יום השנה ה-20 להוראת הפא

לי הונג-ג'י, 13 במאי 2012 – ניו יורק

בוקר טוב! (התלמידים אומרים: "בוקר טוב, מאסטר!") עבדתם קשה! (התלמידים עונים: "מאסטר עבד קשה!" ומוחאים כפיים) אני חושב שכדאי שאעמוד כדי שתוכלו לראות אותי טוב יותר (כולם מוחאים כפיים). לא התראינו כבר זמן די רב ואני יודע שאתם רוצים לראות אותי היטב, אז אני פשוט אעמוד (התלמידים צוחקים ומוחאים כפיים. המאסטר מבצע בתגובה מחווה של הא-שי).

אנשים רבים באים לוועידת הפא השנתית של ניו יורק. באולם הזה יש מספר מוגבל של מקומות והוא לא יכול להכיל את כולם. אז אמרתי [למארגנים] שבפעם הבאה שנערוך ועידה עלינו למצוא איצטדיון (התלמידים צוחקים ומוחאים כפיים).

אמרתי שאתם עבדתם קשה, וזה באמת כך. אף פעם בעבר לא היה משהו כה משמעותי כתיקון הפא. למעשה לאורך כל העבר, כל דבר שהיה בולט בתרבות, או כל דבר שהציגו המטפחים או המוארים של תקופות זמן שונות, כולם נועדו להוות נקודות התייחסות עבור תלמידי הדאפא ולהניח את הבסיס להפצה הנרחבת של הדאפא. במילים אחרות, כל דבר מהזמנים העתיקים ועד ימינו התרחש למען המטרה הזאת. בניסוח אפילו מפורש יותר, חמשת אלפי השנים של הציוויליזציה הסינית למעשה הכינו ישירות את הדברים בשביל האירוע הסופי הזה. אז עם משהו משמעותי כל כך, חישבו על זה, יש לו השלכה על האם החיים של כל הקוסמוס יוכלו להינצל והאם ניתן יהיה להציל את הכול בזמן בו שום דבר כבר לא מספיק טוב. לפני שהחל תיקון הפא של הקוסמוס, אף אחד לא העז לומר אם המשימה הזאת תצליח. בזמן ההוא כשרק התחלתי בדבר הזה, אלוהויות גם חשבו כך. הן היו אומרות לי לעתים קרובות: "אנחנו מאחלות לך הצלחה", בדבריהם היו משמעויות רבות. והיו ישויות שמימיות רבות אחרות שאמרו לי שמעולם בעבר לא היה דבר כזה. הן ראו את הדרגה העצומה של הקושי.

הרדיפה שתלמידי הדאפא עמדו בפניה בטיפוח שלהם היא למעשה תצוגה שבחברה האנושית של התגובות האינטנסיביות שהיו לישויות חיוביות ושליליות תוך כדי ההרכבה מחדש של הקוסמוס; או במילים אחרות, הטרור של הרשע כלפי תלמידי הדאפא ברדיפה שלו, וההתמדה של תלמידי הדאפא באמונה הישרה שלהם בזמן שהם פועלים נגד הרדיפה ומצילים ישויות חיות – הם רק השתקפות קטנה, קטנטנה, בעולם האנושי, של התרחשויות בתיקון הפא הקוסמי העצום. זו למעשה משימה עצומה, וההדר שלה הוא מעבר ליכולת של מילים לתארו. בשעה שהקוסמוס עובר הרכבה מחדש, ועובדים על כל ממד וממד, בכל ממד יהיו התבטאויות משלו. ההתנגשות בין החדש והישן, ההתנגשות בין הטוב והרוע, משקפת את הגישות השונות של הישויות החיות כשהעולם האנושי הוא רק תצוגה בממד אחד. אמרתי לכם בעבר שאם תלמיד דאפא מטפח היטב או לא, קובע את הכוח שלו להציל ישויות חיות, כמו גם את יכולתו להצליח לשתף פעולה באופן מלא, כאן בעולם האנושי, עם תיקון הפא. למעשה, במהלך תיקון הפא כל הממדים משתפים פעולה עם תיקון הפא, והדברים נעשים שם באופן סימולטני – הקצב של תיקון הפא מסונכרן. אנשים יכולים לראות רק את מה שמוצג על ידי תלמידי הדאפא כאן בעולם האנושי. אבל מה שמתבטא בממדים אחרים הוא שונה, משום שהוא התצוגה הישירה של התפוררותם, או של שרידתם או מותם של חיים, כמו גם של תהליך ההתחדשות של הקוסמוס ושל הגוף הקוסמי. המראה הזה הוא משהו שמרעיד ממש את מיתרי הנפש. אבל משום שאחרי הכול רק בן אדם יכול לטפח, ומשום שלא משנה כמה גדולות עשויות להיות המשימות שתלמידי הדאפא נושאים על כתפיהם הם עדיין יהיו בני אדם שמטפחים, ומשום שאלו בני אדם שעושים דברים כאן, הרוב המוחלט של האנשים לא מסוגל לראות את הדברים [המרהיבים] האלו, ורק מעטים מאוד מהם יכולים להבחין בחלק קטן בלבד מזה. זה רק תחת הנסיבות האלו, במצב האנושי המסוים הזה ובתחושת הלחץ מהרוע, ובתוך כל המצוקות, שאתם עושים את מה שאתם אמורים לעשות.

אם מבחינה היסטורית זה דבר כה מרכזי, אז חישבו איזה סוג של הכנה נדרש עבורו. התכנונים שנעשו היו, למעשה, מפורטים מאוד, עד כדי איך כל תלמיד דאפא ילך בנתיב שלו; באלו מצבים כל אחד ייתקל; איך כל אחד יתקדם או ייסוג; ואיך דברים יטופלו כשמצבים לא נכונים יופיעו בסופו של דבר, כל אלו תוכננו בצורה מדוקדקת. אף על פי כן, זה חייב להיות כך שמה שאתה כישות חיה רוצה, הוא מה שבסופו של דבר נחשב. אם אתה רוצה לטפח, אם אתה שואף למשהו, אם אתה רוצה לעשות משהו, אם אתה לא רוצה לעשות משהו, אם אתה לא שואף למשהו – על כל זה מחליט האדם עצמו, ובזה טמון הקושי. אותו דבר חל על אם תלמיד דאפא מטפח היטב או באופן גרוע, ואם אתה יכול להגשים את הנדרים הפרהיסטוריים שלך. ולגבי אנשים רגילים, כשהם עומדים נוכח הרדיפה הזאת נגד תלמידי הדאפא, כשהם עומדים נוכח דיכוי שמשתמש בכל מנגנון המדינה בכוח מלא, ושבו כל כלי התקשורת משמשים להמציא שקרים ולהשמיץ את הדאפא ואת תלמידי הדאפא, בנסיבות האלו, אנשים רגילים יחשבו באופן טבעי שעליהם להאמין לממשלה. זה במיוחד משום שהמק"ס המרושעת תמיד השתמשה בשקרים כדי להסתיר את הכיעור המבעית שלה, והשתמשה בהונאה כדי להציג באור נוצץ את מצב העניינים ואת הגיבורים המזויפים שלה כחלק מהמשטר המרושע שלה, וכיוון שהיא שיקרה לאנשים והונתה אותם באופן כזה במשך כל כך הרבה זמן, זה באמת קשה לאנשים הסינים להבחין בין אמת לשקר. וקיים לכך היבט נוסף, שהוא שהכוחות הישנים חושבים שהקוסמוס כבר לא שווה וגם בני האדם לא שווים, ושאנשים כאלו שצברו חטאים גדולים כל כך חייבים לצלוח דרך האשליות והשקרים כדי שהם יהיו ראויים; [וחושבים] שאנשים שיתפו פעולה עם המפלגה המרושעת וגרמו למצב להיות גרוע עוד יותר ולפיכך עליהם לתת על כך את הדין ולשאת את כל זה. הרעיון הוא שאם צלחת את זה אז צלחת; ואם לא צלחת – אז אתה מסולק. אבל עם כל אלו, לא משנה כמה מרושעים ומפחידים הדברים עשויים להיות בעולם הזה, ולא משנה כמה אנשים חושבים שהדברים האלו משמעותיים, הם כולם למעשה בסך הכול ההתרחשויות שבממד אחד קטן בקוסמוס תוך כדי תיקון הפא – רק עניין אחד קטן במסגרת ההרכבה מחדש של גופים קוסמיים עצומים ביותר. תוך כדי תיקון הפא הרציני, הקפדני "הושאר פתח ברשת" שמשמעו: בתהליך של הצלת האנשים, אלו שמסוגלים להיות מוצלים יהיו מוצלים בעוד שאלו שלא מסוגלים להיות מוצלים – לא יינצלו.

