול לעשות כל דבר! אני רק טיפחתי את דיבורי ואת לבי מעט. אני העליתי מעט את מחשבתי והמאסטר נתן לי כל כך הרבה. הדאפא הוא פלא אמיתי והמאסטר באמת נפלא! בסופו של דבר הבנתי כאשר אדם מטפח את דיבורו למעשה הוא מטפח את מחשבתו. המאסטר אמר:

"הייתי אומר שתתחיל לריב עם אחרים בכל פעם שתיתקל בבעיה. זה מובטח. לכן, כשאתה נתקל בקונפליקט הייתי אומר שזה כדי להפוך את החומר השחור שלך לחומר לבן, לדה." ("ג'ואן פאלון" הרצאה רביעית, "טרנספורמציה של הקארמה")

מדוע נתקלתי במצוקות כאלו? בגלל שלא טיפחתי היטב לפני כן. חיפשתי באופן קבוע חסרונות אצל האחרים ולא הצבעתי עליהם בחמלה. נהגתי באחותי בדרך זו וגרמתי לה לכאב רב. זה לא פלא שבשנים האחרונות נתקלתי בצרות וחיכוכים של אנשים רגילים. לא טיפחתי את עצמי, ובמקום זאת עזרתי לאחרים לטפח. בפעם הזאת התאוששתי.

בפעם הבאה לאחר לימוד הפא הקבוצתי אחותי אמרה לי "מה את חושבת על הצעתי מהפעם שעברה? הסיבה שלא יכולת לאכול הייתה בגלל שלא טיפחת את דיבורך". היא החלה להעלות עניינים ישנים מהעבר. פניי האדימו ובלבי חשתי כאב רב. הכרחתי את עצמי לעצור את עצמי, להבליג ולא לומר דבר. כך התנהגתי אליה ועכשיו אני משלמת עבור הקארמה שלי. לאחר שנים כה רבות של לימוד הפא לא ספגתי ולא הבנתי את עקרונות הפא. זה לא בגלל שלא הייתי משכילה. זה היה בגלל שלא טיפחתי באמת ולא ידעתי איך לטפח. אבל המאסטר שמר עלי. בחודש האחרון אותו מצב חזר והתרחש ואפשר לי להבין כמה עקרונות של הפא. זה היה כדי לעזור לי לטפח ולהעלות את מחשבתי. אני באמת רוצה להודות למאסטר.

הבנתי גם שכאשר הבהרתי את האמתבשנים האחרונות מצב מחשבתי התנדנד בין הטוב והרע. מה הייתה הסיבה? זה היה בגלל שלא החשבתי מספיק את הטיפוח שלי ולא אמדתי את אופן הדיבור שלי לפי הפא. לכן התוצאות השתנו. לדוגמה כשהיו לי חיכוכים עם בעלי או מישהו אחר ולא טיפחתי את צורת דיבורי, חשתי במרירות ולא הצלחתי לשכנע הרבה אנשים לפרוש מהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). כשלא הייתה בי חמלה, השדה סביבי לא היה טהור והתוצאות לא היו טובות. כתוצאה מכך הייתי מתרפה ומתרשלת. זה בהחלט לא היה מצב של מתרגל דאפא שקדן. זו הייתה התוצאה על שלא טיפחתי את לבי ואת צורת דיבורי. כשהכרתי בזאת רציתי לפורר ולחסל את זה. וכשחשתי חסרת ישע, גלמודה או מרירה, זה היה בגלל שההחזקה עמדה לפני חיסולה. מאז שיקמתי את אמוני וביטחוני כתלמידת דאפא וחשתי שלמה.

אני מקווה שכולנו נוכל לנהוג לפי הנחיות המאסטר, לטפח את עצמנו היטב ולמלא את הנדרים הפרה-היסטוריים.