(Minghui.org)

בשנת 2011, עברתי מבחן קשה. אני משתפת כאן את ההתנסות שלי כדי שמתרגלים הנתקלים בקשיים דומים יוכלו ללמוד ממנה. אנא הצביעו על כל מה שאינו הולם.

1. מצוקה פתאומית

באחד מימי ספטמבר 2011, סבלתי לפתע משלשולים, אבל לא ייחסתי לזה תשומת לב רבה מדי. בכל אופן, לאחר כמה ימים, הפסקתי לתת שתן. זמן קצר לאחר מכן, הרגשתי כאבים חזקים בבטן. כשהלכתי לשירותים, היציאה שלי הייתה דברים לבנים ומבריקים שנראו כמו רוק. חוויתי כאבים חזקים ולא יכולתי לשכב. הבטן התנפחה מדי יום עד שלבסוף נראיתי כמו אישה בהריון. למרות זאת פניי וידיי היו רזים וחיוורים.

בדרך כלל אני לבד בבית. הקושי הפתאומי הזה היה בלתי צפוי לחלוטין ולא היה אף אחד בבית כדי לטפל בי. היה לי חום ולא יכולתי להפסיק לרעוד. הייתי מסוגלת לעשות רק את תרגיל המדיטציה ולא את תרגילי העמידה. כשניסיתי ללכת, נפלתי. הבנתי שמתרגלי דאפא לא צריכים לסבול מכל מחלה, אז מה הייתה מקור הסיבה למצב הזה? מאחר ולא יכולתי לשכב, לא הייתי מסוגלת לישון. העין השמימית שלי פתוחה, וכל לילה אחרי חצות ראיתי שדים שהתקרבו אלי כדי לגרור אותי משם רוצים שאמות. הם גם הראו לי כמה מתרגלים שכבר אינם מתרגלים. בכל פעם שהשדים האלה הופיעו, חיסלתי אותם.

אני זוכרת שפעם, כאשר הסבל היה אינטנסיבי ביותר, כבר לא יכולתי לסבול את הכאב. אמרתי את המילים שהמאסטר לימד אותנו:

"אני תלמידו של לי הונג ג'י, אני לא רוצה הסדרים אחרים ואני לא רוצה להכיר בהם..." ("ביאור הפא בפסטיבל הפנסים בשנת 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב")

לאחר זאת הייתה לי מחשבה אחת בלבד בלב: "כל דבר הוא לפי רצונו של המאסטר". מייד, החומרים הרעים האלה נעלמו לחלוטין.

2. חפצתי ללמוד את הפא

אחרי שלושה עשר יום בהם לא יכולתי לישון, התחלתי להיות מודאגת. התחלתי להתקשר למתרגלים עמיתים בתקווה למצוא מישהו שאתו אוכל ללמוד את הפא. אך כל מתרגל עמית אליו פניתי היה עסוק. בעבר, בכל פעם שהיה לי זמן פנוי הייתי משננת את הפא. לעומת זאת הפעם, לא יכולתי אפילו לזכור את הפא. ללא מתרגלים עמיתים בסביבה, כאשר ניסיתי ללמוד את הפא נעשיתי מנומנמת לעתים קרובות. לבסוף, הודאגתי כל כך עד כדי כך שצעקתי בקול רם, "אני רוצה ללמוד את הפא! " מייד הרגשתי צלולת מחשבה.

ברגע שהתקשרתי אליה, מתרגלת א' לקחה מונית ומיהרה לביתי. ברגע שנכנסה, ביקש ממני לצאת אתה. הלכתי אחריה, ירדתי במדרגות שמוטת כתפיים. היא אמרה, "את צריכה לנהל את עצמך כתלמידת דאפא וללכת בגב זקוף". חשבתי לעצמי, "זה נכון, כל השכנים שלי יודעים שאני מתרגלת פאלון דאפא", לפיכך הזדקפתי.

3. להישאר עם מתרגלת עמיתה

הגעתי לביתה של מתרגלת א' וראיתי שכמה מתרגלות כבר היו שם והמתינו לי. הן לא התחילו לחפש את ההחזקה שלי או להאשים אותי. במקום זאת, הן עודדו אותי בחמלה. מתרגלת ב' נכנסה, חייכה ואמרה, "אולי הגיעו הזמן לעלות את הרמה שלך".

כאשר המתרגלות העמיתות קראו בספר "ג'ואן פאלון", הקשבתי. אך למרות שהקשבתי, הרגשתי שמשהו מכסה את ראשי ולא מאפשר לי להקשיב בתשומת לב. כשמתרגלת קראה,

"למעשה אני אומר לכם שהחומר והנפש הם דבר אחד." ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "מדוע הגונג לא גדל עם התרגול")

הרגשתי שהכיסוי נשבר לשתי חתיכות והפכתי מייד לבהירת מחשבה. ידעתי שהגעתי להבנת רמה אחרת של הפא.