אז כתלמידי דאפא ראיתם שהמצב משתנה במהירות, וזו השתקפות של תיקון הפא של הקוסמוס כאן בעולם האנושי. כשהרדיפה של תלמידי הדאפא התחילה ב-20 ביולי 1999, דברים רעים נדחקו מטה מהממדים של תחומים למעלה, וגם דברים מממדים שונים ומכל יקום שהם רצו להשמיד, והם נתנו לכם להשמיד אותם. זה מה שגרם ללחץ העצום על תלמידי הדאפא. זה היה באמת כל כך מרושע ומפחיד, אבל אתם צלחתם את זה. הדברים האלו חלפו, ואתם כולכם יודעים על זה עכשיו, אין צורך שהמאסטר יתאר את זה. כשאתם מוסיפים לזה את הגורמים הרעים של המק"ס המרושעת שחברו לדברים האלו, אז היה עליכם סוג של לחץ שהיה באמת חסר תקדים. אבל הסטנדרט לטיפוח במשך תיקון הפא הוא קפדני, וכך הוא גם הסטנדרט שישויות שמימיות של אחרי-ההתחדשות צריכות לעמוד בו, משום שאלו הם הסטנדרטים והדרישות של הקוסמוס החדש. אבל ישויות שלא תוקנו על ידי הפא משתמשות בעקרונות של הקוסמוס הישן כשהן פועלות, והן משתמשות בהם כדי לאמוד את תלמידי הדאפא. הן ירגישו שזה בסדר רק כשתעמדו בסטנדרטים שהן מכירות בהם; רק אז הן יתנו לכם להתקדם כלפי מעלה ללא הפרעה; ורק אז הן יחשבו שאתם ראויים להציל אותן. ולמעשה, המלכים ששולטים על היקומים של מישורים שונים גם הם משתמשים בסטנדרטים הישנים כדי לחסום את תיקון הפא. הם יתנו לכם לצלוח את זה רק אחרי שהם ירגישו שבעי רצון במחשבתם שעמדתם בסטנדרטים שהם קבעו; יש מהם שמודעים לכך שהם בעצמם מתוקנים בתיקון הפא; יש מהם שמאמינים שהם השליטים הגבוהים ביותר שקיימים; ויש מהם שלא מסכימים עם הדרישות של תיקון הפא. אבל בין אם הם מסכימים או לא, לאף אחד מהם אין מושג איך יהיו הדברים אחרי תיקון הפא. זהו המצב של השכבות על גבי שכבות של המוני האלוהויות, וכל מישור חושב בדרכים האלו. אם הם חושבים שמישהו או משהו "לא מספיק טוב, מתחת לסטנדרט", אז הם ילכו עם זה הלאה וישתמשו בכוח שלהם כדי להשמיד ישירות כל דבר שהם מסוגלים שאינו עומד בסטנדרט, כולל דברים שקשורים לתיקון הפא. אף על פי שאין להם יכולת להפריע באמת לתיקון הפא, הם יהוו עיכוב. לא משנה אם הם באמת יכולים לעשות משהו, הם ינסו להרוס דברים. מקרים כאלו התרחשו אין-ספור פעמים. אבל הם לא הצליחו להרוס את תיקון הפא או את תלמידי הדאפא והם גם לא הרסו את המין האנושי או חסמו את תיקון הפא. אבל הם גרמו כמות גדולה של צרות. הצרות מתבטאות כאן בעולם האנושי בצורה של הפרעה. הדברים האלו התרחשו לאורך כל הדרך.

אם תלמידי הדאפא לא פועלים היטב, אם הם מנמיכים את הסטנדרט שלהם לטיפוח שלהם, ואם הישויות הגבוהות, הישנות האלו – השכבות על גבי שכבות על גבי שכבות האלו של פשוט אין-ספור אלוהויות ואין ספור המלכים האלו – כולן פועלות על פי מה שעכשיו תיארתי, אז חישבו על זה, כמה קושי זה יביא לתיקון הפא? באותו הזמן שהאלוהויות האלו, או המלכים האלו, מסולקים בזמן הניקוי, כל אין-ספור הישויות החיות במרחבים שהם שולטים עליהם לא יוכלו להינצל גם כן. אם זה המצב של גוף קוסמי שלם, אז אף אחד מהם לא יוכל להינצל. זה בדיוק הקושי שתיקון הפא ותלמידי הדאפא נתקלו בו, והוא מתבטא כאן בעולם האנושי כסוגים שונים של צרות. אתם אולי חושבים שלמאסטר שלכם יש כוחות בלתי מוגבלים, שהוא אמור להיות מסוגל לטפל בדברים בתיקון הפא איך שהוא רוצה. אבל האם חשבתם על כך, אם אנחנו אמורים להציל את כל זה, אז אלו שאמורים להיות מוצלים צריכים לרצות [לקבל הצלה], אחרת זה לא נחשב. אם זה נעשה בניגוד לרצונם, הטבע היסודי שלהם לא ישתנה; אם כופים שינוי כזה, זה שווה ערך ליצירה מחדש של ישות. ליצור מחדש ישות זה קל, להציל ישות זה הדבר הקשה ביותר, ליצור מחדש זה קל ביותר.

כמו שאתם יודעים, האם שאקיאמוני לא אמר שבאמצעות מחשבה בלבד על כך בודהא יכול ליצור עולם, שיש בו אין-ספור ישויות חיות? זה כך משום שהכוח שלהם הוא כה גדול בתוך טווח התחום שלהם, ויש להם כל האנרגיה של כל החלקיקים מהזעיר ביותר ועד לגדול ביותר בתוך הרמה שהם נמצאים בה, עם צפיפות כה גדולה, והדברים נעשים [כאשר חלקיקים] מהקטנים ועד לגדולים פועלים כאחד. יש להם כל היכולות הנדרשות כדי ליצור כל דבר בעולמות שלהם, וישויות חיות הן דבר השייך לדברים שהם יכולים ליצור רק במחשבה על כך. אם הדברים היו נעשים כך בתיקון הפא, אז זה היה נחשב ליצירה מחדש של כל הדברים, ומה שהיה קיים שם במקור כבר לא היה מתקיים, וזה גם לא היה תיקון הפא שהציל את הישויות החיות. אז, אם יש לכם שאיפה להציל אותן, אז כדי שזה ייחשב להצלה, עליכם לגרום להן לרצות להשתנות כדי שזה יעבוד. אז אם רוצים להציל את הקוסמוס ואת העולם כשהם כבר לא טובים, להציל את כל זה, זה יהיה כה קשה. לכן לפעמים כשאתם נתקלים במצוקות אתם תוהים: "מדוע הקשיים כל כך עצומים? מדוע המאסטר לא יכול פשוט לסלק אותם בשבילנו?" גם לי הייתה המחשבה הזאת. כשראיתי תלמידי דאפא נרדפים בצורה חמורה ושהמחשבות הנכונות שלהם לא היו מספיק חזקות, באמת חשבתי לסלק את הקושי הזה בשבילכם. אבל אם הייתי מסלק אותו, משמעות הדבר הייתה שלא הייתם עוברים את המבחן, שלא הייתם נושאים את מה שהייתם אמורים לשאת, ושלא השתפרתם בטיפוח. אם הייתי מסלק את הכול בשבילכם, אז שום דבר מזה לא היה נחשב עבורכם ובסופו של דבר הייתם שום דבר: לא הייתם נחשבים כמטפחים או כתלמידי דאפא. בנוסף, כל אדם הביא אתו ממהלך הגלגולים שלו, תקופת חיים אחרי תקופת חיים, קארמה שחודרת את כל גופו. אף על פי שהמאסטר השגיח עליו במשך כל הגלגולים האלו, לאדם הזה עדיין יש קארמה רבה למדי. אם נדרת נדר מסוים בהיסטוריה, או שבדרך כלשהי נעשית חייב, או שנכנסת לצרה מסוימת, אז קשה ליישב דברים כאלה, אבל חייבים ליישב אותם, וחייבים לטפל בהם. אז טיפול בדברים כאלה הוא קשה ביותר ורבים מהקשיים שאתם נתקלים בהם בטיפוח הם בגלל הסיבות האלו. להציל ישות זה בכלל לא פשוט כמו שאפשר לחשוב.

