(Minghui.org)
יוּ שוּן היה אחד מחמשת הקיסרים בסין העתיקה. שם משפחתו היה יאו ושמו מלידה היה צ'ונג-הואה. הוא נולד באזור שהוא כיום העיר ג'וּ -צ'נג בפרובינציית שאנ-דונג . הקיסר שון היה מוכשר מאוד ואציל. בגיל צעיר הוא הפך לידוע בשל מסירותו למשפחתו.
שון נולד למשפחה ענייה. למרות העובדה ששון היה צאצאו של הקיסר ג'ואן שוי, במשך חמישה דורות למשפחתו היה מעמד חברתי נמוך. אביו של שון, גוּ סוּ, היה עיוור ואימו נפטרה כשהיה קטן. גו סו התחתן שוב ואימו החורגת של שון ילדה בן בשם שיאנג. "אבא עיקש, אימא שתלטנית ושיאנג יהיר". פעמים רבות הם זממו להרוג את שון. אולם שון עדיין המשיך להפגין נאמנות להוריו וציית להם ללא תנאי. הוא מעולם לא התעלם מאחריותו כאח בכור והיה אדיב ואכפתי כלפי שיאנג. במשך שנים רבות שון התייחס בנאמנות ובאדיבות כלפי משפחתו. בכל פעם שתכננו לרצוח אותו, הוא ברח בזמן וחזר כאשר המצב נרגע, והיה עושה כמיטב יכולתו לעזור להם. נאמר על שון "כשמשפחתו רצתה להרגו, היא לא יכלה, אף על פי כן, כשהם הזדקקו לו הוא תמיד היה בסביבה". עם משפחה רעה, שון שיפר את אופיו המוסרי.
לפי האגדה, יו שון תרם רבות להתפתחות הקדרות הסינית. כדי להתפרנס, שון עבד כקדר בכפר ג'וּ- פנג ששכן על שפת נהר הצהוב. לפי רישומי ההיסטוריה, שון הכין סירים וכלי חרס איכותיים, יפים ומושלמים ללא רבב. האומנות והטכניקה של שון היו יוצאי דופן. הסירים ששון הכין היו איכותיים יפים עמידים ובמחיר סביר. בעבודתו הוא השקיע בטיב החומרים, היה קפדני במעלות החום של תנור הקלייה, והשקיע את זמן בלישת החימר ולהכנתו המידית. לכן, אנשים רבים אהבו את סיריו של שון. קדרים רבים רצו ללמוד את הטכניקות שלו, והוא לימד אותן ברצון . בשל גדולתו כקדר, לאנשים לא היה אכפת ממרחקי הנסיעה הארוכים כדי לקנות את סיריו, שלהם תמיד היה ביקוש גדול. למרות ההצלחה, שון נשאר קפדני בהכנת מוצריו מההתחלה ועד הסוף. הוא אפילו לא העלה את המחירים ותמיד הרוויח רק 10 אחוז.
הטכנולוגיה המתקדמת של שימוש בגלגל קדרים בה השתמש שון, התפשטה באזור שליד הנהר הצהוב. מכיוון שהיו קדרים רבים באזור שליד דונג-יי והיה מחסור בכלי חרס, הקדרים החלו ל"עגל פינות" בעבודה ובחומרים כדי להרוויח יותר כסף. הם לא הכינו כמו שצריך את החימר וקיצרו את זמן קליית הכלי החרס בתנור. כתוצאה מכך, כלי החרס הפכו לשבירים ונשברו לאחר זמן קצר. הקדרים גרפו רווחים גבוהים משום שחסכו בעבודה, בחומרים ובזמן.
כאשר שמע שון אודות מעשיהם של הקדרים, הוא נסע למקום בשם וֶויי כדי לפתוח עסקי קדרות על מנת להנחות את הקדרים לפעול לרווחת האנשים הגרים באזור. במשך שהותו שם, שון למד בקפדנות את המיומנויות והטכניקות להכנת סירי חרס לא גמורים וכלי חרס שלמים. שון השתמש בטכנולוגית קלייה מתקדמת ובתנור מתקדם כדי לייצר סירים חזקים ועמידים. הוא גם הוסיף קישוטים ועיטורים יפהפיים למוצריו ושינה את פתחי הסירים מגדולים לקטנים. כולם אהבו את כלי החרס שלו ואנשי עסקים באו בהמוניהם לקנות את סיריו.
לפי האגדה, מכיוון שכולם קנו את סיריו של שון, לקדרים האחרים הייתה פרנסה מועטה. הם כעסו על שון, לכן, יום אחד החליטו לעשות לו צרות. שון אמר להם: "אתם חושבים שבאתי לכאן כדי להתחרות בכם ולגנוב את הלקוחות שלכם?. הבחירה להכין סירים או לא היא בידיי, אולם הבחירה לקנות או לא היא לא בידיי. אם אף אחד לא רוצה לקנות את סיריי, אני לא יכול להכריח אותם. אם כל אחד קונה את סיריי, אני לא יכול לסרב. אנא, כולכם חשבו על כך. כולנו מכינים סירים אך מדוע כולם קונים את סיריי ולא את שלכם?מדוע זה כך?". הקדרים ענו:" הסירים שלך עמידים ובמחיר סביר. הסירים שלנו שבירים ויקרים, לכן אנשים קונים ממך ולא מאיתנו. האם אתה לא בכוונה עושה הפוך מאיתנו ומתחרה בנו כדי לשגשג בעסק ולהשיג ללקוחות?".