בארוחת צהריים, הכרחתי את עצמי לשתות חצי קערת דייסה. לאחר זאת, סבלתי משלשולים שנמשכו שלושה עד ארבעה ימים.

המבחנים הגיעו אחד אחרי השני. כאשר היו סימנים של התאוששות בחלק מגופי, חלקים אחרים, כגון הידיים, הרגליים וכפות הרגליים התנפחו. אבל זה לא הפריע לי משום שהבנתי שכל עוד רוחי לא נשברת, ועמדתי איתנה, הרוע לא יכול לפגוע בי. גרתי בביתה של מטפחת א' במשך שבוע. מאוחר יותר כמה מתרגלות הציעו, "את צריכה להתחשב באחרים. הגיע הזמן שתחזרי הביתה. "מייד הבנתי שפיתחתי החזקה של תלות במתרגלות עמיתות.

4. לא להישאר מדוכדכים

למרות שבטני ורגליי היו עדיין נפוחות , חזרתי לביתי. ברגע שנכנסתי לביתי, הרגשתי מלאת אנרגיה. חשבתי לעצמי, "אכן , מדוע אני תלויה כל כך במתרגלות אחרות? יש לי את המאסטר!" כשלושה עד חמישה ימים לאחר מכן, למרות שהייתי עדיין מסוחררת ועייפה, יצאתי לשוק כדי לעשות בעצמי קניות במכולת. בלבי, סירבתי להכיר ברדיפה. מתרגלות עמיתות אמרו לי, "אל תמשיכי לשכב סתם כך". לכן למרות שכל צעד עלה לי במאמץ רב, ככל שרק יכולתי ללכת יצאתי החוצה. בכל פעם שפגשתי אנשים סיפרתי להם את העובדות על פאלון דאפא. אנשים החמיאו לי, ואמרו , "את הנראית נהדר!" ידעתי שהמאסטר משתמש בפה של אחרים כדי לעודד אותי. עם האמונה החזקה שלי בדאפא ובמאסטר, לאחר חודש התאוששתי לחלוטין.

5. חיפוש פנימה

במחשבה שנייה, הבנתי שהסיבה למצוקות אלו היו משום שסטיתי מהפא. לכן, התחלתי לחפש פנימה אחר ההחזקות שלי. זיהיתי שלא חיסלתי את הקנאה, את מנטאליות ההתפארות וחיפשתי את הטעויות של אחרים במקום לחפש פנימה. כשהתחלתי ללמוד בהתחלה בספר "ג'ואן פאלון", חשבתי שאחרי שאגיע לשלמות לא אצטרך לסבול יותר, וחיי לא יהיו בסכנה. עכשיו הבנתי שעדיין לא הרפיתי מההחזקה הזו. כשקיבלתי מחמאות מאחרים, חשתי שאני יותר טובה מאחרים. מאוחר יותר, אפילו סטיתי מהגוף האחד ולא השתתפתי יותר בפרויקטים הקבוצתיים. אני כל כך אסירת תודה שהתחלתי לחשוב על מתרגלים אחרים במהלך התקופה הקריטית של מבחן זה. החמלה והסובלנות של מתרגלים עמיתים עזרו לי לראות את הפרצות בטיפוח שלי.

הבנתי שלא להיות ממוקדת בזמן לימוד הפא מסתכם בסטייה מהפא. אדם צריך ללמוד את הפא עם נפש רגועה. במהלך מבחן זה קבלתי גם הבנה אחרת. כשניסיתי לחסל את החומרים רעים שנכפו עלי על ידי הכוחות הישנים, חלקם נותרו עדיין בגופי וחלקם עברו ממתרגלים עמיתים. כשהאשמתי או התלוננתי על מתרגלים, זה היה כאילו אני זורקת את החומרים הרעים לשדה של המתרגלים האחרים. לכל מתרגל יש אנרגיה. כאשר החומרים הרעים נוצרים, זה גורם יותר מצוקות לכולם.

אני רוצה להודות למתרגלים העמיתים על עזרתם. זה היה שיתוף פעולה נפלא של הגוף האחד שעזר לי לפרוץ את המצוקה הזאת. המתרגלים העמיתים לא התמודדו עם מצבי עם מושגים אנושיים. במקום להאשים אותי, הם חיפשו פנימה ותיקנו את עצמם. כשמתרגלים עמיתים שלא מכירים אותי האשימו אותי להגעתי למצב זה, הערכתי בכל ליבי את ההערות שלהם, בגלל שיכולתי להרגיש בדאגה הכנה שלהם את תקוותם שאתגבר על המצוקה הזאת ושאעבור את המבחן.

אייני יכולה להביע בצורה מספקת את תודתי למאסטר המחזיק בידי המוביל אותי בכל שלב בדרך הטיפוח שלי.