עם זאת, לא משנה כמה זה עשוי להיות קשה, לא משנה כמה הפרעה או קשיים ישות עשויה לגרום לפני שהיא מוצלת, לתלמידי הדאפא יש דרכים להתקדם. כפי שאני תמיד אומר, כתלמידי דאפא המשימות ההיסטוריות שלכם הן פשוט עצומות, ואתם נושאים על כתפיכם את האחריות להצלת ישויות חיות. אז לבטח יש נתיב שאתם תוכלו ללכת בו. זהו נתיב שחייב לעמוד בדרישות, ורק כך הישויות החיות של הקוסמוס יתפעלו מכם ולא יוכלו להפריע; רק כך הנתיב שלכם יהיה ללא בעיות; ורק כך המסע שלכם יהיה חלק. אחרת, אם אתם נושאים כל מיני החזקות ומחשבות אנושיות, אתם תיתקלו בצרות רבות, והצרות האלו ישמשו לחסום את הנתיב שלכם. כאשר אינכם מצליחים ללכת בנתיב הנכון, אחת מהסיבות לכך היא גורמים קארמתיים. בין אלו יש צרות שיש מאחורי כל ישות; כל סוג של תרעומת; הבטחות ישנות או חשבונות שיש ליישב; וכל מה שיכול להיות קשור עם ישות, וכו'. גורם נוסף הוא ההחזקות שבאות מצורת החשיבה האנושית של האדם. בולטים במיוחד הם המושגים שהאדם יוצר, או הרגלי החשיבה שהאדם יוצר, שמקשים מאוד על האדם לזהות מתי חשיבה אנושית פועלת בצורה לא מודעת. ואם לא יכולים לזהות אותה, אז איך אפשר להיפטר ממנה? הדבר מאתגר במיוחד בנסיבות שבסין, שם המפלגה המרושעת הרסה את התרבות המסורתית הסינית ויצרה במקום זאת את הדברים של המפלגה המרושעת – מה שאנחנו מכנים "תרבות המפלגה". זה אכן יהיה קשה לזהות את האמת של הקוסמוס כשמשתמשים בהרגלי החשיבה שנוצרו על ידי התרבות ההיא. ואי אפשר יהיה אפילו לזהות שחשיבה רעה מסוימת, והתנהגות רעה מסוימת, מנוגדות לערכים אוניברסליים. אם לא יכולים לזהות שחשיבה רעה היא רעה אז מה ניתן לעשות? אין שום דרך חוץ מלפעול בהתאם לדאפא.

אמרתי לכם בעבר שהאנשים הסינים של ימינו היו פעם המלכים של הקבוצות האתניות הרבות שנודעו בהסטוריה, המלכים של כל עידן; הם המלכים של מישורים גבוהים יותר בקוסמוס שירדו לכדור הארץ, שהתגלגלו בסין. ההצלה שלהם תביא להצלה של אין-ספור הישויות החיות שמאחוריהם שאותן הם מייצגים. אז זה לא כל כך פשוט. כשאדם אחד כזה ניצל, וזה גורם לרבים כל כך נוספים להינצל, מי יסלק את כל הקארמה המעורבת בזה? איך הוא יכול לעבור את ההר הזה? איך הוא יכול לגרום שהכוחות הישנים יוכלו פחות לנצל פרצות? איך אפשר לגרום לישויות החיות ולאלוהויות הרבות ברמות השונות של הקוסמוס, שפועלות תחת עקרונות הפא הישנים והמושגים הישנים, לקבל אותו? מה נדרש כדי שהישויות האלו שמושפעות מכך ירגישו שזה בסדר ויאפשרו לך לעבור [את המבחן]? זה באמת קשה. אבל המאסטר אמר: "כאשר לתלמידים יש מחשבות נכונות רבות, למורה יש הכוח להפוך את הגאות". אם המחשבות הנכונות שלכם חזקות מספיק, מי יעז לעשות משהו? אז אם אתם בצד הישר, המאסטר יכול ליישב כל דבר. אבל אם אתם לא פועלים באופן ישר, אז מה המאסטר יכול לעשות? אימרו לי, אם אתם עצמכם לא עשיתם נכון את הדברים ועדיין המאסטר מסלק את הישויות האלו [של הכוחות הישנים], האם זה מתקבל? אם לא פעלתם היטב ובכל פעם שיש לכם מצוקות אנחנו מחסלים את הישויות האלו בשבילכם, אז את מי אנחנו נציל? זה לא יעבוד.

אבל לא משנה מה, כפי שציינתי זה עתה, אף על פי שאלו עקרונות ישנים, שהם לגמרי מנוונים ולא טובים עוד, בכל זאת בתוכם מוכלים עקרונות רוֹוְחים שהאנשים על כדור הארץ מכנים "ערכים אוניברסליים"; בשמים יש סטנדרטים אוניברסליים לאמוד דברים, שתקפים בכל רחבי הקוסמוס. אם [על בסיס הסטנדרטים האלו] הישויות האלו לא מסכימות למשהו ואז המאסטר הולך ומוחק אותן, אז את מי אנחנו מצילים? שם טמון הקושי. אני יכול לפעול בהתאם לסטנדרטים ולדרישות שלי ולהתעלם מהדברים הישנים ההם, ולהתנהל באופן זה לכל אורך הדרך. אבל יכול להיות שלא אוכל להציל כך אף ישות, משום שכולן יחוסלו או יתפוצצו. אז בדיוק כדי להציל אותן, תלמידי הדאפא נושאים את מה שהם נושאים, ובדיוק בגלל זה הנתיבים של תלמידי הדאפא הם כה קשים. כל הקשיים שאנחנו נפגשים בהם הם כדי שנוכל להציל את הישויות האלו. אם תלמידי הדאפא יצליחו לגרום להן להרגיש שבעות רצון, אז לא רק שהישויות האלו יסכימו לכך שתלמידי הדאפא יוכלו לצלוח את זה, אלא שתלמידי הדאפא גם יוכלו להציל אותן. זה איך שהשכבות על גבי השכבות על גבי השכבות של הישויות של הקוסמוס רואות את הדברים, ולא משנה איך אתם רואים את הדברים. לכל מישור ומישור יש המלך שלו, ולכל שכבה ושכבה יש השליט שלה. החיים בקוסמוס העצום לאין שיעור הזה, שהם פשוט רבים לאין-ספור, הם רבים מספור מעבר לדמיון שלכם. ולכל אחת ואחת מן השכבות האלו יש ההשפעה הזאת, וכל אחת ואחת מהשכבות רואה את הדברים בדרך הזאת. אז חישבו על זה: אם אתם אמורים להציל אותם, אז מה ניתן לעשות? ברור שהמאסטר יכול לסלק אותם. אחרי שהם יחוסלו ושום דבר לא יישאר, אתם תעברו את השלב הזה בלי להציל אפילו ישות אחת ותחזרו על התהליך הזה בשלב הבא: כל מי שמתנגד לכם יסולק, אתם תצלחו את זה, ו... אף ישות חיה לא תישאר. אם היינו עושים את זה כך לכל אורך הדרך עד הסוף, אז האם לא הכול היה מושמד כשהיינו מסיימים? לפיכך, תלמידי הדאפא יכולים להציל ישויות חיות רק כשהם מצליחים ללכת בצורה נכונה בנתיבים שלהם. ורק אז, תוך כדי שאתם מצילים ישויות, אתם יכולים לצלוח את זה. זה קשה כל כך. זה הדבר שגורם לכך להיות כה קשה להציל ישויות חיות. יש אנשים שלא יודעים על מה הם מדברים, שאולי אומרים שהם "רוצים להציל ישויות חיות", אבל למעשה אין להם בכלל מושג במה כרוכה הצלת ישויות.

למרות זאת, תלמידי הדאפא הצליחו להציל ישויות חיות, ובשל כך אתם יוצאים מן הכלל. אכן, תלמידי הדאפא צלחו את זה מהיום הראשון והצילו יותר מ-100 מיליון מאנשי העולם. זה מצוין. המאסטר מרוצה מאוד. מה שתלמידי הדאפא נשאו היה פשוט עצום, והמוסריות האדירה היא עצומה בהתאם. אבל מה הסיבה שאתם צריכים לשאת כל כך הרבה? יש אנשים ששואלים אותי מדוע הם נרדפים באופן חמור כל כך. אולי האדם הזה נושא דברים עבור החיים הרבים שמאחוריו. החיים שהוא צריך להגן עליהם, ושהוא צריך להציל, הם פשוט כה עצומים וכה רבים. אולי הדבר נגרם הן על ידי הגורמים שלו והן על ידי הגורמים של הישויות שעליו להציל; אולי כמות הקארמה או מספר הגורמים שהוא נושא מהעבר הם גם כן אדירים; יכול להיות שיש גם חשבונות ישנים שנצברו שהוא לא יכול ליישב, כמו גם טינות ממושכות שאי אפשר בכלל להתיר – ושאת חלקם ניתן ליישב רק בתמורה לחייו. אז בשל כך הדברים כל כך מסובכים ברדיפה. הכוחות הישנים עשו כמה דברים, אבל תוך כדי ההפרעה שלהם, המאסטר הפך את היוצרות עליהם. אבל לא משנה מה, למאסטר יש הסטנדרטים שלו, והכוחות הישנים חייבים לשלם על כל מה שהם עושים.

