(Minghui.org)

רגליה של גב' מאו צ'ון-פינג היו מכוסות בועות מהכוויות של האלות המחשמלות. הן היו כל כך נפוחות שלא יכלה ללכת במשך חצי חודש. במצב שבקושי החלימה מהפציעות אלה, רצו הסוהרים לענות אותה שנית. אחת האסירות מפרובינציית הה-נאן תפסה במפקד ובכתה: בבקשה אל תכו אותה יותר. היא טובת לב אלי כמו אימא. בבקשה!" המפקד נדהם. בדרך כלל הוא היה מורה לאסירות להכות את גב' מאו, אבל באותו יום האסירה הזאת לא הייתה מסוגלת לעשות זאת. המפקד שתק, ניגש לחלון והביט החוצה ולאחר מכן הרשה לאסירות לקחת משם את גב' מאו.

התקרית הזאת ארעה במחנה העבודה בכפייה גאו-יאנג בפרובינציית הה-ביי. גב' מאו בת ה-58 היא מתרגלת פאלון גונג מצ'ין-הואנג-דאו. היא נעצרה ונכלאה 3 פעמים במשך 14 השנים האחרונות בגלל שלא וויתרה על אמונתה בפאלון דאפא. בביתה נערכו חיפוש וביזה 4 פעמים ונגזרו עליה 3 שנות מאסר במחנה עבודה בכפייה.

גב' מאו נעצרה לראשונה ב-20 בדצמבר 1999 כשנסעה לבייג'ינג לעתור למען הפאלון דאפא. במשרד העתירות החרימו את כספה בסך 240 יואן והורו לה לשבת שם בישיבה שפופה עד שנלקחה למחרת היום למרכז מעצרים צ'ינג-לונג. 5 ימים לאחר מכן שוחררה.

ב-5 בפברואר 2000 היא חזרה לבייג'ינג לעתור למען הפאלון דאפא. למחרת נתפסה, הוחזקה במעצר ועונתה במשך 40 יום.

בבוקר ה-21 בפברואר 2000 כינסו את כל המתרגלים במרכז המעצרים לחצר. הורו להם לשבת בתנוחה של חצי ישיבה שפופה כשהרגלים פשוקות, החלק התחתון שלהם ישר והירכיים מקבילות לרצפה. מתרגלים שלא יכלו להתמיד בתנוחה הזאת הוכו על ידי הסוהרים עם שוט שעשוי מחוטי מתכת רבים מלופפים בגומי של צמיגים, שהיו קשים גמישים ובאורך 70 עד 80 סנטימטר. החלק החיצוני של השוט היה חד. כל אחד שהוכה בשוט נפצע בו במקום.

30 מתרגלות נאלצו להישאר בתנוחה הזאת מהשעה 9:00 בבוקר ועד הצהריים באותו היום. כמה מתרגלות התעלפו. בסוף נותרו רק 9 ובכללם גב' מאו. היא לא הייתה מסוגלת להזיז את ידיה אחרי שהיכו אותה בשוט. הסוהרים שהתעייפו קראו לאחד האסירים להחליף אותם כדי להמשיך ולענות את המתרגלים. גב' מאו התמידה בתנוחה כדי שתוכל להמשיך ולתרגל פאלון גונג. הסוהרים כפתו את ידיה ורגליה ביחד בשרשראות במשקל של יותר מ-13 קילוגרם. בתחילה כפתו את רגליה ולאחר מכן משכו את ידיה מסביב מחוץ לרגליה וכך כפתו אותם ביחד. גב' מאו לא הייתה מסוגלת לשכב, לשבת, לעמוד, לאכול או ללכת לשירותים. נמנעה ממנה כל פעולה שגרתית.

אחרי שקשרו אותה כפו על גב' מאו לצעוד בחצר כשהסוהרים אחריה, בועטים ומכים אותה. אחרי הצהריים כמה אנשים מסגל ביטחון הפנים הורו לה לעלות במדרגות לחדר החקירה. מאחר ולא הייתה מסוגלת לעלות בעודה קשורה, הסוהרים בעטו בה. שני בני משפחה שבאו לבקר באותו זמן נשאו אותה למעלה מעבר למפתן הדלת. אחת הסוהרות שהייתה בעלת לב טוב ניגבה את זיעתה. רק 40 יום לאחר מכן החבלות על גופה הפכו משחור לצהוב.

