(Minghui.org)
יום אחד לאחר ששלחתי מחשבות נכונות עם הקבוצה מתרגל אחד ציין שיד ימינו של מתרגל ותיק לא הייתה במצב אנכי בעת שליחת המחשבות. לאחר זאת התחלנו לדון בהערה זו. אחדים אמרו שזה עקב זה, ואחדים אמרו שזה עקב משהו אחר. גם אני הבעתי את דעתי. המתרגל הוותיק הקשיב לנו בענווה בלי להתחשב כמה בלתי הולמים היו דברינו.
כשהגעתי לביתי חשתי שמשהו היה בלתי כשורה במה שהתרחש. מתי השיתוף שלנו היה אמור לעזור לאחרים? כשאנחנו רואים את הפרצות אצל אחרים, במקום לטפח את עצמנו ורק אחר כך להצביע בטוב לב על הנושא אנחנו מנסים מיד לתקן את האחר. אנחנו ביקורתיים ורעים. איננו מתחשבים בזאת האם האדם אותו אנחנו מבקרים יכול לקבל את הביקורת שלנו. הבנתי שהשין שינג של המתרגל הוותיק היה טוב מאוד. אם אני הייתי זה המבוקר, אני בספק באם הייתי נשאר כה שקט ופתוח כפי שהיה המתרגל הוותיק בעת שאחרים היו מדברים על הפרצות שלי.
הרגשתי שסוג זה של ביקורת יכול להוביל אותנו לפתח תחושה חזקה של אגו. המאסטר ביקש מאתנו שנחפש פנימה. זה לא מתפקידנו לעזור לאחרים לחפש פנימה, אלא להסתכל על עצמנו. כמובן, אנחנו יכולים לציין בחמלה בקשר לנושאים הקשורים למתרגלים אחרים, אבל עלינו לזכור תמיד שמה שבאמת משנה את המתרגלים אינם המילים שלנו, אלא הפא של המאסטר.
היחס של המתרגל הוותיק הכנה והשקדן הזכיר לי שהייתי כנה ושקדן בעת שהתחלתי לתרגל. באותה עת תמיד הקשבתי בענווה למתרגלים אחרים ללמוד מהם כיצד הם טיפחו. כיבדתי כל מתרגל עמית. אבל לאחרונה התחלתי לפתח אגו חזק. תמיד יכולתי לראות חסרונות ופגמים אצל מתרגלים אחרים. לכן, יכולתי לדבר בהרחבה ולומר להם מה עליהם לשנות.
באותו לילה לאחר שנרגעתי כדי ללמוד את הפא גיליתי שיש בי החזקה של התנשאות, אך לאמיתו של דבר הייתי חלקיק זערורי ביקום. רק כשאנחנו מחפשים פנימה ומשתמשים בעמדה ענווה בדיבור עם מתרגלים עמיתים, ומודדים כל דבר לפי קנה המידה של אמת-חמלה-סובלנות נוכל באמת להיטמע בפא ולהיות מתרגלים אמיתיים.
השיתוף שלי מתמקד ביחס המתנשא שלי באותו היום. זה ללא דופי אם מתרגלים עמיתים מציינים בלב טהור ובחמלה על פרצות של אחרים.