שיתפתי אתכם בעבר שכל דבר בשלושת העולמות קיים למען תיקון הפא. נכללות בזה גם הישויות החיות שמכירות בכך שהדאפא הוא טוב וגם אלו שלא מכירות בכך. כולם יודעים שתיקון הפא מתרחש, אבל אף אחד לא יודע עד כמה ענקית המשימה הזאת. הדבר נכון במיוחד לגבי המלכים והשליטים – הם מאמינים שהם עצומים, אבל הם לא הבינו שמאחוריהם עדיין קיימים אין-ספור יקומים. הם חושבים שהם יוצאים מן הכלל, ולכן הם מעזים לפעול כפי שהם פועלים. זאת הסיבה שקשיים גדולים כאלו מופיעים. אבל לא משנה מה, תלמידי הדאפא מצילים כמויות עצומות של ישויות חיות ותיקון הפא הגיע לסוף. כולכם גם כן ראיתם שהכוח של הרשע כבר לא מספיק. הסביבה המרושעת שהכוחות הישנים משתמשים בה כדי לבחון את תלמידי הדאפא, והנסיבות להצלת הישויות החיות בסביבה שתחת הלחץ של הרשע – נעלמות בהדרגה. כיוון שהרוע עכשיו אינו מספיק. הכוחות הישנים מאמינים שהכוח שלו הוא כבר בלתי מספיק כדי לבחון את תלמידי הדאפא ואת אנשי העולם ושמה שהם עושים כבר לא ייחשב [כבחינה של תלמידי הדאפא]. לפיכך, השימוש שהמאסטר עושה בהפרעה של הכוחות הישנים בזמן שתלמידי הדאפא מצילים ישויות חיות מסתיים גם כן. אלו שלא הוצלו, אלו שלא הקשיבו כשתלמידי הדאפא הבהירו להם את האמת במשך התקופה הזאת, או אלו שלא הבינו אפילו אחרי שאמרו להם את האמת, כבר לא יהיו להם הזדמנויות שנקבעו מראש. מה שעבר – עבר. השלב הבא יתחיל בקרוב.

לא משנה באיזה יום ההיסטוריה אמורה להסתיים, את היום הזה לא ניתן לדחות לא משנה מה. יכולים רק להיות שינויים לדברים ספציפיים או למה שמתרחש בתהליך. דברים שלא נעשים היטב ישפיעו על דברים מאוחר יותר, אבל את מסגרת הזמן הכוללת הזאת לא ניתן להאריך. זה לא עניין שהמאסטר רחום או לא. המצב הוא שאם בסופו של דבר משהו שהוצל או שהורכב מחדש אינו מה שאני רוצה, או שהוא לא מגיע לסטנדרט שלי, אז זה היה לשווא, משום שהוא יהיה צריך להיהרס. את הזמן הזה אי אפשר לעבור. אז באשר לישויות שלא יכולות להינצל, כך הם פשוט פני הדברים.

כמובן, לאחר שכל הדברים האלה נאמרו, תלמידי הדאפא אולי מרגישים שיש דברים רבים שהם לא עשו היטב ושהם מתחרטים עליהם. זה בטוח יהיה כך. למעשה אני ידעתי מתחילת המשימה הזאת שנוסף על כך שהמין האנושי הגיע לנקודה הזאת, קיימת הפרעה גדולה שכזאת מהרוע, ושזה יהיה ממש קשה לתלמידי הדאפא להבהיר את האמת לאנשים שרומו על ידי השקרים שהומצאו כשהרדיפה החלה. יכולתי לראות אז שזה כבר בלתי אפשרי להציל את כל האנשים, ושוודאי שלא נוכל להציל את כל הישויות החיות של הקוסמוס. אבל אנחנו עדיין עושים כמיטב יכולתנו להציל יותר, להציל אותן מהר, למהר ולהציל יותר חיים לפני שהזמן מגיע.

אז אם אנחנו כבר בנושא הזה, אדבר קצת יותר על ענייני טיפוח. לגבי הדברים שתלמידי הדאפא אמורים לעשות, קיים תהליך שמתקדם קדימה. כשתקופת הזמן הזאת תעבור, הוא יסתיים. אם בשלב ההוא, במבט לאחור, אתם תגלו שלא עשיתם דברים מסוימים היטב, לא תהיה הזדמנות לפצות על זה. כמובן, הטיפוח לא הסתיים עדיין, ואתם יכולים להמשיך לעשות את הדברים שתלמידי הדאפא אמורים לעשות, ולוודא שאתם פועלים היטב ביחס לכל מה שבהמשך הדרך. אז במובן הזה, עדיין יש הזדמנויות רבות לפניכם, ויש עדיין זמן לעשות דברים. אבל, אם יש דברים רבים שלא עשיתם היטב, אז באמת תישארו עם חרטה גדולה. לדוגמה, היה עכשיו נאום שדיבר על ה-Shen Yun. אומַר את הדברים בצורה קצת יותר ברורה. ה-Shen Yun מיועד להציל ישויות חיות. אמנם כולכם יודעים את זה, אבל האם חשבתם: המאסטר נותן לכם הזדמנות לעבוד ביחד, והוא נותן הזדמנות לאלו שלא צעדו קדימה לצעוד קדימה. עם התרחבות ההשפעה של ה-Shen Yun, כל האנשים מגיעים להבנה שזה מופע נעלה. אף מופע שבני אדם מעלים היום לא יכול להשתוות לו. כמובן שאין מה להשוות, משום שכפי שאתם יודעים ישנן אלוהויות על הבמה שעוזרות למבצעים, והמופע יכול להביא לאנשים הצלה. מי יכול להשתוות לזה? אף אחד לא יכול. ויתרה מכך, אלו תלמידי דאפא שמופיעים, והכישורים של המבצעים הם בעצמם ברמה עולמית. זה משהו שאף אחד לא יכול להשתוות לו. אבל, כשהמתרגלים בכל אזור פועלים לקדם את ה-Shen Yun, בכל פעם שאתם נתקלים במשהו – אין זה כך שאתם לא רוצים לבצע דברים, אחרת לא היה לכם צורך להתווכח עליהם – אף על פי שכולכם רוצים לבצע דברים, אדם אחד יתעקש שיש לעשות את זה בדרך אחת, בעוד שהשני יתעקש שיש לעשות את זה בדרך אחרת, או שאדם אחד יתעקש שיש לעשות את זה עכשיו, בעוד שהשני יתעקש שיש לחכות, ואף אחד לא מוותר. צורות המחשבה האנושיות החזקות האלו גורמות לכך שאנשים לא מסוגלים לשתף פעולה. ובמשך הוויכוחים שיש לכם, יש אנשים שצורת החשיבה האנושית שלהם היא ממש חזקה, ויש אנשים שאפילו נדחפים על ידי ההחזקות האלו לריב עם אחרים. אפילו אם האנשים האלו בסוף עושים את זה בדרך השנייה, הם יעשו את זה בצורה די פסיבית.

אומר לכם, במשך שנים אני אומר כל הזמן שהיכולות של תלמידי הדאפא הן עצומות, אבל אנשים רבים לא מאמינים לזה משום שלא הרשו לראות את היכולות האלו. בהשפעת המחשבות הנכונות, כל דבר שמסביבך, כמו גם אתה עצמך, יעבור שינויים. אבל אתם אף פעם לא חשבתם לנסות את זה. הכוחות הישנים, כמו גם ההפרעה מהגורמים הרעים, בדיוק מנצלים את הפרצות בחשיבה שלכם. זה מה שהם עושים כל השנים האלו. לכל אורך הדרך הכוחות הישנים שלחו את הרוחות הרקובות ואת הגורמים של המפלגה המרושעת לעשות את זה, כשהם גורמים לכם להיכשל במאמציכם להציל אנשים. הם עושים את זה משום שאין להם יכולת להביס אתכם במאבק ישיר. זה לא משנה איזה כוח אדיר הם יגבשו, ברגע שאתם מתחילים לשלוח מחשבות נכונות כולם יהפכו לאפר, ייהרסו לגמרי ולא יהיו שווים דבר. אם סוג כזה של מאבק היה ממשיך, אז ההפרעה מהרוחות הרקובות ומהגורמים של המפלגה המרושעת הייתה מחוסלת ונעלמת. כשתלמידי הדאפא מסוגלים לשלוח מחשבות נכונות בריכוז טוב ולשלוח מחשבות נכונות חזקות מספיק – נסו את זה – אם הייתם יכולים לעשות את זה היום, אז חצי מכל הרוע שעכשיו מתקיים היה נמחק. בדיוק משום שיש לכם כל מיני החזקות אנושיות, כמו גם בעיות לשתף פעולה, הוא מסוגל לנצל את הפרצות שלכם, למנוע מכם להצליח במה שאתם אמורים לעשות, ולהחליש את הכוח שלכם בזמן שאתם פועלים להציל ישויות חיות. לרוע אין אמצעים אחרים שעומדים לרשותו. כשהאנשים הרעים בעולם הזה נראים כמרושעים, וכשהם אולי פועלים בצורה פראית מאוד, זה משום שישנן ישויות רעות מאחוריהם שתומכות בהם. כשמשמידים את הישויות הרעות האלו, האדם לא יהיה מסוגל לגייס את הפראות הזאת יותר. אם תלמידי הדאפא יוכלו לצרף את הכוח שלהם ביחד במאמץ מרוכז אחד, ולפעול עם מחשבות נכונות חזקות ביותר, חישבו על זה, זה באמת יהיה שווה ערך לכך שאלוהויות נוכחות בעולם הזה. זה יהיה פשוט מבעית עבור הרוע!