פעם אחר הצהריים סגן המנהל מרכז המעצרים הודיע שמי שעדיין מתרגל פאלון גונג ישכיבו אותו על קרח. הוא הורה לאסירים לשפוך מים על רצפת בטון בחצר. למחרת בבוקר קראו למתרגלות לצאת החוצה, להוריד את המעילים ובבגדים תחתונים לשכב עם הפנים, כפות הידיים והרגליים על הקרח. ידיה של גב' מאו נעשו במהירות חסרות תחושה. הסוהר דרך על ידה. כמה מתרגלים התעלפו, אבל אף אחד לא וויתר על אמונתו, בסופו של דבר הרשו להן לחזור פנימה. ברגע שחזרו לחדר הידיים החלו לכאוב מהחום ורבים צעקו מכאב. כמה ימים לאחר מכן נפלה שכבה שחורה של עור מת מידיה של גב' מאו.

ב-7 באוגוסט 2000 הובאה גב' מאו לחקירה בתחנת המשטרה בצ'ינג-לונג. היא נחקרה בתורנות על ידי 4 חוקרים. בתחילה עינו אותה על "ספסל הנמר", לאחר מכן אילצו אותה לעמוד במשך כל הלילה. למחרת רגליה היו נפוחות כל כך שלא יכלה לנעול נעליים. הסוהרים הורו לה לזהות מתרגלים אחרים אבל היא סירבה. לאחר יום של חקירה, כשהתברר שסירבה לשתף פעולה, סטרו על פניה ופיה דימם.

ב-17 באוגוסט לקחו את גב' מאו למחנה עבודה בכפייה קאי-פינג לשלוש שנות מאסר. במשך 6 חודשים ישנה על הרצפה. כשביצעה את תרגילי הפאלון גונג, כפתו את ידיה לחלון פתוח בחדר קר.

באביב 2001 נכנסו סוהרים לתא והחלו לגרור מתרגלות החוצה לסבב עינויים. הן ניסו למנוע זאת מהסוהרים. תוך מאבק נשברה דלת הזכוכית ופצעה את ידו של המפקד. הוא גרר את גב' מאו החוצה לכיוון הפרדס. בדרך לשם  ראתה סוהרים גוררים מתרגלת כשרגליה כלפי מעלה. כל בגדיה היו קרועים.

גב' מאו לא וויתרה אף פעם על אמונתה. ב-6 ביוני 2001 תפסו אותה ולקחו אותה ברמייה למחנה עבודה בכפייה גאו-יאנג שם היה עליה להישאר עד שתוותר על אמונתה.

תנאי החיים שם היו נוראים. הלחמניות המאודות שנתנו להם לאכול היו שרופות וקשות. מלבד זה קיבלו רק מעט מרק עם שני עלי ירקות, כשעל המרק הייתה שכבה של תולעים ובתחתיתו חול. ב-29 ביוני נלקחה גב' מאו ל"יחידת משמעת", שם ישנו מתרגלות פאלון גונג על הרצפה בתנאי חום לחות ויתושים שהן אספו כל פעם בכף אשפה. הן קמו ב-5:00 בבוקר והלכו לישון רק בחצות. היו מתרגלות שנמנעה מהן שינה והן היו צריכות לשבת בדרך כלל על שרפרף קטן במשך 20 שעות ביממה כשגבן ישר ורגליהן צמודות ביחד כשכפות הידיים על הברכיים. היה עליהן להסתכל קדימה ולצפות בסרטי וידיאו המכפישים את הפאלון גונג. אם היו נרדמות היו מרביצים להן עם סוליות הנעלים. המפקד היה מחשמל אותם באלות מחשמלות ומענה אותם בשיטות עינוי שונות כמו תנוחה של "אווירון"- לעמוד עם גב לקיר, הראש מוטה קדימה כששתי הידיים נמשכות למעלה מאחור. לפעמים היו המתרגלות צריכות לכתוב משפטים המכפישים את הפאלון גונג. גב' מאו עברה עינוי כזה במשך ימים אחדים..