שון שאל: "חשבו על מוצרי בד וטקסטיל שבהם אנו משתמשים בכל יום. ברור שאתם לא תקנו מוצרים באיכות ירודה, לכן למה שאייצר מוצרי קרמיקה שבירים למכירה?". הקדרים ענו: "אנשים היו קונים את הסירים שלנו. מאז שבאת הם הפסיקו לקנות מאיתנו, לכן כל זה בגללך ולא בגלל הסירים שלנו". שון אמר: "זה לא נכון. אנשים קנו מכם כי לא היה להם קדר אחר לקנות ממנו. הם קנו מכם לא בגלל שהם רצו, אלא בגלל שהם היו חייבים. למשל, במשך המחסור הגדול בדגנים, אנשים אכלו סובין ועשב, לא בגלל שהם רצו לאכול אותם, אלא משום שלא הייתה להם ברירה אחרת. כאשר אתם מוכרים מוצרים שבירים, אתם כאילו מכריחים את האנשים "לאכול שאריות סובין ושורשי עשב", האם זה לא כך?". הקדרים ענו: " אנחנו אנשי אומנות שמתפרנסים מהמיומנויות שלנו, אנחנו יודעים רק כיצד להרוויח כסף ולהתעשר. לא אכפת לנו מלהיות נחמדים!". שון אמר: "זה לא כך. עושר הולך יד ביד עם טוב לב. ללא טוב לב היכן תוכלו למצוא עושר?". למשמע דבריו הקדרים רצו לדעת את המשמעות שלהם לכן ביקשו משון שיסביר להם. הוא אמר: "ההבדל בין בני אדם לבעלי חיים הוא טוב לב. אם אני לא מרמה את האחרים הם לא ירמו אותי. אם אני ארמה אותם הם יהיו חייבים לרמות אותי. כדי להתעשר, אתם רימיתם אחרים כשמכרתם מוצרים שבירים. כולם רוצים להתעשר. אם כל אנשי העסקים בכל המקצועות יחשבו כמוכם וייצרו מוצרים עלובים ובאיכות ירודה, אני שואל אתכם, 'האם אתם עדיין יכולים להתעשר'?. אתם מכינים כלי חרס ואתם עדיין צריכים לקנות מגוון של מוצרים אחרים מאנשים אחרים. יש לכם מוצר אחד להתחרות במוצרים אחרים רבים, לכן האם אתם יכולים לנצח? אפילו אם תרוויחו יותר מהסירים, אתם לא יודעים כמה עוד כסף תצטרכו לבזבז על מוצרים אחרים!. ללא טוב לב אין עושר. לכן, האין זה חכם להיות טוב לב?".
הקדרים התחילו לרדת לסוף דעתו של שון ואמרו: "אמת. בשנים האחרונות מוצרים רבים הפכו לעמידים פחות בכל פעם בגלל כל זה". לאחר מכן, הקדרים לקחו דוגמה טובה משון וניהלו את עצמם ואת העסקים שלהם ביושר. הם שמו לב בהכנת סיריהם ולא ייצרו עוד מוצרים באיכות ירודה. סיריהם הפכו שוב לחזקים ועמידים.
מדינת דונג-יי הייתה לא מפותחת יחסית בזמנו והמקומיים לא היו טובי לב. בעשיית עסקים, בין הסוחרים הייתה נפוצה מכירת מוצרים באיכות ירודה ובמחירים יקרים. כאשר אדם חכם וישר ניהל את המדינה "המוסר היה במקום הראשון ושמו דגש על הדרכה". הוא לא השתמש בחוקים נוקשים ועונשים חמורים כדי לאכוף את שלטונו. למשמע דבריו של שון ולמראה התנהלותו האישית, הקדרים שינו את דרכיהם לעשיית דברים והתחילו מחדש. המקומיים הפכו שוב לטובי לב וישרים יותר. לא היה צורך בבקשות חוזרות ונשנות או בכפייה. כל מה שנדרש היה ללמד להעביר הלאה את ההתחייבויות הרוחניות ואז כולם שיפרו את אופיים והיו טובי לב. לא היה צריך לעשות הרבה, העולם התנהל היטב וכל דבר היה בסדר הנכון.
בספר "רישומי ההיסטוריה- רישומים של חמשת הקיסרים" נכתב על שון: "כאשר שון היה חקלאי בהר לִי התושבים המקומיים נתנו לו את אדמתם, כאשר היה דייג באגם זֶה, הדייגים המקומיים אירחו אותו בבתיהם. כאשר היה קדר ליד הנהר הצהוב, כלי החרס באזור לא היו באיכות ירודה. בשנה הראשונה לשהותו שם, אנשים נוספים עברו לגור שם. בשנה השנייה, נבנתה עיר. בשנה השלישית נוסדה עיר ראשית אדירה". היכן שעבד, הוא התחיל גל של אציליות וטוב לב שהשפיע על האנשים. לכל מקום שאליו הלך אנשים הלכו בעקבותיו. לכן סי-מא צ'יאן שיבח את שון: "ציוויליזציה וטוב לב בעולם התחילו עם יו שון".