האנשים המרושעים פועלים כפי שהם פועלים משום שהרוע תומך בהם מאחור. אבל אתם תמיד מסתכלים על כמה רע הוא האדם הזה על פני השטח, כמה הוא מרושע, כמה השוטר המרושע הזה הוא כך או כך, או איך ההתנהגות של מישהו היא כל כך לא רציונלית. אתם תמיד ממקדים את מבטכם על פני השטח. אני תמיד אמרתי לכם שהגוף האנושי כאן הוא רק כמו בגד, ומה שבאמת שולט באדם זה היואן-שן שלו – בין אם זה הג'ו-יואן-שן או הפו-יואן-שן. ולא רק היואן-שן יכול לשלוט באדם, ישנן כל מיני ישויות תבוניות שגם יכולות לשלוט על בן אדם. אלו לא הישויות על פני השטח שעושות מעשים רעים כלפי תלמידי הדאפא. אחרי שאתם מטפלים בגורמים שמאחורי הקלעים, הסתכלו שוב על פני השטח וראו מה קורה. כשאין גורמים שפועלים מאחורי הקלעים, בן אדם יעשה כל מה שתגידו לו. אתה מטפח, ומישהו שיש לו יכולות, ואתה ישות שהולכת בנתיב לאלוהות. בעוד שהישות ההיא היא בן אדם רגיל, והיא חסרת כוח. אז אתם לא צריכים תמיד למקד את מבטכם על האדם שעל פני השטח. רק כאשר אתם מטפלים בגורמים שמאחורי הקלעים תוכלו ליישב את שורש הבעיה. רק אז תוכלו לגרום למצב מסוים, או לאדם ההוא, להשתנות.

כולנו יודעים שהיה בעבר קשה כשמכרתם כרטיסים [ל-Shen Yun]. אבל לא משנה כמה קשה זה היה, עדיין היה נתיב ללכת בו. וזו הייתה פשוט שאלה אם חיפשתם אותו. יש אנשים שהציעו שמספיק רק לשלוח מחשבות נכונות. אבל אם רק הייתם שולחים מחשבות נכונות ולא הייתם עושים שום דבר, אז איך אפשר היה לקרוא לזה טיפוח? הדבר דומה לאופן בו כמה אנשים מתייחסים לקריאת הספר. הם רק קוראים, ולא עושים את הדברים שתלמידי הדאפא אמורים לעשות. במקרה כזה, האם אתה נחשב לתלמיד דאפא? זה לא טיפוח בדאפא. אם אפשר היה לטפל בהכול על ידי שליחת מחשבות נכונות, אתם אפילו לא הייתם צריכים לעשות זאת – הייתי יכול פשוט לארגן בניו יורק קבוצה של תלמידי דאפא שישלחו מחשבות נכונות ואנחנו נהיה מסודרים והכול יהיה מטופל. אתם צריכים להיות מעורבים באופן אישי, אתם צריכים לטפח, ואתם צריכים ללכת וליישם את הדברים בפועל. לעבוד קשה זה חלק מהטיפוח שלכם. אתם צריכים לחשוב על דרכים למצוא את האנשים שאתם אמורים להציל. כל אלו הם דברים שתלמידי הדאפא צריכים לעשות. עשו מאמצים לשתף פעולה היטב ביחד. אם אתה מגלה שמישהו לא עשה דבר מסוים היטב, או אם במהלך הדיון שלכם בפגישות דברים מסוימים לא מטופלים היטב או שלא מאמצים את הרעיון שלך אבל אתה מרגיש שזה באמת איך שצריך לגשת לדברים, אז אם אתה מצליח בשקט לדאוג לכך שהדבר ההוא ייעשה היטב אף על פי שלא אימצו את הרעיון שלך – אז זה להיות תלמיד דאפא.

כפי שאתם יודעים, עם הזמן ה- Shen Yun משתפר והולך וההשפעה שלו גדלה. השנה בארה"ב לקראת ההופעות האחרונות, בכל הופעה שקיימנו כל הכרטיסים נמכרו. בשנה הבאה יהיה קל למדי למכור את הכרטיסים. אם זה היה באמת כך שרק סיבוב אחד של פרסום היה גורם לכולם לבוא, אז אומר לכם, לא הייתי מבקש מכם ללכת למכור כרטיסים. יש אנשים שאולי חושבים: "אוה, נהדר! זה דבר שכבר לא צריך לדאוג לגביו". אבל אם אתם לא עושים שום דבר, האם זה נחשב כטיפוח? המאסטר קרא לכם ללכת בנתיב הזה ונתן לכם את ההזדמנות הזאת, אבל האם ניצלתם אותה? כמובן, אם אתה אומר שלא נעשית מעורב ב- Shen Yun מפני שעשית פרויקטים אחרים, אז אין בכך פגם. זה נהדר. אם באמת היית חרוץ ובאמת הקדשת את עצמך לפרויקטים האחרים האלו, ועשית שם עבודה מצוינת, אז זאת לא בעיה ואני עדיין שמח למרות שלא עבדת על ה-Shen Yun. אבל יש אנשים שבאמת לא עושים הרבה, ואת הדברים שהם עושים הם לא עושים היטב. בקיצור, אתה לא מוכן להטריח את עצמך ואתה רוצה שדברים יהיו נינוחים עבורך. או במילים אחרות, אתה לא מוכן לעמוד במה שאתה אמור לעשות. זה לא עובד, וזה מסוכן. עבור תלמידי הדאפא יש סטנדרטים לתלמידי דאפא, ואף על פי שאתה אולי נראה פשוט כבן אדם שעושה טיפוח, לפעמים כשהמחשבות הנכונות שלך חזקות, משפט אחד מספיק ואדם יכול להינצל. אבל הוא אדם רגיל, ויש לו הסטנדרטים שלו לקבל הצלה ויש לו המקום שלו שאליו יינצל. לך, לעומת זאת, יש סטנדרטים שחלים עליך.

דבר נוסף הוא שהיות שאנחנו בשלב האחרון, למתרגלים רבים יש עכשיו גישה לממדים אחרים או שהם יכולים לראות אותם – ויש כמה שאפילו רואים סצנות של מה שהם עושים בתיקון הפא. אין שום דבר לא נורמלי מיסודו בעניין. הנסיבות של כל אחד שונות והמצבים שכל אחד חווה בתיקון הפא שונים, אז יש אנשים שיכולים לראות דברים. מה שאני רוצה להזכיר לכם הוא שבעבר היו כמה מתרגלים כאלה שלא הצליחו לנהל את עצמם היטב ונהרסו. אחרי שאתם רואים משהו, אל תתנו לחשיבה האנושית ליצור החזקות וכל מיני מחשבות נרגשות ולגרום לכך שתיהרסו. כבר קיימים לקחים שאפשר ללמוד מהם בנושא הזה. זה משהו שאתם צריכים להיות ערניים לגביו.