פעם אחת לקחו את גב' מאו לחדר קטן עם וילונות סגורים ושטיח שחור על הרצפה. הם הורו לה לשבת על השטיח וחקרו אותה לגבי מי בקבוצה שלה הפרה את החוקים. כשענתה שאף אחת לא הפרה חוקים כי הן לא אסירות, חשמלו אותה בפיה, בפניה ובראשה עד שכל גופה רעד והתקשה. רק לאחר 3 חודשים החזירו אותה לקבוצת האסירות המקורית שלה. באביב 2002 נלקחה גב' מאו ל"חינוך מחדש" במשך היום אילצו אותה לחפור עצים ובלילות היה עליה לכתוב את מחשבותיה. כשסירבה לכך כפו עליה לעמוד לילה שלם מבלי ללכת לשירותים.

באותו הזמן נעשתה גב' מאו עיוורת עקב העינויים. היא סבלה מכאבי ראש ומזיהום קבוע. הסוהרים לקחו אותה לבית החולים, שם אישרו שהיא אכן איבדה את מאור עיניה וראו כי כל גופה מכוסה בכיבים שהחלו להירקב. למחרת הודיעו למשפחתה לבוא לקחת אותה. בני משפחתה בקושי הכירו אותה. על אף מצבה הקריטי התעקש המפקד שהיא תכתוב "הצהרת ערבות" המבטיחה לוותר על אמונתה כתנאי לשחרורה. גב' מאו סירבה בתקיפות ולאחר שבני משפחתה עזבו הכו אותה על פניה פעמים רבות.

אף על פי שהייתה חלשה מאוד באותו הזמן, רופא המחנה המשיך לענות את גב' מאו. הוא הורה לקחת אותה לחדר שם דרכו עליה ומתחו אותה כשהרופא מחשמל אותה באלות מחשמלות על גופה. הוא איים על מתרגלות נוספות שאם לא תוותרנה על אמונתן הן תהינה הבאות בתור. גב' מאו לא רצתה שהן תפחדנה והידקה את שיניה כדי לא לצעוק. כשהרופא נוכח שיש לה רצון חזק הוא קרא לאחד המפקדים ושניהם חשמלו אותה ביחד  גופה החל להזדעזע שוב והרופא הבין שהיא כבר במצב של נכות והורה להפסיק.

רגליה היו מכוסות בועות מכוויות באלות חשמל. האצבעות היו כל כך נפוחות שהיא לא יכלה ללכת במשך חצי חודש. במצב שבקושי החלימה מהפציעות הסוהרים רצו לענות אותה שנית. אחת האסירות מפרובינציית הה-נאן תפסה במפקד ובכתה: "בבקשה אל תכו אותה יותר. היא הייתה טובת לב אלי כמו אימא. בבקשה!" המפקד נדהם. בדרך כלל הוא היה מורה לאסירות להכות את גב' מאו, אבל באותו יום האסירה הזאת לא הייתה מסוגלת לעשות זאת. המפקד שתק, ניגש לחלון והביט החוצה ולאחר מכן הרשה לאסירות לקחת משם את גב' מאו.

ב-19 בינואר 2003 נפגע בעלה של גב' מאו בתאונת מכונית. הוא נפצע קשה כל כך שאפילו צוות בית החולים סירב להעניק לו טיפול. מומחים טענו שהוא ימות תוך זמן קצר. גב' מאו שוחררה באותו זמן והיה עליה לפתור בעיות פיננסיות לבדה. בעזרת חברים, משפחה ועמיתיה המתרגלים, היא פתחה חנות כלבו קטנה. היא ניהלה את העסק, טיפלה בבעלה ותמכה בשני ילדיה שהיו עדיין בבית הספר.

המשטרה, ביטחון הפנים ו"משרד 610" (המכונה "הגסטאפו הסיני") המשיכו לרדוף אותה. הם צותתו לטלפון שלה, צילמו אותה ועקבו אחריה במשך זמן רב. ב-2007 שוב ערכו חיפוש וביזה בביתה. ב-30 בדצמבר 2012 שוב נכנסו לביתה ללא צו חיפוש והחרימו את המפתח שלה, ספרי דאפא ותמונות של מאסטר לי. כמו כן נכנסו למוסך של המשפחה והחרימו משם דברים. הם איימו עליה שגם אם לא תיעצר, הם ימשיכו לעקוב אחריה ולצותת לטלפון שלה. פעמים רבות פתחו את ביתה וגנבו משם דברים והמעקב אחריה נמשך במשך תקופה ארוכה כשמצלמות מצלמות את כל אזור מגוריה.