תמיד אמרתי שההיקף של הקוסמוס שתלמיד דאפא אחראי עליו הוא גדול. אתה אולי המלך של יקום או אפילו מואר של מישור הרבה הרבה יותר גבוה, אז חשוב על זה: כמה גדול הוא יקום כזה? שאקיאמוני אמר שבתוך גרגיר חול יש 3,000 עולמות. אז בתוך החול שבתוך החול האם אין עוד 3,000 עולמות? אז בתוך העולמות האלו האם אין שוב חול? אז בתוך החול של העולמות של החול ההוא יש שוב חול, והאם אין שם נהרות, אגמים וימים? ובחול ההוא האם אין שוב 3,000 עולמות? האם אין שוב ימים בשלושת אלפי העולמות שבתוך החול? ושוב עוד חול? והאם בחול הזה אין שוב 3,000 עולמות? בקוסמוס, המבנה של הגוף האנושי נחשב גדול מפני שהגוף האנושי מורכב מחלקיקים גסים. כמובן, יש דברים רבים שהם גדולים יותר מהאדם. אז אם זה כך, אז מהדבר הגדול ביותר בקוסמוס לדבר הקטן ביותר, בתוך גרגיר של חול יש כל כך הרבה עולמות ולמעשה גם האוויר מורכב מחלקיקים – והחלקיקים שלו בתורם מורכבים מחומר שהוא עוד יותר קטן. והחומר הקטן הזה הוא לבטח שונה לגמרי מהאדמה ומהאבנים שעיני האדם רואות כאן; הוא לבטח מאמץ את המצב של חומר שבממד שלו. אז אוויר גם כן מורכב מחלקיקים מולקולריים, מולקולות בתורן מורכבות מאטומים, והאטומים מורכבים מחלקיקים קטנים אפילו יותר. כשזה ממשיך למטה אל תוך המיקרוקוסמוס באופן כזה, אפילו לאלוהויות גבוהות מאוד זה נראה כממשיך עד אין-סוף. אז כמה חלקיקים מרכיבים את האוויר? יש סוגים שונים ורבים של גזים שמרכיבים את האוויר. אז בתוך דברים שהם בלתי נתפסים עבור האדם, למעשה מוכלים גורמים רבים מאוד מאוד. האם לא תסכימו שהידע של המדעים של ימינו הוא פשוט רדוד ביותר?

זהו מושג אנושי שכל מקום שאדם יכול לדרוך עליו ברגליו הוא כדור הארץ, ושזוהי האדמה, ושמרחב פתוח שאדם לא יכול לעמוד עליו הוא לא האדמה. אבל אלוהויות לא רואות את זה כך. בשבילן, כל דבר המורכב ממולקולות הוא האדמה, או שהוא קרקע. אם האלוהויות למעלה מורכבות מאטומים או מגרעיני אטומים, אז מישור החלקיקים ההוא גם חודר את כל המרחבים של הקוסמוס. אלוהויות ובני אדם מסתכלים על דברים באופן שונה, והמושגים שלהם שונים. עיניים אנושיות מורכבות ממולקולות, ויכולות לראות רק את מעט הדברים הקטנים האלו. עבור אלוהות הדבר שונה לחלוטין. בתוך טווח המרחב שלה היא כל-יכולה, והיא יכולה לראות כל דבר. היקום הזה הוא כה נרחב – כמה ישויות יש, מהמאקרוקוסמוס אל המיקרוקוסמוס? וכמה חלקיקים מרכיבים כל ישות? בתוך כל חלקיק ישנם עולמות, וכל המישור ההוא מורכב מפשוט אין-ספור יקומים. וכמה עולמות של אלוהויות נמצאים שם בפנים? וכמה ארוכה היא ההיסטוריה של כל עולם ועולם כזה של אלוהות? כמה סיפורים של חיים אפשר למצוא שם? כשאני מסתכל על כל ישות, זה כמו לקרוא רומן ביוגרפי או היסטורי, שבתוכו מוכלת כל תקופת חיים וכולו עדיין מתרחש, חי ומלא חיים. החיים שבקוסמוס הגדול יותר הם פשוט רבים לאין-ספור והם קיימים בכל כך הרבה גדלים שונים, ולכל אדם, לכל אלוהות ולכל ישות יש ההיסטוריה שלו – הדומה לסיפור. מהלך החיים של כל אחד הוא בדיוק כמו כרך של היסטוריה. אז רק חישבו כמה הקוסמוס הזה הוא עשיר ומורכב בצורה מדהימה. קשה לומר מאיפה מגיעים הדברים שאתם רואים ושאתם נתקלים בהם בטיפוח, אבל כשהם מוצגים מול עיניכם או כשאתם מצליחים להיתקל באחד מהדברים האלו, לא משנה כמה הוא קטן, המראה שלו בכל זאת יהיה כפי שהוא יהיה בקוסמוס עצום. זה משום שכדי שתוכל להיכנס לתחום הזה, כדי להיות שם בעצמך, אתה חייב לאמץ את אותו הגודל כמו הישויות שם, ואז אתה תגלה שהעולם ההוא הוא נרחב לאין שיעור. בה בעת, מצב המחשבה שלך יתאים את עצמו לדרך החשיבה של העולם ההוא. זה נכון כשנכנסים לכל סביבה: אתה תסתכל על העולם ההוא באופן שהוא בהתאמה עם העולם ההוא. יש גם אנשים שראו עולם מיקרוקוסמי שהוא כה קטן שנראה ששום דבר לא יכול להיות קטן ממנו, וההתבטאות של האלוהויות שבתוך התחום הזעיר הזה, של הישויות החיות שם ושל המראות המופלאים שמתגלים שם – במושגים של בני אדם לגבי גדול וקטן – אין הבדל מהממד הגדול ומהישויות החיות של צורות ומבנים גדולים. כל הישויות החיות שוות. אין גדול וקטן. עם זאת, [כשתראה אותן] זה יעורר את ההחזקה שלך של להיות שמח מאוד. אתה תחשוב: "וואו, זה באמת מדהים!" אבל האמת היא: בגוף הקוסמי העצום של היקום, דברים כאלה הם באמת פשוט זוטות חסרות ערך. האם הבנתם את מה שאני מנסה להסביר? (מחיאות כפיים)

כלומר, הקוסמוס הזה הוא פשוט כל כך עצום והישויות החיות בו הן פשוט רבות כל כך, רבות לאין-ספור, ובכל הגדלים. בכל מצב קיום שאתה נכנס אליו, אתה תראה את הדברים או את הישויות שם באופן שהוא בהתאמה למצב הקיום הזה. יתר על כן, בשל סיבות של טיפוח, גם אתה תהפוך להיות אלוהי שם – אולי אפילו יותר אלוהי ורב עוצמה מהישויות האלו, אבל עדיין יש לך גוף אנושי, אז אם אתה לא עומד על המשמר, ההחזקות האנושיות שלך יתנפחו: "וואו, אני כל כך מדהים!" אז כשתחזור לכביכול "מציאות" של בני האדם, אתה תחשוב: "אוה, אני באמת משהו!" ואכן, היו אנשים רבים שהמחשבה שלהם החלה להיות לא יציבה כשהם ראו דבר כלשהו, משהו חלקי, או משהו שקרה ביקום. כאשר לימדתי את הפא, היו אנשים שקלטו מידע מסוים מזמן שהוא קדום מאוד, וחשבו שהם נראים כמו בודהא. הם אז התייחסו לעצמם כבודהות והייתה להם ממש התרוממות רוח מזה. הם גם היו מפסיקים לבוא לסמינרים שלנו. בשנים הראשונות האלה, הם היו הולכים לכל מקום ומצהירים שהם בודהות ושהם לא צריכים לטפח. הם גם לא היו מסוגלים לטפח, משום שההחזקה האנושית ההיא ממש התנפחה. אם בטיפוח אתם לא נפטרים מהחשיבה האנושית שלכם, אז כל דבר יכול לשמש כדי לעורר את ההחזקות שלכם או לשמש כמכשול בטיפוח שלכם. אל תתנו לאף החזקה להתפתח. כפי שהמאסטר אמר, אין שום סיכוי שאתם בכלל יכולים לראות את המראה האמיתי והמלא של הקוסמוס, משום שאפילו אלוהויות ממישורים נמוכים לא יכולות לראות אותו, קל וחומר אתם, שיש עליכם הנטל של הגוף האנושי. למרות כל מה שהישויות בתחומים האלו עשויות לומר על כמה אתה יוצא מן הכלל, לפני השלמות המלאה אתה שום דבר. אולי לפני זמן רב היית ישות שם, או שפעם היית המלך שלהם, אבל זה הכול, משום שעכשיו אתה בן אדם, ואתה לא יכול לחזור לשם. לפני שמשלימים את כל תהליך הטיפוח, או אם הטיפוח נכשל, לא ניתן לחזור. אז בשום פנים ואופן שלא יהיו לכם שום לבבות. עם מחשבות נכונות חזקות ומחשבה שקטה עשו את מה שאתם אמורים לעשות. הקוסמוס הוא פשוט נרחב ביותר.

אף על פי שמילים מסוימות הן על קצה הלשון שלי, אני נוטה לא לומר אותן. זה משום שאני דואג שזה יגרום למחשבה שלכם לרוץ ושאתם תרצו לשאול מדוע זה, מדוע ההוא, ולחקור עוד הלאה. זה יעורר החזקות מסוימות. אבל המאסטר אמר לכם, הקוסמוס שלנו – כלומר זה הרלוונטי לחיים שלנו – הקוסמוס העצום ללא שיעור הזה הוא משהו שסיימתי לטפל בו מזמן. [החלקים של] המאסטר שהיו במישורים גבוהים יותר, כבר חזרו למקומות הראויים שלהם. הקוסמוס שלנו הוא כבר יפה לאין שיעור. כשסיימתי את כל זה רציתי לעבור הלאה לשלב הבא, אבל גיליתי שאת הממד האנושי, שהוא פני השטח של הקוסמוס, עדיין אי אפשר היה לשחרר. ומדוע? הקוסמוס הזה הוא כל כך עצום שהוא פשוט בלתי נתפס. החיים שבו הם כה רבים, שאפילו אלה של מרחב קטן הם רבים מספור, בעוד שהגופים הקוסמיים הנרחבים שלו פשוט לא ניתנים לתיאור. לפיכך, כשלימדתי את הפא בזמנים המאוחרים יותר, אף פעם לא דיברתי על כמה גדול הוא הקוסמוס, משום שככל שאני עושה את זה מאוחר יותר, כך הוא גדול יותר, והוא מעבר ליכולת התיאור של המחשבה או השפה האנושית. כשתיקון הפא הגיע לנקודת הסיום, גיליתי שהישויות של גופים קוסמיים אחרים שאין להם כל קשר לשום דבר בקוסמוס שלנו, גילו כמה טוב יצָא הקוסמוס שלנו בסוף אחרי מה שנעשה, כך שהוא עכשיו כמו אבן-חן זוהרת בקוסמוס, כמו יהלום. כולם ראו את זה כדבר טוב וייחלו לפא הזה. כולם רצו לקבל את הפא הזה. (מחיאות כפיים)

הסברתי לכם בעבר את המושג של היקום, וכיצד שבילי-חלב רבים מרכיבים טווח אחד שלו. הטווח הזה הוא מה שאנחנו מתייחסים אליו כיקום הקטן. נדרשים מאות מיליוני יקומים כאלה כדי להקים יקום של השכבה השנייה. באשר לעד כמה עצום הוא הקוסמוס בסופו של דבר, נניח שאנחנו מחשיבים יקום עצום שמכיל טריליון רבדים כתחום אחד, ואז אנחנו מקבצים טריליון תחומים כאלו של טריליון רבדים ביחד – אז אנחנו יכולים לקרוא לטריליון התחומים של טריליון הרבדים האלו חלקיק של אוויר. חלקיקים כאלו נמצאים בכל אולם הוועידה כאן. אף על פי שזה מסתכם במספר עצום של יקומים, זה עדיין רק חלקיק קטן וחסר משמעות בתוך ממד אחד בלבד של היקום. כשהגעתי לזמן הסופי בזמן שעשיתי את תיקון הפא, ראיתי שהצורה של ישויות כבר אינה משהו שהישויות הנמוכות יותר יכולות להבין; כאשר עקרונות הפא מתרוממים לרמה גבוהה יותר, אלוהויות ברמות נמוכות יותר פשוט בשום אופן לא יכולות להבין אותם. כשהגעתי למצב של התחום ההוא, גיליתי בסוף שגם הוא רק חלקיק אחד של אבק בקוסמוס.

אני יודע היטב שישויות, לא משנה באיזה תחום הן נמצאות, הן אותו הדבר: הן כולן מעריכות את היופי של החיים. כמובן שזה לא כולל את שלושת העולמות. כתלמידי דאפא אם אתם יכולים להשלים את המשימות שלכם; אם אתם יכולים, לא משנה באיזה רמה אתם נמצאים בטיפוח שלכם, להציל את הישויות שאתם אמורים להציל; אם אתם יכולים לשחרר החוצה את הישויות שאתם אמורים להציל מתוך בני האדם; ואם אתם יכולים לממש את האחריויות של תלמיד דאפא, אז כשתחזרו אתם תחוו כבוד שלא ניתן לתיאור ותחושו את הפאר העצום של המרחב הקוסמי שלכם. עם כל זאת, לאלוהות בכלל לא תהיה תחושה של שאיפה שלא מומשה כמו שעשויה להיות לבן אדם. לאלוהויות אין מצב קיום אנושי. אלוהות, לא משנה באיזו רמה היא נמצאת, למעשה לא תשמח אם תציעו להעביר אותה לרמה גבוהה יותר. היא תחשוב שלמקום ההוא אין שום קשר אליה. היא לא תחשוב בצורה אנושית. הגוף הקוסמי העצום, העצום מעבר לכל דמיון, שתיארתי היה רק כדי לתת לכם מושג לגבי גודלו העצום. אל תיסחפו במחשבות על זה, מפני שאין בזה כל תועלת. הוא פשוט עצום ביותר.

לפעמים אני חושב שאף על פי שישות מסוימת אולי נראית די חסרת חשיבות, לכל אחת יש סיפור החיים שלה. יש שהסיפורים רציניים ומרגשים, יש שהם מורכבים ומלאי תהפוכות, יש שהם שמחים, ויש שהם כואבים, ויש שהם רחומים או נדיבים, כאשר לכל אחד מהם יש המאפיינים של הישות ההיא. אני באמת מוקיר אותן. אבל מלכים או אלוהויות אפילו גדולות יותר של מישורים שונים של הקוסמוס, לא מעריכים חיים נמוכים כאלה. זה משהו שנקבע על ידי מצב הקיום שלהם. הם מחשיבים רק את הסטנדרט הכולל. הם לא מחשיבים במיוחד ישות מסוימת או קבוצות של ישויות בהיקף גדול, משום [שהמלכים או האלוהויות] האלו הם פשוט גדולים כל כך. בשלב הזה סיימתי את כל תיקון הפא, הכול הושלם, וגופים קוסמיים אחרים יעברו את אותם השלבים. אבל לא ניתן להאריך את הזמן הכולל של תיקון הפא. הוא יסתיים כשהוא אמור להסתיים.

לפני זמן מה, היו כמה תלמידי דאפא שעדיין לא צעדו קדימה, אז היינו צריכים לחכות ולעשות את המיטב כדי שהם יצעדו קדימה. אבל הזמן הזה הולך ונגמר. כשראיתי מתרגלים שבאו מסין, דחקתי בהם לומר למתרגלים שעדיין לא צעדו קדימה לעשות זאת מהר – שימצאו בזריזות את המתרגלים האבודים האלו ויסבירו להם את העובדות, משום שאחרת הם יעמדו בפני סוף טרגי מאוד. טיפוח הוא עניין רציני. וזה במיוחד נכון לגבי תלמידי דאפא, הנושאים על כתפיהם משימות היסטוריות גדולות כל כך. במשימה הזאת כרוכים ההישרדות, החיים או המוות, של פשוט אין-ספור ישויות. האם לא הייתם קוראים לזה משהו משמעותי? זה דבר עצום. כאן בעולם הזה, על פני השטח, זה פשוט להבהיר את האמת ולעצור את הרדיפה המרושעת. וכשאתם לא מתמודדים עם הדברים היטב אז אתם אומדים דברים כאלו עם חשיבה אנושית. אבל הדברים בעולם הזה הם אשלייתיים, והדרך שבה מטפחים שמה אותך לטפח בדיוק בֵינוֹת אמונה וספק. אם אתה יכול להצליח להתייחס לעצמך כמטפח ובאמת, ביציבות, עם מחשבות נכונות חזקות, להתמודד עם הדברים שלך, אז זה בפני עצמו באמת יוצא מן הכלל. זה משהו שנקבע על ידי המצב של העולם, ולפיכך זה לא ייחשב אם תוכל לעשות אותם בדיוק באותו האופן שאלוהות הייתה עושה אותם. אם היו מרשים את זה, אז היינו פשוט יכולים לגרום לישויות בנות האלמוות האלו שבהרים לצאת משם ולבצע את הדברים. או שהיינו יכולים פשוט לפתוח את הגונג של תלמידי הדאפא כבר בהתחלה ובתוך רגע הדברים היו נעשים. אבל זה לא עובד כך, וזה גם לא היה נחשב. אנחנו מצילים אנשים בתוך האשליה. החברה האנושית היא פשוט מקום אשלייתי, אז אנחנו צריכים להציל אנשים באופן שהוא מתאים לחברה האנושית. כשהיא נוצרה, היא נוצרה כך בכוונה.

המאסטר אמר כל כך הרבה, אינני יודע כמה מזה הבנתם (מחיאות כפיים מאשרות). דברים מסוימים הם באמת לא כמו שאנשים דמיינו אותם. השמצה אחת של הרוע הייתה: "אם המאסטר שלכם הוא כל כך רב עוצמה, למה הוא לא עושה דברים בדרך כזו וכזו?" יכולתי. אבל לא עשיתי. אני באתי להציל ישויות חיות, ולא משנה כמה רעה עשויה להיות ישות, אני אתן לה הזדמנות. אולי הפכתְ לרעה והעזתְ להגיד דברים כאלה, אבל זה היה בגלל ההתדרדרות המוסרית של העולם, כמו גם בגלל גורמים רעים שפעלו מאחורי הקלעים. אני מרחם עלייך כישות, ומרגיש כלפייך חמלה. אני רוצה לתת לָך הזדמנות ואינני רוצה לוותר עלייך. אבל אם זה ייעשה הכרחי, אז זה בטוח מה שאעשה. אבל למעשה, יהיו אלו אלוהויות שיעשו את זה. כשהן יראו רוע שכזה הן לא יוכלו לעצור את עצמן, ולא יהיה צורך שאני אעשה את זה.

המאסטר באמת מרוצה מהנתיב שתלמידי הדאפא הלכו בו בשנים האלו. כמובן, אלו שלא הלכו בו היטב או אלו שעדיין לא צעדו קדימה, לא יכולים להיקרא תלמידי דאפא בנקודה הזאת. אלו שצלחו את זה, והצליחו לפעול, הם באמת יוצאים מן הכלל. בכך הם שללו את ההפרעה של הכוחות הישנים. הם לא נכנעו לרוע, וגם לא הוכרעו על ידי הרדיפה חסרת התקדים והחמורה של תלמידי הדאפא שלכאורה "בוחנת" אותם אבל למעשה שימשה לחשל תלמידי דאפא כאלה. בין אם היו אלה הקשיים או הרדיפה של הרוע, לא משנה מה זה היה, אתם צלחתם את זה – אתם באמת צלחתם את זה. מה שנשאר [מהרוע] כבר אינו מספיק כדי להוות משהו שיכול לפגוע בתלמידי הדאפא ככלל. הוא יכול רק לשמש כדי לכאורה "לבחון" את אלו שלא הלכו היטב בנתיב, או לבחון מקומות מסוימים. כשהרוע רואה חשיבה אנושית [אצל תלמידי דאפא] הוא מנצל את זה כדי לעשות דברים רעים, משום שהכוחות הישנים חושבים שכך יש לעשות את הדברים. בזמן שאנחנו מצילים ישויות חיות, אנחנו עדיין צריכים לשלול את כל ההפרעה מהכוחות הישנים. לכל אורך הדרך, כך הצלחנו לעשות זאת. תלמידי הדאפא משיגים הישג עבור עצמם בזמן שהם שוללים את הרדיפה ומצילים ישויות חיות, והולכים היטב את החלק האחרון של המסע שלהם.

אומר לכם: הוקירו את הנתיב שהלכתם בו ואת מה שעשיתם, הוקירו את כל הזמן שהשקעתם באימות הפא. מה שעבר כבר לעולם לא יחזור. אם היו רוצים ליצור שוב אקלים של טרור כדי לחשל בו תלמידי דאפא, זה כבר לא היה אפשרי, מפני שלא נותר מספיק רוע. כשתיקון הפא דוחף קדימה, רמה אחרי רמה, הוא מחסל את הגורמים הרעים ללא הרף ובקנה מידה גדול, ויצירת הקוסמוס החדש כל הזמן מתקדמת. תלמידי הדאפא שפעלו היטב חיסלו ומחסלים את הרוע בקנה מידה גדול בכל טווח ובכל תחום [קוסמי] שהם אחראים עליו. אז אם היו רוצים שהגורמים הרעים האלו ימלאו תפקיד משמעותי, זה כבר לא אפשרי.

כפי שאתם יודעים, כולם בחברה הסינית מקללים כיום את המפלגה המרושעת. אתם יודעים מדוע. אלו מאתנו שהם מבוגרים יותר זוכרים איך בעבר אף אחד לא העז להעביר ביקורת על המפלגה המרושעת הזאת. אבל כיום כולם עושים זאת, משום שכבר כמעט לא נותרו כיום גורמים רעים של המפלגה המרושעת. כשהרדיפה רק החלה הם כיסו את הכול בצפיפות גבוהה. הם פיקחו על אנשים ואפילו שלטו עליהם, אז מי היה מעז לומר שהמפלגה המרושעת היא רעה? יכולתָ להיות בחדר האמבטיה עם דלת סגורה, ועדיין לא היית מעז ללחוש תלונה על המפלגה המרושעת, ואפילו אז היית מפחד. אלו היו האלמנטים המרושעים בפעולה. אבל כשהאלמנטים המרושעים האלו כבר נוקו בקנה מידה גדול כזה עד שהם כמעט נעלמו, אנשים שיש להם עדיין חוש צדק נעמדים ומרימים את קולם. ואפילו כאשר אנשים רואים את המפלגה המרושעת בזמן שהיא רודפת אנשים, הם מעזים לגנות אותה משום שלא נותרו הרבה גורמים רעים. במילים אחרות, אקלים הטרור כבר לא קיים, והסביבה שהכוחות הישנים יצרו כדי לרדוף מטפחים או כדי לחשל תלמידי דאפא נעלמת יותר ויותר. כשהיא לא תהיה עוד מספקת כדי לבחון את תלמידי הדאפא או כדי לשמש כלחץ בזמן שתלמידי הדאפא פועלים להציל ישויות חיות, זה יהיה הזמן שבו הדברים עומדים להסתיים. אתם לא צריכים שאני אומר לכם את זה. אתם יכולים לראות את זה בעצמכם. המצב משתנה במהירות. אבל לא משנה מה, מטפחים הם מטפחים, ואנחנו לא מתערבים בפוליטיקה של אנשים רגילים. אלוהויות יאשרו את כל מי שעשה דברים טובים בשביל הדאפא. וכמובן, תלמידי הדאפא יהיו עדים לכך. עבור האנשים האלו זה אומר שהם יצרו עתיד בשביל עצמם.

זה הכול להיום. תודה לכולכם. (מחיאות כפיים ממושכות ונלהבות)

אוסיף כמה מילים. הצורה של המאסטר שאתם רואים היא כזו של בן אדם. היא לגמרי דמות של בן אדם, עם כל הרכיבים האנושיים – בדיוק כמו בן אדם. אבל בכל רמה של הקוסמוס הגוף של המאסטר מתאים במדויק, מבחינת הצורה, לישויות של הרמה ההיא של הקוסמוס. זה נכון גם כאן. כפי שאמרתי לכם, אף על פי שזה מקום שמיועד לבני אדם, היות שהחלק העיקרי של המאסטר הוא כאן, המקום הזה הפך ללב של כל תיקון הפא של הקוסמוס. בין אם אלו הכוחות הישנים או הישויות שאנחנו רוצים להציל, כל הגופים הקוסמיים העצומים שבקוסמוס שרוצים להינצל, רוצים להיכנס לכאן. מטעמים של בטיחות, החיים האמיתיים של כל הישויות שעדיין לא תוקנו על ידי הפא, כולם מאוחסנים כאן אצלי; החיים של כולם סגורים וחתומים אצלי, כל הדרך מהשכבות על גבי שכבות של החלקיקים שלי עד לתאים הכי שטחיים שלי. למרות זאת, אומר לכם, המאסטר לא ייראה שונה כלל מבן אדם. אני לא איראה לאף אחד כמו אלוהות, אלא אם כן זה יהיה בדיוק לפני שתיקון הפא יושלם. אם הייתי נראה עכשיו כמו אלוהות, הדבר היה הורס את התנאים לטיפוח שלכם; זה היה קורע את האשליה שבתוכה אתם אמורים להתעורר לדברים. כל הפעולות שלכם וכל הטיפוח שלכם מאותה נקודה יהיו לשווא, הכול ייהרס ואי אפשר יהיה להציל ישויות חיות. אז אל תסתכלו על הפא עם חשיבה אנושית, ואל תחשבו על המאסטר עם צורת חשיבה אנושית. הפא שהמאסטר לימד אתכם יכול לאפשר לכם לטפח, ועל בסיס הפא הזה אתם אמורים לטפח ולאמוד דברים. אין טעויות בפא. הפא נכתב באמצעות השפה השטחית ביותר, השפה האנושית, ובאמצעות הצורות של השפה האנושית, אבל הוא לבטח לא מוגבל לרמה השטחית הזאת: רמה אחרי רמה אחרי רמה אחרי רמה מוכלת בו משמעות פא.

תודה לכולכם! (מחיאות כפיים ממושכות ונלהבות בכל האולם)